דיון נספח לאתגר דו שבועי - שובו של המינגווי

הדוויג · 25/5/21

האתגר נמצא שם.
פה זה המקום לדיונים,
פידבקים,
מחמאות,
גערות,
נזיפות,
תודות,
תודות על התודות (@castamir)
וסתם פטפוטים.

אז מה ככה? איך החיים בכללי?

castamir · 25/5/21

פסגת הקריירה: תויגתי על ידי הדוויג.

(סיפור חיים בן 6 מילים. מאת ארנסטמיר המתויג-ווי)

7שבע7 · 25/5/21

אתגר יפה ומסקרן.
(הסיפור הקצרצר הזה - ובכלל הרעיון של סיפורת מבזק - מסקרנים אותי כבר הרבה שנים...)

קופי 100 · 25/5/21

הראשון מאוד יפה!

נכתב ע"י פירי:
ושאלה: למה היה צריך 6 מילים? למה זה שונה מ: למכירה: נעלי תינוק חדשות?

מעולם לא ננעלו מותיר מקום לעוד הרבה דמיון, כמו נניח תינוק שמת לפני שהספיק לנעול אותן.
אנאערפ, שערי דמיונות מעולם לא ננעלו..

פירי · 25/5/21

נכתב ע"י קופי 100:
הראשון מאוד יפה!

מעולם לא ננעלו מותיר מקום לעוד הרבה דמיון, כמו נניח תינוק שמת לפני שהספיק לנעול אותן.
אנאערפ, שערי דמיונות מעולם לא ננעלו..

תודה!
בינתיים אולי גיליתי את התשובה בעצמי...
שייך לפה או לאתגר?

מישהו דופק. "רגע!". הוא הולך מהר ככל ששלושת הרגליים מאפשרות לו.

פותח את הדלת לרווחה ונשען על המקל. "שלום! באתם למכירה, כן?".

"כן...", הגבר הצעיר מעיף מבט נבוך אל אשתו שמסתכלת בכלל על התינוק.

"תכנסו, תכנסו", הוא מחווה בידו על הסלון. "אז איזו מודעה ראיתם?"

"של נעליים למכירה. זה לא כאן?"

"זה כן. בוודאי. פשוט יש כאן עוד הרבה דברים. הנעליים. הנה, כאן". הוא מתיישב על הכיסא ומצביע עם המקל בניצחון.

עכשיו הזוג מסתכל זה בזה. הגבר מושך בכתפיים ואז כבר לא מצליח להסתיר את החיוך. מתקרב עוד אל השולחן ומעביר מבט בוחן על כל הפריטים:

טלפון חוגה - קומקום מצוצח - קערת נחושת - מכונת כתיבה –

"כתבתם שהנעליים חדשות!", האשה פונה לזקן בטרוניה. מחזיקה את קופסת הנעליים בידה.

"חס וחלילה", הוא מתרעם על החשד. "הנה העיתון ואני אקריא לכם בדיוק מה כתוב: למכירה נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו".

"למה לא ננעלו מעולם?" שואל הבעל.

"אה, זה... כי אמא שלי ז"ל נתנה לאשתי את הנעליים במתנה. כשהבכור שלנו נולד. והיא שתהיה בריאה לא רצתה אף פעם לנעול לו אותן.

האם תקנו את הנעליים? תראו איך יפות ונקיות".

קופי 100 · 25/5/21

נכתב ע"י פירי:
תודה!
בינתיים אולי גיליתי את התשובה בעצמי...
שייך לפה או לאתגר?

מישהו דופק. "רגע!". הוא הולך מהר ככל ששלושת הרגליים מאפשרות לו.

פותח את הדלת לרווחה ונשען על המקל. "שלום! באתם למכירה, כן?".

"כן...", הגבר הצעיר מעיף מבט נבוך אל אשתו שמסתכלת בכלל על התינוק.

"תכנסו, תכנסו", הוא מחווה בידו על הסלון. "אז איזו מודעה ראיתם?"

"של נעליים למכירה. זה לא כאן?"

"זה כן. בוודאי. פשוט יש כאן עוד הרבה דברים. הנעליים. הנה, כאן". הוא מתיישב על הכיסא ומצביע עם המקל בניצחון.

עכשיו הזוג מסתכל זה בזה. הגבר מושך בכתפיים ואז כבר לא מצליח להסתיר את החיוך. מתקרב עוד אל השולחן ומעביר מבט בוחן על כל הפריטים:

טלפון חוגה - קומקום מצוצח - קערת נחושת - מכונת כתיבה –

"כתבתם שהנעליים חדשות!", האשה פונה לזקן בטרוניה. מחזיקה את קופסת הנעליים בידה.

"חס וחלילה", הוא מתרעם על החשד. "הנה העיתון ואני אקריא לכם בדיוק מה כתוב: למכירה נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו".

"למה לא ננעלו מעולם?" שואל הבעל.

"אה, זה... כי אמא שלי ז"ל נתנה לאשתי את הנעליים במתנה. כשהבכור שלנו נולד. והיא שתהיה בריאה לא רצתה אף פעם לנעול לו אותן.

האם תקנו את הנעליים? תראו איך יפות ונקיות".

מושלם

הנף מקלדת · 25/5/21

נכתב ע"י פירי:
תודה!
בינתיים אולי גיליתי את התשובה בעצמי...
שייך לפה או לאתגר?

מישהו דופק. "רגע!". הוא הולך מהר ככל ששלושת הרגליים מאפשרות לו.

פותח את הדלת לרווחה ונשען על המקל. "שלום! באתם למכירה, כן?".

"כן...", הגבר הצעיר מעיף מבט נבוך אל אשתו שמסתכלת בכלל על התינוק.

"תכנסו, תכנסו", הוא מחווה בידו על הסלון. "אז איזו מודעה ראיתם?"

"של נעליים למכירה. זה לא כאן?"

"זה כן. בוודאי. פשוט יש כאן עוד הרבה דברים. הנעליים. הנה, כאן". הוא מתיישב על הכיסא ומצביע עם המקל בניצחון.

עכשיו הזוג מסתכל זה בזה. הגבר מושך בכתפיים ואז כבר לא מצליח להסתיר את החיוך. מתקרב עוד אל השולחן ומעביר מבט בוחן על כל הפריטים:

טלפון חוגה - קומקום מצוצח - קערת נחושת - מכונת כתיבה –

"כתבתם שהנעליים חדשות!", האשה פונה לזקן בטרוניה. מחזיקה את קופסת הנעליים בידה.

"חס וחלילה", הוא מתרעם על החשד. "הנה העיתון ואני אקריא לכם בדיוק מה כתוב: למכירה נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו".

"למה לא ננעלו מעולם?" שואל הבעל.

"אה, זה... כי אמא שלי ז"ל נתנה לאשתי את הנעליים במתנה. כשהבכור שלנו נולד. והיא שתהיה בריאה לא רצתה אף פעם לנעול לו אותן.

האם תקנו את הנעליים? תראו איך יפות ונקיות".

לאתגר עכשיו!

פירי · 25/5/21

נכתב ע"י הנף מקלדת:
לאתגר עכשיו!

תודה.
המנהל/שופט וודאי יקח לתשומת לבו. לא בטוחה בכללים כאן.

אפילו · 25/5/21

נפלתי פה על משהו מעניין...

נכתב ע"י הדוויג:
אז מה ככה? איך החיים בכללי?

החיים בכללי דבש, רק של השני. (סתאאאאם.)
(וחוצמזה עמוסים, דורשים, תובעניים... ; )

ניסיתי כיוון אחד, סקיצה ראשונית, אשמח לביקורת (-) :

"למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו"

העיניים שלה נצמדו לזוג הזה -ולפתק המוצמד- כמגנט, יפות, חדישות, זנוחות, עצב מריח מהם. אבל למה?
היא התקרבה בחשש כמו לשדה מוקשים, -אני... עה... את מרשה לי ל...לגעת בזה, למשש?
-בטח. ולמה לא?
-כי אני מריחה כאן סיפור. עצוב.
-חחח... את יצירתית, אמרו לך פעם? דווקא מסתתר פה סיפור עליז במיוחד.
זה נעליים שקיבלתי ללידה של ריקי. לא הלך לי להשתמש בהם, בטעות הצלחתי לעבור את הרגע המתאים שזה לא מדי גדול, עוד לא קטן...
אתמול הילדים שיחקו פה איזה משחק מילים, אוח... היית צריכה לראות איזה צחוקים, לא יודעת איך הם הגיעו למילה 'נעל' לנעול דלת או נעליים? אחד הילדים רצה להמחיש את זה בצורה טובה וחיש מהר טיפס, הפיל כמה דברים תוך כדי והכריז על פתק משפט שלם.
לא, לא, זה היה חמוד... הם נשארו פה בפינה דווקה כי הם לא זנוחות, אחרי שגמרו את משחק הצחוקים וסדרנו, ז"א אני סידרתי והם צחקקו... אז זרקו את כל ההמחשות עם הפתקים וזה נשאר פה לחסדי האמא שלא רוצה לזרוק את זה ולא מרשה לילדים להחזיר את זה למקום ותוך כדי להחזיר את החורבן הקודם על כנו, משמעו החורבן שהאמא כבר הצליחה איכשהוא לסדר.

אבל רגע, למה זה היה נראה לך כל כך עצוב? איזה דבר עצוב זה הזכיר לך? רוצה לספר לי?

shevi123 · 25/5/21

נכתב ע"י 7שבע7:
אתגר יפה ומסקרן.
(הסיפור הקצרצר הזה - ובכלל הרעיון של סיפורת מבזק - מסקרנים אותי כבר הרבה שנים...)

אולי הגיע הזמן לפתח את זה...

shevi123 · 25/5/21

שאפו על האתגר
חדיש זריז וממריץ לפעולה

הדוויג · 26/5/21

למכירה לא היה בשימוש כלל | פרוג - דף הבית של היוצרים החרדים

מי צריך את המינגווי?

הזדמנות · 26/5/21

נכתב ע"י הדוויג:
למכירה לא היה בשימוש כלל | פרוג - דף הבית של היוצרים החרדים

מי צריך את המינגווי?

נעל תינוק מידה 38

הנף מקלדת · 26/5/21

נכתב ע"י הדוויג:
למכירה לא היה בשימוש כלל | פרוג - דף הבית של היוצרים החרדים

חיים, החרדי הצעיר, הביט כחוזה, באתר שעיצב. צבעי ירוק לו, מביעים יצירתיות ומקצועיות.

תמיד היה לו חלום להקים בית ליוצרים החרדים. שירכשו מקצוע שקרוב לעולם הפנימי והרוחני.
לבית יהיה דף בית. שם יוכלו היוצרים המוכשרים, ושאר עמך ישראל, להתייעץ, להתדיין ואולי מידי פעם, להעלות שיתוף מיצירותיהם לביקורת של עמיתיהם.

החלום נהדר.
המציאות פחות.
הבית ודף הבית לא היו בשימוש כלל.
@פרוג פורסם מודעה בעיתונות הכתובה, זאת שתישאר אמינה לנצח:

"למכירה לא היה בשימוש כלל: דף הבית של היוצרים החרדים"

@הדוויג עניתי על האתגר?

קוביד · 26/5/21

נכתב ע"י הנף מקלדת:
@פרוג פורסם מודעה בעיתונות הכתובה, זאת שתישאר אמינה לנצח:

"למכירה לא היה בשימוש כלל: דף הבית של היוצרים החרדים"

מה המחיר???

על דא ועל הא · 27/5/21

נכתב ע"י יאן:
הסיפור קרה לפני לא הרבה שנים. הייתי אז ת"תניק חדש ונלהב בישיבת 'קסם בישראל'.
כבר שנתיים שמתי עין על הת"ת. חדר פרטי, תעסוקה לשעות (בין) הסדרים, עם מחשב, מה צריך יותר מזה. עשיתי את עצמי יד ימינו של קויפמן שהיה כבר אלטר וחיכיתי בכל לב שיתחתן. ויום אחד זה קרה. הוא התארס והעביר לי את כל הסמכויות בהסכמת ראש הישיבה כמובן.
נכנסתי בסערה לתפקיד. יצרתי קשר עם סוכנים, הוזלתי את המחירים, והפכתי את הת"ת לאטרקטיבי הרבה יותר.

יום אחד החלטתי ללכת על משהו גדול. השידוכים שלי כבר עמדו באופק, ומכיון שלא היו לי כל תוכניות ללמוד אחרי החתונה, אלא לפתוח עסק, החלטתי ללמוד את המקצוע כאן ועכשיו.
פרסמתי בישיבה שבקרוב תתקיים מכירת נעליים זולה. לא סתם זולה. 30 ש"ח לזוג ממותג ידוע. חפרתי קצת באלי אקספרס והתחלתי להתכתב עם המוכר בעזרת גוגל טרנסלייט. תנאי ראשון כמובן שהנעל תהיה שחורה לחלוטין. לא רחובית חס וחלילה. ועם שרוכים, לא סקוץ'. ועוד כמה דרישות שהקפדתי עליהם בכל תוקף.
פרסמתי תמונות עם המידות והדגמים המוצעים וסך הכל 122 בחורים הזמינו אצלי.
אחרי שלושה שבועות נפרקו בחצר הישיבה שלושה ארגזים. תפסתי כמה חבר'ה והעלינו הכל לת"ת.
הדפסתי ותליתי מודעות יפות על זמן המכירה, ואז נפניתי להציץ בקופסאות.

פתחתי את הקרטון הראשון. אוי איזה פיצי. מה זה. פתחתי קופסה אחת. נעליים קטנטנות בצבעי כחול-כתום-ירוק חייכו אלי בעליזות. מידה 19. הארגז השני הכיל את אותו דגם במידה 21. את השלישי לא פתחתי. קרסתי על כסא המנהלים והצתתי סיגריה. איזה ברוך.
הטלפון צלצל. זה גדליה. שמע, אני רוצה לקפוץ למירון הלילה, עשה טובה שים לי את ההזמנה שלי בצד.
גדליה, אמרתי, קפוץ לפה שניה. גדליה לא שאל שאלות ותוך שתי דקות היה אצלי בחדר. תוך שלוש דקות ישב ועישן כשמוחו קודח רעיונות.
תראה. להחזיר אין מצב. נצטרך לראות איך למכור את זה. לסיטונאים לא תוכל לדחוף את זה. יש להם את המשווקים שלהם. נראה מה אפשר בשוק הפרטי.
"תגיד לי, אתה רוצה שנפרסם פה הודעה לכל אימהות השכונה? תעשה לי טובה".
ממש לא, אמר גדליה. יש לי רעיון. מה אתה חושב כשאתה שומע את המשפט 'נעליים שמעולם לא ננעלו'?
נו, זה מה שיש לי פה.
כן, ענה גדליה. בחנות יש המון כאלה. אבל אצל אדם פרטי, זה מעורר מחשבה. נמכור את זה כאדם פרטי עם סיפור מאחורה.
הבטתי בו בספקנות אבל הוא כבר נפנף אותי מהכורסה והתיישב מול המחשב.
באצבעות בטוחות הקליד: למכירה נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו. עם טלפון של הת"ת, ונא להתקשר בין 14:00 ל 16:00 בלבד.
זהו. נחכה.

בישיבה פשטה שמועה שמכירת הנעליים לא תתקיים כיון שיש להם סולייה לבנה והראש ישיבה לא מרשה.
לא טרחתי להכחיש את השמועות.

למחרת ב13:58 ישבנו אני וגדליה מול הטלפון. אתה עונה! התריתי בו.
הטלפון צלצל. קול זקנה שאל אם פרסמנו נעליים למכירה.
כן, ענה גדליה.
ומה קרה לתינוק? שאלה הזקנה.
אוי, אהרן המסכן... אנפף גדליה. (אהרן זה אני). הבטתי בו בזעם וחטפתי בעיטה ומבט מוכיח.
ומה עם היולדת?
לגדליה לא היתה תשובה והוא הסתפק בגניחה שיכלה להתפרש לכמה אופנים.
הזקנה התרגשה. אני רוצה לקנות את הנעליים האלה, אמרה בקול רועד.
זו תהיה מצווה גדולה, חסד עצום, חזר גדליה לעצמו. האבא ממש שבור ולא מתפקד. יש לנו משלוח עד הבית בתוספת 35 ש"ח.
הזקנה נתנה את הכתובת שהיתה מוכרת לי מאיפשהו, ואנחנו שלחנו את החבילה עם אחד מנפלטי הישיבה שחיפש עבודה ואת עצמו ושמח לעשות את המשלוח תמורת כמה גרושים.

אני לא אומר שזה היה קל, אבל לאט לאט עשינו היכרות עם כמה פנסיורים ופנסיונריות בארץ בעלי לב רחום ורגיש. כמובן שהכתובות של כולם נרשמו באלפון הת"ת. ריוח מהצד.
גדליה רצה להזמין עוד קונטיינר כזה אבל לא הרשיתי. מספיק יצאנו בנס.

* * *

בשעה טובה התארסתי. קצת אחרי האירוסין הזמינה אותי ברכי לבקר את סבתה. הסבתא היתה בבית אבות בשלבים מוקדמים של הסתיידות. נזכרתי שגם סבי שהה בבית אבות זה.
נכנסנו. על השולחן קדמו את פני עשרות זוגות נעליים צבעוניות ומוכרות מאוד.
מה זה? נדהמתי. ברכי חייכה במבוכה: סבתא שלי אומרת שהיא תומכת באיזה משפחה מסכנה שכל חודש נפטר להם תינוק. אנחנו לא מבינים מה הסיפור אבל זה עושה לה טוב, אז שיהיה.

בהיתי בנעליים באלם.

איזה נעל, הפטרתי לבסוף.

מבריק!

סיפור8 · 27/5/21

בעז"ה

נו.. יש כבר כמה וכמה פנינים בלתי נשכחות בסיפורים שהועלו

Natan Galant · 27/5/21

ניסיתי לכתוב סיפורים קצרים של משפט-שניים, ואז מחקתי מהאתגר כי לא שייכים לשם. הנהם:

1.
"לגבי הנושא ההוא - אין לדון בעקיפין/להגיב/לפתוח דיונים. משתמש שיעשה זאת יורחק לצמיתות מהאתר"

2.
"המשתמש שלך בפרוג נחסם לצמיתות, פרטיך הועברו למשטרה"

שיילה · 27/5/21

מקור ההשראה, המבדח בפני עצמו".
https://s3.eu-central-1.amazonaws.c...3/893558-8f069da752a5340fb22f3117a054d7b7.mp4

שלמה שקד · 27/5/21

רדפוני חינם, ומדברך? פחד ליבי.

דיון נספח לאתגר דו שבועי - שובו של המינגווי

עורך תוכן ראשי

מהמשתמשים המובילים!

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

מהמשתמשים המובילים!

עורך תוכן ראשי

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!

מהמשתמשים המובילים!

יוצר תוכן

פסח כשר ופרימיום!

תגיות נפוצות