התייעצות ככה זה בנות??

תקוה · 29/10/19

החודש הראשון בגן דורש מהילדה הרבה אנרגיה ומאמץ מוחי שלא היתה רגילה איליו בגן הקודם בפרט שגם היה חופש מרענן.בו המח יצא למנוחה.
בגן, הילדה משדלת בכל כוחה להיות טובה, ממושמעת. לצלוח את האתגרים של החברה ודרישות הגננת.
ואז- בבית. היא משתחררת מהלחץ שיש לה בגן. וזה יוצא לה בבכי. על כל דבר קטן.

במקרים כאלו אני מרימה, מחבקת.
שואלת על הגן והילדות, נותנת אפילו ממתק קטן לילדה הגיבורה שכ"כ יפה מקשיבה לגננת ובקולה...
ורואה פלאים. הבכי משתתק, נעצר. עד... לפעם הבאה.

ככה זה, והמעבר לא קל.
ומתפללת שהקושי יחלוף ישאר הכיף.

bracha · 29/10/19

נכתב ע"י אהבת עולם:
להרגיע ילד זה לומר : אל תבכה מתוק, בוא אני אביא לך / אעזור לך / ארים אותך / וואי תראה מה יש פה.
לאפשר זה פשוט להיות, לא להיבהל מהבכי , הוא לא מפריע לנו ולא מאיים עלינו,

מבטיחה לך שכל אמא, לפני שהיא נוקטת אמצעים אחרים, זה מה שהיא עושה בראש ובראשונה.
מה חשבת? שאיך שילד בוכה שולחים אותו לחדר? ברור שמנסים קודם להרגיע ולחבק.
וזה הרבה יותר קל ונעים לאמא, להרים את הילדה, ולהסיח את דעתה.
אבל הרבה פעמים זה לא עובד, ועל הרקע הזה, נפתח גם האשכול.

נכתב ע"י אהבת עולם:
אם הוא מפריע טכנית אפשר לעבור חדר עם הילד בשביל המשפחה

אהה, ולהפסיק להכין שיעורי בית עם הגדול.
ולהפסיק באמצע ארוחת ערב, כי עכשיו צריך ללכת להיות עם אפרת.
והילדים האחרים עכשיו לא מעניינים, עכשיו רק אפרת.
פייר, אם הייתי אפרת, לא הייתי מפסיקה לבכות אף פעם. כל כך הרבה צומי, מה רע?

בימבמבום · 29/10/19

רק להזכיר על מה נפתח האשכול:

נכתב ע"י שוקוצ'יפס:
ילדה בת 3 שבוכה מכל שטות, האם תקין?
כשישבו לה במקום, נגעו לה בשיער, ליטפו את הבובה, היא רוצה לשתות פטל ואני לא מרשה, או רוצה נעלי שבת - כל הבקשות אוטומטית מתחילות בקול מתבכיין ולאט לאט הקצב עולה
זה מתסכל אותי! למה לא מדברת אלא מיד בוכה?

ככה זה בנות? כ"כ רגישות?? (בת ראשונה שלי..)

הגעתם רחוק...
לא דיברנו על ילדים שלא מספיק מכילים אותם,
לא על הורים שנועלים ילדים בחדרים,
ולא על ילד שלא עומד בתקן של מספר דציבלים תקין לטווח הסלון...
אלא אם כבר על ילדים שלא מכילים את הוריהם - ילדים שמגזימים!
ולעניות דעתי -
אין סיכוי בעולם ש"הכלה" שבשתיקה של ילד כזה תגרום לו להפסיק עם המנהג,
ואם את לוקחת אותו לזמן איכות בחדר - אדרבה, כל חצי שעה שידור חוזר,
וגם אני בטוחה שב99% שזה יהיה על חשבון בני הבית האחרים...

ורק להרגיע את כל מי שהבנות שלו עוד קטנות, יש לי 2, אחת כזו, והשניה - גבר גבר...

קופצנית · 29/10/19

עוד אין לי ניסיון עם הגיל...
אבל גיסתי סיפרה לי במוצ"ש
בעלה והבן בן 5 עמדו לצאת לבית כנסת בליל שבת.
הבן שלה, בול בן 3- התחיל לצרוח שהוא רוצה גם. בית הכנסת רחוקקקק, וזה המון זמן- הוא יוצא מאד מוקדם ללמוד לפני קבלת שבת.
לא היה מצב שיקחו אותו
הוא הגביר את הבכי וצווח נואשות
היא נכנעה.
אמרה לעצמה ולבעלה: מסכן הילד, מה הוא רוצה? כולה ללכת לבית כנסת...
היא יצאה איתם ואיתו, הם נכנסו לבית כנסת קרוב, האבא "למד איתו" א-ב.
ואז היא והבן בן ה3 חזרו הביתה
בדרך הוא אומר לה את מסקנותיו:
אני רציתי ללכת עם אבא, את לא סכמת לי (הסכמת...) אז בכיתי. ואת לא סכמת אז בכיתי חזק ושכבתי על הרצפה ואת לא סכמת, אז דפקתי חזק על הדלת ובכתי עוד ועוד עד שסכמת....
מסקנה של הילד למאורע- ככל שהבכי יותר חק- יש סיכוי שהאם תכנע.

כמובן כל מקרה לגופו ואין כאן שפיטה של נכון או שגוי. רק קוריוז חמוד.

שוקוצ'יפס · 29/10/19

נכתב ע"י קופצנית:
עוד אין לי ניסיון עם הגיל...
אבל גיסתי סיפרה לי במוצ"ש
בעלה והבן בן 5 עמדו לצאת לבית כנסת בליל שבת.
הבן שלה, בול בן 3- התחיל לצרוח שהוא רוצה גם. בית הכנסת רחוקקקק, וזה המון זמן- הוא יוצא מאד מוקדם ללמוד לפני קבלת שבת.
לא היה מצב שיקחו אותו
הוא הגביר את הבכי וצווח נואשות
היא נכנעה.
אמרה לעצמה ולבעלה: מסכן הילד, מה הוא רוצה? כולה ללכת לבית כנסת...
היא יצאה איתם ואיתו, הם נכנסו לבית כנסת קרוב, האבא "למד איתו" א-ב.
ואז היא והבן בן ה3 חזרו הביתה
בדרך הוא אומר לה את מסקנותיו:
אני רציתי ללכת עם אבא, את לא סכמת לי (הסכמת...) אז בכיתי. ואת לא סכמת אז בכיתי חזק ושכבתי על הרצפה ואת לא סכמת, אז דפקתי חזק על הדלת ובכתי עוד ועוד עד שסכמת....
מסקנה של הילד למאורע- ככל שהבכי יותר חק- יש סיכוי שהאם תכנע.

כמובן כל מקרה לגופו ואין כאן שפיטה של נכון או שגוי. רק קוריוז חמוד.

הילדים יותר חכמים מאיתנו...

יודעים ללחוץ בדיוק במקומות הנכונים.

הבת שלי לא מנסה להתנהג ככה ליד אבא שלה, היא יודעת שאין מצב שהוא ידבר איתה כשהיא בוכה, וזהו.
רק אצלי היא בוכה, למרות שאני גם מדברת איתה תקיף אבל כנראה שאמא זו אמא

נראה איך תחזור היום מהגן ואם אצליח ליישם אפילו חלק מהטיפים שנתנו כאן....

תודה לכולם!!

אהבת עולם · 29/10/19

נכתב ע"י bracha:
מבטיחה לך שכל אמא, לפני שהיא נוקטת אמצעים אחרים, זה מה שהיא עושה בראש ובראשונה.
מה חשבת? שאיך שילד בוכה שולחים אותו לחדר? ברור שמנסים קודם להרגיע ולחבק.
וזה הרבה יותר קל ונעים לאמא, להרים את הילדה, ולהסיח את דעתה.

זה לגמרי לא מה שאמרתי , אני לא חושבת שכדאי להרים , לחבק , לנשק או להסיח את דעתה.
פשוט לאפשר.
כמו שיש ילד שמחליט לשיר לעצמו באמצע הבית עכשיו שירים מהגן.
הוא יכול, מותר , ואפשר, ומידי פעם אני אתיחס - איך אתה שר חמוד, למדתם את זה בגן ?
כנ"ל כשילד עכשיו קצת בתסכול ובוכה.
אני מאפשרת ,
ומידי פעם מתיחסת - הכל בסדר? אני יכולה לעזור? זה באמת מתסכל , אם את צריכה עזרה אני פה.

האיפשור הזה הוא בעיקר פנימי. תהליך של רוגע והסכמה.
בכי הוא לא דבר רע שחייבים להפסיק אותו מיד, הוא לא דבר אסור , ולא מלחיץ.
הוא פשוט מצב שהילד שלי נמצא בו עכשיו ואני מסכימה לחכות לו שירגע , ואם הוא צריך עזרה - אני פה.
באף רגע אני לא נבהלת / מפסיקה את הביטוי של הרגש /או נעלמת רגשית.

לתת צומי זה להתיחס בהיסטריה, לנסות להרגיע או חברים של ההתנהגויות האלו.
וההפך זה פשוט להתיחס בטבעיות, לקבל את העובדה שהילד מתוסכל, לתת לו את הזמן והמרחב להרגע, להיות לצידו שם , להביע אמפטיה , ולחכות שהוא ירצה עזרה.

אין צורך להפסיק אף פעולה שאת באמצע בשביל להתיחס.
בדיוק כמו שילד נופל ובא אלייך , ואת אומרת "בטח זה נורא כואב, אני ממש מרגישה, אם אתה רוצה חיבוק אני פה".

לגבי הטכני, שילד מפריע לאחים , אני לגמרי לא חושבת שזה אמור להפריע למישהו ,
בבית חי ותוסס בכי של ילד, דפיקות על הדלת , ורעש הם חלק מהחיים .
ואם למישהו בכל אופן מפריע מאד אפשר לטפל בזה ספציפית .
זו ממש לא סיבה להשתיק ילד - בעייני.

ויותר מזה, בכי של ילד שמאפשרים לו לבכות, הוא הרבה פחות היסטרי , אין הפגנות זעם , אין צרחות עצבים , אלא בדרך כלל בכי של תסכול או פינוק מידי פעם שפוחת עם הזמן והשנים.

אחת אחת 11 · 29/10/19

היתה לי בת בכיינית זוועה בגיל הזה, היום היא בג' ובוכה אולי פעם בחצי שנה, אולי... אבל היא רגישה מאוד לאחרים וזה מדהים לראות אותה. היא אומנית בנפש!
אצלינו אומרים: "אויש, אני לא מבינה את השפה הזו, אולי את מכירה שפה שגם אני מכירה?"

אמא יש רק אחת · 29/10/19

נכתב ע"י בימבמבום:
מוכרררררר

ברור שלא סתם, רק בגלל שהוא רצה מיץ צהוב, לא - שוקו!, לא - מיץ אדווווםםםםם (צמא - קח מים...)
בעצם בכלל שוקולד, לא - במבה, ... וגם שוקולד ... וגם עוגיה (מה, שבת היום?)
ובכל הוא רצה ארוחת ערב לחם מטוגן, אז למה יש חביתות?!?!?! (לפני 5 דקות ביקשת!)
ומי הרשה לאמא שלו לגעת לו במשחקים??? (קרי - לנרמל קצת את החדר...)
ובכלל - הוא לא רוצה לישון עכשיו, הוא רוצה לשחק במגנטים. (ואז להיצבט מהם, ובכלל יש סיבה למסיבה...)
תכלס, גמנחנו מתעצבנים על כל מיני שטויות דומות, רק שאנחנו גדלנו, ולמדנו להבליג, וגם אם לא - אנחנו יודעים להסתיר את זה...

תכלס -
שלי כולה שנתיים וחצי ובדיוק ככה,
הרבה פעמים זה עייפות, אבל לפעמים סתם כי לא מסתדר לה משו בדיוק כמו שהיא חשבה,
בדר"כ (אחרי שאני בודקת שאין סיבה אמיתית לבכי!), אני אומרת לה שמי שלידי לא בוכה, ואני מרשה לה לבכות - אבל בחדר (עם מוצץ ושמיכה.... )
היא חוזרת אחרי 2 דקות רגועה לגמרי...
בהצלחה!!!
זה ב 99% עובר עם הגיל...

הוצאת לי תמילים מהפה..

אמא יש רק אחת · 29/10/19

לי יש בן בגיל הזה שמתנהג בול ככה!
הבנות שלפניו לא היו ככה בכלל, רגועות וממושמעות וגמישות ולא בוכות שעה כי הפסטה אדומה היום ולא לבנה.
כנראה שזה אופי.

בימבמבום · 29/10/19

נכתב ע"י אהבת עולם:
ויותר מזה, בכי של ילד שמאפשרים לו לבכות, הוא הרבה פחות היסטרי , אין הפגנות זעם , אין צרחות עצבים , אלא בדרך כלל בכי של תסכול או פינוק מידי פעם שפוחת עם הזמן והשנים.

סורי,
אני מאפשרת בכי,
ואתה יכול לבכות כמה שאתה רוצה - בחדר,
אני שומעת אותך גם משם,
והלב שלי איתך לגמרי, (מבטיחה! וילד מרגיש שלא סתם זרקו אותו...)
ואם אתה לא נרגע - אני גם אציץ לדבר איתך, ולשמוע אותך,
ואם זה תסכול אתה יודע לדבר,
רק שזה בדר"כ האופציה השניה,
ולא,
ממש לא,
אני לא מכילה בכי של פינוק,
בשום צורה לא.

(ואני גם חושבת שהכלה כזו רק מגבירה אותו...)

bracha · 29/10/19

נכתב ע"י אהבת עולם:
זה לגמרי לא מה שאמרתי , אני לא חושבת שכדאי להרים , לחבק , לנשק או להסיח את דעתה.
פשוט לאפשר.
כמו שיש ילד שמחליט לשיר לעצמו באמצע הבית עכשיו שירים מהגן.
הוא יכול, מותר , ואפשר, ומידי פעם אני אתיחס - איך אתה שר חמוד, למדתם את זה בגן ?
כנ"ל כשילד עכשיו קצת בתסכול ובוכה.
אני מאפשרת ,
ומידי פעם מתיחסת - הכל בסדר? אני יכולה לעזור? זה באמת מתסכל , אם את צריכה עזרה אני פה.

האיפשור הזה הוא בעיקר פנימי. תהליך של רוגע והסכמה.
בכי הוא לא דבר רע שחייבים להפסיק אותו מיד, הוא לא דבר אסור , ולא מלחיץ.
הוא פשוט מצב שהילד שלי נמצא בו עכשיו ואני מסכימה לחכות לו שירגע , ואם הוא צריך עזרה - אני פה.
באף רגע אני לא נבהלת / מפסיקה את הביטוי של הרגש /או נעלמת רגשית.

לתת צומי זה להתיחס בהיסטריה, לנסות להרגיע או חברים של ההתנהגויות האלו.
וההפך זה פשוט להתיחס בטבעיות, לקבל את העובדה שהילד מתוסכל, לתת לו את הזמן והמרחב להרגע, להיות לצידו שם , להביע אמפטיה , ולחכות שהוא ירצה עזרה.

אין צורך להפסיק אף פעולה שאת באמצע בשביל להתיחס.
בדיוק כמו שילד נופל ובא אלייך , ואת אומרת "בטח זה נורא כואב, אני ממש מרגישה, אם אתה רוצה חיבוק אני פה".

לגבי הטכני, שילד מפריע לאחים , אני לגמרי לא חושבת שזה אמור להפריע למישהו ,
בבית חי ותוסס בכי של ילד, דפיקות על הדלת , ורעש הם חלק מהחיים .
ואם למישהו בכל אופן מפריע מאד אפשר לטפל בזה ספציפית .
זו ממש לא סיבה להשתיק ילד - בעייני.

ויותר מזה, בכי של ילד שמאפשרים לו לבכות, הוא הרבה פחות היסטרי , אין הפגנות זעם , אין צרחות עצבים , אלא בדרך כלל בכי של תסכול או פינוק מידי פעם שפוחת עם הזמן והשנים.

למה לאפשר? כי עכשיו בא לו לבכות?
ומחר יבוא לו לאכול רק טופי, גם תאפשרי?
ומחרתיים יבוא לו להרביץ לכולם כי הוא מתוסכל, גם תאפשרי?
למה לא ללמד אותו איך מתמודדים עם תסכול? למה לאפשר לו להשאר תינוק שלא מדבר?
להיפך, תני לו את הכלים לגדול, תסבירי לו שילד גדול יודע לדבר, ילד שלא מדבר אנחנו לא יכולים להבין אותו ולתקשר איתו. וכמה שהוא יבכה זה לא יעזור, אנחנו עדין לא נבין מה הוא רוצה. נקודה.

ואם אתה ממש רוצה לבכות? בבקשה, אבל תעשה את זה בחדר. ואל תפריע לכולם.

נכתב ע"י אהבת עולם:
ויותר מזה, בכי של ילד שמאפשרים לו לבכות, הוא הרבה פחות היסטרי , אין הפגנות זעם , אין צרחות עצבים , אלא בדרך כלל בכי של תסכול או פינוק מידי פעם שפוחת עם הזמן והשנים.

בדיוק הפוך.
כל פעם שהוא ירצה צומי הוא יבכה.
ואם לא תוכלי להתייחס באותו רגע, אז זה יהפוך לצרחות, ואם עדין תהיי עסוקה, אז הוא יהפוך לך שולחנות עד שתכילי אותו.
מצטערת, אני לא עובדת אצל הילדים שלי.
אני נותנת המווווווווווון צומי, ואני מנשקת ומחבקת מליונים. ואני שומעת את כל הסיפורים על המורות והחברות.
אבל כשאני יכולה, וכשאני פנויה.
ומצטערת, לפעמים אני מכינה ארוחת ערב, ולפעמים אני רוחצת ילד, ולפעמים אני גם עייפה, ואין לי כח עכשיו להכיל צומי של ילדים.

ואגב, זה לא פוחת עם השנים.
ילד שלא יודע להתמודד עם התסכול של עצמו, הוא יפרוק עצבים גם בגיל 40.
סתכלי סביבך ותראי, יש הרבה כאלה.
וזה תוצאה של למידה בגיל קטן, שאם אני מתוסכל צריך להכיל אותי ולאפשר לי את זה. ועכשיו אני יכול לשבור חפצים כי עיצבנו אותי.

יעל שמש · 30/10/19

להכיל בכי של ילד זה מקסים, אבל בתנאי שהוא בוכה פעם ב...
ילד שהשפה שלו הפכה לבכי חייב ללמוד אותו איך לדבר

פרוזן · 30/10/19

נכתב ע"י is:
כן, ואם לא תלמדי אותה לדבר במקום לבכות, היא תהפוך לבלתי נסבלת...

לא ככה כותבים על בת שלך
בלתי נסבלת?!?!?? הגזמת לא יכולה לשמוע את זה............

is · 30/10/19

נכתב ע"י פרוזן:
לא ככה כותבים על בת שלך
בלתי נסבלת?!?!?? הגזמת לא יכולה לשמוע את זה............

א. זה לא הבת שלי

ב. את לא שומעת את רק רואה, ויש לך אפשרות לדלג אם זה מצמרר אותך

ג. ברור שזו הגזמה, זה סוג מסויים של שפה... כנראה לא כולם מבינים אותה

פרוזן · 30/10/19

נכתב ע"י שוקוצ'יפס:
הילדים יותר חכמים מאיתנו...
יודעים ללחוץ בדיוק במקומות הנכונים.

הבת שלי לא מנסה להתנהג ככה ליד אבא שלה, היא יודעת שאין מצב שהוא ידבר איתה כשהיא בוכה, וזהו.
רק אצלי היא בוכה, למרות שאני גם מדברת איתה תקיף אבל כנראה שאמא זו אמא
נראה איך תחזור היום מהגן ואם אצליח ליישם אפילו חלק מהטיפים שנתנו כאן....

תודה לכולם!!

ולכן אנחנו האמהות צריכות להיות כן במקום המכיל כי אלינו באים לבכות
תחשבו על זה........

פרוזן · 30/10/19

נכתב ע"י is:
ג. ברור שזו הגזמה, זה סוג מסויים של שפה... כנראה לא כולם מבינים אותה

וזה כואב......

פשוש · 30/10/19

נכתב ע"י אהבת עולם:
תכלס, גם אנחנו לפעמים מתוסכלים סתם , כי היה יום קשה ומעצבן.
היית רוצה שיגידו לך : זה שאת עצבנית זה בעייתך, לי אין כח להקשיב לך עכשיו , תרגעי ואז נדבר?

נכתב ע"י אהבת עולם:
דמייני עכשיו מישהו שממש בוכה , כי היצירה שהוא עבד עליה כמה שנים התפרקה, האם תגידי לאדם כזה שאת לא רוצה לשמוע אותו ולא יכולה לעזור לו כי הוא לא מדבר? שידבר, שיגיד מה כואב לו !

את כל הזמן משווה בין ילד גדול לקטן, אבל זה לא. זה ממש לא.

ילד קטן בוכה על כל דבר פצפון וגם על שום דבר... כי אין לו מינימום של יכולת להתגבר.
ילד זה כאן ועכשיו. בא לי הרגע ואם לא אקבל, אני אבכה ולא מעניין אותי שום דבר.
ילד בוכה כי הוא רוצה תצ'ומי וכי משעמם לו וכי בא לו לעצבן את אמא.

מבוגר לעומת זאת יודע להתגבר וגם אם כואב לו בציפורן של הזרת הוא לא יצרח ברחוב.
מבוגר גם לא יבכה 50 פעמים ביום בלי לשחרר לקהל הצופים את הסיבה הגורלית לבכי.
אכן, אם מבוגר בוכה, מסתבר שיש לזה סיבה מוצדקת תמיד וכדאי ללכת איתו לחדר ולהירגע, אבל ילד זה ילד...

אבל אם ילד בוכה ואין סיבה נראית לעין ודיבובים (ולא תחנונים!) לא גורמים לו לשתף, אין סיבה להעמיד את כל הבית על גלגלים....
אני אומרת לילד: "תבכה, תבכה בנחת.... כשתרצה לומר לי מה קרה, אני אשמח לשמוע...."
בד"כ, בעצם לא בד"כ, אלא תמיד, הילד נרגע ולפעמים גם מספר: "אני רציתי לקבל הראשון את הממתק...." / "התלכלך לי המכנסיים" / "רוצה מוצץ..."

כל אמא לכמה ילדים קטנים מבינה שאי אפשר לעשות "טקס חינוכי" מכל בכי של ילד, אחרת הוא לא יגדל להיות מבוגר, אלא ישאר ילד לעולם.

ובסוגריים, הרבה פעמים כמתגלה של ה"יועצות החינוכיות" למיניהן, לא התנסו בעצמן בחווית גידול עשרה ילדים ברצף של שנתיים מאחד לשני....

אהבת עולם · 30/10/19

נכתב ע"י פשוש:
אני אומרת לילד: "תבכה, תבכה בנחת.... כשתרצה לומר לי מה קרה, אני אשמח לשמוע...."

מה שאת אומרת מאד דומה למה שאני.
זה מה שנקרא לאפשר את הבכי , בלי להיבהל ממנו.
אני חושבת שטקס חינוכי , או להעמיד את הבית על הרגליים זה קצה אחד שלילי של הסקאלה.
ומאידך - לשלוח לחדר , להתעלם , להעניש זה קצה שני שלילי.

האמצע כולל לא להיבהל, להתיחס במידה "באמת עצוב, כשתרצה תספר לי מה קרה"
ככה בדיוק משדרים לילד שאנחנו איתו. לא להבהל, לא לשלול את הבכי , לא להפוך אותו לדבר לא לגיטימי ולא לעשות ממנו עסק.

לא יודעת איך כולם הבינו ממני שלאפשר זה אומר לעצור את כל העיסוקים .
לאפשר זה משהו פנימי חזק שלא נבהל , ואפשר מכל מקום , כולל מכיור עמוס כלים להגיב במשפט וחצי: אוי, אתה בוכה, זה בטח מתסכל, כשתרצה תבוא לדבר. אני פה.

RUSI10 · 6/11/19

נכתב ע"י יעל שמש:
להכיל בכי של ילד זה מקסים, אבל בתנאי שהוא בוכה פעם ב...
ילד שהשפה שלו הפכה לבכי חייב ללמוד אותו איך לדבר

להכיל את הבכי?!
להכיל את הילד!!!!!!!
ילד שהשפה שלו הפכה לבכי זה כבר אחרי נסיונות רבים ושונים להיות מוכל - עד שמצא את השיטה שעובדת . לנגן לאמא על העצבים והמצפון - העיקר שתראה אותו..

מ... · 6/11/19

נכתב ע"י GALAXY:
*אישה*
כאשר הקב"ה ברא את האישה, הוא עבד עד הרגע האחרון ביום השישי...

בא מלאך ושאל: "מדוע אתה נמצא איתה כל כך הרבה זמן?"
ענה הבורא: "ראית את כל המפרטים שאני צריך לבצע כדי לתת לה צורה?"

● היא חייבת לעבוד בכל מיני מצבים.
● היא חייבת להיות מסוגלת לחבק כמה ילדים באותו זמן.
● חיבוק שיוכל לרפא כל דבר מברך חבולה ועד לב שבור.
● היא חייבת לעשות כל זאת רק בשתי ידיים.
● היא מרפאה את עצמה כשהיא חולה והיא יכולה לעבוד 18 שעות ביום.

המלאך התרשם מאוד:
-"רק שתי ידיים. בלתי אפשרי!
-וזה הדגם הסטנדרטי?"

המלאך התקרב ונגע באישה.
-"אבל עשית אותה כל כך רכה, אלוקיי."
אמר הבורא,
-"היא רכה, אבל עשיתי אותה גם חזקה. אין לך מושג כמה היא יכולה לסבול ולהתגבר."

שאל המלאך:
-"היא יכולה לחשוב?"
ענה הבורא:
"היא לא רק יכולה לחשוב; היא יכולה להיות שקולה ולנהל משא ומתן".

המלאך נגע בלחייה:
-"קלי, נראה שהיצירה הזאת נמסה! העמסת עליה יותר מידי מטלות".

הבורא תיקן את המלאך:
-"היא לא נוזלת... זו דמעה".

שאל המלאך:
-"בשביל מה זה?"
ענה הבורא:
-"הדמעות הן הדרך בה היא מבטאת את כאבה, את ספקותיה, את אהבתה, את בדידותה, את סיבלה ואת גאוותה"...

דברים אלה גרמו למלאך התרשמות עמוקה:
-"אלוקיי, אתה גאון. חשבת על הכל. אישה היא דבר נפלא".

אמר הבורא:
-"למעשה
■ יש לה כוח שמדהים את האיש.
■ היא יכולה לנהל בעיות ולשאת נטל כבד.
■ יש לה שמחה, אהבה ודעות.
■ מחייכת כשהיארוצה לצעוק.
■ שרה כשהיא רוצה לבכות, בוכה כשהיא שמחה וצוחקת כשהיא פוחדת.
■ היא נלחמת על מה שהיא מאמינה.
■ אהבתה היא ללא תנאים.
■ ליבה נשבר כשבן משפחה קרוב או חבר נפטרים, אבל היא מוצאת את הכוח לאסוף את השברים להמשיך הלאה בחייה."

שאל המלאך:
-"אם כך, היא היצור המושלם?"
ענה לו הבורא:
-‏"לא. יש לה רק חיסרון אחד:
לעיתים קרובות היא שוכחת מה היא שווה." בוקר טוב חברים❤

כתיבה יפה

התייעצות ככה זה בנות??

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש פעיל

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

פסח כשר ופרימיום!

תגיות נפוצות