סיפור בהמשכים לגעת בערפל

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
במקום הקדמה:

עכשיו תורי להעלות סיפור בהמשכים.
רציתי מאוד מאוד לבשר לכם שאל תדאגו, יש לי את כל הפרקים מוכנים, מה שעשוי להבטיח לכם שלא אנטוש באמצע, אבל סורי, לא כתבתי הכל וזאת כי חשוב לי להרגיש את הדופק ולשמוע את ההערות שלכם ולפי זה להמשיך. כמובן, שיש לי חלק מהפרקים הבאים (הוא גם לא הולך להיות סיפור ארוך. אפשר להנמיך ת'כתפיים) ומאמינה שאצטרך לשנות אותם פה ושם, ואולי גם שם ופה, כי בדיוק לכן אני מעלה: תנו לי ביקורת! אל תפחדו גם לתת בראש, רק תעטפו קצת בנייר פצפץ כדי שלא ישבר שם משהו ושאספיק בינתיים לחבוש קסדה.
וכדי שיהיה ברור: ביקורת נוקבת אך לא נשכנית ובטח לא צינית.

בקשר לנושא, אם למישהו יש בעיה, בשביל זה יש מנהלים. לא כאן ולא בפרטי (למי שמפרוּמיָם או התכתב איתי אי פעם).
ומיותר לציין, אבל בכל זאת רואה צורך, הסיפור הוא לא סיפור חיי האישיים. אחרת, לא הייתי מעלה. בטח לא לכאן.

קריאה מהנה!
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
פרק א'

אני יושבת על המיטה ומקפלת מגבות.
לוקחת את המגבת המשובצת, מקפלת לשתיים ואז לארבע. ושוב, עוד מגבת. היי, מה אני פותחת את המגבת שהרגע קיפלתי? אני לא מרוכזת. פשוט לא מ ר ו כ ז ת.

אני מרגישה כאילו רבקי נוספת מרחפת לידי. רבקי שהייתי אמורה להיות. היא מביטה בי בעצב. איזו הרגשה מוזרה.
אני חשה שהתבגרתי בשלושים שנה, נאנחת מכל דבר. כמעט ונעצרת כל שניה להניח את הסלים.

די, תרגעי, אני גוערת בעצמי, הכל בסדר. אין שום אסון. כולם בריאים בסך הכל. מה את רוצה?
מה אני רוצה? מה אני רוצה???

השאלה הזו מלווה אותי בדרך לארון בחדר השירות. ונמצאת שם גם כשהערימה נופלת לי מהיד. גם כשאני מקפלת את הכל שוב תוך שחרור עצבני של אוויר דחוס.
נמצאת גם כשאני מפזרת פפריקה מעל העוף ומערבבת את האורז וקוצצת ירקות לסלט. גם כשאני שוטפת סכין, שתי כפות ומקלף.

מן עננה אפורה כזו נצמדה אלי לאחרונה.
מתי זה התחיל? לא זוכרת.

בהתחלה הכל היה מושלם. ריחפתי על איזה ענן לבן. לא ראיתי כלום לא שמעתי כלום. גם לא עבדתי כמעט שלושה שבועות, אז בכלל חייתי בלה לה לנד. קמתי מאוחר, התפללתי, הכנתי לי ארוחת בוקר מושקעת עם פרחי גמבה על מצע גבינה קטיפתית וחביתת עין שלמה ולא מפוצצת. לפעמים אחר כך הלכתי לסופר - קניתי מוצרים לארוחת צהריים ומממ גם שני ארטיקים שווים. לי ולאיציק.
יצאנו הרבה לטייל. לפעמים סתם בשכונה ולפעמים הרחקנו לערים סמוכות. פעם אחת אפילו עלינו ככה ספונטנית על אוטובוס שפער את דלתותיו בעת שנחנו לרגע על הספסל בתחנה. איך איציק שכנע אותי לעלות, ולא נורא שאני עם מטפחת... אני מחייכת חיוך לא רצוני.

נזכרת בכל אותן הפעמים שאיציק גרם לי לצחוק בקולי קולות. ואני מנסה לחנוק אותו, את הצחוק, כאילו יש לי עגבניית שרי בפה, שמצריכה שמירה שלא תשפריץ... פאדיחה לצחוק ככה ברחוב.
גם בבירורים אמרו לנו שאיציק טיפוס חיובי מאוד ומוקף תמיד בחברים. באמת היו לו מלא חברים בחתונה... לא זוכרת חתונה עמוסה שכזאת.

אז מה קרה פתאום? אין לי מושג. סוג של נחיתת חירום בתנאי שטח הרריים.

אז מה אני רוצה?
האמת? לא ברור לי כל כך.
כבר כמה ימים אני מסתובבת עם התחושה הזאת. מנסה לגרש אותה אבל ככל שאני מתאמצת יותר להעיף אותה מהראש, היא אוחזת בי חזק בציפורניים, שורטת אותי עד כאב.
אין לי את מי לשתף. נכון יותר - אין לי מה לשתף. זה לא שיש לי הרגשה מדויקת או עובדות מסוימות שאני יכולה פשוט לומר: קורה א. ב. ג. ולכן ד. ה. ו..
אני לא הטיפוס שרץ לספר כל דבר.
כי תכל'ס, בסוף הכל הסתדר לי בחיים. נכון, לא מיד, ואולי לא תמיד. אבל בקטנה. לא משהו שאני יכולה להיזכר ולהצביע עליו. אבל עכשיו זה משהו אחר. לא יודעת.
דמעה חסרת אונים בורחת לי מהעיניים.
אוף איתי.
ומה הכי מרגיז? שכאילו הכל בסדר.
אבל לא.
לא בסדר.


__________
לפרק ב'>>

 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
מעולה.
תגידי לרבקי שתרגע מעכשיו כי הכל יהיה בסדר בסוף.

ולהערה, כמובן. אני תוהה בני לבין עצמי (בקול) האם מחשבות והרהורים יכולים לפרנס פרק ראשון של ספר, האם לא צריך משהו שקורה בפועל. הלכה חזרה צעקה הרביצה ברחה. משהו. כל הפרק הוא הרהור.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
האם מחשבות והרהורים יכולים לפרנס פרק ראשון של ספר, האם לא צריך משהו שקורה בפועל. הלכה חזרה צעקה הרביצה ברחה. משהו. כל הפרק הוא הרהור.
מה אומר הציבור? רוצה לשמוע...
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
ולהערה, כמובן. אני תוהה בני לבין עצמי (בקול) האם מחשבות והרהורים יכולים לפרנס פרק ראשון של ספר, האם לא צריך משהו שקורה בפועל. הלכה חזרה צעקה הרביצה ברחה. משהו. כל הפרק הוא הרהור.
זה נכון מאוד בדרך כלל,
אבל לא חייב להיות בפרק הראשון.
הכלל הוא: מה יותר מהר - ככה יותר סוחף.
ככל שמכניסים את הקורא להתרחשות מהר יותר - כך קשה יותר להוציא אותו ממנה.
במקרה שהסופרת מחליטה שהיא לא רוצה להכניס את ההתרחשות בפרק הראשון - זה בסדר, כל עוד היא תספק סחיפה אחרת בו. משהו שישאב את הקורא, שיגרום לו להמתין לפרק השני.
אני חושבת שבמקרה הזה הסופרת בהחלט עשתה זאת.

ובינתיים זה מקסים. אהבתי מאוד, ותיאורי הרגשות שלה מדויקים עד להחריד.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מה אומר הציבור? רוצה לשמוע...
שזה יפה. שזה מצוין.
אני אישית נהנית מהתרחשויות גם אם אין להן ביטוי בעולם החיצוני. מה זה מה שתיארת, אם לא התרחשות? סוערת. מסקרנת. מתפתחת.
מצטרפת לשירהבירה לגבי רמז נוסף לפחות לתחום בו הכל לא בסדר לה. אבל אולי זה רק יצר הסקרנות שלי שטוען כך, כי הנשימה שלי נתקעה איפהשהוא לקראת סוף הפרק בחרדה לקראת מה שיוודע.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
קודם כל, תודה לכולם על המשוב ועל ההערות. לוקחת לתשומת ליבי!
בקשר לכמות העלאות, אני מבינה את הרציונל שעומד מאחורי החוק הזה. אם יעלו מידי הרבה חומרים אז תהיה אינפלציה ומרוב עצים לא יראו את היער הגדל פרא, ומי יקצצנו? מצד שני, שבוע זה אולי טיפונת הרבה זמן, בטח בשלביו הראשוניים של סיפור ובמיוחד בפרקים שעולים כאן ברשת שהם קצרים כי הקריאה פחות נוחה.
בקיצור, כמו הרבה נושאים בעולם שיש להם צדדים לכאן ולכאן.
ועוד משהו פעוט ממש, צריך לתת לסופר שהות להמשיך הלאה. ;)


יפה, ו..מלחיץ.

כי הנשימה שלי נתקעה איפהשהוא לקראת סוף הפרק בחרדה לקראת מה שיוודע
אני מנסה להבין, בשביל לסקרן להמשיך לקרוא, צריך להשאיר במתח - על זה אין חולק, אבל חרדה לא באה בחשבון?
אגב, לא תכננתי להשאיר בחרדה. מסתבר שכך יצא. אולי כי לי ברור מה קורה. זו נקודת חובה?
ומה גם שניסיתי לא לגלות הכל על הפרק הראשון.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
אני מנסה להבין, בשביל לסקרן להמשיך לקרוא, צריך להשאיר במתח - על זה אין חולק, אבל חרדה לא באה בחשבון?
אגב, לא תכננתי להשאיר בחרדה. מסתבר שכך יצא. אולי כי לי ברור מה קורה. זו נקודת חובה?
ומה גם שניסיתי לא לגלות הכל על הפרק הראשון.
חרדה בטח באה בחשבון. זה מעולה שזה מלחיץ.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
קראת שוב, ויש לי קצת ביקורת, אז הנה היא:
התפללתי, הכנתי לי ארוחת בוקר מושקעת עם פרחי גמבה על מצע גבינה קטיפתית וחביתת עין שלמה ולא מפוצצת.
השימוש במילה 'לי', במקום לנו, אם אין לו משמעות גורלית, כמו למשל להראות שהיא מרגישה מאד לבד, או שהיא חווה רק את עצמה, אינו נכון כאן. שימי לב שעד למשפט הזה עוד לא יודעים על הכותבת כלום. לא אם היא נשואה, או גרושה או אלמנה או מה. רק שיש לה בית וכביסות לקפל. ברגע שראיתי את ה'לי', הבנתי שהיא לבד. שניה אח"כ הבנתי שלא, כי היא קנתה שני ארטיקים. לה ולאיציק.

ועוד משהו- השתמשת בקצת יותר מדי שאלות.
מה את רוצה?
מה אני רוצה? מה אני רוצה???
מתי זה התחיל? לא זוכרת.
אז מה קרה פתאום? אין לי מושג.
אז מה אני רוצה?
האמת? לא ברור לי כל כך.
ומה הכי מרגיז? שכאילו הכל בסדר.

נכון שזה תורם לאוירת האינאונים וחוסר הבנה שלה מה בדיוק קורה לה. אבל זה קצת חוזר על עצמו. שאלה- ולא יודעת, שוב שאלה, שוב לא יודעת. ושוב. וגם הכפילות של ה"אז" הפריעה לי.

ואחרי קריאה שניה- זה עוד יותר יפה.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכב

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ:ב עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה:ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:ז יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:ח לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:ט לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
נקרא  19  פעמים

לוח מודעות

למעלה