הנושאים החמים
הנושאים החמים
כל הזכויות שמורות ל@לילך אור
אין להעתיק/להדפיס
פרק אאין להעתיק/להדפיס
הפמליה יוצאת ללא מילים, והדלת נסגרת בעדם בקול אוושה רכה.
לאולידה אינו אוהב את הגוש שנתקע בגרונו, ולא את הנוקשות שעוטפת את שרירי פניו.
"גדלת", אטלס מביט בו בחיבה, מתיישב על הספה האדומה. "אתה כבר בן תשע עשרה. שב".
הוא מציית, קפוא.
"אני איני צעיר עוד". אטלס נאנח, בוחן את אצבעות ידיו הגרומות. "דנו על כך היום בחדר הישיבות. לא מומלץ למלך למות בלי למנות יורש עצר".
לאולידה בוהה באביו, הלום. "אתה תחיה עוד שנים ארוכות וטובות, אבא".
"הלוואי". אטלס מרים מבטו אל תמונת דיוקינו של אביו, מנוחתו שלווה. "גם סבא חשב כך ולא מינה אותי רשמית לפני שמת בקרב. אני לא רוצה לחזור על הטעות הזו".
לאולידה מכאיב לעצמו כשציפורן אצבע ימין נכנסת עמוק אל כף יד שמאל. היום הזה היה אמור להגיע עוד עשרים שנה. לא עכשיו. במיוחד לא עכשיו.
"אינך שמח".
הוא מתנשם, מחפש מילים. "אני שמח מאד, אבא. אבל זה-"
המלך ממתין.
לאולידה משתנק. הוא חייב לומר משהו. "זה- זה מלחיץ".
שפתיו של אטלס מוצרות לרגע. "כשתהיה מלך תצטרך לשמור על יציבות שליטתך בתגובותיך בשעות לחץ, ילד".
לאולידה דומם.
"הבנת?"
"כן, אבא".
"נהדר. ועוד דבר – יורש עצר חייב לעצמו אישה. אתה צעיר עדיין, אני יודע, אולם הגיע זמנך".
"כן, אבא".
"טקס ההכתרה יערך שבוע הבא. טקס הנישואין יערך שבוע לאחר מכן. חשבתי על בת לפירים".
"כן, אבא".
"אני רוצה לשמוע את דעתך".
לאולידה דומם, חזהו עולה ויורד בקושי. "אין דרך לדחות מעט את המינוי?" הוא שואל לאחר דקה ארוכה, "בשנה שנתיים? אני עדיין צעיר, יש לי עוד מה ללמוד-"
גבותיו העבותות של המלך מתקרבות אחת לשניה. "כמדומני שהסברתי לך למה אני ממהר".
הישיבה דנה על כך. וכשישיבה חותמת על משהו, קשה עד מאד לבטל את ההחלטה.
אז הוא ילבש את הגלימה האדומה, יצא אל הכרכרה באון ויהנהן לקריאות 'יחי יורש העצר'. ובטקס ההכתרה יחייך בדיוק כשצריך ובדיוק בזווית הנכונה, ינוד בראשו שלוש פעמים בשעת קריאת ההשבעה, ילחץ ידיים נלהבות ויברך את הנתינים בנימוס נסיכי. ולאחר מכן, שעה לאחר סיום הטקס, יהיה עליו לפגוש את בת לפירים.
והוא אינו רוצה להתחתן עדיין.
כלום יש לו בררה.
