הנושאים החמים
הנושאים החמים
כל האברכים העבדקנים, אוכלים מידי פעם את הזקן. המוח מנסה לחשוב, היד מחפשת תעסוקה של מה בכך, הפה מנסה לעכל את בליל המחשבות.
אף אחד לא עושה זאת, באותה שיטתיות כמו הרב שייע שטרנבליך.
אדם כמו ר' שייע שמוחו טרוד במחשבות מעמיקות, זקנו יורד לו כזקן אהרון, אין בעולמו שום תעסוקה חוץ מלרכון על שולחן העץ הכבד, להחליף ספרים מידי פעם ולהנעים זמזום חסידי, מרוב התעמקות ברור שהתרגל לכסוס שיטה אחר שיטה את קצוות זקנו המאפיר.
אין בחור בחסידות מניטשין, שהצליח לתפוס את הספסל בכוך האחורי של בית אוצר הספרים בפאתי בית המדרש, ריק מיושבו הקבוע. "דאס איז דער מתמיד "מסכימים הכל.
גם בטישים היה ר' שייע משתתף ממקומו בירכתיים, מיטיב את אבנטו מטה את אוזנו לדברי אלוקים חיים היוצאים בקדושה מפי הרבי שליט"א שב לרכון עלי ספר, בעוד פיו מזמזם את זמירות השבת ביחד עם אלפי החסידים.
הרבי שליט"א הכיר והוקיר את המתמיד שלו, שלח עד לשולחן האחורי את השיריים ואת הלחיים, משל מסכים עם השתמטותו מהשולחן הטהור גופא.
גבאים באו והתחלפו, רובם ככולם חשבו בהחלט, שחסידות מפוארת כמו מנישטין, לא יכולה להרשות לעצמה ריהוט מיושן כל כך, כאותם ספסל ושולחן עץ כבדים, שיתכן שהגיעו מהשטיבל ברומניה. רצו להחליף במשהו מכובד יותר, אך לא מצאו את השעה שבה לא הסתופף שם ר' שייע על ספריו ועם נעימותיו.
הבינו, שכמו שר' שייע מפאר את בית מדרשם בהתמדתו הנשגבת, כך הספסל והשולחן חבילה אחת הם ביחד עם המתמיד הקדוש.
כשהוטלה על הבחורים השליחות מעם הרבי שליט"א בכבודו ועצמו, שביקש להניח לפני ר' שייע את קריאת הקודש, לא מצאו מי שיבצע את המלאכה.
צעיר בניו בנימין ביינוש, הסכים לבצע את הנתוח שיפריד בין האב ובין ספריו. נעמד על ידו, כחכח קלות לפי אות מוסכם, הניח את הדף נותן לו ליפול על ה'מאור ושמש' הפתוח לפני אביו השקדן.
ר' שייע רק ראה את הכותרת 'קריאת קודש' נאנח קלות ופנה אל בנו "מה עוד פעם בחירות?"
"לא" חייך הבן.
"אז במה מדובר?" התקמט מצחו של המתמיד. זקנו נלפת שוב לכדי לעיסה.
"יש מייצ'ינג אבא." ירה בנימין ביינוש.
המצח נחרש תלמים. הזקן נלפת בין השפתיים. מתאמץ להבין.
"מייצ' וואס? אולי אמרת מניטשין?"
"לא לא." התנדב הרב סויפר הגבאי לעזור לבן הנבוך. "הרבי רוצה שכל החסידים יצטרפו אליו יחד להשלמת הבניין החדש. אז עושים מה שמקובל היום, 'גיוס המונים' ובלע"ז 'מייצ'ינג'. השלב הראשון להירתמות שכולם יבואו לכינוס הגדול בבנייני האומה, לאירוע הזה הרבה' ביקש במיוחד לקרוא לך שתגיע."
"והטיש המיוחד הזה של חסידות מייצ'ינג הזה לא יכול להתקיים פה?!" החווה על שולחנו הטהור.
"הרבה' אמר." סיכם בנו. "נו שוין!". חבש את הכובע ניער שאריות חלה, תפס את ה'מאור ושמש' ומשניות 'טהרות' וקם להתלוות לבנו לארוע הגדול.
המארגנים מתשמשים במילים גבוהות.
'לכונן את בית חיינו'. מכריזה מודעה באותיות של זהב.
'בלבת קודש' צועקת חברתה כשפני הרבי שליט"א אפופי אש מציצים ממנה.
'לעשות רצונך' 'ימין ושמאל תפרוצי'
הצד השווה שבכולם, פרסומת.
הצד השווה בליבו של ר' שייע' זה לעשות רצון צדיק ולקיים בזה מצוות קונו.
נכנסו לאולם עם כל החסידים. כולם מתמהמהים במבואה. מצגת מדהימה מקבלת את פני הבאים. תמונות נעות עם אפקטי תאורה, מאירות עליהם ואליהם פנים. סדרה מיוחדת על בתי המדרש של החסידות עוד מרומניה ועד ימינו. שושלת הצדיקים לבית מניטשין מביטים במבט אוהב, על אלפי חסידים נאמנים הממשיכים את המסורת.
ר' שייע שועט קדימה לא שת ליבו.
לא לעריכה המרהיבה עם המפות הכהות והקנדלברות המוזהבות.
לא למסכי הענק ולמקהלת 'זמרו' הנותנת פרק בשיר, ניגוני מניטשין עתיקי יומין.
מתיישב בפינה לא מסומנת קרוב לשולחן של הצלם, פותח את הספר, מקמר את גבו, מחריש את מצחו ולועס את זקנו עד דק. אין לו אלא עולמו.
כלום לא בא לפתח אוזניו, עד שכולם משתתקים סביבו ובנימין ביינוש מכחכח חרישית. "טאטי?"
מסך ענק נפרס. שמות נדיבי ונגידי החסידות מרצדים בו. תחת שמותם התחייבויות של עשרות אלפים במטבע זר.
מתברר שר' שמחה הגראמעניסט והמנחה קרא בשמו, חרז מקצת שבחו, ועכשיו כולם כולל בני הרבה' ממתינים ליעד שיקח על עצמו, המתמיד של החסידות.
"מה הם רוצים?" מברר.
"כמה אבא יכול לקחת על עצמו להשיג כסף להשלמת בית המדרש החדש." בנימין ביינוש נבוך כוסס את זקנו במבוכה.
"כמה הרבה' רוצה שאני יקח" שואל בתשובה.
"מינימום עשרים אלף" מתערב הרב סויפר מיקרופון בידו.
"שוין! עשרים אלף." מפטיר ר' שייע'. זקנקנו של בנימין ביינוש נשמט בתדהמה.
כולם מתפזרים בסוף, חלקם כבר מתחילים בטלפונים, בעלי המכשירים מחביאים וואטצאפים מתחת לחליפה, שולחים בקשות תמיכה.
רק ר' שייע שוכח את פרשת הכסף שהתחייב ורץ טל פינתו.
הפתעה!
שמזעזעת את גדול השקדנים.
השולחן נעלם גם הספסל.
אף אחד לא עושה זאת, באותה שיטתיות כמו הרב שייע שטרנבליך.
אדם כמו ר' שייע שמוחו טרוד במחשבות מעמיקות, זקנו יורד לו כזקן אהרון, אין בעולמו שום תעסוקה חוץ מלרכון על שולחן העץ הכבד, להחליף ספרים מידי פעם ולהנעים זמזום חסידי, מרוב התעמקות ברור שהתרגל לכסוס שיטה אחר שיטה את קצוות זקנו המאפיר.
אין בחור בחסידות מניטשין, שהצליח לתפוס את הספסל בכוך האחורי של בית אוצר הספרים בפאתי בית המדרש, ריק מיושבו הקבוע. "דאס איז דער מתמיד "מסכימים הכל.
גם בטישים היה ר' שייע משתתף ממקומו בירכתיים, מיטיב את אבנטו מטה את אוזנו לדברי אלוקים חיים היוצאים בקדושה מפי הרבי שליט"א שב לרכון עלי ספר, בעוד פיו מזמזם את זמירות השבת ביחד עם אלפי החסידים.
הרבי שליט"א הכיר והוקיר את המתמיד שלו, שלח עד לשולחן האחורי את השיריים ואת הלחיים, משל מסכים עם השתמטותו מהשולחן הטהור גופא.
גבאים באו והתחלפו, רובם ככולם חשבו בהחלט, שחסידות מפוארת כמו מנישטין, לא יכולה להרשות לעצמה ריהוט מיושן כל כך, כאותם ספסל ושולחן עץ כבדים, שיתכן שהגיעו מהשטיבל ברומניה. רצו להחליף במשהו מכובד יותר, אך לא מצאו את השעה שבה לא הסתופף שם ר' שייע על ספריו ועם נעימותיו.
הבינו, שכמו שר' שייע מפאר את בית מדרשם בהתמדתו הנשגבת, כך הספסל והשולחן חבילה אחת הם ביחד עם המתמיד הקדוש.
כשהוטלה על הבחורים השליחות מעם הרבי שליט"א בכבודו ועצמו, שביקש להניח לפני ר' שייע את קריאת הקודש, לא מצאו מי שיבצע את המלאכה.
צעיר בניו בנימין ביינוש, הסכים לבצע את הנתוח שיפריד בין האב ובין ספריו. נעמד על ידו, כחכח קלות לפי אות מוסכם, הניח את הדף נותן לו ליפול על ה'מאור ושמש' הפתוח לפני אביו השקדן.
ר' שייע רק ראה את הכותרת 'קריאת קודש' נאנח קלות ופנה אל בנו "מה עוד פעם בחירות?"
"לא" חייך הבן.
"אז במה מדובר?" התקמט מצחו של המתמיד. זקנו נלפת שוב לכדי לעיסה.
"יש מייצ'ינג אבא." ירה בנימין ביינוש.
המצח נחרש תלמים. הזקן נלפת בין השפתיים. מתאמץ להבין.
"מייצ' וואס? אולי אמרת מניטשין?"
"לא לא." התנדב הרב סויפר הגבאי לעזור לבן הנבוך. "הרבי רוצה שכל החסידים יצטרפו אליו יחד להשלמת הבניין החדש. אז עושים מה שמקובל היום, 'גיוס המונים' ובלע"ז 'מייצ'ינג'. השלב הראשון להירתמות שכולם יבואו לכינוס הגדול בבנייני האומה, לאירוע הזה הרבה' ביקש במיוחד לקרוא לך שתגיע."
"והטיש המיוחד הזה של חסידות מייצ'ינג הזה לא יכול להתקיים פה?!" החווה על שולחנו הטהור.
"הרבה' אמר." סיכם בנו. "נו שוין!". חבש את הכובע ניער שאריות חלה, תפס את ה'מאור ושמש' ומשניות 'טהרות' וקם להתלוות לבנו לארוע הגדול.
המארגנים מתשמשים במילים גבוהות.
'לכונן את בית חיינו'. מכריזה מודעה באותיות של זהב.
'בלבת קודש' צועקת חברתה כשפני הרבי שליט"א אפופי אש מציצים ממנה.
'לעשות רצונך' 'ימין ושמאל תפרוצי'
הצד השווה שבכולם, פרסומת.
הצד השווה בליבו של ר' שייע' זה לעשות רצון צדיק ולקיים בזה מצוות קונו.
נכנסו לאולם עם כל החסידים. כולם מתמהמהים במבואה. מצגת מדהימה מקבלת את פני הבאים. תמונות נעות עם אפקטי תאורה, מאירות עליהם ואליהם פנים. סדרה מיוחדת על בתי המדרש של החסידות עוד מרומניה ועד ימינו. שושלת הצדיקים לבית מניטשין מביטים במבט אוהב, על אלפי חסידים נאמנים הממשיכים את המסורת.
ר' שייע שועט קדימה לא שת ליבו.
לא לעריכה המרהיבה עם המפות הכהות והקנדלברות המוזהבות.
לא למסכי הענק ולמקהלת 'זמרו' הנותנת פרק בשיר, ניגוני מניטשין עתיקי יומין.
מתיישב בפינה לא מסומנת קרוב לשולחן של הצלם, פותח את הספר, מקמר את גבו, מחריש את מצחו ולועס את זקנו עד דק. אין לו אלא עולמו.
כלום לא בא לפתח אוזניו, עד שכולם משתתקים סביבו ובנימין ביינוש מכחכח חרישית. "טאטי?"
מסך ענק נפרס. שמות נדיבי ונגידי החסידות מרצדים בו. תחת שמותם התחייבויות של עשרות אלפים במטבע זר.
מתברר שר' שמחה הגראמעניסט והמנחה קרא בשמו, חרז מקצת שבחו, ועכשיו כולם כולל בני הרבה' ממתינים ליעד שיקח על עצמו, המתמיד של החסידות.
"מה הם רוצים?" מברר.
"כמה אבא יכול לקחת על עצמו להשיג כסף להשלמת בית המדרש החדש." בנימין ביינוש נבוך כוסס את זקנו במבוכה.
"כמה הרבה' רוצה שאני יקח" שואל בתשובה.
"מינימום עשרים אלף" מתערב הרב סויפר מיקרופון בידו.
"שוין! עשרים אלף." מפטיר ר' שייע'. זקנקנו של בנימין ביינוש נשמט בתדהמה.
כולם מתפזרים בסוף, חלקם כבר מתחילים בטלפונים, בעלי המכשירים מחביאים וואטצאפים מתחת לחליפה, שולחים בקשות תמיכה.
רק ר' שייע שוכח את פרשת הכסף שהתחייב ורץ טל פינתו.
הפתעה!
שמזעזעת את גדול השקדנים.
השולחן נעלם גם הספסל.
