למרות שעל פניו התרשמות מכריכה נתפסת כאקט של חיצוניות ולמה לשפוט על פיה
אבל מצד שני ספר עם כריכה לא מושקעת או מוזרה מידי
הרבה פעמים היא משדרת סוג של זלזול וחוסר אכפתיות שיכול להתבטאות גם ברמת הכתיבה של הספר
אתמול דיברתי עם סופרת על הגהה, והיא הודתה בפניי שאת הספר הראשון שלה היא בכלל לא הגיהה, אלא הסתפקה בהגהה של העיתון (כנראה מדובר בעיתון שכן יש בו הגהה.. אולי המודיע), ופרסמה כך את הספר.
היא פשוט לא היתה מודעת לצורך.
ואני חושבת שקיימים כל מיני סופרים, וכל אחד מעסיק אותו משהו אחר. לי למשל, מלכתחילה יכול היה להיות אכפת מהכריכה אבל לא ברמה קריטית. כי אני אישית בוחרת ספר רק לפי הפרומו מאחורה. ולא הייתי מודעת בכלל שיש אנשים שבוחרים לפי כריכה, עד שנפתח אשכול שלם בפרוג, וכתבתי שם שהכריכה לא משמעותית, קיבלתי כאלו התקפות שרק ביצרו אותי בעמדתי.. אבל בסוף קלטתי שהכריכה חשובה לעם. והשקעתי בה איזה 3 חודשים של מחשבה..
כמו כן- הגהה.
כשאני קוראת ספר אני לא שמה לב לנתונים שוליים כמו גילאים למשל. ויום אחד קלטתי שיש אנשים מרוכזים ששמים לב שבתחילת הספר התינוק היה בן 4 חודשים, באמצע הוא בן 6, ואם סופר יכתוב בסוף הספר שהילד קיבל ביצה, הספר יהיה לא אמין, כי התינוק רק בן שמונה חודשים עכשיו, ומותר לתת ביצה רק מגיל תשעה חודשים...
בעבר לא הייתי מודעת לזה! כי אני קוראת בדילוגים. לא מעניינים אותי פרטים, לעומת העלילה ומה שמתרחש בין השורות- שאצלי הדבר מקבל משמעות רבה,
או הזרימה בכתיבה, והעניין ולא לכתוב פרטים מיותרים ולא להתיש- מאד חשובים לי.
ויש כאלו שמסוגלים לקרוא ספר פחות זורם ולנסות לפצח חידות כדי להבין אותו.
בקיצור, לפעמים כשסופר לא משקיע במשהו, זה לא כי הוא מזלזל, אלא כי אינו מודע.
ורק בספר השלישי הוא קולט את זה. כי בראשון אנשים רק מחמיאים לו כדי שלא יתייאש, ובשני הם מעזים לומר לו שהספר יפה אבל הכריכה מזעזעת, או שהיו מלא שגיאים..
הציבור לא צריך לזעום על סופר שלא השקיע, אלא פשוט להסביר לו: אמנם כתבת יפה, אבל חשוב גם לשים לב לא לדלג על מספרי שורות. הוא יקח לתשומת ליבו לפעם הבאה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
