הנושאים החמים
הנושאים החמים
ב״ה.
במנחה של יום הכיפורים (ובהזדמנויות נוספות) אנו אומרים את הפיוט המופיע תחת הכותרת 'חטאנו צורנו, סלח לנו יוצרנו'. מדובר בפיוט (או אולי ״פיעוט״ - הוא מוכר גם כ״סליחות לתחלואי ילדים ר״ל״) עם מבנה מעניין הדורש הסבר:
בכל בית מבתי הפיוט, אנו מבקשים רחמים בזכות אבות. אך ברוב הבתים (מלבד א ו-ב) מבקשים בזכות שתי דמויות, כשהדמות הראשונה מופיעה ברמז, והדמות השניה במפורש:
בית א: מסתיים ב'עננו כשענית לאברהם אבינו בהר המוריה'.
בית ב: מסתיים ב'עננו כשענית לאבותינו על ים סוף'.
בית ג: מתחיל ברמז לאברהם אבינו (על פי ישעיה נ"א), ומסתיים ביהושע בגלגל (מדוע אברהם מוזכר בפיוט פעמיים?)
בית ד: מתחיל ברמז ליצחק אבינו, ומסתיים בשמואל במצפה.
בית ה: מתחיל ברמז ליעקב אבינו, ומסתיים באליהו בהר הכרמל.
בית ו: מתחיל ברמז למשה רבינו, ומסתיים ביונה במעי הדגה.
בית ז: מתחיל ברמז לאהרן הכהן, מסתיים בדוד ושלמה בנו בירושלים.
אז מהי כוונת המשורר?
***
ונראה לבאר, בהקדים:
סיומי הבתים אינם באים לזכות אבות. הם כנגד שבע הברכות שבמשנה "סדר תעניות כיצד". בראשונה אומר מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם וחותם גואל ישראל. בשניה מי שענה לאבותינו על ים סוף.. זוכר הנשכחות. בשלישית יהושע בגלגל שומע תרועה. ברביעית שמואל במצפה שומע צעקה. בחמישית אליהו בהר הכרמל שומע תפילה. בשישית יונה במעי הדגה העונה בעת צרה, בשביעית דוד ושלמה בירושלים.. המרחם על הארץ.
ניתן לראות באריכות במפרשים שם החל מהפשטנים, שאין זו הזכרת זכות אבות אלא הזכרת סוגים שונים של תפילה. תפילה, צעקה, תפילה בעת צרה, ממעמקים, תפילה לעני, זכרונות, שופרות וכיו"ב.
מדוע נבחרו דווקא אלו ומה פשר הסדר כל זה יש הרחבה רבה במפרשים שם.
לעומת זאת הפתיחים אכן נועדו לבקש על זכות אבות:
החל מהגפן שבבית הראשון - "גפן ממצרים תסיע.. מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים אלו האבות".
דגלים שבבית שני - "באותותם לבית אבותם..." ובכמה מקומות מצאנו הזכרת זכות אבות לעניין הדגלים. ויש קשר גם לגפן שבבית ראשון: "מה הגפן הזו אין נוטעין אותה ערבוביא אלא שורות שורות כך ישראל הם דגלים דגלים הה"ד איש על דגלו באותות לבית אבותם".
ולאחר מכן זכות אבות של אבות האומה. ראשית אברהם יצחק ויעקב ולאחר מכן משה ואהרן. שמוזכרים פעמים רבות כהמשך זכות אבות לאחר אברהם יצחק ויעקב.
כמו למשל על הפסוקים בויקרא: וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם, ומיד וזכרתי להם ברית ראשונים "חזר לומר וזכרתי להם ברית ראשונים. לכלול בכאן זכות משה ואהרן".
"סמ"ך אלו ישראל שסומכין תמיד להן זכות אבותיהם, אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן".
כך גם ברש"י ירמיהו: "ומדרש אגדה שתמה זכות אבות ואמהות. אין האדם - זכות משה שנאמר בו ענו מכל האדם..."
***
לתוספת חידוד ודיוק אפשר לומר שהפייטן סמך את בתיו על הגפן שבבית הראשון "תחלואי גפן פוריה" (ובפרט שאת הגפן הוא לא היה צריך להכניס מצד סדר הא"ב... כמו שהיה אפשר לומר לעניין הדגלים):
בית שני "דגלי עם חשוף" כאמור - "מה גפן זו עשויה הנטיעה בכרם שורות אף ישראל עשוים דגלים דגלים".
בית שלישי - חמישי האבות, כאמור "מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים אלו האבות".
בית שישי-שביעי משה ואהרן כנדרש "ואלה תולדות אהרן ומשה וגו' זו היא שאמר הכתוב גפן ממצרים תסיע גו'",
ועוד במדרש רבה: כי תשא: "זכור לאברהם וליצחק ולישראל, פתח ר' תנחומא זהו שאמר הכתוב גפן ממצרים תסיע". וישב: "ובגפן שלשה שריגים, משה אהרן ומרים״. חולין צב, ב: ובגפן שלשה שריגים - זה אברהם יצחק ויעקב.
***
ואם רוצים בכל זאת לחפש ולמצוא את הקשר בכל בית מחמשת הבתים הללו בין המוזכר בראשו לבין המוזכר בסופו, אפשר למצוא קשרים, גם אם אין הכרח שלזו הייתה כוונת הפייטן...
אברהם ויהושע - ב"ר חיי שרה נט "אברהם ראש לאבות יהושע ראש למלכות", וכן מצינו שלקח את האות משמה של שרה.
יצחק ושמואל - שניהם אימהותיהן היו עקרות, שניהם הובטחו עוד לפני לידתם, ושניהם נפקדו בפרק אחד: בר"ה נפקדה שרה, בר"ה נפקדה חנה. ועוד בחז"ל: ואתיא פקידה פקידה כתיב בה בחנה כי פקד ה' את חנה וכתיב בה בשרה וה' פקד את שרה, ובשניהם מצאנו את הלשון הנדירה ״הולך וגדל״ (3 בלבד בכל התנ״ך).
יעקב ואליהו - מצינו נדרש: "וזכרתי את בריתי יעקוב". בחמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו.
משה ויונה - משה המשוי מהמים ויונה המשיח ממעי הדגה.
אהרן ודוד ושלמה - אהרן הכהן הדמות שמייצגת את המקדש ודוד ושלמה בנו בירושלים - בוני המקדש.
ויה״ר שיתקבלו תפילותינו סליחותינו וכפרתינו לרצון לפני אדון כל:
במנחה של יום הכיפורים (ובהזדמנויות נוספות) אנו אומרים את הפיוט המופיע תחת הכותרת 'חטאנו צורנו, סלח לנו יוצרנו'. מדובר בפיוט (או אולי ״פיעוט״ - הוא מוכר גם כ״סליחות לתחלואי ילדים ר״ל״) עם מבנה מעניין הדורש הסבר:
בכל בית מבתי הפיוט, אנו מבקשים רחמים בזכות אבות. אך ברוב הבתים (מלבד א ו-ב) מבקשים בזכות שתי דמויות, כשהדמות הראשונה מופיעה ברמז, והדמות השניה במפורש:
בית א: מסתיים ב'עננו כשענית לאברהם אבינו בהר המוריה'.
בית ב: מסתיים ב'עננו כשענית לאבותינו על ים סוף'.
בית ג: מתחיל ברמז לאברהם אבינו (על פי ישעיה נ"א), ומסתיים ביהושע בגלגל (מדוע אברהם מוזכר בפיוט פעמיים?)
בית ד: מתחיל ברמז ליצחק אבינו, ומסתיים בשמואל במצפה.
בית ה: מתחיל ברמז ליעקב אבינו, ומסתיים באליהו בהר הכרמל.
בית ו: מתחיל ברמז למשה רבינו, ומסתיים ביונה במעי הדגה.
בית ז: מתחיל ברמז לאהרן הכהן, מסתיים בדוד ושלמה בנו בירושלים.
אז מהי כוונת המשורר?
***
ונראה לבאר, בהקדים:
סיומי הבתים אינם באים לזכות אבות. הם כנגד שבע הברכות שבמשנה "סדר תעניות כיצד". בראשונה אומר מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם וחותם גואל ישראל. בשניה מי שענה לאבותינו על ים סוף.. זוכר הנשכחות. בשלישית יהושע בגלגל שומע תרועה. ברביעית שמואל במצפה שומע צעקה. בחמישית אליהו בהר הכרמל שומע תפילה. בשישית יונה במעי הדגה העונה בעת צרה, בשביעית דוד ושלמה בירושלים.. המרחם על הארץ.
ניתן לראות באריכות במפרשים שם החל מהפשטנים, שאין זו הזכרת זכות אבות אלא הזכרת סוגים שונים של תפילה. תפילה, צעקה, תפילה בעת צרה, ממעמקים, תפילה לעני, זכרונות, שופרות וכיו"ב.
מדוע נבחרו דווקא אלו ומה פשר הסדר כל זה יש הרחבה רבה במפרשים שם.
לעומת זאת הפתיחים אכן נועדו לבקש על זכות אבות:
החל מהגפן שבבית הראשון - "גפן ממצרים תסיע.. מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים אלו האבות".
דגלים שבבית שני - "באותותם לבית אבותם..." ובכמה מקומות מצאנו הזכרת זכות אבות לעניין הדגלים. ויש קשר גם לגפן שבבית ראשון: "מה הגפן הזו אין נוטעין אותה ערבוביא אלא שורות שורות כך ישראל הם דגלים דגלים הה"ד איש על דגלו באותות לבית אבותם".
ולאחר מכן זכות אבות של אבות האומה. ראשית אברהם יצחק ויעקב ולאחר מכן משה ואהרן. שמוזכרים פעמים רבות כהמשך זכות אבות לאחר אברהם יצחק ויעקב.
כמו למשל על הפסוקים בויקרא: וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם, ומיד וזכרתי להם ברית ראשונים "חזר לומר וזכרתי להם ברית ראשונים. לכלול בכאן זכות משה ואהרן".
"סמ"ך אלו ישראל שסומכין תמיד להן זכות אבותיהם, אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן".
כך גם ברש"י ירמיהו: "ומדרש אגדה שתמה זכות אבות ואמהות. אין האדם - זכות משה שנאמר בו ענו מכל האדם..."
***
לתוספת חידוד ודיוק אפשר לומר שהפייטן סמך את בתיו על הגפן שבבית הראשון "תחלואי גפן פוריה" (ובפרט שאת הגפן הוא לא היה צריך להכניס מצד סדר הא"ב... כמו שהיה אפשר לומר לעניין הדגלים):
בית שני "דגלי עם חשוף" כאמור - "מה גפן זו עשויה הנטיעה בכרם שורות אף ישראל עשוים דגלים דגלים".
בית שלישי - חמישי האבות, כאמור "מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים אלו האבות".
בית שישי-שביעי משה ואהרן כנדרש "ואלה תולדות אהרן ומשה וגו' זו היא שאמר הכתוב גפן ממצרים תסיע גו'",
ועוד במדרש רבה: כי תשא: "זכור לאברהם וליצחק ולישראל, פתח ר' תנחומא זהו שאמר הכתוב גפן ממצרים תסיע". וישב: "ובגפן שלשה שריגים, משה אהרן ומרים״. חולין צב, ב: ובגפן שלשה שריגים - זה אברהם יצחק ויעקב.
***
ואם רוצים בכל זאת לחפש ולמצוא את הקשר בכל בית מחמשת הבתים הללו בין המוזכר בראשו לבין המוזכר בסופו, אפשר למצוא קשרים, גם אם אין הכרח שלזו הייתה כוונת הפייטן...
אברהם ויהושע - ב"ר חיי שרה נט "אברהם ראש לאבות יהושע ראש למלכות", וכן מצינו שלקח את האות משמה של שרה.
יצחק ושמואל - שניהם אימהותיהן היו עקרות, שניהם הובטחו עוד לפני לידתם, ושניהם נפקדו בפרק אחד: בר"ה נפקדה שרה, בר"ה נפקדה חנה. ועוד בחז"ל: ואתיא פקידה פקידה כתיב בה בחנה כי פקד ה' את חנה וכתיב בה בשרה וה' פקד את שרה, ובשניהם מצאנו את הלשון הנדירה ״הולך וגדל״ (3 בלבד בכל התנ״ך).
יעקב ואליהו - מצינו נדרש: "וזכרתי את בריתי יעקוב". בחמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו.
משה ויונה - משה המשוי מהמים ויונה המשיח ממעי הדגה.
אהרן ודוד ושלמה - אהרן הכהן הדמות שמייצגת את המקדש ודוד ושלמה בנו בירושלים - בוני המקדש.
ויה״ר שיתקבלו תפילותינו סליחותינו וכפרתינו לרצון לפני אדון כל:
