שיתוף: איך מוצר נולד או: לפעמים חלומות מתגשמים /// סיפור ארוך למיטיבות לכת
מי שעוקבת אחריי בימים האחרונים בפורום הזה או בפורום נשים - יודעת שעבדתי עכשיו ממש רציני על ארגונית לכלות. חשבתי לחפור לכם קצת על איך כל הסיפור הזה התחיל, למי שזה מעניין אותה
1. הכל התחיל ממחברת נורא יפה שקניתי במקסטוק לפני יותר משנה. מחברת ספירלה עבה, עם המון דפים וכריכה קשה חומה ומהממת. יש לי חולשה נוראית למחברות בכלל ולמחברות יפות בפרט, ולמחברת הזאת היה כל כך הרבה פוטנציאל כך שהייתי חייבת לקנות אותה תיכף ומיד, למרות שלא היה לי בשבילה עדיין עתיד מוגדר.
2. אחרי כמה ימים חברה טובה שלי התארסה, וחשבתי להכין בשבילה מחברת שתעזור לארגן את כל הסידורים לקראת החתונה.
עיצבתי ביד, מגזרי נייר מעניינים, כריכה עם כלה כושלת במקצת. בראש היה לי תכנון מדהים, כמובן, ובסקיצה שהכנתי במחשב (כי ככה נוח לי יותר) זה היה יפה ממש. אבל בפועל, בטכניקה ידנית - יצא מזעזע נוראות. איבדתי סבלנות ונטשתי את המחברת הזאת לאנחות.
3. כמה חודשים עברו וחברה אחרת התארסה. נזכרתי במחברת ההיא וברעיון היפה שהיה לי בראש, והחלטתי לשלב בין הממוחשב לידני. עיצבתי במחשב את כל העסק, פירקתי לגורמים, הדפסתי ועבדתי להרכיב ידנית.
זה יצא מקסים וסוף סוף היתה לי מחברת עם כריכה (כמעט) כמו שרציתי. אהבתי קשות את התוצאה, וחשבתי ליצור כמה כאלה ולמכור לכלות נרגשות.
4. חשבתי כמובן שכולם יעוטו על הרעיון המדהים שלי ויסגדו לי לשארית חיי, אבל חברות שהתייעצתי איתן הורידו לי את התעופה העצמית (וטוב שכך) ואמרו שאם אין תוכן פנימי - מחברת, יפה ככל שתהיה, היא לא כזאת בשורה גדולה. שצריך לחשוב על ערך מוסף שיגרום לאנשים לרצות אותה.
חשבתי להוסיף גימיקים חמודים שיעזרו למחברת להפוך לייעודה הסופי - להיות סוג של ספר זכרונות אחרי החתונה, וכאן הצטרפו המרקרים, הסימניות והוואשיטייפ.
5. עיצבתי מודעה, העליתי לכאן וקיבלתי המון תגובות חמות בסגנון "זה נהדר, אבל תוסיפי עמודים פנימיים."
תוך כדי חיפשתי מחברות כאשר איוותה נפשי - עבות עם כריכת קרטון חומה ומשמחת, ולא מצאתי בשום מקום במחיר שפוי. לא השתלם לרכוש מחברת יקרה, להשקיע עליה עבודה ידנית פרסום ושיווק, ולמכור ברווח אפסי.
ושוב הרעיון נגנז לכמה חודשים.
והנה מגיעה התפנית בעלילה
לפני שבועיים התחלתי לעבוד על מוצר אחר שלי ולא היתה לי סבלנות, איכשהו מצאתי את עצמי עובדת על משהו בכלל לא קשור, כהרגלי הקלוקל.
המשהו האחר היה הארגונית לכלות. אין לי מושג אפילו למה נזכרתי בה, אין לי על הכוונת אף כלה עכשיו. ניסיתי לבנות כמה עמודים פנימיים ולראות איך הולך.
וזה הלך מעולה! הכל זרם ותקתק בצורה מעוררת השתאות. תוך כמה ימים קמו לנגד עיני 60 עמודים מלאים בתוכן שנוצרו ממש בסיעתא דשמיא מטורפת, יש מאין. לפעמים יש עבודות שיורקים בשבילן דם והן לא זזות, ולפעמים יש דברים שפשוט עפים לבד.
חיפשתי כלות ונשואות טריות שיתנו לי פידבק על העמודים המוכנים, שיפצתי ושיניתי לפי ההכוונה שלהן (גיליתי שהייתי קמצנית מידי אז פרגנתי עוד ספייס, וככה נוספו עוד 20 עמודים) טרטרתי כמה בתי דפוס בבקשות להצעת מחיר, ותוך כדי התאמתי את הכריכה לפורמט ממוחשב.
כמובן שלטעמי היא הרבההה פחות מיוחדת מאשר הגרסה הידנית שלה, אבל אי אפשר הכל אולי יום אחד עוד נשלב בין השניים.
ו- זה קרה! השבוע נחתה פה ערמה כבדה ומשמחת של ארגוניות מבהיקות, חמה וטריה הישר מהדפוס
הן יושבות כולן יפה בשקט על הספה (נדמה לי שאחת מהן מוצצת אצבע) ומחכות לאריזה ולמשלוח.
אז מה לומדים מהסיפור הזה /// פינת מוסר ההשכל
שלכל דבר יש זמן משלו והוא מגיע... כמו שידוך, בערך
ברגע שמגיעה השעה זה רץ, לא צריך כמעט להזיז את העכבר.
אם יש לכם חלום שמחכה במגירה, תנסו מדי פעם לבחון אותו מחדש באור. אולי הפעם הוא יתגשם. יש חלומות שיש להם הריון ארוך אבל לידה קצרה מאד
אם קראתן עד כאן אני לגמריי גאה בכן
יאללה, לכו להגשים חלומות.
מי שעוקבת אחריי בימים האחרונים בפורום הזה או בפורום נשים - יודעת שעבדתי עכשיו ממש רציני על ארגונית לכלות. חשבתי לחפור לכם קצת על איך כל הסיפור הזה התחיל, למי שזה מעניין אותה
1. הכל התחיל ממחברת נורא יפה שקניתי במקסטוק לפני יותר משנה. מחברת ספירלה עבה, עם המון דפים וכריכה קשה חומה ומהממת. יש לי חולשה נוראית למחברות בכלל ולמחברות יפות בפרט, ולמחברת הזאת היה כל כך הרבה פוטנציאל כך שהייתי חייבת לקנות אותה תיכף ומיד, למרות שלא היה לי בשבילה עדיין עתיד מוגדר.
2. אחרי כמה ימים חברה טובה שלי התארסה, וחשבתי להכין בשבילה מחברת שתעזור לארגן את כל הסידורים לקראת החתונה.
עיצבתי ביד, מגזרי נייר מעניינים, כריכה עם כלה כושלת במקצת. בראש היה לי תכנון מדהים, כמובן, ובסקיצה שהכנתי במחשב (כי ככה נוח לי יותר) זה היה יפה ממש. אבל בפועל, בטכניקה ידנית - יצא מזעזע נוראות. איבדתי סבלנות ונטשתי את המחברת הזאת לאנחות.
3. כמה חודשים עברו וחברה אחרת התארסה. נזכרתי במחברת ההיא וברעיון היפה שהיה לי בראש, והחלטתי לשלב בין הממוחשב לידני. עיצבתי במחשב את כל העסק, פירקתי לגורמים, הדפסתי ועבדתי להרכיב ידנית.
זה יצא מקסים וסוף סוף היתה לי מחברת עם כריכה (כמעט) כמו שרציתי. אהבתי קשות את התוצאה, וחשבתי ליצור כמה כאלה ולמכור לכלות נרגשות.
4. חשבתי כמובן שכולם יעוטו על הרעיון המדהים שלי ויסגדו לי לשארית חיי, אבל חברות שהתייעצתי איתן הורידו לי את התעופה העצמית (וטוב שכך) ואמרו שאם אין תוכן פנימי - מחברת, יפה ככל שתהיה, היא לא כזאת בשורה גדולה. שצריך לחשוב על ערך מוסף שיגרום לאנשים לרצות אותה.
חשבתי להוסיף גימיקים חמודים שיעזרו למחברת להפוך לייעודה הסופי - להיות סוג של ספר זכרונות אחרי החתונה, וכאן הצטרפו המרקרים, הסימניות והוואשיטייפ.
5. עיצבתי מודעה, העליתי לכאן וקיבלתי המון תגובות חמות בסגנון "זה נהדר, אבל תוסיפי עמודים פנימיים."
תוך כדי חיפשתי מחברות כאשר איוותה נפשי - עבות עם כריכת קרטון חומה ומשמחת, ולא מצאתי בשום מקום במחיר שפוי. לא השתלם לרכוש מחברת יקרה, להשקיע עליה עבודה ידנית פרסום ושיווק, ולמכור ברווח אפסי.
ושוב הרעיון נגנז לכמה חודשים.
והנה מגיעה התפנית בעלילה
לפני שבועיים התחלתי לעבוד על מוצר אחר שלי ולא היתה לי סבלנות, איכשהו מצאתי את עצמי עובדת על משהו בכלל לא קשור, כהרגלי הקלוקל.
המשהו האחר היה הארגונית לכלות. אין לי מושג אפילו למה נזכרתי בה, אין לי על הכוונת אף כלה עכשיו. ניסיתי לבנות כמה עמודים פנימיים ולראות איך הולך.
וזה הלך מעולה! הכל זרם ותקתק בצורה מעוררת השתאות. תוך כמה ימים קמו לנגד עיני 60 עמודים מלאים בתוכן שנוצרו ממש בסיעתא דשמיא מטורפת, יש מאין. לפעמים יש עבודות שיורקים בשבילן דם והן לא זזות, ולפעמים יש דברים שפשוט עפים לבד.
חיפשתי כלות ונשואות טריות שיתנו לי פידבק על העמודים המוכנים, שיפצתי ושיניתי לפי ההכוונה שלהן (גיליתי שהייתי קמצנית מידי אז פרגנתי עוד ספייס, וככה נוספו עוד 20 עמודים) טרטרתי כמה בתי דפוס בבקשות להצעת מחיר, ותוך כדי התאמתי את הכריכה לפורמט ממוחשב.
כמובן שלטעמי היא הרבההה פחות מיוחדת מאשר הגרסה הידנית שלה, אבל אי אפשר הכל אולי יום אחד עוד נשלב בין השניים.
ו- זה קרה! השבוע נחתה פה ערמה כבדה ומשמחת של ארגוניות מבהיקות, חמה וטריה הישר מהדפוס
הן יושבות כולן יפה בשקט על הספה (נדמה לי שאחת מהן מוצצת אצבע) ומחכות לאריזה ולמשלוח.
אז מה לומדים מהסיפור הזה /// פינת מוסר ההשכל
שלכל דבר יש זמן משלו והוא מגיע... כמו שידוך, בערך
ברגע שמגיעה השעה זה רץ, לא צריך כמעט להזיז את העכבר.
אם יש לכם חלום שמחכה במגירה, תנסו מדי פעם לבחון אותו מחדש באור. אולי הפעם הוא יתגשם. יש חלומות שיש להם הריון ארוך אבל לידה קצרה מאד
אם קראתן עד כאן אני לגמריי גאה בכן
יאללה, לכו להגשים חלומות.