שיר אֲנָשִׁים לֹא אוֹהֲבִים שִׁירִים

[RACHELIZ]

גדול!
ואני חשבתי שזה:

אֲנָשִׁים לֹא אוֹהֲבִים שִׁירִים,
הֵם אוֹהֲבִים אֶת עַצְמָם.

במילים אחרות, זה זה:

"השירים המתוקים ביותר
הם אלו שמזכירים לנו
את מחשבותינו העגמומיות"

שאנשים לא אוהבים דווקא את השיר כ"שיר" אלא את המקום שבו השיר פוגש אותם.

 

[אינספריישן]

שאנשים לא אוהבים דווקא את השיר כ"שיר" אלא את המקום שבו השיר פוגש אותם.

בדיוק מה שהתכוונתי לומר.

 

[RACHELIZ]

בדיוק מה שהתכוונתי לומר.

כן, לכן ציטטתי אותך

 

[efratLit]

אנשים,
תשאלו את אלו שבאמת לא אוהבים שירים,
הם יגידו לכם שפשוט
יש להם בעיה של קשב וריכוז

 

[נ. גל]

מסתבר שיש 2 סוגים של "לא אוהבים":
1. לא אוהבים. "שירים זה לא הסגנון שלי". או בלשון הכתוב:

אֲנָשִׁים לֹא אוֹהֲבִים שִׁירִים
הֵם אוֹהֲבִים
אֵשׁ וָדָם
בִּדְיוֹן וְעַבַּ"ם

2. לא אוהבים את השיר עצמו. אוהבים את עצמם שקורא שיר. וכפי שנאמר כבר:

אוהבים סיפורים
שמספרים על עצמם.

כמו בכל תחום, בעצם.
נקודה למחשבה.

 

[נ. גל]

אנשים,
תשאלו את אלו שבאמת לא אוהבים שירים,
הם יגידו לכם שפשוט
יש להם בעיה של קשב וריכוז

"עוד טרם יקראו וגו'"
שאלתי כבר כאלו.
התשובה היא: חלק כאלה.
ישנם כאלו שאין להם כח להתרכז במילים גבוהות, משפטים שדורשים קריאה שניה וקישוטים לשוניים.
וישנם כאלו שיש להם דרכים אחרות לבטא את הנפש, והם באמת לא אוהבים ולא מתחברים לשירים.

 

[yonatanr]

על בסיס - אתה אוהב דגים?
-כן בטחי, בעיקר סלומון
-אז למה אתה אוכל אותו אם אתה אוהב אותו?


ובנימה רצינית יותר.
ברחובות הפתוחים יותר יש הרבה יותר כבוד לשירה, למילה הכתובה, בלי מוזיקה או עלילת שרד, אלא שיר, עם קצת עומק, וקצב עשיר.
אולי בגלל שהציבור הסגור הוא עם הספר, אולי בגלל שהוא הוליד הרבה יותר משוררים, ואולי בגלל שרמת המילה היא יותר גבוהה - שיר זוכה בדרך כלל ליחס מרפרף, מהיר, בלי התעמקות או שיעור הבעה מקיף על ניתוח והבעת המשורר.
וכאן מגיע מקום השיר לתבוע את עלבונו,
ולומר במילים ברורות,
זה לא הוא שהוא לא מספיק איכותי, עמוק, השראתי,
זה האנשים, שאוהבים חיים קלים, תרבות זולה, ומסרים שמכניסים להם לפה.

ועכשיו בטוחה - כי על כל משפט שכתבתי עד כה יהיו לפחות שניים שיסתרו.

ברחובות הפתוחים יותר - העיקר בשירה הוא הפתיחות, הריענון, החידוש, החתרנות מתחת המוכר והידוע.
אצלנו כל זה אסור, ולכן שירה בדרך כלל הולכת לכיוונים של קיטש, ועוד הפעם מאותו הדבר.

 

[אינספריישן]

ברחובות הפתוחים יותר - העיקר בשירה הוא הפתיחות, הריענון, החידוש, החתרנות מתחת המוכר והידוע.

לא הייתי אומרת חתרנות, אלא חתירה.
וזה מה שהייתי מצפה משירים גם במגזר שלנו.

 

[קראנץ']

ברחובות הפתוחים יותר - העיקר בשירה הוא הפתיחות, הריענון, החידוש, החתרנות מתחת המוכר והידוע.
אצלנו כל זה אסור, ולכן שירה בדרך כלל הולכת לכיוונים של קיטש, ועוד הפעם מאותו הדבר.

צר לי לאכזב.
כאשר יש חידושים ועומק בשירים 'משלנו'
הקהל פשוט לא מבין את העוקץ והעומק.
מבחינתו זה עוד שיר קיטשי עם חרוזים,
אבל אם הוא היה מתעמק רק עוד טיפה - הוא היה הרבה יותר ממקבל עומק ומשמעות.

ובכלל, לדעתי צריך אתגר שירים
בה כל כותב מתכוון בכל משפט להרבה יותר ממשמעות אחת,
וככה לשפשף את הסופרים
אבל בעיקר את הקהל
שיצא כבר מבועת ה'שיר זה משעמם ולמשוררים בלבד'
ויבין שיותר ממה שהעולם נתון לפילוסופים -
הוא נתון למשוררים.

 

[אינספריישן]

צר לי לאכזב.
כאשר יש חידושים ועומק בשירים 'משלנו'
הקהל פשוט לא מבין את העוקץ והעומק.
מבחינתו זה עוד שיר קיטשי עם חרוזים,
אבל אם הוא היה מתעמק רק עוד טיפה - הוא היה הרבה יותר ממקבל עומק ומשמעות.

ובכלל, לדעתי צריך אתגר שירים
בה כל כותב מתכוון בכל משפט להרבה יותר ממשמעות אחת,
וככה לשפשף את הסופרים
אבל בעיקר את הקהל
שיצא כבר מבועת ה'שיר זה משעמם ולמשוררים בלבד'
ויבין שיותר ממה שהעולם נתון לפילוסופים -
הוא נתון למשוררים.

הציבור מספיק אינטליגנטי ומעמיק בשביל להבין שירים ציניים ומתוחכמים, אם כתוב בשפה קולחת ועכשווית והמקצב טוב.
בד"כ, כשקוראים שיר לא חושבים על הרובד הבסיסי שלו, אלא מזווית הכותב.
אגב, יש סופרות כאלו בציבור שלנו כמו 'ליבי' מ'לבית'. אין שורה בשיריה שלא מגלמת פחות משתי משמעויות..

 

[yonatanr]

צר לי לאכזב.
כאשר יש חידושים ועומק בשירים 'משלנו'
הקהל פשוט לא מבין את העוקץ והעומק.
מבחינתו זה עוד שיר קיטשי עם חרוזים,
אבל אם הוא היה מתעמק רק עוד טיפה - הוא היה הרבה יותר ממקבל עומק ומשמעות.

ובכלל, לדעתי צריך אתגר שירים
בה כל כותב מתכוון בכל משפט להרבה יותר ממשמעות אחת,
וככה לשפשף את הסופרים
אבל בעיקר את הקהל
שיצא כבר מבועת ה'שיר זה משעמם ולמשוררים בלבד'
ויבין שיותר ממה שהעולם נתון לפילוסופים -
הוא נתון למשוררים.

צר לי לאכזב.
אם כותב השיר היה רבי יהודה הלוי או רבי שלמה אבן גבירול - הייתי טורח לחפש בו חידושים ועומק.
לא אטרח לעשות זאת בשירים של כותב מן השורה, שיש סיכוי שהוא לא חשב יותר מרגע אחד על החרוז התורן.

 

[קראנץ']

צר לי לאכזב.
אם כותב השיר היה רבי יהודה הלוי או רבי שלמה אבן גבירול - הייתי טורח לחפש בו חידושים ועומק.
לא אטרח לעשות זאת בשירים של כותב מן השורה, שיש סיכוי שהוא לא חשב יותר מרגע אחד על החרוז התורן.

מה ההבדל בין זה לבין בקורת ספרותית?
למה סופר הספר זוכה ליותר הערכה ועומק ניתוחי?

 

[RACHELIZ]

צר לי לאכזב.
אם כותב השיר היה רבי יהודה הלוי או רבי שלמה אבן גבירול - הייתי טורח לחפש בו חידושים ועומק.
לא אטרח לעשות זאת בשירים של כותב מן השורה, שיש סיכוי שהוא לא חשב יותר מרגע אחד על החרוז התורן.

מי אמר ששיר הוא דווקא עם חרוז? וסליחה שנתפסתי לדוגמא הזאת.
בעיקר מה שאני באה לומר, שיש כאלו שלא מתאים להם לשבת ולקרוא שירים של רבי יהודה הלוי או רבי שלמה אבן גבירול כי הם לא רוצים להתעמק בשיבוצי לשון ולהבין משמעויות וכו' והשירים של היום, במידה והם טובים מספיק, יכולים להיקרא פעם אחת כי הכל ברור ומובן ונהיר. גם בגלל הפתיחות שלהם. ואולי זאת החדשנות, לכתוב שיר שכל מילה ברורה בלי צורך לחפש מיליון משמעויות.
כמובן שגם בשירה כזאת צריך לחשב כל מילה ומילה...

 

[כותב השורות]

צר לי לאכזב.
אם כותב השיר היה רבי יהודה הלוי או רבי שלמה אבן גבירול - הייתי טורח לחפש בו חידושים ועומק.
לא אטרח לעשות זאת בשירים של כותב מן השורה, שיש סיכוי שהוא לא חשב יותר מרגע אחד על החרוז התורן.

כלומר, רק מהם אפשר ללמוד ולהתעמק?
לך אומר הפסוק - "מכל מלמדי השכלתי",
יש לשפוט כל שיר לגופו, ואם יש רמזים לעומק,
אינני רואה סיבה, לבטל במחי יד, ולומר שלא הייתה שום מחשבה

 

[yonatanr]

מה ההבדל בין זה לבין בקורת ספרותית?
למה סופר הספר זוכה ליותר הערכה ועומק ניתוחי?

כותב פרוזה לא זוכה ליותר הערכה.
החומר שלו זוכה ליותר קריאה, כי הוא מובן בקריאה שטחית, ואנשים שרוצים להתרענן קצת מעוניינים בחומר קל לקריאה.
כמובן שככל שקהל הקוראים יותר גדול, כך גדל הסיכוי שמישהו מתוכו ינתח את היצירה.
בכל מקרה, בציבור החרדי אין שום במה רשמית לביקורת ספרות - פרוזה או שירה.

 

[yonatanr]

כלומר, רק מהם אפשר ללמוד ולהתעמק?
לך אומר הפסוק - "מכל מלמדי השכלתי",
יש לשפוט כל שיר לגופו, ואם יש רמזים לעומק,
אינני רואה סיבה, לבטל במחי יד, ולומר שלא הייתה שום מחשבה

אפשר ללמוד מכל אחד.
אבל כשם שלא תשקיע סכום כסף בקניית ספר מכותב אנונימי שאין לך מושג מהי רמתו, כך לא תשקיע זמן בניסיון ללמוד משהו מכותב אנונימי. זמן הוא כסף.

 

[נ. גל]

אפשר ללמוד מכל אחד.
אבל כשם שלא תשקיע סכום כסף בקניית ספר מכותב אנונימי שאין לך מושג מהי רמתו, כך לא תשקיע זמן בניסיון ללמוד משהו מכותב אנונימי. זמן הוא כסף.

כל אחד וגישתו.
אני דווקא כן אשקיע בכך זמן.
ואם יש צורך - גם כסף.
כי מתוך כל עשר יצירות שטחיות, תהיה אחת ששווה את ההשקעה כולה, כולל החיפוש והאכזבות.