דיון מצטערת,הנושא "פתוח" מידי...

[שרה מגן]

וואו,קניתי!
יפה,המשחק צבעים הלזה!

זה מוזר:
מה, להם אין צנזורה?
ברדיו אין חשש שיעודד מעשים רעים?
ומעבר לכך,לשמוע יכול כל דרדס מצוי.
לקרוא אפשר רק מגיל 6 בערך.

לשמוע-כולם בסביבה שומעים,גם בלי רצונם
לקרוא-רק אחד קורא,מרצונו בדר"כ.

כמה אפשר לשמוע על גובה פני הים? דיוני תקציב? על היבוא מסינגפור? שחיתות פוליטית או סחטנות חרדית?
אפשר לסגור את כל תחנות הרדיו אם הדיווחים ישארו בגובה גלי הים...
הדבר החשוב להם מכל הוא ליצור עניין, וכל נושא אפשרי. אמצעי התקשורת נוטלות סיכון, ונכנסות לנישות העלולות לגרור אותם לתביעות משפטיות, העיקר להשאר, להשמע, לעניין.
בחברה בה אין מקום ומחוייבות לכבוד האדם במשמעות הפנימית, ומתוך ערכים אמיתיים, אפשר למצוא הרבה סיבות מדוע כן חשוב לספר.
מעבר לכך, נקיות הדעת הקיימת אצלינו, ציבור השומר תורה ומצוות, גורמת לנו לחוסר נוחות מול הדיווחים. לא נראה לי שהם נרגשים יתר על המידה מהסיקורים הללו... זה השיח שלהם ואלו החיים שלהם.

 

[אפקטכתיב]

בעקבות הדברים והדיבורים כאן,
פתחתי פוסט הנקרא י-ח-ץ.
https://www.prog.co.il/threads/י-ח-ץ-ואולי-גם-קצת-מרורים.452757/#post-6558198
"ואם תרצו אין זו אגדה!"

 

[אפקטכתיב]

היום זכיתי להיפגש עם אחת הסופרות שהשפיעה בספריה על חיי והשקפת עולמי, בנושא סוגיות משפחתיות וחברתיות,לא רוחניות,(לא) מדוברות.

הייתי מוכרחה לשאול את מה שהציק לי:
מהיכן האומץ לפתוח נושאים מורכבים?
והאם היו ביקורות?.

התשובה התבררה כמורכבת:
המציאות חייבת לומר את דברה.
ולגבי הביקורות:
"רוב הציבור נהנה והעריך את הספר,
חלקו לא הכניס את הספר המסוים לספרייה."
כן, היו מעט אנשים, שהייתה להם ביקורת.
והיא דיברה איתם אישית,"אחד על אחד"
בשיחה היא ראתה שהביקורת הגיעה ממשהו לא פתור בתוכם,שהספר עורר בהם.

 

[RACHELIZ]

אדם רואה בחוץ מנגעי עצמו..