ועדיין.
מה שאת אומרת לכאורה יכול להסביר למה לא חייבים להתנדב לבדיקות סקר.
אבל מכאן ועד להסיק שאין להיבדק במקרה של חשש (כפי שהסבירו פה) הדרך רחוקה מאד. מאד.
במקרה של חשש חובה להיבדק. לא רואה איך אפשר אחרת. לא רואה איך אפשר שלא לחשוש על קבוצות הסיכון שבקרבנו.
כולם חוששים על קבוצות הסיכון, ואף אחד לא חושב שלא צריך להזהר משנה זהירות במחיצתם.
ומסכימים שמי שחש שלא בטוב, שיתכבד וישב בביתו ולא יבוא גם במחיצת בריאים.
אבל,
כשבודקים את הוראות הבידוד, מגלים שיש הרבה עיגולי פינות בשם משרד הבריאות.
לא שיש לי טענות עליהם. כי במצב הנוכחי, וזה סביר והגיוני, כל הכללים הם בבחינת ניסוי ותהיה.
שימי לב לחלק מן הכללים,
- שהיה של 15 דקות קרוב לחולה מאומת. ואם נדבק בחמש דקות הראשונות?
- מרחק של פחות משני מטר. יש מחקרים הגורסים שבמרחב הפתוח הרוק מתפזר עד לשמונה מטר.
- שהיה של 14 יום:
כידוע חולה מאומת, גם ללא תסמינים חייב להשאר בבידוד עד שיקבל שתי (או שלוש) תוצאות שליליות.
זה עלול לארוך כחודש, ואף יותר. כשהוא מרגיש בריא לחלוטין. (מכירה מקרוב לא מעט שעברו את הסאגה הזו).
אם יוצאים מתוך הנחה ש20% הם חולים ללא תסמינים.
ז"א שאחוז ניכר מהמבודדים הם אנשים חולים - שיוצאים לאחר 14 יום מהבידוד - ומתערבים בקהל - ללא בדיקה השוללת את הימצאות הנגיף.
כלומר, גם משרד הבריאות לא יכול לשלוט על כל אדם ואדם ועל כל המתחולל, וזה מעוגן בחוק.
אולי בשביל הכלכלה, אולי בשביל השפיות.
הגיע הזמן להפנים, שחייבים להמשיך להזהר כמה שאפשר על קבוצות הסיכון,
אבל לקחת בחשבון, קבוצות סיכון נוספות כמו הישיבות שנסגרות, או הכוללים שנסגרים.
וזה קצה הקרחון.
זו לא התנהלות מופקרת, אלא מבט למציאות בעיניים פקוחות.
אומרים לאנשים, תמתינו. אולי זה שפעת, מעט צינון, אלרגיה עונתית הנפוצה בתקופה הזו.
מסתובבים בינינו הרבה יותר משני האחוזים שאולי יצאו חיוביים.
והם מסתובבים באישור החוק.
זה לא אומר חלילה לזלזל בהוראות, אלא להכנס לשפיות.
וחזקה על אנשים גדולים שאם הם אמרו להמתין, הם לקחו את כולם בחשבון. ברחמים מרובים.