בכל הכח | חלק א'

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
10:
לפעמים לא ברור אפילו שזה לא ברור.

אחריי שהם גומרים לשרטט את הנתונים על השולחן הם יושבים ארבעתם, שלושה מצחים מקומטים, ורק מצחו של מתיו חלק, כרגיל.
"אין לנו הרבה נתונים" מציין דה קלן.
"וזה יכול להיות כל אחד מכל מקום" נאנח אגד צי.
"לא ממש" מדייק מתיו .
"אתה מתכוון שאין לנו את הנתון שמכריח שהדיווחים הללו נכונים בוודאות?" שואל דה קלן.
"גם, אבל בעיקר שזה לא מסתבר שזה כל אחד, זה צריך להיות מישהו משפיע, או מישהו בעמדה כזו שיש בה הרבה מידע".
"זה משאיר לנו עדיין שטח רחב מכדי להתמקד בו" נאנח אגד צי.
וסר מוק'ל רק מתופף על ברכיו.
"מה אתה אומר?" שואל אותו מתיו.
"חסר לנו עוד נתון, מתיו פון ברנטו". מגביר סר מוק'ל את תיפופו, "אנחנו לא יודעים עדיין למה מתבצעת חדירה. האם המטרה היא השגת מידע? אולי המטרה היא בכלל התנקשות או פגיעה במחסני הנשק? בשביל זה מספיק איש קטן קטן".
"לא חשבנו על זה" מצמצם אגד עיניים.
"בגלל שלפי הנתונים זה לא מסתבר" מבהיר דה קלן, "ניצול כל הפרצות הקטנות במערכת ההגנה שבנינו לקרב מלמד על חפרפרת אפשרית בסיכויים גבוהים. מה שאני כן רוצה להבין-" הוא מפנה מבט למתיו "-למה הגיעו הדיווחים על החפרפרת עכשיו".
"יש לנו קבוצה שהגיע לכאן עכשיו", אומר מתיו בזהירות, "אבל הם לא קשורים ללחימה" הוא מוסיף מהר.
השלישיה מחליפה מבטים.
"זה-" מגהק סר מוק'ל "קל יותר להכניס מישהו כשהוא לא בא כלוחם. אנחנו צריכים להזהר שזו לא תהיה החוליה החלשה שלנו, הסגן אלוף".
"זה נכון אם אתה אוחז בתיאוריה שהמסתנן בא כדי להזיק מבפנים. ברגע שזה מישהו שבשביל התפקיד שלו צריך להיות בעמדת לחימה או להשיג מידע הם כנראה גייסו מישהו מבפנים, ולא החדירו מישהו" משיב אגד צי ומשרטט משהו בדף, "רש, מה עם הממצא שלך?" הוא מרים עיניים.
"ממצא? זה חדש. לא שמעתי על זה עד עכשיו?!"
"זה לא ממצא ברור" אומר אגד צי ומקבל מבט מזהיר מרש דה קלן.
"אתה לא תאהב אותו, סגן אלוף מתיו" מגחך סר מוק'ל "לכן דה קלן לא רצה שאגד יעשה לך הכנות".
הם מחליפים מבטים ביניהם ודה קלן מניח על השולחן שרטוט סתמי, לכאורה, של ריבועים ופסים. לכאורה. פחות משלוש שניות לוקח לפון ברנטו לקלוט שזה שרטוט של מפת המחנה המרכזי, עם כמה נקודות ציון מיסתוריות.
"מאיפה?" הוא שואל בשקט.
"אוהל B2".
"סיליפט?"
הם שותקים.
"לא התחלתם לערוך חיפושים לפני שסיכמנו על זה!?" מגביה פון ברנטו במקצת את קולו.
"חיפוש. לא חיפושים", מדייק אגד.
"וזה בתחום האחריות שלנו" אומר סר מוק'ל בקול הצפצפה שלו, "באמת. לא רצית שנעדכן אותך בכל פיפס, נכון?"
"השארנו שטח נקי", אומר רש דה קלן "לא היה לו סיכוי להרגיש בזה. שלחנו מקצוען".
פון ברנטו לא בטוח בנכונות המשפט האחרון, החושים של בשן סיליפט הוכיחו את עצמם כהזויים, אבל מתעלם מזה. "השרטוט הזה יכול להיות לצורך הפעילות שלו", הוא אומר, ולוקח את הדף לידו בהיסח דעת.
"ידענו שלא תאהב את זה", אומר סר מוק'ל בתוכחת.
"אממ?"
"יש לך סנטימנטים" מגחך סר מוק'ל "כולם יודעים שאתה ובשן זה-"
"זה באמת לא נתון חד משמעי", מהסה אותו דה קלן, "אבל כן נתון שדורש מעקב".
"אתם יושבים עכשיו על סיכום ראשי פעילות לחיפוש-" ממולל סגן האלוף את הדף בידו "ועל כללים חיוניים לזהירות. בין היתר אתם מסכמים אם יש מישהם שצריך לפקוח עליהם יותר עין, בסדר? עוד חצי –"
ופתאום הוא קוטע את דבריו, ומשתעל.
"מה זה?" הוא שואל והקול שלו צרוד קצת.
הם מסתכלים שלושתם על הדף שבידו, על הצד השני שלו, ליתר דיוק.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
הטיפה הפחות
הטיפה פחות

ובתור מישהו מבפנים אני יודע קצת יותר ומבין כי עמקי הקְפו הם מקום הלחימה המסובך והמכריע יותר,
אולי כדאי לתאר קצת את המקום באיזשהו דרך, יש בהמשך התייחסות אבל מצאתי את עצמי בודק אם פיספסתי משהו...
ונדצ"ל המכריע ביותר
שאפילו יותר מששונא חיוכים שונא מחמאות,
ואם יש דבר שפון ברנטו שונא עוד יותר ממחמאות אלו התנצלויות,
כי אמנם היו הרבה דברים שמתיו שנא, אבל לא הרבה דברים שהוא תיעב.
זה נהדר המשחק הזה
(ש)הוא תיעב
ארוחת ערב במטה הקצינים שבמחנה מעולם לא ממלאת את רוחו של סגן אלוף פון ברנטו בעליצות.
מעולם לא מילאה, או לעולם לא תמלא
זה חוזר על עצמו כמה פעמים, ויש לי בעיה, סגן אלוף זה מושג. ומשכך ה'סגן אלוף צריך לכתוב, אממה זה לא מתגלגל על הלשון. הייתי מוותר על השימוש בתואר הזה כשהוא נזקק לה"א...
מדעי חברה או רוח,
החברה או הרוח
מקף מיותר
ירד
אומנם בלילות, בניגוד לימים הארוכים ומלאי השעמום והבטלה, היתה למתיו מטלה קבועה שהוא היה צריך לבצע, מטלה חיונית שגם ממלאת את הזמן.
לישון.
ולא שמתיו כל כך הצליח בה. הרבה פעמים הפכו הלילות עבורו לשכיבה אין סופית, במיטה מתחת השמיכה – גם כשחם, וחנוק ודביק. כמו להכעיס – השעמום רדף אותו גם לשם.
אבל מילא השעמום. המחשבות. באגרופים הוא ניסה לגרש אותם, אבל זה לא עזר לו.
מחשבות לא משתכנעות מאגרופים.
אבל לא עקשן כמתיו יוותר מראש. מתיו לא נכנע, וככה הפכו הלילות למקשה אחת ארוכה של מאבקים מתישים, של ניצחונות חלקיים, ושל תבוסות מכעיסות.
וככה הכיר מתיו גם את הזריחה.
הזריחה צבעונית פחות, מגוונת פחות ורעשנית הרבה יותר. היא מלווה בזמזומים, ציוצים, וקולות של רחוב שמתחיל להתעורר לחיים.
יש כאן קצת מריחה מוגזמת לסיפור ארוך זה מצאים אם זה היה כל הסיפור. נ"ל.
ואז את דשדוש רגליים המחפשות אחר אנפילאותיהן על הרצפה.
ואז דשדוש רגליים מחפשות
או את דשדוש הרגליים המחפשות
אחר כך עוד כמה קולות של פתיחה וסגירה של דלתות וחריקה של מגירה על הצירים, ואז את דלת חדר הרחצה נסגרת.
כמה קולות של פתיחה וסגירת דלתות וחריקת מגירה על הצירים, ואז דלת חדר הרחצה נסגרת
משהו כזה
אבא של מתיו, קחו בחשבון, ישן שנת לילה מתוקה ומלאה אחריי יום עמוס של עבודה.
אבא של מתיו, קחו בחשבון, קם ליום גדוש, מלא, הדורש תפקוד מקסימלי ומילוי שלל מטלות, ומבטיח בסופו שינת לילה מתוקה.
אבא של מתיו, קחו בחשבון, לא ידע מה עבר על מתיו שלו, לא בלילה, לא ביום שלפניו, ולא בלילה שלפני היום שלפניו.
אבא של מתיו, קחו בחשבון, לא היה בעד פינוק והגנת יתר.
ואבא של מתיו, בהחלט, דרש מהבן שלו עמידה במטלות לימודיות פשוטות, כמו הגעה בזמן לבית הספר בשיניים ונעליים מצוחצחות כדי שיוכל להשתתף במסדר הבוקר.
מתלבט על החזרתיות, בכלל.
בכל מקרה הפניה אל הקורא נושא שנידון בעבר וצריך לחשוב על כך
אם קשה לך עכשיו הכי הכי שאפשר, זה אומר שמכאן והילך יהיה לך קל יותר. כשאתה במקום הכי בודד תהיה בטוח שהפסיעה הבאה תקרב אותך לחבר. כשאתה בעיקול הדרך, לא רואה קדימה כלום, בפסיעה הבאה תיפרס לך הדרך החדשה שלך. הרגע שבו אתה לא יוכל יותר מבטיח לך שאחריו תגלה בעצמך כוחות חדשים ויכולות מדהימות. כשההווה כולו סימני שאלה העתיד מבטיח תשובות. אחריי שאיבדת את הכיוון אתה יוצא לדרך חדשה. מהרגע הכי חשוך בלילה בוקע השחר. מהמקום הכי נמוך אפשר רק לעלות.
מעולה, אבל מתאים לתחילת פרק? ובכלל לסיפור? או למגנטים על המקרר כמשפטי השראה?
כיוון שכפי שאמרנו
מי אתם שאמרתם?
לרגע (נחשו באשמת מי) עד שהובן לרווחת כל הצדדים שבעניין, ולאחר תאור ארוך של האיש על כותרות בוקר האתמול (בשל היום הוא טרם התעדכן), השתרר בחדר שקט.
הסוגרים זה שוב איזושהי שיחה סמויה שמתנהלת כאן.
מתפקיד המורה לתלמיד המתקשה והמאזין הסימפטי לתפקיד הנחקר תחת איומי "אל תתבייש".
ומתפקיד המאזין הסימפטי, או משהו דומה
כמו שכבר צוין,

טוב, עד כאן בנתיים, חלק מההערות שרשמתי כבר תוקנו, בעיקר אלו של הפיסוק.
תודה ואי"ה עוד חזון למועד.
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
11:
מה שקל לקבוע אצל אחרים, נעשה מסובך כשזה נוגע אליו עצמו.

לבחון מה הבעיות המשמעותיות.
סעיף א15. הם רוצים פחות מזה. להדגיש שם את מה שחשוב. להציע שינוי בחלק האחרון שלו. סעיף---.

"לא משנה" סגן האלוף מתעשת מהר, כמובן. ומושך את הדף אליו. "אני רוצה אתכם כאן עם דרכי פעולה עוד היום".
"לא-משנה?" רש דה קלן לא קם ממקומו.
"לא" חותך הסגן אלוף.
וסר מוק'ל מעביר משקל מרגל לרגל ומוכיח בקול הצפצפה שלו "באמת, רש. לא מתערבים בעניינים חבריים. זה לא נימוסי".
אגד צי מגחך, גם בשל העובדה שסר מוק'ל מנסה ללמד מישהו פרק בעניני נימוסים, אבל לא רק. שאר הנוכחים בחדר רציניים להפליא.
"זה עניינים חבריים?" נועץ דה קלן מבט חודר בפון ברנטו.
זה לא נח למתיו, אבל הוא מחזיר מבט." לא", הוא עונה, "ועם זאת - עניינים שלא קשורים לחלק שלכם".
רש דה קלן פותח את פיו. סוגר. וקם ממקומו.
"הוא פוחד שהידידות מסנוורת אותך, סגן אלוף מתיו פון ברנטו" מסביר מוק'ל בנדיבות ומגחך, "אבל אתה המפקד כאן, אז אין לו מה לעשות. אבל אני מסכים איתו שעל הברנש הזה צריך לפקוח עין".
הם מתקדמים לפתח, כשרש מסתובב שוב ונועץ בו עוד מבט עמוק, "שמור על עצמך, המפקד". הוא אומר.
"כן, אל תיקח סיכונים היכן שלא צריך" מוסיף אגד צי כהד, והם יוצאים.

לקרוא לבשן סיליפט למפקדה הוא לא יכול. לא קרוב כל כך לזמן שדרש ממנו שלא להופיע כאן יותר. לפגוש בו באקראי בארוחת הערב – היה יכול להיות רעיון נחמד, לולא היתה ארוחה כזאת ממלאת אותו בזעף וסלידה. להגיע לאוהלו של בשן זה להסתכן במפגשים רבים ומיותרים עם קצינים צעירים, משועממים ונחמדים, נחמדים מדי, לפחות לטעמו הוא. לקרוא לבשן לאוהלו האישי? מעולם לא עשה זאת. וגם לא יעשה.
בניגוד גמור לרכילויות המסתובבות במחנה, שאת הדן אפילו הוא מצליח לשמוע בסיועם של אנשים נועזים כסר מוק'ל – אין בינו לבין בשן כלום דבר אישי. והוא מוכן אפילו להתאמץ כדי להוכיח את זה, לא לכולם כמו שלסיליפט, ואולי יותר מזה- לו עצמו.
אבל את הברור שהוא צריך לבצע – הוא יבצע. ויש רק דרך אחת לפגוש את בשן סיליפט שלא בצורות הללו, היא לא דרך לגאלית מאוד, והיא תלויה בסיליפט – בפרוש. אבל לנסות אותה – אפשר.
 

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
נפלא מבינתי האפיון המדוייק של מתיו.
איך את לא מתבלבלת בכלל אף פעם?
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
18:
רכילויות וזכרונות

לקרוא לבשן סיליפט למפקדה הוא לא יכול. לא קרוב כל כך לזמן שביקש ממנו מפורשות שלא להופיע כאן יותר. לפגוש בו באקראי בארוחת הערב – היה יכול להיות רעיון נחמד, לולא היתה ארוחה כזאת ממלאת אותו בזעף וסלידה. להגיע לאוהלו של בשן זה להסתכן במפגשים רבים ומיותרים עם קצינים צעירים, משועממים ונחמדים, נחמדים מדי, לפחות לטעמו הוא. לקרוא לבשן לאוהלו האישי? מעולם לא עשה זאת. וגם לא יעשה.
בניגוד גמור לרכילויות המסתובבות במחנה, שאת הדן אפילו הוא מצליח לשמוע בסיועם של אנשים נועזים כסר מוק'ל – אין בינו לבין בשן כלום דבר אישי. והוא מוכן אפילו להתאמץ כדי להוכיח את זה, לא לכולם כמו שלסיליפט, ואולי יותר מזה- לו עצמו.
אבל את הברור שהוא צריך לבצע – הוא יבצע. ויש רק דרך אחת לפגוש את בשן סיליפט שלא בצורות הללו, היא לא דרך לגאלית מאוד, והיא תלויה בסיליפט – בפרוש. אבל לנסות אותה – אפשר.

היום עמוס בפעילות, וזה הנס שלו, של מתיו. הנס הרגיל, שמתרחש מאז הוא נכנס אי פעם לחוג חשיבה אסטרטגית ונשאב מהר מאוד אל הקלחת הצבאית, זאת שתלשה אותו בעל כורחו מחוג הספורט האתגרי שהיה הדבר שבאמת אהב בחייו, והטילה אותו לקלחת כזו של מערכת מאבקי כח מסוג אחר, של כבוד, של מקום ומעמד. מאבקים שתיעב יותר מהרבה דברים אחרים שתיעב בחייו.
הוא סרב להתגייס למערכה ההיא, וללחום על מקומו, אולי זו היתה סוג של כניעה מראש. היא הגעילה אותו, ולא פחות מזה – איימה עליו. מה שכן – הוא גם לא מאוד נזקק לה, טביעת עינו החדה, כושר הניתוח המבריק שלו ושאר כישוריו המדהימים שלא דיברו אליו יותר מדי, הבוז שהוא רחש לאלו שהתרגשו ממנו, הדומי המסתורי משהו שלו, ובעיקר הסירוב שלו להתנהג כאחד האדם – כל אלו נתנו לו מקום מסוים מאוד בבוגדה הצבאית, שלא היה עוד מי שיכול לכבוש אותו, וממילא – לא היה מי שייאלץ אותו להלחם עליו.
רק לעיתים רחוקות היה מתיו מהרהר בדמותו של אביו, האיש שישב על ספרי החשבונות מלאי המספרים כמעט עד יום מותו. האיש שהתאמץ מאוד להיות אבא טוב ולסלול לבנו עתיד מבטיח. למרות התנאים הלא כל כך מאפשרים, והילד הכל כך לא מאפשר.
מתיו לא בטוח שאבא שלו ידע עד כמה עמוקים הם המים אליהם זרק את בנו כדי ללמד אותו לשחות. מתיו בטוח שאביו לא ידע עד כמה הם רחוקים מכל פיסת יבשה. ולמרות שכבר בתור ילד לא היה מתיו הבן שקיווה לו אביו, ברור שלא ככה דמיין אותו אבא שלו בגיל הזה.
גבר בודד ועוין, לוחם מחשבות, ומובס תמידי.
כשמגיעים הזיכרונות לאמא שלו עוצר אותם מתיו בחוזקה. זה באמת מעבר לסף. ובחוץ כבר חשוך מזמן. חשוך מספיק כדי לצאת למעבר שליד האוהל בו ראה את בשן פעם, בלילה.
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
19:
מפגש מאורגן

השמיים שחורים מאוד, והשקט - מוחלט. אבל פון ברנטו דרוך מאוד. סיליפט יצוץ בשקט, והוא לא ייתן לו להפתיע.
לא יותר משתי דקות הוא צריך להמתין עד שסיליפט נעמד למולו, חיוך מרצד בעיניו, אבל רק בהן.
הוא בוחר לשתוק, כל עוד סיליפט עומד מולו ונועץ מבט, ולא מראה כוונה לזוז.
"שלום". בשן מושיט לו יד ללחיצה, רשמי כמו בפעם הראשונה שהכירו. אבל לא מחייך ולא נבוך. משהו על חיי הצבא הוא למד, כנראה, בכל זאת.
מתיו פון ברנטו שולח יד נוקשה, לא מרכך את מבטו, דרוך.
"חיכיתי שתבוא" אומר בשן סיליפט, "זה לקח לך זמן".
מתיו מצמצם עיניים בסימן שאלה.
"רק עכשיו הם הראו לך את השרטוט ההוא?" בשן סיליפט מופתע באמת "הם לקחו אותו כבר לפני שלושה ימים".
"זה היה מתוכנן שהם ימצאו את זה?" שואל סגן אלוף מתיו וקולו יבש-יבש.
"לא" אומר בשן וקולו מלא כנות שמתיו לא מסוגל להאמין בה. "לא".
עיניו של מתיו מצטמצמות עוד יותר.
"חשבתי שאתקבל כאן יותר בכבוד", אומר בשן במבט עיניים גלוי וכן כל כך שיכול להיות רק הצגה, "חשבתי שביקור בלתי קרוי הוא משהו שלא יכול לקרות באוהל B2. וזה לא היה נעים לגלות שכן. מילא, זה יצר את ההזדמנות לפגוש בך, ולמלא את התפקיד שלי".
"על זה נשמע אחר כך", אומר סגן האלוף וקולו נעדר מכל נימה של רגש, "קודם נברר מה לתרבות רוח, הפקת ערבי שירה וסימפוזיונים אצל סעיפים מטיוטות מסוימות וחסויות בהחלט?"
"זה קשור אחד בשני, מת... המפקד".
"איך זה הגיע אליך?" קולו של פון ברנטו זר מאוד.
"אפשר לא כאן?"
"לא!"
"אבל..." ואולי זאת הפעם הראשונה שפון ברנטו רואה את העומד מולו במצוקה שכזאת, אבל אין לו את הפנאי להתענג על כך. ודאי לא כשייתכן מאוד שזה בסך הכל המשך של ההצגה שארגן לו השחקן נחמד המבט שמולו.
"לא".
"זה-- סודי", יש משהו נואש בקולו של סיליפט, "אתה יודע עד כמה".
"נחכה שיגיע לכאן הפטרול?" מציע סגן אלוף פון ברנטו באדיבות מזויפת מאוד, חסרת רחמים, "הם ילוו אותנו לאוהל המפקדה. היה חשוב לך לבקר שם שוב. התגעגעת, נכון?"
הלילות בעמקי הקפו קרים מאוד,
בשן סיליפט שותק.
גם מפקד המחנה שותק.
וגם השמיים שותקים.
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
ה10 וה11 בטעות, שני ניקים פה האירו את עיני.
ה17 הוא כבר התיקון...
דפדפי אחורה ותראי :).
 

Violinist

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
הפקות ואירועים
סוף סוף כבר התחלנו להתגעגע......
ועוד שתיים יחד מושלם....
אין סיכוי שאני מקבל הכל מסודר מראש?!
 

בובה בובה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
הפקות ואירועים

בובה בובה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
הפקות ואירועים

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
הדומי המסתורי משהו שלו, ובעיקר הסירוב שלו להתנהג כאחד האדם – כל אלו נתנו לו מקום מסוים מאוד בבוגדה הצבאית,
מה זה דומי ומה זה בוגדה?

כמובן מרתק, כרגיל....
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
אני מרפרפת על האשכול הזה כבר הרבה זמן ורוצה מאד לקרוא ולקחת חלק דיונים,
רק ש @קופירייטה - זה סיפור כל כך עמוק ורציני, שקשה לקריאה בדיגיטל.
עושה רושם שממש בנית פה עולם.
מחכה כבר להדפיס ולקרוא את הכל.
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
אני מרפרפת על האשכול הזה כבר הרבה זמן ורוצה מאד לקרוא ולקחת חלק דיונים,
רק ש @קופירייטה - זה סיפור כל כך עמוק ורציני, שקשה לקריאה בדיגיטל.
עושה רושם שממש בנית פה עולם.
מחכה כבר להדפיס ולקרוא את הכל.
וזו כמובן מחמאה, כן?
(נעולה לי כבר האופציה לערוך)
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
בריגדה אולי?
אני חשבתי אולי אוגדה.
אממ...
יכול להיות שזה ויכול להיות שזה.
מילוג טוען שדומי זה יכול להיות עמידה צבאית מתוחה, אז כנראה שזה זה.

אויש, כמה שזה מביך, אבל אני חייבת להודות שכתבתי את הפרק לפני תקופה, ואני לא זוכרת למה התכוונתי:eek:...
לא הייתי חושדת בעצמי על המצאת מילים, אבל אולי אני כן צריכה לחשוד?
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  38  פעמים

לוח מודעות

למעלה