הנושאים החמים
הנושאים החמים
"אלול"!
לק ועוד לק לשונו מלקלקת. ברוגע אין סופי, בהשתבחות חסרת דאגות, כאילו אין מחר. רבוץ על גלגל ים ירוק, ניטל וניתז בין גל לגלגל, מורם וניתק מעומק אל על, נישא ונידף בין מים לשמים. עיניו בעונג עצומות, זקנו המכובד מיטלטל מהכא להתם, רגליו הלפותות בשני מצופים צהובים, מתנופפות על פני המים. ארטיק קרח בצבעי הרמזור נעוץ בידו המונפת כתורן, נעה בצורה אינטנסיבית אחת לארבע שניות לכיוון פיו. קצף הגלים מחליק על גופו, קרני השמש מפזזות בעוז על פניו וכל כולו נופש ורוגע, צובר כוחות ואוסף נשימות עמוקות ונקיות – מצרך נדיר במקצוע כמו שלו – הרושיבע'. הוא בכבודו ובעצמו מנצל את ימי בין הזמנים עד תום.
בשנים עברו הוא מצא את עצמו רגע לפני פתיחת הזמן החדש, כאשר סדר יומו העמוס להתפקע מטריד את מנוחתו, מוציא אותו משלוות רוחו, ומטיל אותו בסופו של דבר היישר לבית המדרש המלוא וגדוש בבחורי חמד נרגשים, חדשים עם ישנים, היושבים ומצפים למוצא פיו בשיחת הפתיחה לזמן אלול. מצפים לשמוע דברי אלוקים חיים, לקבל טל תחייה, להתמלא בעוז ורצון לעלות ולהתעלות בעבודת ה'. אך דא עקה וראשו מלא וגדוש ברגולציה מתשת, טפסים ותקציבים, רישומים וניהול כספים, ועוד עשרות אלפי פרטים ש'כבר טופלו על ידי מנהל הכספים/המזכירות/הקניין/רואה החשבון/הבנקאי האישי ורק זקוקים לאישורו הסופי'.
אך לא כן בשנה הזאת. הפעם הוא השכיל להתחיל ולתפעל את המערכת כבר באמצע זמן קיץ ולסגור על כל הפרטים הגדולים והקטנים עד לאמצעו של בין הזמנים. או אז הוא התנער מכל עיסוקיו, ולבקשת אשתו אף כיבה את מכשיר הפלאפון שאינו יודע מנוחה מהי, הודיע לכל אנשי הצוות שמי שמחפש אותו שיחפש בסיבוב, אפילו הילדים והנכדים קיבלו צו הרחקה, וכך יצוא יצאו רק הוא ואשתו אחר כבוד לצימר מפנק השוכן סמוך ונראה לאחד החופים היותר מרוחקים שבארץ ישראל. לא שכאן לא מצאו אותו אי אלו תלמידים ומכרים, אך לכל פונה הוא השיב בנימה מחויכת ש"אם רוצים שה'אלול' יראה כמו שצריך, קודם כל ה'בין הזמנים' צריך להיראות כמו שצריך".
כעת שרוע הוא על גלגלו בחוף המתרוקן מכל בר דעת המצוי זה מכבר בהתארגנויות אחרונות לקראת הזמן החדש. קולות המתרחצים נדמו, רק רעש הגלים המתנפצים על גופו כשובר גלים מתנייע נשמע באוזניו. הוא פקח את עיניו והביט לעבר השמש העומדת ברום השמים. לפי חישוב גס עוד נותרו מספר שעות עד לשקיעתה של גלגל החמה. מספר שעות שהוא הולך לנצל אותן עד תום.
הרבנית תליט"א כבר ארזה את בגדיהם בתוך המזוודות ובדיוק כפי שמתאים לדמותה הצדקנית היא שטפה את כל הצימר, סידרה את המצעים ודאגה לכבות את כל האורות. נהג המונית הקבוע של הרושיבע' הגיע למקום וטמן את המיטלטלין בתא המטען. על המושב הקדמי סידרה הרבנית סט בגדים נקי. נעליים מצוחצחות, בגדי לבנים מכובסים, חולצה מגוהצת בקפידה, עניבה חדשה ורצינית, ומעל לכל הפראק הנקי שתלה על קולב בידית האחיזה המקובעת לתקרת המונית, עדיין בתוך הניילון השקוף הנושא את סמלה המסחרי של מכבסת הניקוי היבש הידועה באיכותה.
הרבנית עלתה אל המונית והם הגיעו אל החוף, ממתינים לרושיבע'. הנהג מיקם את המונית בצמוד לשער הכניסה אל החוף, פתח את הדלת הקדמית והפעיל את שעון העצר. כעת הכל צריך לדפוק כל מבצע צבאי, פקשוש הכי קטן, עיכוב של שנייה והם כבר מאחרים.
השמש הגיעה עד לקו המים, הוויז הצביע על השעה המדויקת בה הם יגיעו למחוז חפצם, הנהג שלף את המשרוקית וקירבה לשפתיו, עינו הצטמצמה והתמקדה בשעון העצר. סגירת מחוג, שריקה ארוכה, הרושיבע' קופץ מן הגלגל ויוצא מן המים. שריקה נוספת, הרושיבע' מקרצף את גופו תחת זרם המים הקרים, שריקה, הרושיבע' מתנגב, שריקה, הרושיבע' מגיע עד לדלת המונית, שריקה, "מדוע אתה מחריש את אוזניי, הרי אני כבר כאן ותכף מתלבש".
הכל בדיוק של שניות, הרושיבע' מסדר את כיפתו ומקמט את מצחו בפוזה הידועה של אלול. מיטיב את הפראק, מיישר את העניבה, ומסרק את זקנו במראת הרכב. המונית כבר מזמן דוהרת על הכבישים, הנהג בודק ללא הרף את חשבון הזמן במסלולים השונים ומשנמצא מסלול מהיר יותר תכף ומיד הוא מטה את רכבו למסלול החדש.
הרושיבע' נוטל מן הדשבורד ספר עב כרס בעל מראה מעורר אימה ופותח אותו במאמר על גדלות חודש אלול. המונית מגיעה בשעטה אל שערי הישיבה, תלמידים 'מבקשים' כבר מחכים על המדרכה בצמוד לשורת הטלפונים הציבוריים. המונית נעצרת, תלמיד מבוגר ניגש ופותח עבורו את הדלת. הוא חופן את הספר מתחת לבית שחיו, נפרד מן הרבנית לשלום ויורד מן המונית. עדת תלמידיו מקיפים אותו ובפרצוף רציני הוא מנענע בראשו לשלום ופוסע אל תוך בית המדרש. חוצה את שורות הספסלים וניגש לארון הקודש. עולה את שלושת המדרגות ומביט אל תלמידיו.
שורות שורות של ספסלים מלאים וגדושים בבחורים שאימת האלול על פניהם, מוכנים ומחכים לשמוע את שיחת הפתיחה. שקט. ניתן לחתוך את הדממה בסכין. זבוב לא מפריע. הוא מוריד את עיניו לספר ופותח את פיו.
קול צחוק קלוש נשמע מאחד הספסלים הקדמיים. שנייה עוברת והצחוק הולך וגובר. בחורים רציניים מנסים לחפות בכפות ידיהם על פיהם, העליזים יותר ממלאים פיהם שחוק. אט אט הולך הצחוק וגובר, משתלט על בית המדרש. ממבוגרי הקיבוץ ועד לצעירי הצאן צוחקים בקול רם, דומעים ומשתעלים ולא מצליחים להירגע.
בו מחסיר פעימה והוא מסתכל להם ישר בתוך העיניים. המבטים כולם מופנים לעבר רגליו. הוא מטה את ראשו.
כפכפי אצבע בהדפס של חוף ים מעטרים את רגליו היחפות.
בסערת השניות הוא שכח ללבוש את נעליו.
הבהרה:
הקטע הוא קטע קומי ואינו נוגע למציאות כלל.
וכל מי שמרגיש שהוא יודע באיזה רושיבע' מדובר,
זהו שלא!
הרושיבע' הנ"ל מצוי עמוק בתוך דמיוני,
ואולי כשאגדל ואהיה אני בעצמי לראש ישיבה אשקול לפתוח כך את זמן אלול.
בינתיים עד שזה יקרה אמשיך למלאות את מקומי ולבצע את תפקידי בתור צנצנת.
לק ועוד לק לשונו מלקלקת. ברוגע אין סופי, בהשתבחות חסרת דאגות, כאילו אין מחר. רבוץ על גלגל ים ירוק, ניטל וניתז בין גל לגלגל, מורם וניתק מעומק אל על, נישא ונידף בין מים לשמים. עיניו בעונג עצומות, זקנו המכובד מיטלטל מהכא להתם, רגליו הלפותות בשני מצופים צהובים, מתנופפות על פני המים. ארטיק קרח בצבעי הרמזור נעוץ בידו המונפת כתורן, נעה בצורה אינטנסיבית אחת לארבע שניות לכיוון פיו. קצף הגלים מחליק על גופו, קרני השמש מפזזות בעוז על פניו וכל כולו נופש ורוגע, צובר כוחות ואוסף נשימות עמוקות ונקיות – מצרך נדיר במקצוע כמו שלו – הרושיבע'. הוא בכבודו ובעצמו מנצל את ימי בין הזמנים עד תום.
בשנים עברו הוא מצא את עצמו רגע לפני פתיחת הזמן החדש, כאשר סדר יומו העמוס להתפקע מטריד את מנוחתו, מוציא אותו משלוות רוחו, ומטיל אותו בסופו של דבר היישר לבית המדרש המלוא וגדוש בבחורי חמד נרגשים, חדשים עם ישנים, היושבים ומצפים למוצא פיו בשיחת הפתיחה לזמן אלול. מצפים לשמוע דברי אלוקים חיים, לקבל טל תחייה, להתמלא בעוז ורצון לעלות ולהתעלות בעבודת ה'. אך דא עקה וראשו מלא וגדוש ברגולציה מתשת, טפסים ותקציבים, רישומים וניהול כספים, ועוד עשרות אלפי פרטים ש'כבר טופלו על ידי מנהל הכספים/המזכירות/הקניין/רואה החשבון/הבנקאי האישי ורק זקוקים לאישורו הסופי'.
אך לא כן בשנה הזאת. הפעם הוא השכיל להתחיל ולתפעל את המערכת כבר באמצע זמן קיץ ולסגור על כל הפרטים הגדולים והקטנים עד לאמצעו של בין הזמנים. או אז הוא התנער מכל עיסוקיו, ולבקשת אשתו אף כיבה את מכשיר הפלאפון שאינו יודע מנוחה מהי, הודיע לכל אנשי הצוות שמי שמחפש אותו שיחפש בסיבוב, אפילו הילדים והנכדים קיבלו צו הרחקה, וכך יצוא יצאו רק הוא ואשתו אחר כבוד לצימר מפנק השוכן סמוך ונראה לאחד החופים היותר מרוחקים שבארץ ישראל. לא שכאן לא מצאו אותו אי אלו תלמידים ומכרים, אך לכל פונה הוא השיב בנימה מחויכת ש"אם רוצים שה'אלול' יראה כמו שצריך, קודם כל ה'בין הזמנים' צריך להיראות כמו שצריך".
כעת שרוע הוא על גלגלו בחוף המתרוקן מכל בר דעת המצוי זה מכבר בהתארגנויות אחרונות לקראת הזמן החדש. קולות המתרחצים נדמו, רק רעש הגלים המתנפצים על גופו כשובר גלים מתנייע נשמע באוזניו. הוא פקח את עיניו והביט לעבר השמש העומדת ברום השמים. לפי חישוב גס עוד נותרו מספר שעות עד לשקיעתה של גלגל החמה. מספר שעות שהוא הולך לנצל אותן עד תום.
הרבנית תליט"א כבר ארזה את בגדיהם בתוך המזוודות ובדיוק כפי שמתאים לדמותה הצדקנית היא שטפה את כל הצימר, סידרה את המצעים ודאגה לכבות את כל האורות. נהג המונית הקבוע של הרושיבע' הגיע למקום וטמן את המיטלטלין בתא המטען. על המושב הקדמי סידרה הרבנית סט בגדים נקי. נעליים מצוחצחות, בגדי לבנים מכובסים, חולצה מגוהצת בקפידה, עניבה חדשה ורצינית, ומעל לכל הפראק הנקי שתלה על קולב בידית האחיזה המקובעת לתקרת המונית, עדיין בתוך הניילון השקוף הנושא את סמלה המסחרי של מכבסת הניקוי היבש הידועה באיכותה.
הרבנית עלתה אל המונית והם הגיעו אל החוף, ממתינים לרושיבע'. הנהג מיקם את המונית בצמוד לשער הכניסה אל החוף, פתח את הדלת הקדמית והפעיל את שעון העצר. כעת הכל צריך לדפוק כל מבצע צבאי, פקשוש הכי קטן, עיכוב של שנייה והם כבר מאחרים.
השמש הגיעה עד לקו המים, הוויז הצביע על השעה המדויקת בה הם יגיעו למחוז חפצם, הנהג שלף את המשרוקית וקירבה לשפתיו, עינו הצטמצמה והתמקדה בשעון העצר. סגירת מחוג, שריקה ארוכה, הרושיבע' קופץ מן הגלגל ויוצא מן המים. שריקה נוספת, הרושיבע' מקרצף את גופו תחת זרם המים הקרים, שריקה, הרושיבע' מתנגב, שריקה, הרושיבע' מגיע עד לדלת המונית, שריקה, "מדוע אתה מחריש את אוזניי, הרי אני כבר כאן ותכף מתלבש".
הכל בדיוק של שניות, הרושיבע' מסדר את כיפתו ומקמט את מצחו בפוזה הידועה של אלול. מיטיב את הפראק, מיישר את העניבה, ומסרק את זקנו במראת הרכב. המונית כבר מזמן דוהרת על הכבישים, הנהג בודק ללא הרף את חשבון הזמן במסלולים השונים ומשנמצא מסלול מהיר יותר תכף ומיד הוא מטה את רכבו למסלול החדש.
הרושיבע' נוטל מן הדשבורד ספר עב כרס בעל מראה מעורר אימה ופותח אותו במאמר על גדלות חודש אלול. המונית מגיעה בשעטה אל שערי הישיבה, תלמידים 'מבקשים' כבר מחכים על המדרכה בצמוד לשורת הטלפונים הציבוריים. המונית נעצרת, תלמיד מבוגר ניגש ופותח עבורו את הדלת. הוא חופן את הספר מתחת לבית שחיו, נפרד מן הרבנית לשלום ויורד מן המונית. עדת תלמידיו מקיפים אותו ובפרצוף רציני הוא מנענע בראשו לשלום ופוסע אל תוך בית המדרש. חוצה את שורות הספסלים וניגש לארון הקודש. עולה את שלושת המדרגות ומביט אל תלמידיו.
שורות שורות של ספסלים מלאים וגדושים בבחורים שאימת האלול על פניהם, מוכנים ומחכים לשמוע את שיחת הפתיחה. שקט. ניתן לחתוך את הדממה בסכין. זבוב לא מפריע. הוא מוריד את עיניו לספר ופותח את פיו.
קול צחוק קלוש נשמע מאחד הספסלים הקדמיים. שנייה עוברת והצחוק הולך וגובר. בחורים רציניים מנסים לחפות בכפות ידיהם על פיהם, העליזים יותר ממלאים פיהם שחוק. אט אט הולך הצחוק וגובר, משתלט על בית המדרש. ממבוגרי הקיבוץ ועד לצעירי הצאן צוחקים בקול רם, דומעים ומשתעלים ולא מצליחים להירגע.
בו מחסיר פעימה והוא מסתכל להם ישר בתוך העיניים. המבטים כולם מופנים לעבר רגליו. הוא מטה את ראשו.
כפכפי אצבע בהדפס של חוף ים מעטרים את רגליו היחפות.
בסערת השניות הוא שכח ללבוש את נעליו.
הבהרה:
הקטע הוא קטע קומי ואינו נוגע למציאות כלל.
וכל מי שמרגיש שהוא יודע באיזה רושיבע' מדובר,
זהו שלא!
הרושיבע' הנ"ל מצוי עמוק בתוך דמיוני,
ואולי כשאגדל ואהיה אני בעצמי לראש ישיבה אשקול לפתוח כך את זמן אלול.
בינתיים עד שזה יקרה אמשיך למלאות את מקומי ולבצע את תפקידי בתור צנצנת.
