דרוש מידע להוריד את הסטיגמות! כדורים פסיכיאטרים

מצב
הנושא נעול.

זושא כץ

משתמש מקצוען
בלת"ק
1. נפש היא החלק המרכזי באישיות שלנו, כשיש בה בעיה זה גורם לנו להרגיש דפוק/ סוג ב' וכד', לכן אנשים ירוצו לטיפול בפטריה ולא בחרדות. ולכן גם אנשים תמיד יסתכלו על מתמודד נפש בעין עקומה כי כל כולו כבר "ככה ככה".
2. בעיות נפשיות הם הרבה פעמים תורשתיות!, ולכן החרדה מהם היא גדולה וההסתרה גם..
3. כל זמן שהעולם כולו הולך לפי מה יגידו, אנשים ימשיכו להסתיר את הבעיות שלהם.
 

להיות כמו מים

משתמש פעיל
@להיות כמו מים לפי התגובות זה נראה לי שלא כל כך מבינים אותך פה... אז רק רציתי לכתוב לך שאני חושבת שאני מבינה למה את מתכוונת...
לא שאנשים שמתמודדים עם מחלות נפש הם בסדר ולא אשמים ולא צריכים להתבייש,( מה שנכון אבל לא על זה היא מדברת) אלא שיש אנשים שבמצבים מסויימים בחיים הם נעזרים בכדורים נגיד בשביל להתמודד עם חרדות, וזה לא הופך אותם ללא נורמלים
וחבל ועצוב מאד שהם מרגישים צורך להסתיר.
הבנתי אותך?
הידד!!
 

להיות כמו מים

משתמש פעיל
גם אני חושבת שלא הבינו מספיק את @להיות כמו מים
קודם כל כלל לא מדובר על שידוכים, אלא על יחס של הסביבה לאדם שלוקח כדורים.

דבר שני, כשיש לדוגמא אדם על כסא גלגלים, אם אנחנו לא מכירים אותו, אנחנו עלולים להסתכל על כולו דרך הנכות שלו. זו עלולה להיות בעינינו ההגדרה שלו.
אבל הצורך שלו בכסא גלגלים (קבוע או זמני) איננה אמורה להיות ההגדרה שלו. (גם לא צבע העור של בן אדם או המשקל שלו, למשל) . ואי אפשר להסתכל על בן אדם רק דרך דבר מסוים, בפרט כשיש בו חלקים הרבה יותר דומיננטיים באישיות.
כשמכירים מקרוב את הבן אדם עם כל מה שזה אומר, זה הרבה מעבר למשהו מסוים שידענו עליו.

כששומעים על מישהי שלוקחת כדורים, הנטיה להסתכל עליה כולה דרך הכדורים. כאילו זה מה שמגדיר אותה. וזה לא.
כשמכירים מקרוב, אם מדובר על בעיה שלא משתלטת על האישיות, הרי שמסתכלים על כל האישיות שלו/שלה, ובין השאר היא גם לוקחת כדורים. ויש בה חלקים הרבה יותר דומיננטיים ומשמעותיים.

כמדומני לסוג הזה התכוונה פותחת האשכול. להגיע למצב הזה, שלא כל אחת שלוקחת כדורים, זו תהיה ההגדרה שלה. אלא להבין שהיא בן אדם עם מאפיינים רגילים לגמרי, והיא גם לוקחת כדורים לבעיה מסוימת שיש לה.

אם מדובר בבעיה קשה יותר, שמשליכה על כל האישיות, זה אכן יתפוס יותר מקום ב'הגדרת' האדם. לא כי זה כל מה שהוא. הוא הרבה יותר מזה. אבל כן הקושי או ההפרעה או המחלה - משתלטים על הרבה חלקים ממנו ומחייו. לפעמים זה מצב זמני.
ולפעמים משהו ממושך יותר, או מגיע בהתקפים.
לא על מצבים כאלה דברה פותחת האשכול.
וואו
צריך להדגיש את מה שאמרת ולהגדיל בגדול ממש!!
אהבתי את הניסוח
 

להיות כמו מים

משתמש פעיל
שלום לכולם
קראתי את התגובות אחת אחת.
יש כאן תגובות מעניינות מאוד, וכל אחת יכולה לפתוח אשכול בנפרד.
אני כן חושבת-שכדאי וצריך להנגיש לציבור מידע מסודר (ואם אפשר גם מקיף) על מחלות, קשיים, נפש חלשה וכדו.
אנסה לייצר משהו... אם מישו בענין-אשמח אם יפרסם ג"כ.

נתקלתי בדיוק בסיפור של חברה,
הילדה של חברתי בת 20, היא נכנסה לאיזה סיבוך רגשי מסוים.
היה לה מאוד קשה לצאת מזה, ובעצת יועצת ומטפלת היא הופנתה לקבל טיפול תרופתי.
האמא, התנגדה בכל כוחותיה, ניסתה להכחיש את המצב, כעסה מאוד על הצוות שהפנה אותה לטיפול תרופתי. בקיצור, התנגדה באמת בחוזקה.
בסוף, לאחר הרבה ניסיונות של טיפולים כושלים וזמן מיותר שנסחב והקשה, עירבו את הרב של המשפחה שקיים פגישה עם ההורים והעביר להם הנחיה לשלוח את הילדה לפסיכיאטר.
הילדה מאז-עברה כחצי שנה, היא פורחת, מסוגלת להתייחס לקושי באובייקטיביות בלי לטבוע בו. מתקדמת רגשית, מסוגלת לראות את האחר. יש לה עוד דרך לפניה-אבל היא בטוב! שלווה יותר, רגועה יותר.
והאמא? אוכלת את עצמה שככה התנגדה ובגללה הבת סבלה כ"כ הרבה זמן ללא טיפול מתאים.
אז כן, יכול להיות שטיפולים אלטרנטיביים יכולים לעזור וכל מיני סגולות.
אבל אני מתייחסת לזה:

למה האמא הייתה צריכה כלכך להתנגד לעזור לילדה שלה???
למה זה קורה שאנשים יכולים לסבול בשקט, להתייסר בתוך עצמם-ולא לקחת כדורים כי "זה" אומר שהם חולים?
זו נקראת סטיגמה! אם הבנאדם חושבת על עצמו שהוא חולה אם הוא לוקח כדורים-זו הטעות שלנו כחברה.
הרי מאז שהוא יקח כדורים - יהיה לו בהרבה טוב!! אז מה הקשר שאם הוא ייקח כדורים-הוא ייחשב כחולה?

למה אנחנו - (אני מסייגת) רובנו - שומעים על מישהי שלוקחת כדורים-מאבדים בה אמון? לא רוצים ליצור קשרים אמיתיים של חברות?
אני מדברת על אנשים שהיית רוצה להיות חברה. ופתאום את מגלה מאחורי הגב שהיא נוטלת כדורים-אז אמאלה השם ישמור, לא קשורה אלי....
זה מדבק??
הבנאדם נשאר אותו בנאדם! הרי אם היית חברה שלה בלי לדעת-לא היית חושדת.
כמו שאמרה כאן מישהי שאחרי חצי שנה של חברות חברה אמרה לה שהיא מטופלת תרופתית והיא כמעט התעלפה...
זה ברור ומובן-אבל עצוב שהייתה צריכה להתעלף.. כי יש כלכך הרבה אנשים כאלו....
אם החברה שלנו תכיר את אותם אנשים-ולא תפחד ולא תקטלג ולא תרחם - העולם היה יכול להיות טוב יותר.. נקי יותר ואמיתי יותר.

ברור לי שיש המוני נשים ואנשים שהיו יכולים לעשות את חייהם לטובים יותר בעזרת כדורים.
ע"פ מחקרים-10 אחוזים (ויותר) - חווים דכאון בחייהם. (רובם דכאון קל שיכול להתאזן מהר מאוד עם תרופה ועזרה מתאימה)
אז עצוב לי לחשוב שבגלל מחשבה שגויה כוללנית - רובם של האנשים נמנעים מכדורים עד למצבים קשים?
הרי אפשר לעזור כלכך מהר לכולם.
זו מתנה של הבורא לעזור למי שצריך.
תשמעו את הקשיים של האנשים סביבכם.
אל תשפטו מישהו-אם הוא לוקח כדור-אז אין מצב לקשר... זה עצוב!
כמו שאמרה כאן מישהי באשכול-לא משנה אם הוא אוכל לחמניה עם נבטים ומשלב גם כדורים.
הלוואי אם זה היה המצב כאן בערים הריכוזיות החרדיות. הלוואי!
 

Rachefet

משתמש פעיל
שלום לכולם
קראתי את התגובות אחת אחת.
יש כאן תגובות מעניינות מאוד, וכל אחת יכולה לפתוח אשכול בנפרד.
אני כן חושבת-שכדאי וצריך להנגיש לציבור מידע מסודר (ואם אפשר גם מקיף) על מחלות, קשיים, נפש חלשה וכדו.
אנסה לייצר משהו... אם מישו בענין-אשמח אם יפרסם ג"כ.

נתקלתי בדיוק בסיפור של חברה,
הילדה של חברתי בת 20, היא נכנסה לאיזה סיבוך רגשי מסוים.
היה לה מאוד קשה לצאת מזה, ובעצת יועצת ומטפלת היא הופנתה לקבל טיפול תרופתי.
האמא, התנגדה בכל כוחותיה, ניסתה להכחיש את המצב, כעסה מאוד על הצוות שהפנה אותה לטיפול תרופתי. בקיצור, התנגדה באמת בחוזקה.
בסוף, לאחר הרבה ניסיונות של טיפולים כושלים וזמן מיותר שנסחב והקשה, עירבו את הרב של המשפחה שקיים פגישה עם ההורים והעביר להם הנחיה לשלוח את הילדה לפסיכיאטר.
הילדה מאז-עברה כחצי שנה, היא פורחת, מסוגלת להתייחס לקושי באובייקטיביות בלי לטבוע בו. מתקדמת רגשית, מסוגלת לראות את האחר. יש לה עוד דרך לפניה-אבל היא בטוב! שלווה יותר, רגועה יותר.
והאמא? אוכלת את עצמה שככה התנגדה ובגללה הבת סבלה כ"כ הרבה זמן ללא טיפול מתאים.
אז כן, יכול להיות שטיפולים אלטרנטיביים יכולים לעזור וכל מיני סגולות.
אבל אני מתייחסת לזה:

למה האמא הייתה צריכה כלכך להתנגד לעזור לילדה שלה???
למה זה קורה שאנשים יכולים לסבול בשקט, להתייסר בתוך עצמם-ולא לקחת כדורים כי "זה" אומר שהם חולים?
זו נקראת סטיגמה! אם הבנאדם חושבת על עצמו שהוא חולה אם הוא לוקח כדורים-זו הטעות שלנו כחברה.
הרי מאז שהוא יקח כדורים - יהיה לו בהרבה טוב!! אז מה הקשר שאם הוא ייקח כדורים-הוא ייחשב כחולה?

למה אנחנו - (אני מסייגת) רובנו - שומעים על מישהי שלוקחת כדורים-מאבדים בה אמון? לא רוצים ליצור קשרים אמיתיים של חברות?
אני מדברת על אנשים שהיית רוצה להיות חברה. ופתאום את מגלה מאחורי הגב שהיא נוטלת כדורים-אז אמאלה השם ישמור, לא קשורה אלי....
זה מדבק??
הבנאדם נשאר אותו בנאדם! הרי אם היית חברה שלה בלי לדעת-לא היית חושדת.
כמו שאמרה כאן מישהי שאחרי חצי שנה של חברות חברה אמרה לה שהיא מטופלת תרופתית והיא כמעט התעלפה...
זה ברור ומובן-אבל עצוב שהייתה צריכה להתעלף.. כי יש כלכך הרבה אנשים כאלו....
אם החברה שלנו תכיר את אותם אנשים-ולא תפחד ולא תקטלג ולא תרחם - העולם היה יכול להיות טוב יותר.. נקי יותר ואמיתי יותר.

ברור לי שיש המוני נשים ואנשים שהיו יכולים לעשות את חייהם לטובים יותר בעזרת כדורים.
ע"פ מחקרים-10 אחוזים (ויותר) - חווים דכאון בחייהם. (רובם דכאון קל שיכול להתאזן מהר מאוד עם תרופה ועזרה מתאימה)
אז עצוב לי לחשוב שבגלל מחשבה שגויה כוללנית - רובם של האנשים נמנעים מכדורים עד למצבים קשים?
הרי אפשר לעזור כלכך מהר לכולם.
זו מתנה של הבורא לעזור למי שצריך.
תשמעו את הקשיים של האנשים סביבכם.
אל תשפטו מישהו-אם הוא לוקח כדור-אז אין מצב לקשר... זה עצוב!
כמו שאמרה כאן מישהי באשכול-לא משנה אם הוא אוכל לחמניה עם נבטים ומשלב גם כדורים.
הלוואי אם זה היה המצב כאן בערים הריכוזיות החרדיות. הלוואי!
למסגר ולתלות על לוח הלב.
 

לא מוגדרת

משתמש פעיל
קראתי את כל מה שכתבתן כאחת שאנשים אוהבים לספר סיפורים אישיים נתקלתי באחת שגדלה בבית שהאבא היה חרדתי אבל ללכת לטיפול ולהיות אבא פסיכי שלוקח כדורים השם ישמור ... והרי הציבור שלנו חרד מזה ... אבל האבא סבל והיה מאד לחוץ והתוצאה.? חצי מהמשפחה סכיזופרנית וזה סביבתי לא תורשתי אף אחד מהמשפחה והמשפחה הקרובה לא חולה
אני לא יודעת מי רואה את האשכולות אבל עצם זה שהציבור שלנו ככ מפחד מלראות את האמת בעיניים זה תעודת עניות לנו כחברה ומכפיל את הקושי הרי בציבור הלא חרדי זה מתקבל מאד ומוריד אחוז גדול מהקושי התוצא יכולה להיות שחו ילדים להורים עם קושי ילכו לרעות בשדות זרים שם מקבלים אותם..
 

א.ש. אמיתי

משתמש מקצוען
קראתי את כל מה שכתבתן כאחת שאנשים אוהבים לספר סיפורים אישיים נתקלתי באחת שגדלה בבית שהאבא היה חרדתי אבל ללכת לטיפול ולהיות אבא פסיכי שלוקח כדורים השם ישמור ... והרי הציבור שלנו חרד מזה ... אבל האבא סבל והיה מאד לחוץ והתוצאה.? חצי מהמשפחה סכיזופרנית וזה סביבתי לא תורשתי אף אחד מהמשפחה והמשפחה הקרובה לא חולה
עצוב.
אני לא יודעת מי רואה את האשכולות אבל עצם זה שהציבור שלנו ככ מפחד מלראות את האמת בעיניים זה תעודת עניות לנו כחברה ומכפיל את הקושי הרי בציבור הלא חרדי זה מתקבל מאד ומוריד אחוז גדול מהקושי התוצא יכולה להיות שחו ילדים להורים עם קושי ילכו לרעות בשדות זרים שם מקבלים אותם..
כבר הוזכר כאן כמה פעמים, ההבדל המרכזי הוא נושא השידוכים, אף אחד לא רוצה ל'הרוס' את עתיד משפחתו.
בציבור הכללי אין את השיקול הזה.
 

L1234

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
עוד נקודה חשובה.
בדר"כ זה לא תורשתי.
רק שיש פעמים שהילדים גדלים עם חולה שלא מטופל נכון, או שעדיין לא הצליחו להתאים את המינון הנכון
ולכן הוא לא מאוזן.
ואז תלוי מה קורה עם הבן זוג.
אם הוא חזק ונותן כח לילדים - הם רק מתחשלים מזה
ואם הוא נופל ביחד - אז כל המשפחה אחריו.

יש אחוזים בודדים של תורשתיות
 

להיות כמו מים

משתמש פעיל
שלום לכולם
קראתי את התגובות אחת אחת.
יש כאן תגובות מעניינות מאוד, וכל אחת יכולה לפתוח אשכול בנפרד.
אני כן חושבת-שכדאי וצריך להנגיש לציבור מידע מסודר (ואם אפשר גם מקיף) על מחלות, קשיים, נפש חלשה וכדו.
אנסה לייצר משהו... אם מישו בענין-אשמח אם יפרסם ג"כ.

נתקלתי בדיוק בסיפור של חברה,
הילדה של חברתי בת 20, היא נכנסה לאיזה סיבוך רגשי מסוים.
היה לה מאוד קשה לצאת מזה, ובעצת יועצת ומטפלת היא הופנתה לקבל טיפול תרופתי.
האמא, התנגדה בכל כוחותיה, ניסתה להכחיש את המצב, כעסה מאוד על הצוות שהפנה אותה לטיפול תרופתי. בקיצור, התנגדה באמת בחוזקה.
בסוף, לאחר הרבה ניסיונות של טיפולים כושלים וזמן מיותר שנסחב והקשה, עירבו את הרב של המשפחה שקיים פגישה עם ההורים והעביר להם הנחיה לשלוח את הילדה לפסיכיאטר.
הילדה מאז-עברה כחצי שנה, היא פורחת, מסוגלת להתייחס לקושי באובייקטיביות בלי לטבוע בו. מתקדמת רגשית, מסוגלת לראות את האחר. יש לה עוד דרך לפניה-אבל היא בטוב! שלווה יותר, רגועה יותר.
והאמא? אוכלת את עצמה שככה התנגדה ובגללה הבת סבלה כ"כ הרבה זמן ללא טיפול מתאים.
אז כן, יכול להיות שטיפולים אלטרנטיביים יכולים לעזור וכל מיני סגולות.
אבל אני מתייחסת לזה:

למה האמא הייתה צריכה כלכך להתנגד לעזור לילדה שלה???
למה זה קורה שאנשים יכולים לסבול בשקט, להתייסר בתוך עצמם-ולא לקחת כדורים כי "זה" אומר שהם חולים?
זו נקראת סטיגמה! אם הבנאדם חושבת על עצמו שהוא חולה אם הוא לוקח כדורים-זו הטעות שלנו כחברה.
הרי מאז שהוא יקח כדורים - יהיה לו בהרבה טוב!! אז מה הקשר שאם הוא ייקח כדורים-הוא ייחשב כחולה?

למה אנחנו - (אני מסייגת) רובנו - שומעים על מישהי שלוקחת כדורים-מאבדים בה אמון? לא רוצים ליצור קשרים אמיתיים של חברות?
אני מדברת על אנשים שהיית רוצה להיות חברה. ופתאום את מגלה מאחורי הגב שהיא נוטלת כדורים-אז אמאלה השם ישמור, לא קשורה אלי....
זה מדבק??
הבנאדם נשאר אותו בנאדם! הרי אם היית חברה שלה בלי לדעת-לא היית חושדת.
כמו שאמרה כאן מישהי שאחרי חצי שנה של חברות חברה אמרה לה שהיא מטופלת תרופתית והיא כמעט התעלפה...
זה ברור ומובן-אבל עצוב שהייתה צריכה להתעלף.. כי יש כלכך הרבה אנשים כאלו....
אם החברה שלנו תכיר את אותם אנשים-ולא תפחד ולא תקטלג ולא תרחם - העולם היה יכול להיות טוב יותר.. נקי יותר ואמיתי יותר.

ברור לי שיש המוני נשים ואנשים שהיו יכולים לעשות את חייהם לטובים יותר בעזרת כדורים.
ע"פ מחקרים-10 אחוזים (ויותר) - חווים דכאון בחייהם. (רובם דכאון קל שיכול להתאזן מהר מאוד עם תרופה ועזרה מתאימה)
אז עצוב לי לחשוב שבגלל מחשבה שגויה כוללנית - רובם של האנשים נמנעים מכדורים עד למצבים קשים?
הרי אפשר לעזור כלכך מהר לכולם.
זו מתנה של הבורא לעזור למי שצריך.
תשמעו את הקשיים של האנשים סביבכם.
אל תשפטו מישהו-אם הוא לוקח כדור-אז אין מצב לקשר... זה עצוב!
כמו שאמרה כאן מישהי באשכול-לא משנה אם הוא אוכל לחמניה עם נבטים ומשלב גם כדורים.
הלוואי אם זה היה המצב כאן בערים הריכוזיות החרדיות. הלוואי!

ותרשו לי להוסיף ולחדד
אני מדברת כאן באשכול על נשים סטנדרטיות ורגילות, נשים-שאם היית פוגשת אותן ומכירה-היית רוצה להיות קרובה.
אך - נשים ששורדות את החיים במקום לחיות אותם.
נשים שקשה להן בתחומים שונים
אבל-הן רגילות בדיוק כמוני וכמוך.
ואותן נשים-שבאמת רוצות לעזור לעצמן בלי חשש מיחס החברה-ונוטלות כדורים.

לגבי השידוכים-אני בטוחה וחושבת שכל אחד אמור וצריך לספר שהוא נוטל כדורים.
בדיוק כמו שבחור שיש לו צליאק צריך לספר שיש לו צליאק.

אבל, באמת בדורנו רובם מספרים בפגישה רביעית נגיד, (האמת זה נכון בעיני)
למה זה נכון בעיני? כי אם הורי הצד השני ישמעו שהשם ירחםם הבחורה לוקחת כדורים, הם יעיפו את ההצעה קילומטרים מהם - כי הבחורה שהוצעה להם - פשוט חולת נפש... משוגעת אולי? מסוגלת להתאבד היום.. אולי?
אז עדיף להעיף וזהו, לא משנה כמה יהללו את אותה בחורה.
ואם הבחור ייפגש, ויגלו בחורה זהב, עם מידות מדהימות, בחורה מתאימה - ובסוף היא תספר שהיא נוטלת כדורים-זה אחרת.
למה זה יקרה אחרת? כי הם יכירו אותה כבר. וגם אולי הבחור ידע להתעקש על המתאים לו..
(ומכירה כמה כאלו שהתחתנו עם מתמודד מבחירה. והם חיים באושר, מתגברים ביחד על קשיים)

מה שאני חושבת - זה שיכול להיות שאפשר לעצור את זה. יכול להיות שאם תודעת הצבור תשתנה-אז לכתחילה, גם אם ישמעו כדורים - יוכלו לבדוק בזהירות (עם המון המון אחריות וזהירות והתייעצות ושיחה עם המטפל-זה ברור לי ממש)
אבל-הם יבדקו בזהירות, ואולי יגיעו למסקנה שאולי כן..
וזה יהיה שינוי גדול. ומבורך. מאוד.

יש לי חברה ממש מבוגרת לא נשואה והציעו לה בחור שנוטל כדורים - היא התחלחלה כל עוד נפשה בה.
מבינה אותה כי זה הציבור היום.
אבל-היא נפגשה עם כווולם - עם בחורים לא בריאים גופנית, עם קשיים מסוימים בתקשורת או קושי במשפחה.
אבל מישהו שנוטל כדורים? הוא חולה נפש!! איך אפשר להעז להציע לה כזה דבר מעליב???
והיא לא מסכימה לבדוק בכלל!! כלום כלום!! למרות ששמעתי על הבחור שהוא עם מידות זהב, בחור מיוחד, יציב כבר 6 שנים, לא הייתה לו מחלה בכלל אלא דכאון קל, אבללל-
הוא לוקח כדורים. אז הוא חולה.
ומול אקסיומה זו-נסתתמו טענותיי.
כי איך אפשר להפריך בכלל כזה דבר אם יש ככ הרבה שחושבים כך..?

חולקים עלי?
 

מריומה~

מהמשתמשים המובילים!
שלום לכולם
קראתי את התגובות אחת אחת.
יש כאן תגובות מעניינות מאוד, וכל אחת יכולה לפתוח אשכול בנפרד.
אני כן חושבת-שכדאי וצריך להנגיש לציבור מידע מסודר (ואם אפשר גם מקיף) על מחלות, קשיים, נפש חלשה וכדו.
אנסה לייצר משהו... אם מישו בענין-אשמח אם יפרסם ג"כ.

נתקלתי בדיוק בסיפור של חברה,
הילדה של חברתי בת 20, היא נכנסה לאיזה סיבוך רגשי מסוים.
היה לה מאוד קשה לצאת מזה, ובעצת יועצת ומטפלת היא הופנתה לקבל טיפול תרופתי.
האמא, התנגדה בכל כוחותיה, ניסתה להכחיש את המצב, כעסה מאוד על הצוות שהפנה אותה לטיפול תרופתי. בקיצור, התנגדה באמת בחוזקה.
בסוף, לאחר הרבה ניסיונות של טיפולים כושלים וזמן מיותר שנסחב והקשה, עירבו את הרב של המשפחה שקיים פגישה עם ההורים והעביר להם הנחיה לשלוח את הילדה לפסיכיאטר.
הילדה מאז-עברה כחצי שנה, היא פורחת, מסוגלת להתייחס לקושי באובייקטיביות בלי לטבוע בו. מתקדמת רגשית, מסוגלת לראות את האחר. יש לה עוד דרך לפניה-אבל היא בטוב! שלווה יותר, רגועה יותר.
והאמא? אוכלת את עצמה שככה התנגדה ובגללה הבת סבלה כ"כ הרבה זמן ללא טיפול מתאים.
אז כן, יכול להיות שטיפולים אלטרנטיביים יכולים לעזור וכל מיני סגולות.
אבל אני מתייחסת לזה:

למה האמא הייתה צריכה כלכך להתנגד לעזור לילדה שלה???
למה זה קורה שאנשים יכולים לסבול בשקט, להתייסר בתוך עצמם-ולא לקחת כדורים כי "זה" אומר שהם חולים?
זו נקראת סטיגמה! אם הבנאדם חושבת על עצמו שהוא חולה אם הוא לוקח כדורים-זו הטעות שלנו כחברה.
הרי מאז שהוא יקח כדורים - יהיה לו בהרבה טוב!! אז מה הקשר שאם הוא ייקח כדורים-הוא ייחשב כחולה?

למה אנחנו - (אני מסייגת) רובנו - שומעים על מישהי שלוקחת כדורים-מאבדים בה אמון? לא רוצים ליצור קשרים אמיתיים של חברות?
אני מדברת על אנשים שהיית רוצה להיות חברה. ופתאום את מגלה מאחורי הגב שהיא נוטלת כדורים-אז אמאלה השם ישמור, לא קשורה אלי....
זה מדבק??
הבנאדם נשאר אותו בנאדם! הרי אם היית חברה שלה בלי לדעת-לא היית חושדת.
כמו שאמרה כאן מישהי שאחרי חצי שנה של חברות חברה אמרה לה שהיא מטופלת תרופתית והיא כמעט התעלפה...
זה ברור ומובן-אבל עצוב שהייתה צריכה להתעלף.. כי יש כלכך הרבה אנשים כאלו....
אם החברה שלנו תכיר את אותם אנשים-ולא תפחד ולא תקטלג ולא תרחם - העולם היה יכול להיות טוב יותר.. נקי יותר ואמיתי יותר.

ברור לי שיש המוני נשים ואנשים שהיו יכולים לעשות את חייהם לטובים יותר בעזרת כדורים.
ע"פ מחקרים-10 אחוזים (ויותר) - חווים דכאון בחייהם. (רובם דכאון קל שיכול להתאזן מהר מאוד עם תרופה ועזרה מתאימה)
אז עצוב לי לחשוב שבגלל מחשבה שגויה כוללנית - רובם של האנשים נמנעים מכדורים עד למצבים קשים?
הרי אפשר לעזור כלכך מהר לכולם.
זו מתנה של הבורא לעזור למי שצריך.
תשמעו את הקשיים של האנשים סביבכם.
אל תשפטו מישהו-אם הוא לוקח כדור-אז אין מצב לקשר... זה עצוב!
כמו שאמרה כאן מישהי באשכול-לא משנה אם הוא אוכל לחמניה עם נבטים ומשלב גם כדורים.
הלוואי אם זה היה המצב כאן בערים הריכוזיות החרדיות. הלוואי!
הייתי ממליצה להביא לעדויות כמה וכמה אנשים שהם בקשרים קרובים עם אנשים בעלי התמודדויות שונות, על כל הסקאלה. זה לא רק תקופה עד שיתאזן, זה לא רק תקופה של חוסר מיטבות או תקופה של סבל עד שמוצאים את השביל הנכון, בתוך התקופה הזו יש הרבה הרבה מאד סבל והרבה קושי ולפעמים זה תקופות שלימות שלא נגמרות. או הייתי אומרת תקופות שיש ביניהם קצת זמנים של רגיעה.
באמת שאין צורך להגדיר נורמלי או לא, שייך לנו או לנו זה האדם ומה שהוא כל כולו. ולהתעלם מנתונים משמעותיים זה לא נכון.
אם ההגדרה היא המשמעותית אז מאמינה שהסטיגמות או היכולת להיפרד מהסטיגמות היה נראה אחרת.
 

בנימיני

משתמש מקצוען
לפני תקופה התקיימה שיחה נדירה של שאלות ותשובות בנושא השקפת התורה על נושא בריאות הנפש עם מרן הגר"ד כהן ראש ישיבת חברון ביוזמת אגודת ישראל באמריקה
השיחה שודרה לכנס של פסיכולוגים ופסיכאטרים חרדים בארצות הברית

בין היתר נידונו שם נושא לקיחת כדורים פסיכאטריים וכו' והשקפת התורה (החיובית) בנושא וזוויות נוספות של השקפה בנושא בריאות הנפש
היה מיוחד מאד


אם יהיה ביקוש אעלה הקלטת וידאו מהשיחה
השיחה התקיימה בעברית ומתורגמת לאנגלית על ידי המנחה

מצורף קישור
 

efrat1

משתמש סופר מקצוען
לא אשכח אישה חמודה שאובחנה עם סכיזופרניה, (היא אמרה לי מיוזמתה, מצבה היה כזה שלא טרחה להסתיר בכלל או להתבייש אלא להפטיר שהפסיכיאטר בעצמו "פסיכי") שאמרה לי פעם ברגע קל של שפיות בחצר בית הכנסת, בתפילות ראש השנה: "מה יהיה הסוף שלי? מתי אגמור עם הסבל הנוראי הזה? אני לא יכולה לברוח מעצמי"...
כאן בכיתי.
נורא.
איזה סבל!
 

להיות כמו מים

משתמש פעיל

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
בספרה 'זה לא יכול להיות', שנוגע גם בדכאון אחר לידה, כתבה חוי רוזנברג פרק שלדעתי הוא נפלא, פרק יסוד ממש בהסתכלות שלנו על עצמנו ועל הזולת - בין בריא ובין מתמודד נפש.
בפרק מתוארת פגישה של מינה, היולדת הצעירה שעוברת תקופת דיכאון, עם הפסיכולוגית שלה - תילי.
הפסיכולוגית שואלת את מינה: מי את? ומינה משיבה: אני מינה ברגמן. ושוב שואלת תילי: מי את? ומינה משיבה: אשתו של ישראל. מי את? אם לשלושה. מי את? הבת של הורי. מי את? מורה לחשבון. מי את? חובבת נעליים, בלבוסטע, קצרת רוח לעיתים, אישה עייפה, אלופת סודוקו, תולעת ספרים, שונאת פסטה, וותרנית, וכן הלאה, לאורכו של פרק שלם.
מי את? מי אני? כל כך הרבה תשובות מרכיבות את האני. קושי והתמודדות הם רק סעיף אחד מן המכלול העצום והרחב שהוא אנחנו.
יפה כתבה @מרחבית, וקשה לי לדפדף אחור כדי לצטט, שהגדרת אדם דרך מרכיב אחד מתוכו היא שגיאה. המרכיב הבודד הוא לא כל הזהות.
ובגרעין הבסיסי שלנו - מי אנחנו? נשמות טהורות. כולנו.
נתחיל מהמצע הזה, של המכנה המשותף.
התמודדות והתרסקות יכולים לפגוש את כולנו, למרבה הצער. בחסד ה' שזה לא קורה. אבל לאיש אין ביטוח. הרתיעה, לעתים מקורה בניסיון לומר לעצמנו שהמצב לא נורמלי, שלנו זה לא יקרה. אבל אם יקרה, מה אז? האם ימוט עולמנו ואנחנו נהפוך נידחים ומשתייכים לשוליים? אולי כדאי שניצור לנו עולם מכיל ורחב יותר כביטוח ריסק...

טוב, זה כמובן רק בנימה צינית. לנשמות טהורות (כאמור, כולנו) מגיעה אהבה. מגיעה חמלה. מגיעה הכלה. לכל אחד מאיתנו אמור להיות מקום.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ומול אקסיומה זו-נסתתמו טענותיי.
כי איך אפשר להפריך בכלל כזה דבר אם יש ככ הרבה שחושבים כך.?
1. זו בעייה אנושית שנוגעת הרבה מעבר למחלות הנפש.
וכאן, לפחות לדעתי, מגיע הפתרון הנפלא "ניסיתי לתקן את העולם, ולא הצלחתי. תיקנתי את עצמי - והעולם כולו תוקן".
אם כל אחד ממנו יתחיל לבדוק (בכנות וברצינות) את הנחות היסוד שלו, אלו שכל כך מפחיד לערער אותן, בעוד כמה שנים זה יהפוך לנחלת הכלל, בכל התחומים.
2. אם ניקח כדוגמא את הפרעות הקשב, הסיבה שהן מוכלות כיום, היא כי אנשים "נורמליים" הודו שגם להם קשה להתרכז לפעמים, וגם הם לא תמיד שמים לב מה יוצא להם מהפה או לאן הם הולכים.
וברגע שהתברר שזו אכן הבעיה של כולנו, וכולנו מתמודדים - הסטיגמות איבדו את כוחן.
וזה לא התחיל משום מקום. זה התחיל מאדם אמיץ, ועוד אחד, אספו את עצמם והודו בפה מלא: כן, גם לי קשה לפעמים.
 

korot

משתמש מקצוען
ברמה המעשית
הדרך שיותר יכולה להועיל לשינוי הציבורי בעניין הסטיגמות
עוברת דווקא אצל המתמודדים (אולי יותר המתמודדים לשעבר)
כשיעמוד אדם נכבד, מוערך, וכו' וכו', אולי אפי' גמר לחתן ילדים, ויחשוף שבעבר הוא התמודד נפשית
או ר"מ בישיבה, או מורה בסמינר, או סופרת....
ולפי המתואר באשכול, אמורים להיות כאלו,
פה יתחיל השינוי.

אין דרך לשכנע אדם שיש לו סטיגמה על דבר מסוים, בלי שנראה לו אחד כזה מול העיניים, ושיראה שהוא פשוט טועה.

אז אם אכן כך הם פני הדברים שהסטיגמה בטעות יסודה, הפתרון אמור להיות בדמות הפרכתה המוחשית.

או נגיד את זה כך: הבושה שהמתמודדים חשים, מחזקת ותחזקת את הסטיגמה.
(וח"ו ח"ו איני 'מאשים' את אותם גיבורים יקרים אהוביו של מקום במציאות הקשה והנוראית הזאת, אבל אני חושב שעובדתית יש לנקו' הזאת מקום בגלגל שמזין את עצמו ומתחזק את הסטיגמות וכו'.)
 
נערך לאחרונה ב:

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
להיות חברה של אשה שמטפלת במחלת הנפש שלה, ובד"כ מאוזנת - זה דבר אחד. יש לי חברה כזאת, והיא אשה נדירה ממש. (ולא, היא לא בפרוג בכלל.)
אבל לחיות לצדו של בן/ת זוג שזקוק לכדורים על בסיס יומיומי, והאיזון עלול להיות מופר ובינתיים התוצאות מורכבות - זה דבר אחר לחלוטין. יש אנשים שמסוגלים להכיל את זה ויש כאלו שלא. אפשר להבין את זה, אבל אסור לשפוט את אלו שמורידים שידוך לאחר ששקלו והחליטו שזה לא מתאים.

אבל אם הדחיה באה על הדרך הסטיגמטית הישירה לגיהנום - את זה אני לא מוכנה להבין, להכיל ולקבל. אנשים שחיים על כדורים (הנה, אמרתי את זה) הם בעלי צלם אנוש בדיוק כמו אלו שלא זקוקים לכדורים, והם ראויים לכבוד והכלה בסיסיים מכוח הנשמה האלוקית שיש בהם, ואני לא מדברת על זה שהם עשויים, על פי רוב, להיות בעלי אישיות מלוטשת ומיוחדת במיוחד. פסילה גורפת רק בגלל סטיגמות נושנות שמזמן היו צריכים לבוא לידי מבחן מחודש - לא מקובלת עלי.
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  9  פעמים

לוח מודעות

למעלה