בקשה ניחום אבלים בדרך הנכונה

דבורה לאה1

משתמש פעיל
איור וציור מקצועי
יש לך טעות בסיסית חמורה.
ניחום אבלים איננו נתינת חיזוקים. לחלוטין לא.
ניחום אבלים הוא עצם ההגעה, הישיבה ואמירת הפסוק.
דברי חיזוק האבלים ימצאו את הזמן והמקום המתאימים להם לשמוע.
בפרט שבימי השבעה אין לאבלים יכולת נפשית, רגשית או שכלית לקבל.
ואם עד היום חשבת שניחום אבלים הוא לצורך אמירת דברי חיזוק, אז טוב שנבהלת.
כן? אז למה חז''ל לא קראו לה נגיד 'ישיבת אבלים', וכן קראו לה 'ניחום אבלים'?
אני לא יודעת אם את מדברת מנסיון אישי, אך כשכואב לך על משהו היית רוצה שפשוט ישבו בשקט ויבהו בך?
 

ששונית

משתמש מקצוען
כן? אז למה חז''ל לא קראו לה נגיד 'ישיבת אבלים', וכן קראו לה 'ניחום אבלים'?
אני לא יודעת אם את מדברת מנסיון אישי, אך כשכואב לך על משהו היית רוצה שפשוט ישבו בשקט ויבהו בך?
על אותו משקל, חז"ל לא קראו "דיבור אבלים" או "חיזוק אבלים".
ניחום הוא הבעת השתתפות בצער ואמירת דברי חיזוק איננה נכללת בהגדרה הזו.
 

דבורה לאה1

משתמש פעיל
איור וציור מקצועי
על אותו משקל, חז"ל לא קראו "דיבור אבלים" או "חיזוק אבלים".
ניחום הוא הבעת השתתפות בצער ואמירת דברי חיזוק איננה נכללת בהגדרה הזו.
איך בדיוק הגעת למסקנה ש'ניחום' פירושו השתתפות בצער לא הבנתי...
לנחם זה כל דבר שמביא נחמת מה לבן אדם כאוב, גם חיזוק וגם השתתפות יכולים להיכנס להגדרה,
כל אחד לפי הבנתו,
כך זה דרך העולם, בניחום אבלים, מנחמים, לא רק יושבים ובוהים בתקרה.
 

אשכולית

משתמש סופר מקצוען
פחות מתחברת לגישה הזו, שהופכת את כל האנשים שבאים לנחם, למקשה אחת של חסרי טקט, דוחפי אף, ודורכי יבלות. אסייג ואומר שאיני מתכוונת לאף אחד מהדוברים באשכול, בוודאי לא למי שכתב בכאב. רק מביעה את דעתי ומניחה עמדה נוספת בדיון.
זה בשביל אלו שחטפו רגליים קרות, ואולי חושבים פעמיים אם ללכת לנחם או לא (ולוואי שלא יהיה צורך...). רקג לפני שאתם נסוגים, קראו את המילים הבאות, ודעו כמה אתם שווים.
מעולם לא הערכתי יותר את המנחמים, עד שבאו אלי.
לא ניתן לתאר כמה כח, נוחם, עידוד, תמיכה, הכלה, הבנה ואמפתיה, מסוגלים אנשים לתת בימים הקשים האלו. אובדן של אדם אהוב ויקר בשיא פריחתו, היא טראומה וטלטלה משנה חיים. הנוכחות של האנשים הטובים, ורובם המוחלט כאלו, היא מקור נוחם וכוח.

אני יוצאת מנקודת הנחה שרוב האנשים מקדישים זמן יקר לשם המצווה הזו, לא פעם היא כרוכה בטרחה, בנסיעה, בהשגת בייביסיטר ועוד. ואם נאמר בעדינות, לכולנו יש מקומות נעימים יותר לבקר בהם...
שבעה היא מצב טעון, והכי טבעי ומובן שהמנחמים יחושו מבוכה ואי נעימות. אם השיח הציבורי שלנו סביב הנושא יכלול רק אזהרות ולעג על חוסר הטקט, הבחישה והחיטוט- אז פלא אם עדיין יימצאו האמיצים שמוכנים ללכת.

לרשימת ה'לא' הייתי מצמידה איסור אחד: לא לייעץ עצות רטרואקטיביות (הייתם הולכים לפרופסור זוהר, למה לא טסתם לחו''ל, למה קניתם לו רכב, הייתם צריכים למכור את הדירה ולממן את התרופה הניסיונית).
1. ברוב המקרים התמונה הרבה יותר מורכבת ממה שידוע בציבור.
2. מרן הגראי''ל שטיינמן היה אומר לרב פירר: עד המוות עליך לעשות הכל, מרגע המוות עליך לדעת שד' כיוון הכל לשם.
3. העצות האלו הן כר נוח מאד למצפון. אבל ומצפון הם שילוב קטלני (במובן המילולי של המילה).

מה כן? תביאו את עצמכם. זהו.
אף אחד לא מצפה מכם דווקא לדברי חיזוק בנוסח רבי מיילך, בשביל זה יש רבנים צדיקים המכתתים רגליים בשבעה.
האבל מצפה ל''עמו אנוכי בצרה'': תנו לו את אהבתכם, השתתפותכם, ליבכם, הקשבתכם. תהיו שם בשבילו, השדר הזה של 'אני עכשיו מצטער איתך ובאתי לחלוק איתך את הכאב' הוא עצום, הוא עובר בלי מילים, הוא נקלט היטב.

ו...תבואו. לא לחינם זה אחד מהדברים שאין להם שיעור, האבלים זקוקים לכם בהפסקה הפתאומית והמבהילה מהחיים.

שנזכה לבוא משיח בקרוב, ומחה ד' דמעה.
 

גלבוע

משתמש סופר מקצוען
תסכימו איתי שנבהלנו מאילו שכתבו בתחילת האשכול נגד 'נותני החיזוקים'...
הרי בשביל מה הולכים לניחום אבלים אם לא לנחם?
לא, לא נסכים איתך.
לא כולנו באופן קולקטיבי.
בכל מקרה בחיים, אני לא חושבת שנכון לתת לאנשים 'שמועס' כשהם חווים קושי, קל וחומר בעת אבל.
לנחם זה להגיד 'המקום ינחם...'
מעבר לזה - תמיכה רגשית לפי הקשר שהיה למנחם ולאבל קודם.
חברים טובים אין דינם כחברים של 'שלום שלום'.
מה לזה ול'חיזוקים'?
 

גלבוע

משתמש סופר מקצוען
איך בדיוק הגעת למסקנה ש'ניחום' פירושו השתתפות בצער לא הבנתי...
לנחם זה כל דבר שמביא נחמת מה לבן אדם כאוב, גם חיזוק וגם השתתפות יכולים להיכנס להגדרה,
כל אחד לפי הבנתו,
כך זה דרך העולם, בניחום אבלים, מנחמים, לא רק יושבים ובוהים בתקרה.
אם מישהו מפסיד את האוטובוס, זה מאד מנחם אותו לשמוע שהכל לטובה?
לפעמים כן ולפעמים ממש לא.
וקל וחומר.
 

במקום שאין אנשים ;)

משתמש מקצוען
מה לזה ול'חיזוקים'?
אני לא יודעת למה את קוראת חיזוקים.
אם הכוונה היא חינוך (כמו שכתבת,
אם מישהו מפסיד את האוטובוס, זה מאד מנחם אותו לשמוע שהכל לטובה?
אני מסכימה איתך.
אבל יש דברים מחזקים, שהאבל יעשה את ההקשר לבד, והם יתנו לו כח להתמודד, לעולם לא תדעי איזה משפט יתפוס את האבל והוא ייזכר בו בכל פעם שיחפש מקור כח.
 

גלבוע

משתמש סופר מקצוען
אני מסכימה איתך.
אבל יש דברים מחזקים, שהאבל יעשה את ההקשר לבד, והם יתנו לו כח להתמודד, לעולם לא תדעי איזה משפט יתפוס את האבל והוא ייזכר בו בכל פעם שיחפש מקור כח.
אם את ממש מכירה אותו והקשר שלכם מספיק כדי לדעת, ניחא.
אבל אם לא, לקחת סיכון שהמשפט שאמור היה לחזק דוקא ייזכר שלא לטובה.
 

ר גן עדן

* מעצבת פנים והום סטילינג *
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
בתור אחת שלצערה התנסתה, התגובה הזאת בסך הכל ממחישה את האבסורד שנוצר מכך שאנשים מנסחים את העדפות האישיות שלהם בתור הוראה לציבור.
בסופו של דבר, כל אדם מתנהל מתוך העולם הפרטי שלו, וכמו שלנחם יש משימה לנחם ולא לשפוט את האבל, כך לאבל יש משימה לקבל את המנחמים ולא לשפוט אותם.
לצערי אני מדברת מניסיון לא חד פעמי בנושא...
אגב, איש לא כתב פה הוראות לציבור, כתבו איך מומלץ לנחם כדי שהאבל באמת ירגיש טוב אם האדם שהגיע לנחם. הוא בסה"כ בשבוע קשה מאוד.
הגיע אלי מישהי לנחם נסעה מרחק רב הלוך וחזור, ישבה מולי שמה יד על הפה ותיחקרה את גיסתי שישבה לידה אבל מולי. גיסתי דיברה איתי בעיניים ואיתה מתחת לכף היד, מה זה אם לא סקרנות גרידא? יש עניין לנחם ולא לספק סקרנות. כשהיא יצאה שאלתי את גיסתי בשביל מה היא טרחה? את החקירה איך אנחנו מרגישים, ואיך קבלנו את הניסיון היא יכלה לעשות בטלפון. זו דוגמה למישהי שחשבה שעשתה לי טוב, וחוץ מלעצבן אותי ואת המשפחה היא לא עשתה כלום!
צר לי זו מצווה שצריך לדעת לקיים אותה.
 
נערך לאחרונה ב:

חנון

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
רוצה להעיר עוד נקודה כקרובי משפחה של אבלים:
יש מצב שהילדים של האבלים מסתובבים בבית (גם נשואים) ומנשנשים מהארוחות שמביאים לאבלים וכשהם סוף סוף מתפנים לאכול לא נשאר להם מספיק
 
  • תודה
Reactions: A F

ayys

משתמש מקצוען
הרבה פעמים אני שומע,
ולצערי גם מכיר מקרוב...
תופעה מצערת וכואבת בזמן ניחום אבלים.
הרבה אנשים חושבים בטעות שכדי להראות את השתתפותם בכאב,
הם צריכים לדבר, והרבה.
ולא משנה מה העיקר לדבר ולברבר.
הכי גרוע, זה אנשים שמרגישים שהם חייבים לחזק את האבלים,
הרי בלעדיהם האבלים יכולים חלילה לא לקבל את הדין באהבה.
והבעיה היא שאותם אנשים לא מבינים איזה צער הם עושים לאבלים,
ויותר מכך איזה מנזק ולפעמים אף קפידא זה משאיר.
הדבר האחרון שאבל צריך לשמוע מכל מאן דבעי זה חיזוקים.
בשביל זה יש לכל אחד רבנים.
אבל צריך השתתפות אמיתית.
את זה עושים דווקא ע"י שתיקה, הקשבה, והשתתפות בהרגשות.
בתפילה שלא נדע צער, ונזכה אצל כל הכלל ישראל לאריכות ימים ושנים בבריאות.
למי שדובר אנגלית יש איזה סרטון שראיתי מזמן שמאגד המון אמירות 'מטופשות' שאנשים פולטים בסיטואציה הזאת
 

A F

משתמש מקצוען
יש שתי מצוות שעליהם כתוב "אפי' 100 פעם ביום" אחד ביקור חולים והשני ניחום אבלים. נשאלת השאלה איך אפשר להספיק מאה פעם ביום אם כל ביקור הוא חצי שעה עד שעה?!.... אלא נכנסים מתעניינים וכו' הולכים וחוזרים. בביקור חולים כתוב שלא נשארים אצל חולה (מעיים) הרבה זמן כי זה מפריע ואני חשבתי שאצל אבלים לפעמים זה לא פחות מפריע שאין להם דקה לשרותים לאכול וכו' ולכן כתוב אפי' 100 פעם ביום נכנסים מנחמים ויוצאים (לפעמים כשחוזרים יש שלט על הדלת נא לא להפריע......)
הייתי פעם בניחום אבלים וראיתי מאחורי האבל סנדביץ' חצי נגוס וראיתי הרבה מנחמים ובתוכם גם רבנים חשובים שאולי גם הגיעו מרחוק, אמרתי את הוארט לאבל למה כתוב 100 פעמים וכו' אחרי כמה דקות קמו כל המנחמים ואני בתוכם נחמו והלכו..... לא עובר 2 דקות ומתקשר אלי האבל ואומר לי אין לי מילים להודות לך אני מהבוקר לא אכלתי לא נעים לאכול לפני רבנים וכו' אמרתי לו שים פתק על הדלת הפסקה חצי שעה......
אני עדיין חושב שלרוב אנשים מגזימים בשאלות "ובהתעניינות" עדיף שתיקה מעיקה משאלות מביכות...... "ובלע המוות לנצח וכו'"
 

פרפר סגול

משתמש מקצוען
אשכול כאוב ועצוב.
ושאיש לא יתנסה.

ואם הבחירה היא בין שאלות חטטניות ואמירות מטופשות לשתיקה- ברור שהאופציה האחרונה היא המועדפת.
שמעתי לאחרונה על מקרה מאד טראגי, אחד המנחמים הגיע לנחם את אם הנפטר בהברקה הבאה:"לפחות הוא למד קצת שהיה בחיידר"...
למה לאמר כזה משפט?!
 

צילומנציה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
אני רק רוצה להעיר שבדרך הטבע מי שלא רוצה למות ממש צעיר, אמור מתישהו לשבת שבעה.
וכמובן, שיש הבדל בין שבעה 'טבעית' שהיא דרך העולם (ילדים אחר הוריהם בגיל מבוגר) לשבעה טרגית שאינה דרך העולם (פטירות בגיל צעיר, אבדן ילדים)
אז אני מאחלת לך ולכל משפחתך אריכות ימים....
על כן יש המבדילים בנוסח הניחום לעדות אשכנז
"ולא תוסיפו לדאבה עוד" אומרים רק למי שאין לו הורים
 

A F

משתמש מקצוען
על כן יש המבדילים בנוסח הניחום לעדות אשכנז
"ולא תוסיפו לדאבה עוד" אומרים רק למי שאין לו הורים
מוסיפים עוד ניחום על הנוסח המקום ינחם אתכם כי כתוב להוסיף עוד מילות ניחום ולאו דוקא ולא תוסיפו אפשר גם להגיד המקום ינחם אתכם ותהיו חזקים
 

גלבוע

משתמש סופר מקצוען
מוסיפים עוד ניחום על הנוסח המקום ינחם אתכם כי כתוב להוסיף עוד מילות ניחום ולאו דוקא ולא תוסיפו אפשר גם להגיד המקום ינחם אתכם ותהיו חזקים
מי אמר שכדאי להיות חזקים?
...
החוזק האמיתי טמון הרבה פעמים דווקא ביכולת להיות חלשים.
 

גלבוע

משתמש סופר מקצוען
אשכול כאוב ועצוב.
ושאיש לא יתנסה.

ואם הבחירה היא בין שאלות חטטניות ואמירות מטופשות לשתיקה- ברור שהאופציה האחרונה היא המועדפת.
שמעתי לאחרונה על מקרה מאד טראגי, אחד המנחמים הגיע לנחם את אם הנפטר בהברקה הבאה:"לפחות הוא למד קצת שהיה בחיידר"...
למה לאמר כזה משפט?!
אולי זה מגיע מהמחשבה השגויה שלנחם פרושו לחזק בדברי אמונה/תורה וכיוצ"ב
 
  • תודה
Reactions: A F

A F

משתמש מקצוען
מי אמר שכדאי להיות חזקים?
...
החוזק האמיתי טמון הרבה פעמים דווקא ביכולת להיות חלשים.
ניחום אבלים מלשון נחמה מנחמים את האבלים וכן מנחמים את הנשמה ולכן כשנפטר אדם שאין מי שישב עליו שבעה יושבים רבנים או אנשי ח"ק ומנחמים אותם ברור שיש עניין לעודד את היושבים שבעה זהוי ההלכה! ואולי אפשר לפרש את ההלכה שבמקום לנחם נגיד להם תמשיכו להיות עצובים תהיו חלשים וכו' כי יש כאלה שכייף להם כך.........
 

גלבוע

משתמש סופר מקצוען
ניחום אבלים מלשון נחמה מנחמים את האבלים וכן מנחמים את הנשמה ולכן כשנפטר אדם שאין מי שישב עליו שבעה יושבים רבנים או אנשי ח"ק ומנחמים אותם ברור שיש עניין לעודד את היושבים שבעה זהוי ההלכה! ואולי אפשר לפרש את ההלכה שבמקום לנחם נגיד להם תמשיכו להיות עצובים תהיו חלשים וכו' כי יש כאלה שכייף להם כך.........
לא מצאתי את הקשר לדברי.
 
  • תודה
Reactions: A F

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכב

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ:ב עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה:ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:ז יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:ח לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:ט לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
נקרא  18  פעמים

לוח מודעות

למעלה