כבר כמה שנים שיוצא לי להתעסק בשידוכים לא שגרתיים, מכל מיני סגנונות.
אלו שידוכי בוטיק.
נכון, הכל בוטיק. ברור.
אבל בשידוכים כאלו לא מורידים מישהו מהקולב, ויאללה תמדדי.
תמיד צריך יצירתיות, דיפלומטיות, העמקת כישורי השפה. לפעמים לפרום מכפלת ולתפור שסע. אפילו השאלה 'איזו מידה אתה' זוכה לעיון מחודש. ועל הדרך מקבלים מלא חופניים אמת צורבת מהביפנוכו של הקישקעס שגם בקלונוסקופיה אי אפשר לראות.
אז האמת שאין לי מלא גולגלות על החגורה, אבל:
* בשמים שואלים אדם 'עסקת בפריה ורביה' , וכידוע לא שואלים אם הצלחת. עסקת. זהו.
* לשוחח עם אנשים שמתמודדים בכבוד עם אתגר הבדידות זה רווח נקי לשלום בית שלך.
* אצלי זו קצת יצירה, ריגוש, ואפילו פגישה אחת שיוצאת היא הצלחה כפולה במובן מסויים. מהכיוון של המועמדים, כי הם על הגלגל ויש תנועה שגורמת לא לקפוא עד שתבוא הסירה האמיתית (במהרה!). ומהכיוון שלי, כי הצלחתי להביא אנשים לנקודה משותפת, ובדרך כלל זה מלווה בהמון שיחות ליטוש. לא שכנוע. ליטוש ובירור של עיקר וטפל, מהותי ומקרי והבנה עמוקה יותר של נפש האדם.
באיזשהו מקום, מישהו שהלך לפגישה מתוך הבנה יותר טובה על עצמו, וכמעט תמיד בשידוכי בוטיק צריך להבין יותר טוב את עצמך, הוא נבנה. ולי כשדכן יש חלק בבנייה הזו.
לי ברור לחלוטין שכל מי שעושה את זה כמו שצריך מרוויח (ועזבו רגע שכר בעוה"ב). מרוויח יכולות שמגיעות לידי ביטוי בכל תחום בו הוא עוסק. היכולת לחבר אנשים משיקה לכמעט כל תחום עיסוק שעולה בדעתכם (כמובן שלשומר לילה במפגש כביש-מסילת רכבת, קצת פחות).
ומי מדבר על הסיפוק, כשמצליחים. כל העולם רוקד בטירוף.
בהצלחה לכם.