דרוש מידע בקשות אישיות בתפילות ר״ה?

להתפלל על פרנסה בראש השנה? בוודאי!

איתא בזוהר הקדוש )תיקוני זוהר ע"ח( בריש כל שתא ושתא אינון
צווחין הב לן חיי הב לן מזונא וכו' ככלבין דמצוחין דאינון מצוחין
אלא לגרמייהו. עוד איתא שם )כב, א( כולה צוחין בצלותין ביומא
דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים,
ואינון עזי נפש ככלבים דאינון אומין דעלמא דצווחי לגביה ולית לון
בשת אנפין, דלא אית מאן דקרא ליה דתיובתא, דיחזור שכינתיה
לקודש אבריך הוא, דאיהי מרחקא מניה, למהדר לגביה.
ולכאורה יתחמץ לבב אנוש בראותו הדברים האלה, למה אעפ"כ אנו
מבקשים בכל השנה עבור בני חיי ומזוני, כן הקשה הרה"ק הקדושת
לוי זיע"א לראש השנה, ד"ה באופן אבר נראה(.
ובפרט בימי ראש השנה הבעל"ט, עומד היהודי לבוש שיראין בכובד
ראש ובשבירת הלב עומד ומבקש על נפשו לשנה טובה ומבורכת לו
ולכל בני ביתו, מידי פעם עולות במחשבתו שוב ושוב המחשבות
הטורדות אותו כל השנה כולה, ההרגשות הנוראיות של גלגולי
החובות והריצה אחר השקל החסר, הוא רוצה לפרוץ בבכיה עצומה,
לספר לפניו יתברך על מצבו העגום, לבקש בכל ליבו שהשנה הזו
הבעל"ט תהיה טובה ורגועה יותר, שהפרוטה תהיה מצויה בכיסו
בהרחבה, אולם הוא עוצר את עצמו בכח.
לא! ח"ו לי מלהיות 'ככלבין', אני מתפלל על כבוד שמים בלבד!'
הוא מנסה להתעורר לכך, אך ליבו בל עימו, קשה לו מאוד להתחבר
ולהתעורר בענין זה. הוא מנסה שוב, הוא דוחה בחזקה רצון
להתפלל על צרכיו הבוערים, וכך עוברת התפילה כולה, ליבו אטום
וחתום, לא התפלל על כבוד שמים וגם על צרכיו לא הרשה לעצמו
להתפלל. הכאב צורב, וההרגשה נוראית, וכי זוהי תפילת ראש
השנה שלי? - - -
ניגש בס"ד ללקט מדברי רבותינו הקדושים מאורי החסידות תלמידי
הבעש"ט הדרך הנכונה בזה, וזאת למודעי כי הדברים נלקטו ונערכו
מתוך ספרים אלו, באר החיים להגה"צ רבי אלימלך בידרמן
שליט"א, אמרי פנחס ]החדש[, גליון דרך המחשבה ]עפ"י תורתו
ודרכו של הרה"ק מפיאסצנא זי"ע הי"ד, נערך ע"י הרה"ח דוד -
משה הרשקוביץ שליט"א[, יערות דבש, עבודת ישראל, ועל אחריות
הכותב בלבד.
דרך א'
רבינו העקידת יצחק זי"ע הי"ד כתב )ראש השנה אות ג'( ועיקר כל
התפילות בסוף השנה צריכין להיות על כבוד שמים, כמו שאמר מרן
המגיד הגדול ממעזריטש זצללה"ה זי"ע שהגם שמתפללין על בני
חיי ומזוני, עם כל זה בעיקר צריכין להתפלל לזכות על ידי זה
לעסוק בתורה הקדושה ולעשות על ידי זה נחת רוח להבורא ב"ה, כי
על כל תפילה יש קטרוג ח"ו אבל אם מתפללין על כבודו ית"ש אז
אין שום קטרוג יכול לשלוט, וכמו שביקש מאיתנו כ"ק מרן אאמו"ר
זצללק"ה זי"ע כשבא בראש השנה לתפילה שנתפלל רק על כבוד
שמים, ועיקר בקשתו ותפילתו הקדושה היתה רק על כבוד שמים.
וכעת שאין לנו מי שיתפלל בעדינו, בודאי העצה היא רק להתפלל
על כבודו ית"ש.
והדרך הנכונה בזה הוא כדברי הרה"ק הקדושת לוי זי"ע )שם(, ראוי
לכל בר נש מישראל לומר בלבו 'הנני מוכן להתפלל בעד חיים
ופרנסה בשביל הבורא ברוך הוא שיהיה לו תענוג מזה שאני מקבל
לידי השפע', ובזה ביאר את דברי הזוה"ק 'צווחין הב לן חיי' –
כלומר, למעננו תן חיים וכן מזונא, וזהו ככלבים אינון מצווחין
לגרמייהו ואינון רשעין', אלא כוונתנו יהיה שיהיה להקב"ה תענוג
מזה.
וכדברים האלו ממש כתב הרה"ק הדגל מחנה אפרים זי"ע )ליקוטים
ד"ה באר קושיא בזוהר(, דהוסיף על הקושיא עוד יותר, דהלא מצינו
מאמר אחר מפורש בזוה"ק )ח"ב, ס"ב, א( דמאן דלא מתפלל על
פרנסה בכל יום הוא מקטני אמונה, ותירץ בקדשו, כי כל דבר חסרון
שיש לאדם מרגיש פחות, נמצא כשמתפלל על איזה חסרון, דרך –
משל שחסר לו פרנסה, ומי מרגיש החסרון הלא החיות שלו, והחיות
הוא מהשכינה, ולכן יתפלל על צער החיות שהיא השכינה ממש,
ובזה מתורץ הקושיא הנ"ל. עכד"ק.
וכן ראינו אור בדברי הספ"ק רבי יהונתן איבשיץ זי"ע בספרו יערת
דבש )ח"ב דרוש א', וח"א דרוש י"ד( דחילק את ענין בקשת חיים
בשני אופנים, וז"ל, והנה מאד כעס בזוהר על המתפללים בראש
השנה ויום הכפורים וימים אלו רק בעבור חיי הזמן, פרנסה וצרכי
עולם הזה, כי קראן ככלבא בישא דמבקשים טרפם, וזהו האופן
הראון לענין בקשת חיים, באופן שיהיו חיים לענין תענוג עולם הזה
וכדומה בכבוד המדומה, כמו שרוב החיים מבקשים לתכלית זו
חיים, ועל זה האופן דיבר הזוהר כי הם ככלבא רישא וכו'.
רק באמת העיקר צריך לחיי נצח, ומה שמתפלל בחיי עולם הזה הוא
כדי שיוכל לקיים התורה ולתקן את אשר שחת ואולי יש תקוה, ויפה
שעה אחת בתורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא
)ירושלמי, ע"ז פ"ג ה"א( וכך יתפלל לחיי הזמן כדי שיוכל לתקן
ולעשות נחת רוח ליוצרו, וכן כל תפילתו בענייני הצלחת עולם הזה
תהיה הכל על זה האופן, שיהיה יותר עול לעבודת ה' בלי מטריד
ומונע, ולא יהיה לו דבר המעבירו מדעת קונו, ולעומת זה פשיטא
שיתפלל, שאם ישפיע לו עושר וכבוד, שלא יהיה עושר שמור
לבעליו לרעתו חס וחלילה, ולא ישלטו מזיקים בממונו עד שלא
יהיה לו רשות בממון ליתן לעניים ולעשות בו דבר טוב ומצוה. וזהו
האופן השני והוא כדי לעשות רצון ה', ובזה בקשתינו זכרנו לחיים
למענך אלוקים חיים, לעשות נחת רוח בתורה ומעשים טובים לה',
לתקן אשר מרדנו בו, הכל לשם ה' ולא לפנים אחרות, ואם אדם
כוונתו לכך, מה טובה ומה נעימה תפילתו.
]ודבר בעתו מה טוב להעתיק עוד מלשונו הטהור )ח"ב, דרוש ה',
עי"ש ותרוה נחת(, ולכן יתפלל לה' שיהיה לו מזונות כדי שיוכל
ללמוד מתוך הרווחה ולא יצטרך להניף לשום אדם, ואם אינו בעל
תורה יתפלל שלא יצטרך לגזל ולחמס ולעשות עושר שלא במשפט
וכדומה מהשגת גבול כעסו, וקנאה, ומריבה ועושק, ושיהיה ביכלתו
לחזק כושלים, ולתמוך ידי דלים, ולחזק ידי לומדי תורה, וכו', וכן
כשאדם מתפלל על חיים ארוכים, תהיה כוונתו כו' שיוכל לזכות
ארחו לה'[.
היוצא לנו מדברינו שיבקש כל אדם על פרנסה בשביל שיהיה
להקב"ה תענוג מזה ולא יהיה לו צער, לעשות נחת רוח לבוית"ש,
וראוי לומר הנוסח דכתב הרה"ק הקדושת לוי זי"ע.
דרך ב'
עוד דרך מפורסם וידוע הוא מה שהביא הרה"ק העבודת ישראל
זי"ע )דרוש לראש השנה שחל להיות בשבת( וזלה"ק, על פי שנקדים
דברי האריז"ל שכתב )שער הכוונות, ראש השנה ד( כי ביום ראשון
דראש השנה תמיד התיקון בפנימיות העולמות, וביום שני
בחיצוניות העולמות, עיין שם והבן, אשר לפי זה בארנו הדרך הנכון
לכל אדם להתפלל ביום ראשון דראש השנה עיקר על תיקון הנשמה
ועל עסקי עבודת ה' יתברך שזה פנימיות העולמות, וביום השני
להתפלל על צרכיו בני חיי ומזוני ולהשפע לכל ישראל. עכלה"ק.
והיא הדרך המקובלת והשוה לכל נפש אמנם עכ"פ גם ביום השני
אפשר וכדאי לכוון לכבוד שמים וכלדעיל )דרך א'(.
]אולם הבית ישראל מגור זי"ע אמר על כך, שכיון שקבעו חז"ל
)ביצה ד, ב( דשני ימים של ראש השנה הם כיומא אריכתא, וכולה
קדושה אחת היא, לכן המשכיל ששניהם קדושה אחת היא יוכל
להתפלל בשני הימים על גשמיות ורוחניות, וטעמו הוא כדלהלן[.
דרך ג'
עוד דרך מצינו בספה"ק, עפ"י מה שהובא בשם הבעש"ט )כתר שם
טוב, דרושים לר"ה( דדרש מרן רבינו הקדוש הבעש"ט זי"ע קודם
התקיעות שדברי הזוה"ק לא נאמרו על זמנינו שחוסר הפרנסה
מפריע לאדם לעבוד את בוראו בישוב הדעת, וכיון שכך לית לן בה,
ואף חובה להתפלל על פרנסה ]ואלו דבריו הק', אך יאמר התבוננו
וגו' )ירמיה ט, טז( מקושי פרנסות של שנים אלו ושנים קדמונים, על
כן ותשאנה עלינו דייקא נהי וגו', אע"ג דאמר בזוהר 'צווחין הב
פרנסה', זה היה בשנים ההם דפרנסה היה בשופי, מה שאין כאן
עתה, שעל ידי מניעת פרנסה אי אפשר לעבוד אותו יתברך שמו,
ולהחזיק בנינו לתלמוד תורה, על כן תשב"ר, התפללו עבור
אבותיכם ואמותיכם שיזכו לגדל אתכם לתורה ולחופה ולמעשים
טובים[.
וכבר מרומז בזוה"ק )תיקוני זוהר בהקדמה י, ב( בזה"ל, שבענין שנין
דעניותא בגלות בתראה מאן יכיל למיקם בהם, השי"ת ירחם לכן –
הביא בשער יששכר ממונקאטש, מאמר ימי רצון אות ז' את דברי
הבעש"ט דבזמן הזה מותר להתפלל על פרנסה, כיון שהוא צורך
גבוה.
והיינו טעמא, כי אצל ישראל גם ענייני הגוף ]כגון פרנסה ובריאות
וכיו"ב[ צרכי הנפש והנשמה נינהו, כמו שמצינו בחז"ל )ירושלמי,
תרומות פ"ח ה"ד( ליבא ככיסא תליא, וכפי שאמר הרה"ק רבי
שמואל מליובאוויטש זי"ע כי האנחה והבריה על המצב הגשמי
בראש השנה, הוא תשובה עילאה )הובא בליקוטי דיבורים, ח"ב
עמוד תש"כ(.
היוצא לנו מזה, דאדרבה צריך האדם לבקש ולהתחנן מהבורא
יתברך שמו על פרנסה, והוסיף על כן הגה"צ רבי אלימלך בידרמן
שליט"א ששמע מחסיד אחד, שאף אין זה ראוי להתפלל רק על
רוחניות בלבד, כי נראה שהוא חלילה מודה במקצת, כלומר שהוא
יודע בנפשו שלא יוכל להתעלות ברוחניות בלא סייעתא דשמיא,
אולם בעניינים גשמיים סומך על כוחו ועוצם ידו חלילה, ואינו זקוק
לסיוע מן השמים מאחר שזה בידו לפעול בעצמו, נמצא שמי שאינו
מתפלל על גשמיות הרי שיש בו חשש כפירה ח"ו.
דרך ד'
ובאופן אחר מצינו במשנתו של הרה"ק רבי קלונימוס קלמן
מפיאסעצנע זי"ע הי"ד, וזהו תוכן דבריו הקדושים ]מתוך עלון דרך
המחשבה[. עיקר התפילה היא 'להתרגל לצאת מצמצומי גופו, ונפשו
תתעורר ותתלהב מגדלות ה' ותתפלל אליו יתברך, 'משוך עבדך אל
רצונך' לחזות בנועם ה''. להגיע למצב כזה בתפילה איננו פשוט כל
עיקר, זו מדרגה שעדיין גבוהה ממנו, לכן העצה היא לחפש ולמצא
איזה קצה כלשהו, פינה הקרובה אל ליבו שבה יוכל להתעורר,
אמנם היא איננה עיקר התפילה, אולם באופן שלכתחילה ניתן
לתפוש בה בכדי שממנה יתחיל להתפשט לכולה.
ולכן, אדרבה, אם התפילה על החלק הגשמי, הפרנסה והחיים
הבריאים, הם קצה הרגש שאתה יכול לתפוס, תפוס אותם בכל הכח,
השקיע עצמך בהשתפכות הנפש בכל עומק ליבך ונפשך, ועי"ז יחם
ליבך בהרגשת קרבת אלוקים, או אז תוכל בקלות אף להתקרב לחלק
העיקרי של התפילה שהוא התפילה על מלכות שמים שתתגלה
במהרה, תופתע עד מהרה להרגיש נועם והרגש עליון גם בחלק זה
לדעת כי הנה זוכה אתה להמליך עליו את המלך הקדוש בימים
קדושים אלו.
ואם דאגה נפשך לענין ה'כלבים המצווחים', הרי לך הביאור הנכון
במאמר זה. אותם המתפללים על הגשמיות בימים אלו בכפל לשון
'הב הב', כלומר, הם מתחילים ומסיימים את כל התפילה כולה בענין
הגשמי, אלו הם הדומים לכלבין המסמלים את הקליפה הנוראה, כי
הם נשארים בפירוד ובצרכי עצמם.
אבל כולנו המתפללים על צרכי הגוף רק ב'הב' אחד, היינו שרק
מתחילים בצרכי הגוף כי זוהי הדרך הקרובה ביותר עבורנו להיאחז
בהתרגשות התפילה, אבל משם ממשיכים בנסיקה אל על להתפלל
על כבוד שמים, הרי לא רק שאין כל חיסרון בזה, אלא מעלה גדולה
ועצומה מאין כמוה.
ולסיום מאמרינו יש להעתיק את דברי הרה"ק רבי פנחס מקוריץ
זי"ע )אמרי פנחס לר"ה, תפ"ה(, וזל"ק: אמר ]מוהר"ר רפאל ז"ל[
בשם הרב ז"ל: שוטים ריידין זיך איין צווחין ככלבים הב הב )ביאור:
שוטים המטעים עצמם ב"צווחין ככלבים הב הב"( ואין מתפללים
בראש השנה וים כיפור על פרנסה, דאש האבין זיא ניט או בזה
הלשון: פאר מאגין זייא ניט, און דעס בעטין זייא ניט )המדרגה של
הזוהר ]שאין לבקש על הפרנסה בר"ה[ אין להם ]או: לא השיגו[ –
וגם אין מבקשים פרנסה בפשיטות ]והרי הם קרחים מכאן ומכאן[!(.
ויה"ר שנזכה יחד עם כלל ישראל לכל טוב בגשמיות ורוחניות,
שיתמלא אסמינו שבע, שפע פרנסה והצלחה כדי שנוכל לעבוד את
השי"ת ולעשות נחת רוח לפניו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה
ומתוקה​