לא מצליחה להשלים עם זה.
לא מסוגלת...
עד אתמול הייתי בטוחה שנתארח אצל הורי בעלי (אולי הייתי בהתכחשות?)
אבל אחרי שבעלי דיבר אתמול עם אימו והיא רמזה שכל אחד יהיה בביתו עקב המצב, מתחיל אט אט לחלחל בי המחשבה שאולי אצטרך לעשות ליל הסדר בביתי הקט.
רק המחשבות על כך מכניסות אותי לעצבות.
אני רואה כאן נשים שכותבות שהן כל כך מרוגשות שפעם ראשונה הם יעשו את החג בבית, וזה ממש מרגש ומשמח...
אותי זה לא משמח.
בכלל.
אני מבינה שכך ה' רצה, וצריך לנהוג לפי כללי משרד הבריאות ולשמור על חיינו וחיי משפחתינו, וברור לי שזה לפני הכל.
אבל אני לא מצליחה להשלים עם זה.
לא מסוגלת לחשוב שנשב לבד בליל הסדר, במקום לשבת עם 15-20 איש כמו כל שנה...
מישהי מזדהה איתי?
אן שזו רק אני....
לא מסוגלת...
עד אתמול הייתי בטוחה שנתארח אצל הורי בעלי (אולי הייתי בהתכחשות?)
אבל אחרי שבעלי דיבר אתמול עם אימו והיא רמזה שכל אחד יהיה בביתו עקב המצב, מתחיל אט אט לחלחל בי המחשבה שאולי אצטרך לעשות ליל הסדר בביתי הקט.
רק המחשבות על כך מכניסות אותי לעצבות.
אני רואה כאן נשים שכותבות שהן כל כך מרוגשות שפעם ראשונה הם יעשו את החג בבית, וזה ממש מרגש ומשמח...
אותי זה לא משמח.
בכלל.
אני מבינה שכך ה' רצה, וצריך לנהוג לפי כללי משרד הבריאות ולשמור על חיינו וחיי משפחתינו, וברור לי שזה לפני הכל.
אבל אני לא מצליחה להשלים עם זה.
לא מסוגלת לחשוב שנשב לבד בליל הסדר, במקום לשבת עם 15-20 איש כמו כל שנה...
מישהי מזדהה איתי?
אן שזו רק אני....
נערך לאחרונה ב: