הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בדרכי משחרית, אוחז את תיק התפילין ביד ימין, בשמאל את המגבת מהמקווה, שפתיי נושאות שירה לאחר תפילה מהנה - מצב רוחי הטוב התאדה באחת.
מאפיונר.
יושב על ספסל ברחוב, מבטו הקפוא לטוש אליי. מקפיא דם. עוצר נשימה ומחשבה.
מזועזע, קרבתי אליו בברכיים כושלות.
שיערתי שהוא מכיר אותי, אחרת למה זה הוא מסתכל עליי כה עזות.
ניגשתי אליו, ברעד; שאלתי:
אדוני, מה קרה?
הוא לא הגיב.
משקפי השמש האטומות, הענקיות, המכסות חצי מפרצופו - לא זזו כמלוא נימה. לפיכך הגברתי תחנוני:
אדוני, תן לי ללכת. לא עשיתי לך שום דבר. אני איש של חוק וסדר, אין לי שום דבר איתכם. או עם אחד העובדים שלך, אדוני המפואר ורב האון.
אנא, הנח לי.
משקפי השמש לא זזו. מאחוריהן ראיתי למחצה אישונים קרים הממוקדים בי. קרני השמש הנשברות על המשקפיים מסנוורים אותי, ואני חלושעס.
כמעט בכיתי.
כבודו, באמת, עזוב אותי. אין לי שום דבר איתך. אני רק יהודי שהתפלל שחרית וחוזר הביתה.
לא ראיתי כלום, לא אגיד כלום במשטרה, רק תעזוב אותי.
דממה. משקפי השמש לא זזות. האוויר סביבי קר.
כמוצא אחרון, בלית ברירה, שלחתי יד ארוכה, לגמרי לא ממוקד במה שאני עושה - והסרתי את משקפי השמש מעם פניו של המאפיונר.
תחתיהן נגלה אליי פניו התמהות של שמער'ל הרשקוביץ, שכני האנגלי החביב והתמיר, החסון, העשוי ללא חת.
הוא חייך אליי:
געציל, מה קורה. רק שמתי משקפי שמש, למה נלחצת.
מאפיונר.
יושב על ספסל ברחוב, מבטו הקפוא לטוש אליי. מקפיא דם. עוצר נשימה ומחשבה.
מזועזע, קרבתי אליו בברכיים כושלות.
שיערתי שהוא מכיר אותי, אחרת למה זה הוא מסתכל עליי כה עזות.
ניגשתי אליו, ברעד; שאלתי:
אדוני, מה קרה?
הוא לא הגיב.
משקפי השמש האטומות, הענקיות, המכסות חצי מפרצופו - לא זזו כמלוא נימה. לפיכך הגברתי תחנוני:
אדוני, תן לי ללכת. לא עשיתי לך שום דבר. אני איש של חוק וסדר, אין לי שום דבר איתכם. או עם אחד העובדים שלך, אדוני המפואר ורב האון.
אנא, הנח לי.
משקפי השמש לא זזו. מאחוריהן ראיתי למחצה אישונים קרים הממוקדים בי. קרני השמש הנשברות על המשקפיים מסנוורים אותי, ואני חלושעס.
כמעט בכיתי.
כבודו, באמת, עזוב אותי. אין לי שום דבר איתך. אני רק יהודי שהתפלל שחרית וחוזר הביתה.
לא ראיתי כלום, לא אגיד כלום במשטרה, רק תעזוב אותי.
דממה. משקפי השמש לא זזות. האוויר סביבי קר.
כמוצא אחרון, בלית ברירה, שלחתי יד ארוכה, לגמרי לא ממוקד במה שאני עושה - והסרתי את משקפי השמש מעם פניו של המאפיונר.
תחתיהן נגלה אליי פניו התמהות של שמער'ל הרשקוביץ, שכני האנגלי החביב והתמיר, החסון, העשוי ללא חת.
הוא חייך אליי:
געציל, מה קורה. רק שמתי משקפי שמש, למה נלחצת.
