בכל הכח | חלק א'

מיכל. · 2/12/19

יש בסיפור הזה את כל המרכיבים לאחד שהייתי קונה.
הוא מרתק, כתוב מצוין, ועם עומק ורגש במינון מדויק.
אה, וקצת שנינות ומשחקי מילים.

בקטנה

נכתב ע"י קופירייטה:
המחיילים

מהחיילים

RACHELIZ · 2/12/19

איזה פרק! אהבתי במיוחד!

האם הסיפור נועד להיות אליגורי?

קופירייטה · 2/12/19

נכתב ע"י יאן:
יש לי הרגשה שבהמשך הוא יוזיל הרבה דמעות.

זה יהיה אמין?

נכתב ע"י בובה בובה:
מתחיל לעלות כמעט על מיה קינן

שובפ'ם?
באמת חשבתי שזה סגנון ייחודי שלי

נכתב ע"י מיכל.:
יש בסיפור הזה את כל המרכיבים לאחד שהייתי קונה.
הוא מרתק, כתוב מצוין, ועם עומק ורגש במינון מדויק.
אה, וקצת שנינות ומשחקי מילים.

האמת היא שדווקא זה יצר בי חשש ותהיה.
חשבתי שמי שייכנס בתחילה בגלל משחקי המילים,
ינשור כשזה יגיע לרגש,
ומי שיישאר בשביל תיאורי הרגשות,
לא יתחבר לקטעים עם המתח והדרמה של המלחמה.
תהיתי אם שילוב כל הסגנונות האלה הוא לא סוג של וידוא הריגה בטוח של קהל הקוראים,
שינשור בזה אחר זה אחר זה אחר זה...
אבל אולי צריך לפתוח לזה אשכול דיון נפרד.

יאן · 2/12/19

נכתב ע"י קופירייטה:
זה יהיה אמין?

מאוד. בפרט אחרי שאנחנו יודעים את כל ההיסטוריה שלו.
גם עכשיו הוא עושה רושם של קוצני מבחוץ ורך מבפנים.
הקשוחים באמת לא נסחפים אחרי הנחמדות של ה'בשן'ים אלא מנפנפים אותם.

RACHELIZ · 2/12/19

נכתב ע"י קופירייטה:
האמת היא שדווקא זה יצר בי חשש ותהיה.
חשבתי שמי שייכנס בתחילה בגלל משחקי המילים,
ינשור כשזה יגיע לרגש,
ומי שיישאר בשביל תיאורי הרגשות,
לא יתחבר לקטעים עם המתח והדרמה של המלחמה.
תהיתי אם שילוב כל הסגנונות האלה הוא לא סוג של וידוא הריגה בטוח של קהל הקוראים,
שינשור בזה אחר זה אחר זה אחר זה...
אבל אולי צריך לפתוח לזה אשכול דיון נפרד.

נכון שיש כל מיני סגנונות שאהובים על קהלים שונים, אבל זה לא מונע מקהלים אחרים לאהוב כמה סגנונות במקביל אבל מה שהכי חשוב, כשמשהו טוב, אז הוא טוב.
ואם אני אומרת...

ביזנסטורי - אילה · 2/12/19

קטע מהמם.
רק בסוף, יש מידי הרבה מילים מודגשות.
לטעמי אפשר לוותר על שתיים - שלוש מתוכם...

א-ירושלמית · 2/12/19

מרשה לי לנחש?
החפרפרת הוא בשן עצמו?

קופירייטה · 2/12/19

14:
כן לוחם.

הרבה אחריי שעוזב בשן סיליפט, עוד נועץ מתיו מבט בפתח.
דיווחים מטרידים על שולחנו, אבל מול עיניו תמונת גבו המתרחק של בשן. כתפיו הרחבות, מראהו המרשים, תסרוקתו המסודרת, נוכחותו הממלאת את החלל, תנועותיו – כל אלו מזכירים לו תמונה אחרת, רחוקה.
הוא אפילו לא יודע מה שמו של הבחור ההוא, תמיד הקפיד שלא לפגוש בו או בחברו, שזכרו אותו חלש וחסר כח.
גם כשהסכים לו אבא בסוף להירשם לחוג הספורט - תמורת הבטחה שילך פעמיים בשבוע לקורס בחשיבה אסטרטגית, קורס שגלגל אותו לאן שהוא היום - הקפיד ללכת ביום אחר מהיום שבו הכיר את החוג לראשונה, היום בו ביקר באולם הכושר גם הבחור ההוא, שעזר לו. מי שבזכותו הוא הכיר את המקום שבמפורש לא היה בו כדי למצות את כישוריו, ואולי לא התאים לו מבחינת יכולות, אבל היה דרך נהדרת לעשות משהו שעניין אותו.
הם כל כך מזכירים אחד את השני, בשן והוא, ולא רק במראה. כך שאם זה לא היה מופקע, הוא היה חושב שהוא-הוא. אבל זה כן מופקע, וגם לא מסתדר עם הגילים.
בשן סיליפט איתן כל כך, חסון כל כך, מוצק כל כך. נוקב כל כך. בלתי נכנע, לא מתפשר.
הוא לוחם.
כן לוחם.
כן איש צבא, במובן הכי עז של המילה.
סגן אלוף מתיו פון ברנטו עוצם את עיניו בלאות.

בובה בובה · 2/12/19

נכתב ע"י קופירייטה:
שובפ'ם?
באמת חשבתי שזה סגנון ייחודי שלי

ייחודי, ייחודי
אל תדאגי
מה שהתכוונתי- כמנתחת ספרותית איני חושבת שיש מי שעולה על מיה קינן
מבחינת רמת ניסוח, רמתרגש, רמת ניתוח, רמת עומק.
לא דווקא סגנון.
והתכוונתי להחמיא לך ולאלהעגים את רוחך...
(יש לך עוד דרך...רק אמרתי שאת בכוון...)

בובה בובה · 2/12/19

נכתב ע"י קופירייטה:
תהיתי אם שילוב כל הסגנונות האלה הוא לא סוג של וידוא הריגה בטוח של קהל הקוראים,
שינשור בזה אחר זה אחר זה אחר זה...
אבל אולי צריך לפתוח לזה אשכול דיון נפרד.

זה לא.
עובדה.
כרגע בכל אופן.
ולדעתי ספור טוב, ספר טוב
הוא זה שיש בו שילוב מכל אלו.

Angular · 2/12/19

יפה. הסיפור נרקם טוב וכתוב טוב.

רק הערה - אני יודעת שזאת לא דעה פופולרית במיוחד, אבל כדאי להיזהר כשמציגים את הצד הרגשי כטוב ואת הצד השכלי כרע או כחסם רגשי, בעיקר בענייני צבא. משום מה מורגש לי שהצד של פון ברנטו מוצג בצורה מידי אבסולוטית כמוטעה, בלי מחשבה לעומק. האם שאלת פעם פסיכולוגים צבאיים האם טוב לחיילים לעכל את העובדות בין קרב עקוב מדם למשנהו? האם טוב שמפקד יצטרף לחייליו במסיבות? אני לא בטוחה שהתשובות על כך יהיו כל כך החלטיות.

נכתב ע"י קופירייטה:
גם כשהסכים לו אבא בסוף להירשם לחוג הספורט

הרשה לו אבא בסוף להירשם / הסכים בסוף אבא שירשם.

מחכה להמשך

א-ירושלמית · 2/12/19

נכתב ע"י Angular:
רק הערה - אני יודעת שזאת לא דעה פופולרית במיוחד, אבל כדאי להיזהר כשמציגים את הצד הרגשי כטוב ואת הצד השכלי כרע או כחסם רגשי, בעיקר בענייני צבא. משום מה מורגש לי שהצד של פון ברנטו מוצג בצורה מידי אבסולוטית כמוטעה, בלי מחשבה לעומק. האם שאלת פעם פסיכולוגים צבאיים האם טוב לחיילים לעכל את העובדות בין קרב עקוב מדם למשנהו? האם טוב שמפקד יצטרף לחייליו במסיבות? אני לא בטוחה שהתשובות על כך יהיו כל כך החלטיות.

אני בטוחה שלא

מהידיעות שלי, בצבא הSS שהשמיד את יהדות מזרח אירופה (לא מערב פולין, אלא מזרח פולין שסופחה לרוסיה, אוקראינה וכל היתר, ואגב - זה לא היה הוורמאכט. היו פלוגות מיוחדות ששמן זרחו מפרחוני, הן חולקו לארבע חטיבות) - החיילים שבצעו את הרציחות ההמוניות בבאבי יאר, פונאר, הפורט השביעי-התשיעי ודומיהם - היו מקבלים אלכוהול לשכרה כדי 'לבצע את תפקידם'. שפויים הם לא יכלו לצאת משם. ואגב 2, מי שלא רצה לא היה חייב להשתתף בחגיגות הרצח המזויעות האלו. ההשתתפות היתה בחירה!

RACHELIZ · 2/12/19

נכתב ע"י Angular:
רק הערה - אני יודעת שזאת לא דעה פופולרית במיוחד, אבל כדאי להיזהר כשמציגים את הצד הרגשי כטוב ואת הצד השכלי כרע או כחסם רגשי, בעיקר בענייני צבא. משום מה מורגש לי שהצד של פון ברנטו מוצג בצורה מידי אבסולוטית כמוטעה, בלי מחשבה לעומק. האם שאלת פעם פסיכולוגים צבאיים האם טוב לחיילים לעכל את העובדות בין קרב עקוב מדם למשנהו? האם טוב שמפקד יצטרף לחייליו במסיבות? אני לא בטוחה שהתשובות על כך יהיו כל כך החלטיות.

מסכימה איתך...

נכתב ע"י Angular:
גילאים

בעקרון כן אומרים גילים. מניחה כאן קישור לאתר האקדמיה.

Angular · 2/12/19

נכתב ע"י RACHELIZ:
בעקרון כן אומרים גילים. מניחה כאן קישור לאתר האקדמיה.

וואו. זה חידוש, תודה! ערכתי.

נכתב ע"י א-ירושלמית:
מהידיעות שלי, בצבא הSS שהשמיד את יהדות מזרח אירופה (לא מערב פולין, אלא מזרח פולין שסופחה לרוסיה, אוקראינה וכל היתר, ואגב - זה לא היה הוורמאכט. היו פלוגות מיוחדות ששמן זרחו מפרחוני, הן חולקו לארבע חטיבות) - החיילים שבצעו את הרציחות ההמוניות בבאבי יאר, פונאר, הפורט השביעי-התשיעי ודומיהם - היו מקבלים אלכוהול לשכרה כדי 'לבצע את תפקידם'. שפויים הם לא יכלו לצאת משם. ואגב 2, מי שלא רצה לא היה חייב להשתתף בחגיגות הרצח המזויעות האלו. ההשתתפות היתה בחירה!

כדאי לעזוב את הנאצים, הם לא דוגמה טובה לשום דבר.
לכי על חיילים בצה"ל במלחמת יום כיפור או משהו. יותר קל.

א-ירושלמית · 2/12/19

נכתב ע"י Angular:
וואו. זה חידוש, תודה! ערכתי.

כדאי לעזוב את הנאצים, הם לא דוגמה טובה לשום דבר.
לכי על חיילים בצה"ל במלחמת יום כיפור או משהו. יותר קל.

בסערת קרב מתנתקים מהחיים מחוץ לקרב.

קופירייטה · 3/12/19

נכתב ע"י Angular:
רק הערה - אני יודעת שזאת לא דעה פופולרית במיוחד, אבל כדאי להיזהר כשמציגים את הצד הרגשי כטוב ואת הצד השכלי כרע או כחסם רגשי, בעיקר בענייני צבא. משום מה מורגש לי שהצד של פון ברנטו מוצג בצורה מידי אבסולוטית כמוטעה, בלי מחשבה לעומק. האם שאלת פעם פסיכולוגים צבאיים האם טוב לחיילים לעכל את העובדות בין קרב עקוב מדם למשנהו? האם טוב שמפקד יצטרף לחייליו במסיבות? אני לא בטוחה שהתשובות על כך יהיו כל כך החלטיות.

מסכימה לגמרי!! ממש לא התכוונתי להציג דעה לכאן או לכאן, ובטח לא נגד הצד השכלי.
אני אישית השתכנעתי משניהם, גם מבשן וגם ממתיו (קורה לי לפעמים שאני לא חד משמעית...)

yonatanr · 3/12/19

נכתב ע"י א-ירושלמית:
היו פלוגות מיוחדות ששמן זרחו מפרחוני,

ה'איינזצגרופן'.

Angular · 3/12/19

נכתב ע"י קופירייטה:
מסכימה לגמרי!! ממש לא התכוונתי להציג דעה לכאן או לכאן, ובטח לא נגד הצד השכלי.
אני אישית השתכנעתי משניהם, גם מבשן וגם ממתיו (קורה לי לפעמים שאני לא חד משמעית...)

אם כך, כנראה הרגשתי משהו לא נכון. לוקחת את הדברים בחזרה.
בכל מקרה הסיפור מעולה.

קופירייטה · 3/12/19

15:
כשאתה לא מתנצל, לא יחכו ממך לזה.

סר מוקָ'ל הוא אדם מכוער למדיי, אבל אין מי שזוכר לו את זה.
סר מוקָ'ל גבוה, רזה ודק, רוחב כתפיו כחצי מרוחב הכתפיים של גבר ממוצע. אפו בולט, שפמו דקיק וחיוכו עולץ, עד שהוא נמצא ליד פון ברנטו. אז ארשת פניו רצינית להחריד, וגם מי שמנסה לחפש בו שמץ של חיוך לא ימצא אותו, אולי בגלל שאין לסר מוק'ל היכן להחביא אותו תחת שפמו הדליל.
הליכתו של סר מוק'ל לוליינית ומפותלת מאוד, צעדיו דומים יותר לריקוד וידיו, שמתנפנפות לצדדים כשהולך, רק מוסיפים נופך להליכתו, כך שאי אפשר להתעלם ממנה.
סר מוק'ל מעולם לא חש צורך להתנצל על הליכתו המשונה או על שטף מילותיו המתגלגל בקול רם, שלא לאמר בצווחות מה. סר מוק'ל מעולם לא חש שלא בנח על אי התמצאותו הגורפת בנימוסים כלשהם. סר מוק'ל אהב ששערו החלק והדליל משתפל בחופשיות על עורפו על אוזניו ועל מצחו ולפעמים אפילו על עיניו השחורות.
סר מוק'ל היה סר מוק'ל משום שהוא היה סר מוק'ל. ואולי בגלל שהוא אף פעם לא ניסה לשנות את העניין או לטפל בו הפך סר מוק'ל לסמל ממותג, משהו שאי אפשר לחקות אותו, אפוף בהילה מסוימת, ומדובר מאוד.
וסר מוק'ל הוא, כמה יפה, אחד האנשים הבודדים שמצליחים להגיע עד מתיו בלי סיבוכים.
לא בקלות, בעקביות. לא בכיף, במאמץ. לא בלי לקבל קרירות, ריחוק, התנשאות, כן בלי לספוג אותם.
סר מוק'ל למד שמתיו שונא שמתופפים לו על השולחן, שמשהקים באוזנו, שמסבירים לו דברים, שמבקשים הסברים, שלוחצים את ידו ושהולכים לידו בהליכה שהיא עקומה ושמפטפטים עימו סתם.
אז הוא מתופף על רגליו כשמדבר עם מתיו. משהק בשקט יחסי. נמנע ממצמוצים וקריצות. מפריח לאוויר משפטים בלי הסבר, אף פעם בלי הסבר, עד שמתיו מבקש. וגם אז מסביר לו כל פעם רק רבע עד שליש הסבר, בדרך כלל זה הספיק למתיו וכשלא- מבקש מתיו עוד הסבר, וככה מרגיש סר מוק'ל בנח לבקש גם הוא ממתיו את ההסברים שלא יכולים להסביר לו האנשים האחרים. סר מוק'ל נמנע מללכת לצד מתיו, כי ההליכה, כמו שכבר הסברנו, מהותית מדיי אצלו. ולגבי הפטפוטים – בחלק הזה החליט סר מוק'ל שיהיה זה מתיו שיצטרך להתגמש. כי בכל אופן, לדרוש ממנו שגם יסכור את פיו - זה כבר יותר מדי.

"מתיו פון ברנטו".
מתיו לא צריך להרים עיניים כדי לדעת מיהו העומד בפתח הקורא בשמו.
קודם כל משום שהן היו מורמות כבר. אבל גם בגלל שבקול הדק, המתנגן, והצועק אי אפשר לטעות, וודאי לא בקפיצת התיש והקידה שעושה בעל הקול תוך כדי קריאה בשמו.
ומלבד זאת, רק סר מוק'ל מעז לקרוא לו בשמו הפרטי. כמעט, בעצם. היה עוד אחד שעשה זאת פעמים מספר.
"כן?" הוא שואל.
"מתיו פון ברנטו, זה לא ייתכן, זה לא הגיוני, וזה לא יימשך ככה. אי אפשר לתת לזה לקרות".
"מה קרה?"
סר מוק'ל מתקדם בניתור מה "לא קורה כאן שום דבר בלי שאתה יודע עליו, כמובן. אבל גם כשאתה יודע זה לא עוזר לנו. פון ברנטו. לא עוזר לנו".
מתיו משתהה בכוונה. יודע שאין מה להאיץ בברנש. כשהלה מחליט לדבר, רק אז הוא מדבר.
"הסגן אלוף. אתה יודע מי מחכה לך בחוץ?"
"נו?"
"אנחנו. הודענו לך שאנחנו צ'כים אסיפה, לא קראת לנו. אז באנו".
"אנחנו זה אתה ואֵגֵד צִי?"
"ורָש דה קְלָן, הסגן אלוף. לא לשכוח אותו. הם לא העזו להיכנס, אז אני התנדבתי. אפשר עכשיו?"
"אפשר".

אשר שרבר · 3/12/19

רק בבחינת אל תמנע טוב וכו'.
אתמול כשהבנתי שאני הולך להיות עם ילד לילה בבית חולים (הכל בסדר, תודה ששאלתם) הדפסתי את הפרקים, הבטחתי לקרוא...
כשאתפנה אכתוב הערות שכתבתי תוך כדי. (לקחתי צבע מהמשחקיה... כדי לסמן) אבל רק אכתוב שנהנתי מכל רגע. מהרוך שבתוך הקשיחות ויש עלילה מתרקמת מתחת לעניניים. אי"ה כשאתפנה ארחיב.

בכל הכח | חלק א'

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

אשכולות דומים

פסח כשר ופרימיום!

תגיות נפוצות