סיפור בהמשכים//על ידי חברי הפורום

לילך אור · 11/11/19

מעלה

לילך אור · 11/11/19

החדר מסתובב סביבו במעגלים, והוא קורס על המיטה. רוצה לישון. ולישון. ולישון.
ולא לגמור. לנצח.
מירי מתעסקת במטבחון בהכנת כוס תה, ושקשוק הכפית בכוס מעלה בו בחילה נוספת.
"אבי".
"מממ".
"אתה לוהט".
"מממ".
"רוצה לשתות?"
"רוצה למות".
"אבי-"
"הם ממילא הולכים להרוג אותי".
היא בולעת. "החום גורם לך להזיות".
"הם יהרגו אותי. הם הורגים כל מי שרואה אותם בזמן הלא נכון. אני פוחד, מירי".
היא בוהה בו, מעפעפת בכבדות. "משהו שקשור לכסף?"
"לחיים".
"מה?"
"את גם רוצה למות?"

עיתונאית · 11/11/19

מעלה

עיתונאית · 11/11/19

לא. היא לא רוצה למות.
היא באה לכאן כדי לחיות, להירגע,
אולי ירחם המרחם ויתן לה עוד חיים.
היא מצפה ליום שבו תהיה אמא, 'אוהו, אלוקים, אנא ממך!'
חמש שנים של המתנה.
חמש שנים שהיא צוללת לתהומות של ייאוש ונוסקת לפסגות של תקווה,
מתרסקת ועולה, מתחננת, מתפללת, מעתירה.
היא מביטה באבי, שוכב מסמורטט, כמו סחבה לאחר סחיטה של סודנית.
עוד רגע והיא לוקחת מגב.
לא, היא בעצמה מגב, היא נעמדת מלא קומתה - זקופה.
"אבי, אני רוצה לדעת הכל, אבל הכל, עכשיו".
המנהלת שבה פורצת החוצה ללא רסן, עוד רגע והיא דורשת ממנו להחתים כרטיס,
כנראה שזה עבד על אבי, כי הוא התחיל 'לזמר'.

פסיק · 11/11/19

ערכתי.
מתנצל, אני לא טוב עם תקלות.

לילך אור · 11/11/19

"אז היית רק עד ראיה תמים שבדיוק היה שם?"
"כן".
"זו לא אשמתך!" היא מתלהטת. "הם פצעו אותו, הם הפושעים".
"לכי תסבירי להם".
"אני אלך".
"לא". הוא קולט את עצמו פתאום. "בחיים לא, מירי".
היא חושקת שפתיים. שותקת.
"מירי", הוא דומע רק בגלל החום, אבל היא רוצה לבכות בגלל הקור שפושט בה.
"מירי, תבטיחי לי. בחיים לא. תני לי להסתדר לבד".
"לא".
הוא מנסה לנשום עמוק. "אם מישהו צריך למות, זה אני".
"אם מישהו צריך למות, זה הם, אבי".
"את לא יודעת עם מי את מתחילה. מירי, בשבילי, לא. לא יודע למה סיפרתי לך".
"כי ביקשתי". היא לא מחייכת.
גם הוא לא.
מבטי שניהם מתמודדים לרגע ארוך.
אבי משפיל עיניו ראשון. "יש לנו אקמול?"

לילך אור · 11/11/19

נכתב ע"י עיתונאית:
לא. היא לא רוצה למות.
היא באה לכאן כדי לחיות, להירגע,
אולי ירחם המרחם ויתן לה עוד חיים.
היא מצפה ליום שבו תהיה אמא, 'אוהו, אלוקים, אנא ממך!'
חמש שנים של המתנה.
חמש שנים שהיא צוללת לתהומות של ייאוש ונוסקת לפסגות של תקווה,
מתרסקת ועולה, מתחננת, מתפללת, מעתירה.
היא מביטה באבי, שוכב מסמורטט, כמו סחבה לאחר סחיטה של סודנית.
עוד רגע והיא לוקחת מגב.
לא, היא בעצמה מגב, היא נעמדת מלא קומתה - זקופה.
"אבי, אני רוצה לדעת הכל, אבל הכל, עכשיו".
המנהלת שבה פורצת החוצה ללא רסן, עוד רגע והיא דורשת ממנו להחתים כרטיס,
כנראה שזה עבד על אבי, כי הוא התחיל 'לזמר'.

נכתב ע"י פסיק:
אז צץ מאנשהוא שניברג חברו מהישיבה קטנה.
הוא פגש אותו באקראיות באיצקוביץ, אבי לא זיהה אותו.

נכתב ע"י לילך אור:
"אז היית רק עד ראיה תמים שבדיוק היה שם?"
"כן".
"זו לא אשמתך!" היא מתלהטת. "הם פצעו אותו, הם הפושעים".
"לכי תסבירי להם".
"אני אלך".
"לא". הוא קולט את עצמו פתאום. "בחיים לא, מירי".
היא חושקת שפתיים. שותקת.
"מירי", הוא דומע רק בגלל החום, אבל היא רוצה לבכות בגלל הקור שפושט בה.
"מירי, תבטיחי לי. בחיים לא. תני לי להסתדר לבד".
"לא".
הוא מנסה לנשום עמוק. "אם מישהו צריך למות, זה אני".
"אם מישהו צריך למות, זה הם, אבי".
"את לא יודעת עם מי את מתחילה. מירי, בשבילי, לא. לא יודע למה סיפרתי לך".
"כי ביקשתי". היא לא מחייכת.
גם הוא לא.
מבטי שניהם מתמודדים לרגע ארוך.
אבי משפיל עיניו ראשון. "יש לנו אקמול?"

עמכם הסליחה.
היתה תקלה. לוקחת עליה את הקרדיט.
(אין תקלות רק בשרת

)
הסיפור יחזור בעז''ה לסדר הנכון.

עריכה:
תודה ל @פסיק, וסליחה.

שרה. · 13/11/19

@כולם - כל הכבוד. זה יוצא טוב.

פסיק · 13/11/19

אבינועם קרא את ההודעה שוב ושוב, הוא הרגיש דמו עולה לראשו את רקותיו מזיעות ואת קצות אוזניו רותחות.
הוא פתח את האפליקציה וקרא שוב "לפי המידע שברשותי הוא עזב את הארץ. אם אתה רוצה שארחיב את הפעילות בחו"ל, זה כמו שסיכמנו בתעריף שתיים".

בעוד חמתו בו הרים טלפון ליאיר.
"מה חו"ל? איך חו"ל?" - התחיל הוא את השיחה, מנסה להפיק את מיטב מנעדו ולהפגין סמכות מספקת.
"העברתי לך את התיק הזה, כי סמכתי עליך. לא חשבתי שעל הפרטים הקטנים האלה תפשל ובגדול"
יאיר לא נבהל "תגיד לי ידידי, מי פותח תיק אצלי על בן אדם בלי צו עיכוב יציאה?
אה?
מי?
אתה יודע מי?
מטומטם שכמוך!" - התגונן.

"תיזהר על הפה שלך, למה אם לא תדבר אלי יפה אפרק לך את הצורה, מה שעשיתם לשכטר יהיה דוגמית מול זה.
מטומטם הוא עוד קורא לי".

"בא לא ניסחף עם מה שאמרתי ואיך דיברתי" ניסה יאיר להרגיע את הרוחות, סוף כל סוף הוא לא רוצה לאבד את הלקוח השמן הזה.
"בא נדבר תכלס. אתה אל תדאג, אני בינתיים עם יד על הדופק של שוורצמן. זה שאלה של ימים עד שאבי העכבר הפחדן הזה יתקשר אליו, נאתר אותו ונזמין כרטיסי טיסה. אה?".
"חוץ מזה, אם הוא ברח סימן שהאיום עבד"

"אה, ונראה לך שגם את הסרטון הוא מחק?"

"את זה לא נוכל לדעת, מה שאני לא יודע אני לא מבטיח".

"חסר לך שלא".

101 · 13/11/19

היא יושבת מעליו ומוכנה לתת לו הכל.
כוס מים, אליפסות נורופון, מד חום ושקיק תה מונחים על השידה.
עיניו עצומות והיא מרפרפרת עליהם במבט.
הטלפון הנייח מצלצל. עייפה היא מרימה:"כן"
"שלום. מהקבלה. חדרן יכניס לכם מגבות וסבונים. אוקיי"?
הקול מסטיקי. דובר אנגלית. "אוקיי" היא מנתקת.
שני דפיקות והדלת נפתחת.
ערימת מגבות נכנסת, שלושה בקבוקים מעליה.
אבי פותח עיניים. עוקב אחר המגבות יורדות אל המיטה שלו.
המגבות יורדות.
זוג עיניים ירוקות מביטות באבי.
ובה.
אבי נותן צעקה והאיש שולף סכין מטבח נוצצת.
הוא מתקרב באיטיות אל השידה ונוטל את שני הפלאפונים.
לוקח איתם גם את מפתחות החדר.
"אברהם. הכנסת את אישתך לסיפור ובחרתם לכם כלא משובח. תהנו"
ברגע הוא נשלף ממקומו.
נועל אחריו את הדלת.
את הסכין הוא משאיר על השידה. נוצצת.

kiwi · 13/11/19

נכתב ע"י פסיק:
אבינועם קרא את ההודעה שוב ושוב, הוא הרגיש דמו עולה לראשו את רקותיו מזיעות ואת קצות אוזניו רותחות.
הוא פתח את האפליקציה וקרא שוב "לפי המידע שברשותי הוא עזב את הארץ. אם אתה רוצה שארחיב את הפעילות בחו"ל, זה כמו שסיכמנו בתעריף שתיים".

בעוד חמתו בו הרים טלפון ליאיר.
"מה חו"ל? איך חו"ל?" - התחיל הוא את השיחה, מנסה להפיק את מיטב מנעדו ולהפגין סמכות מספקת.
"העברתי לך את התיק הזה, כי סמכתי עליך. לא חשבתי שעל הפרטים הקטנים האלה תפשל ובגדול"
יאיר לא נבהל "תגיד לי ידידי, מי פותח תיק אצלי על בן אדם בלי צו עיכוב יציאה?
אה?
מי?
אתה יודע מי?
מטומטם שכמוך!" - התגונן.

"תיזהר על הפה שלך, למה אם לא תדבר אלי יפה אפרק לך את הצורה, מה שעשיתם לשכטר יהיה דוגמית מול זה.
מטומטם הוא עוד קורא לי".

"בא לא ניסחף עם מה שאמרתי ואיך דיברתי" ניסה יאיר להרגיע את הרוחות, סוף כל סוף הוא לא רוצה לאבד את הלקוח השמן הזה.
"בא נדבר תכלס. אתה אל תדאג, אני בינתיים עם יד על הדופק של שוורצמן. זה שאלה של ימים עד שאבי העכבר הפחדן הזה יתקשר אליו, נאתר אותו ונזמין כרטיסי טיסה. אה?".
"חוץ מזה, אם הוא ברח סימן שהאיום עבד"

"אה, ונראה לך שגם את הסרטון הוא מחק?"

"את זה לא נוכל לדעת, מה שאני לא יודע אני לא מבטיח".

"חסר לך שלא".

קטע מושלם.
מכניס אוירה אחרת, עניין ומתח.
כתיבה מצוינת!

נכתב ע"י 101:
היא יושבת מעליו ומוכנה לתת לו הכל.
כוס מים, אליפסות נורופון, מד חום ושקיק תה מונחים על השידה.
עיניו עצומות והיא מרפרפרת עליהם במבט.
הטלפון הנייח מצלצל. עייפה היא מרימה:"כן"
"שלום. מהקבלה. חדרן יכניס לכם מגבות וסבונים. אוקיי"?
הקול מסטיקי. דובר אנגלית. "אוקיי" היא מנתקת.
שני דפיקות והדלת נפתחת.
ערימת מגבות נכנסת, שלושה בקבוקים מעליה.
אבי פותח עיניים. עוקב אחר המגבות יורדות אל המיטה שלו.
המגבות יורדות.
זוג עיניים ירוקות מביטות באבי.
ובה.
אבי נותן צעקה והאיש שולף סכין מטבח נוצצת.
הוא מתקרב באיטיות אל השידה ונוטל את שני הפלאפונים.
לוקח איתם גם את מפתחות החדר.
"אברהם. הכנסת את אישתך לסיפור ובחרתם לכם כלא משובח. תהנו"
ברגע הוא נשלף ממקומו.
נועל אחריו את הדלת.
את הסכין הוא משאיר על השידה. נוצצת.

וואו! מתחיל להיות מעניין..

הני ר. · 14/11/19

הטלפון! ניצת בא הברק והיא חוזרת לחיים.
באה להרים וצליל לא מזוהה נשמע שם.
היא חוזרת לבכות.
ילדה טובה של סמינר מדרגות
שהיא פתאום שומעת קול בעברית:
"מירי אם החיים שלכם חשובים ואתם לא רוצים למות שם למשל בחדר הזה, הוא לא הכי יפה. נכון?
וגם למות לבד זה לא משהו.
תגידי לו שיודה שרק יגיד כן ואתם חוזרים הביתה חחחח במחלקה ראשונה חח " הוא צוחק צוחק חלול וזה יותר מהכל מלחיץ אותה
מירי מתחילה לצרוח כשמשהו אחר מתערב בשיחה
"מירי" מירי הוא קורא לה.מירי הוא מכיר אותה "ומה עם הבדיקה שרציתם לעשות בחצי מליון שקל?
לא תצטרכו למכור את הדירה.
לא תצטרכו לגלות לאבאלה שלך שכל כך דואג.
לא תצטרכו..."
הוא ממשיך למנות במתק שפתיים כשמירי נופלת מעולפת על המיטה.
אבי קם מהמיטה בפראות מוציא את השקע לא יודע מה מירי שמעה שם ומתחיל לצעוק
"מירי לאאאאאאאאאאא לאאאאאאאאא עכשיו בבקשה תקומי מיריייייייייייי"
מירי פותחת עניים חלשות ועייפות והוא רץ להביא לה מים
בשפתיים חרבות היא אומרת לו הם יודעים על הבדיקה.

Tweenset · 14/11/19

לוקחת את ההמשך

Tweenset · 14/11/19

המצב הזה לא הגיוני. חייב להיות פתרון כלשהו!
מירי ניגשת בצעד נחוש לחלון, מתעלמת מהסחרחורת הקלה שתוקפת אותה. עוד רגע השחור הזה יעלם והיא תראה מה קורה בחוץ.
החלון בקושי נפתח, רק כמה ס"מ בודדים. כפי שציפתה - אין סורגים.
אבל החלון תקוע. מה עושים?
היא מביטה רגע על אבי - ומבינה שפרטנר היא לא תמצא בו עכשיו.
חייב להיות פתרון!
מבטה נופל על הסכין הנוצצת שעל השידה.
בצעד איטי היא ניגשת אליה, עדיין מתלבטת ונבוכה לגבי הצעד הבא.
לא. אין לה מה לעשות כרגע עם הסכין.
היא מתחילה לתזז, פותחת ארונות, מגרות, מזיזה רהיטים קטנים וניידים במן טרוף חושים. משהו מנקר בה פתאום. היה משהו! מה זה היה?
היא חוזרת ומחטטת שוב, הופכת דפים, ו- - דפים! זה היה הדבר.
חיטוט נחוש נוסף מעלה בחכתו עט. אוצר יקר שלא יסולא בפז.
היא מתיישבת לכתוב, ופתאום מרגישה נוכחות מאחוריה.בלי להתסכל אחורנית היא יודעת שאבי עומד שם, ממתין לראות מה היא כותבת.
HELP! casa mergarita hotel, flour 2 room 215
SOS
כמה פתקים כאלה, שמתכדררים לכדורים, ועפים החוצה דרך החלון
עוד אחד מוצא את עצמו ממתין לשעת כושר.
מירי נעמדת ליד הדלת להקשיב אם מישהו עובר, מתוך כוונה לדפוק בדלת ולקרוא לעזרה ברגע הנכון.

כשבאופן מוזר, מה שעובר עכשיו בראש של אבי, זו העובדה שתחנת המעבורות פיאצלה דה רומא ממוקמת במרחק 6 דקות הליכה בלבד ממלון קאזה מרגריטה.

Tweenset · 14/11/19

שימו לב ממשיכים/ות יקרים/ות - כאן פרטי המלון לצורך דליית מידע נוסף https://www.booking.com/hotel/it/ca...26456ac918b902c3;type=total;ucfs=1&#hotelTmpl

לילך אור · 14/11/19

מדהים מה אתם עושים מהסיפור

אשר שרבר · 15/11/19

אני עוד יבוא, אני חייב להשתחל.

אשר שרבר · 15/11/19

הם מתעוררים בבוקר, מנסים להיזכר ולא מאמינים למה שעבר עליהם אתמול, הדלת הנעולה, והטלפונים שאין על השולחן לא משאירים ספק.
הוא חושב לנסות לצייץ מילה והיא מחזיקה לו את היד ומובילה אותה אל קצה המיטה שם הוא מרגיש במתקן שכנראה משמש להאזנה
הם נעמדים בפינות החדר לתפילה כמו יצחק ורבקה, לא יודעים על מה לבקש קודם, ילדים או חיים.
מזלם שהם שומרי כשרות כך היה להם בתיק מה לאכול. פתחו קופסאות טונה משימורים שהביאו מהארץ וקצת ירקות שקנו אתמול, יקר בוונציה והם התקמצנו, לא ידעו שזה יכול להיות האוכל שלהם לתקופה ארוכה. עכשיו הם הם מנסים לחשב מה יחזיק אותם שפויים.
הקימה אותו לחלון ופתחה אותו, מנסה לטשטש את הדיבור שלה עם רעש שעולה מהרחוב.
"מה יקרה אם תגיד שזה אתה. תודה ונצא מפה" היא לחשה לו.
אבי קצת נפגע
"את לא חושבת עלי, אה?"
היא לא חשבה כך, היא היתה פרקטית. וניסתה לצמצם נזקים.
"רק עליך אני חושבת,איך נצא מכאן עם הכי פחות נזקים, אחר כך בארץ נביא עורך דין טוב יש עסקנים נראה איך אנחנו מוציאים אותך מהסיפור הזה"
היא היתה פרקטית
אבל הוא היה מפוחד ומלמל בכעס.
"את לא מבינה, את לא מבינה כלום, אין לך מושג כמה הם מסוכנים"
הוא הלך לחלון שפונה לרחוב השני, הסתכל למטה לעוברים ושבים ולפתע הוא קפא,
"מירי", הוא קרא, "מירי תראי".
למטה על המדרכה ממול הם ראו את רביץ.
הם הביטו לעברו, רביץ מלמטה זיהה אותם ונופף להם לשלום.
הם לא הספיקו לשאול את עצמם מי הביא אותו ומה הוא עושה כאן, ואדם ניגש אליו בצעדים מהירים ובמקביל הדלת שלהם נפתחה בפראות.

וו החיבור · 15/11/19

את הברנש שפרץ לחדר, הוא לא היה מבקש לפגוש באף סמטה כלשהי על פני הגלובוס, חשוכה או מוארת.
והנה הוא כאן מולו, בחדר סגור.

איש הגורילה שמולו בחר בזכות השתיקה ומלבד מגע מלטף ואטי עד מוות לאקדח הבלתי מוסווה בחגורתו הוא לא נקט בפעולה. בינתיים.
אבי בחן אותו בעיון. אין סיכוי להתגבר עליו גם ללא האקדח. אפס נקודות תורפה. אפס.

"יש לך טעם טוב" נבח הנפיל באגביות מתישה "אחלה מלון להעביר בו את הימים האחרונים. בארץ אין דברים כאלו.." הוא דיבר מבלי להעתיק את מבט הפלדה שלו מאבי.
מלחמת מבטים. אבי ניסה את כוחו.

כאילו היא לא קיימת, כאילו היא אוויר.
נשים הן עם נועז. כשבא להן.

"אתה יכול להסביר בבקשה לי מאיזה מבין רוחות השמיים נחתת עלינו?" זינקה מירי כמעט באותה נימה לא מבשרת טובות בה דרשה לדעת כיצד יתכן ששכח את יום הנישואין.
אף לא מצמוץ קל נרשם מצד הענק.
"שבי."
יש לו סמכות. אבי נרעד.
"אני רוצה לדעת מי אתה!!"
גם לה לא חסר.
"שבי."
מה שלא יהיה, הענק הזה יצוק פלדה מאסיבית.
"תודה על ההצעה הנדיבה, מוותרת! "
עצביה התרופפו כליל. היא מתה מפחד מג'וק, מה היא עושה בכלל מול עוג מלך הבשן הזה??
"זאת לא הצעה, זאת פקודה"

הני ר. · 15/11/19

הדלת נפתחה,נקרעת כמעט.
"פקודות רק אני נותן. זוז גבר"
האיש עם הצעיף מזיז קלות את הגורילה.
"מה אתה עושה כאן מתן?"
"מוריס שלח אותי וכדאי שתנמיך פרופיל לפני שאתה קורא לי בשם"
ותרגע תראה איך הגברת חיוורת. באת להפחיד אותם?????"
מוריס יתלה אותך. הוא לא רוצה גופות."
"לא הפחדתי הצעתי להם בדיוק את מה שאתה אמרת לי"
"אם צריך לתלות משהו זה אותך. מה אתה מפריע לי באמצע חקירה"
"זוז"
"אבי אני..."
"הם ברחו....יאדביל זה בגללך!!!!"
"מוריס חונק את שנינו."
"חתיכת דפוק"
"מה ברחו? מקסימום הם פה למטה חצי דקה הם ביד שלי.
"שתוק"
לצאת למשימה עם סבתא שלי יותר קל.
***
"מירי את בסדר?"אבי לוחש ומירי מהנהנת.
"יש כאן יציאה בלילה נכנסתי מפה זה שדה ישן כזה, יש שם את כל הפסולת בניה של המלון
נוכל אפילו להסתתר שם. תיכף אני מוצא את הדלת. רק אחת נפתחת"

סיפור בהמשכים//על ידי חברי הפורום

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

עורך תורני וכותב תוכן

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

עורך תורני וכותב תוכן

משתמש מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

פסח כשר ופרימיום!

תגיות נפוצות