ברור שמצידי להוכיחו ברבים ולבייש אותו - במיוחד שהוא מלמד ילדים אחרים לשקר
סליחה!
אם הבן שלך דובר האמת - יהיה בכתה שיש בה ילד מדומיין - שקרן והוא ילמד את הבן שלך לשקר
האם היית יושבת בשקט?
האם אני כמחנך ל 24 ילדים דוברי אמת (חוץ מהמדומיין) - אתן יד לילד המדומיין לגדל 24 שקרנים?????????
האם איבדתם את השפיות
- רואים שאתם לא נמצאים בכתה (אלא מרחמים על מישהו שצריך טיפול שורש ) ואם כדי לגדוע את התפשטות המחלה זה בא על חשבון שצריך לבייש את השורש - עושים את זה.....
סליחה שאני מתבטא כך - אין רצוני חלילה לבייש - אבל רק שתבינו מה זה מחולל - הופך 24 ילדים טהורים אמיתיים לשקרנים - מלמד אותם לשקר (ועוד בפני - ומה קורה כאשר אני לא רואה???????......)
כיהודים אנו יודעים שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים!
אם אין לכם כלי אחד מלבד הבושה! לילד בן 7! כדי לחנכו, גשו לשאול רב!
כדאי להרגע. ילד בן 7 לא מצמיח 24 תלמידים.
אם אתם רואים השפעה על האחרים, קחו אותו לשיחה אישית רגועה ומכבדת ותשאירו אותו בבית ליום יומיים.
המטרה היא לחפש לא את הדרך הקלה והנוחה והנגישה למלמד אלא את הדרך שתבנה את הילד והכיתה. לתמיד!
כשהמחיר לאולי המנעות משקר הוא 24 ילדים לומדים לבייש כשמשהו לא מוצא חן! צריך לשקול דרכים אלטרנטביות באופן דחוף.
אנו אמורים להקנות לילדים סולם ערכים נכון.
אברהם אבינו ציוה לאליעזר לא לחפש אישה מבנות הכנעני ולא בגלל עברות אלא בגלל שחיתות במידות.
יש כל כך הרבה סיפורים על גדולי ישראל ש
נמנעו מלהעיר למבוגרים החייבים במצוות בשביל לא לבייש. אז כאן, בילד בן 7!!! - ילד שבקושי נכנס לגיל חינוך - בהדגשה על חינוך ולא על יישום - אלא על הקניית הרגלים חיוביים.
אין ספק שזו התמודדות ודילמה לא פשוטה. אך ברור שאם הקב"ה הקרה אותו לפתחם כנראה הוא מאמין שתמצאו את הכוחות להגיע אל הפיתרון המושלם שלא יהיה בבחינת יצא שכרו הלא ודאי בהפסדו הוודאי.
--
מצרפת עלון המסכם שו"ת עם הרב שטיינמן זצוק"ל בענייני חינוך ובו שאלות בנוגע לביוש תלמידים. שו"ת חשוב הראוי לעיון מדוקדק.
כמה דוגמאות:
לבייש תלמיד ש: האם אפשר לבייש תלמיד בפני חביריו, כדי לייסרו ללמוד או בהנהגה.
לבייש תלמיד זה מאד לא טוב, כי זה יכול להזיק לו, עד שלפעמים לוקח שנים לתקן את זה. לפעמים הוא פשוט עושה לו "פצע בלב" שאח"כ קשה מאד עד שמתרפא מזה, ויכול בכך להזיק מאד לילד. האם אתם יודעים כמה ילדים אומרים אחרי שנים כי מלמד פלוני ופלוני בייש אותם, ועד היום הם לא יכולים לחזור לעצמם, וזה חסרון גדול מאד. המלמד חושב שילד זה משהו כמו בובה. אך ילד זה "נשמה"! אי אפשר לקחת נשמה ולשחק אתה! לא משחקים עם נשמות. צריך לדעת שכל ילד זו נשמה קדושה של הקב"ה, מה שהקב"ה שלח נשמות קדושות "יידישע קינדרלאך", וצריך להעריך אותם, ולא לבייש אותם חס וחלילה, אלא צריך לראות להתייחס אליהם באהבה. ושמעתי פעם בשם אדם גדול אחד שאמר על זה משל: הגמ' אומרת בהכונס שאם אחד נתן דינר זהב לאשה ואמר לה שזה של כסף, אם הלכה והזיקתו צריכה לשלם דינר זהב, ולא יכולה לומר חשבתי שזה כסף, כי גם אם זה של כסף, האם לכן צריך להזיק אותו? אבל אם נתן לה פקדון ואמר לה תשמרי את הפקדון כי זה כסף, ובאמת זה היה זהב, אם אחרי זה הוא נשרף, היא לא מחוייבת לשלם רק של כסף ולא של זהב, מפני שאומרת נטירותא דכספא קבילית עלי, נטירותא דדהבא לא קבילית עלי. והנמשל: בזמנינו, אם אחד יתן לשני פקדון ויאמר לו תשמור על זה, יש כאן עשרת אלפים דולר, בודאי שצריך לשמור עשרת אלפים דולר. אבל אם יתברר אח"כ שזה מליון דולר! הרי מליון דולר זה לא עשרת אלפים, ויכול לומר מליון דולר לא קבלתי על עצמי לשמור. ובודאי שגם עשרת אלפים דולר ג"כ לא זורקים, אבל יכול לומר לא קיבלתי על עצמי מליון דולר. וכך היא ההלכה, שאם זה נאבד אח"כ וכדומה ישלם רק עשרת אלפים דולר, כי יכול לאמר: קיבלתי על עצמי רק שמירה של עשרת אלפים דולר, על מאה אלף לא קיבלתי שמירה, ומליון דולר בודאי ובודאי שלא. ובאופן שהזיק, אין לו תירוץ. וכי עשרת אלפים דולר צריך להזיק? אבל אם היתה רק שמירה, יכול לומר נטירותא דכספא קבילית עלי, נטירותא דדהבא לא קבילית עלי. והיה אומר את הנמשל כך: כשרבי לומד עם ילדים, אם יחשוב שזה נטירותא דכספא, הרי לא יעריך מספיק מה שעושה. אבל אם יידע שזה נשמה! נטירותא דדהבא! נטירותא דדהבא זה כבר דבר אחר לגמרי, סוג אחר של אחריות. ממילא כל רבי צריך לדעת, שכשהוא לומד עם ילדים זו אחריות של נשמות, וכשמבייש אותו זה דבר נורא, וצריך את הזהירות הכי גדולה לא לפגוע בו חלילה וחס. לפעמים, כדי שילמד, אולי צריך קצת לגעור בו, אך לא יותר מדאי, שלא יהיה בצורה של בזיון גדול. והטוב ביותר היה אם יכול להוכיח אותו לבד, באופן פרטי, ואחרי שגומר את השיעור יקרא לו ויאמר לו קצת מוסר, זה בסדר. אבל לא יביישנו ברבים, כי מי יודע מה שהוא יכול לעשות עם זה. צריך לראות שיהיה בזהירות מה שיותר, קודם כל שיהיה באהבה,
ואם צריך להוכיחו שידבר אתו לבד, הכל בפרטיות לא ברבים, כל מה שאפשר לעשות לא ברבים, צריך לעשות ביחידות, כי כשמדבר אתו פרטי יכול לדבר באופן שצריך, לפעמים חריף ולפעמים בעדינות, אבל זה לא כ"כ נורא כמו שמדבר ברבים, ברבים זה קשה מאד. ואל תחשבו שילד לא מתבייש. ילד יש לו בושה, וילד זוכר. הוא זוכר אפילו אחרי שנים כשהוא כבר אדם מבוגר. הוא זוכר שאצל הרבי הזה היה טוב, הרבי הזה העמיד אותי על הרגלים, הרבי הזה עזר לי והרבי הזה קלקל אותי. צריך לדעת שצריך להיות זהיר מאד. יש ספר מנוחה וקדושה, )שאומרים שהוא תלמיד של רבי חיים וואלוז'ינר(, והוא כותב שם בקורת חריפה על המלמדים. הוא עצמו היה ג"כ מלמד, אבל הוא עצמו עשה כדין. שם הוא כותב שיש מלמדים שמשחיתים את הילדים. ממילא זו אחריות גדולה, כשלומדים עם ילדים, צריך לדעת שעוסקים עם נשמות, ולגשת לטפל עם נשמות זה לא פשוט, זה לא נטירותא דכספא אלא נטירותא דדהבא, ויותר מנטירותא דדהבא...
כשילד גנב? פעם דובר בפני רבינו על דרכי תגובת מלמדים כשמגלים שילד גנב, אחד אמר שלא חייבים על גניבה מיתת בי"ד, ולכן אין לביישו ברבים.
אמר רבינו יותר מכך, שלא מצינו עונש בושת על שום עבירה, אלא בסוטה שפרעו את ראשה וכו'. מצוי תופעה אצל ילדים שגונבים, אבל זה לא בהכרח שכך ישאר, אח"כ זה עובר. אחד אמר לרבינו מה לעשות לבנו שכשאומר לו להתפלל רואה שהופך כמה דפים ביחד כאילו התפלל. אמר רבינו גם לילדים יש יצר של "גניבה". ]גניבת דעת[.
לסלוח לילד ש. יש לפעמים ילד קצת חריג בהתנהגותו בכתה והרבי מוכן לסלוח לו על זה אבל הוא חושש שזה ישפיע על כל הכתה – איך להתנהג עם כזה ילד שהרבי מוכן לסלוח לו אך מה עם שאר הילדים. ת. אם עשה דברים שאינן ראויים, כולם יצחקו ממנו ולא ילמדו ממנו, שיסלחו לו.