צודק בגישה, אבל היא גישה שלך לפי תכונותיך וזה מצליח.הרשו לי להציע גישה קצת שונה.
החינוך המודרני גורס שלכל בעיה של הילד יש מקור רגשי שגורם לבעיה.
יכול להיות שזה נכון. וצריך לא להתלהם, אלא ללכת לטיפול, לחשוב, להתייעץ, לפעול במתינות.
לא כן כשמדובר על ענינים חמורים, כגון חוסר צניעות, וכן, גם קללות וניבולי פה.
עלינו להבהיר לילד עם הפה המלוכלך שהדבר הזה לא עובר בשום צורה לסדר היום.
לא משנה אם זה תלמיד בכיתה, או ילד בבית.
התגובה צריכה להיות חריפה ולא מידתית.
שהילד ידע שיש דברים שלא עושים.
גם אם מציקים לו מאד, גם אם הוא עצבני מאד.
לא מקללים ולא מנבלים את הפה.
רק חשוב ביותר שאחרי התגובה החריפה, יבוא ההסבר.
לא מיד. אחרי זמן מה, לקרוא לילד, ולהסביר את החומרה של מילים מלוכלכות, וזו הסיבה שככה הגבנו.
אני בכיתתי כשאני נאלץ להגיב בעונש חריף לילד על מעשה חמור, בדרך כלל כשהוא מסיים את העונש שלו, אני שולח אותו לארון שלי שיקח משם איזה חמצוץ או סוכריה, ואני מסביר לו, שהסיבה שהוא הולך לקחת חמצוץ היא רק כדי שידע שהעונש שהוא קיבל הוא מתוך האהבה והדאגה שלי אליו.
זו דעתי.
את ההורים של הילד אתה לא מכיר ולא יודע תוך כמה זמן הם יישברו ותתפלא לשמוע אבל אני בטוח שהילד כן יודע, ולכן צריך מחנך או מפקח או לא משנה מה שייעץ להורים ויהיה להם אוזן קשבת כדי שהתגובה באמת תיהיה תואמת לילד, ובאמת תפתיע אותו.
אולי נחשוב מה עובר על ההורים אחרי כ"כ הרבה תגובות סותרות.
ונציע להם יחדווה שזה לא המקום לשאלות כגון אלה.