דיון סיפורים שאינם יכולים להתרחש במציאות

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
לכן הים מלוח, טוען שם הסיפור של הסופרת @מירי סגל בעיתון הדרך.

איני יודע כמה מכם קוראים בקביעות עיתון 'הדרך', מניח שיש הרבה, מניח גם שפחות מאשר קוראי משפחה.
בגדול, הסיפור נע בין מציאות עכשווית של עובדת במוקד טלפוני של חברת תקשורת כלשהי, לבין עולם פנטזיה אליו היא צוללת מידי פעם, תוך כדי שהזמן בעולם האמיתי לא מתקדם.

הסיפור כתוב כמובן טוב מאוד, נוגע בנקודות רגישות במומחיות, פשטני מחד ועמוק מאידך, כשהחלק הריאליסטי מזכיר קצת את "פירורים" המעולה של אותה הכותבת.

אבל משום מה, אחרי כמה וכמה פרקים, גיליתי שהשילוב הזה של מציאות ודמיון לא עובד אצלי טוב. אני לא מצליח להתחבר לסיפור שברור שהוא לא יכול להתרחש במציאות.

כן, ידוע שגם "שומרת השערים", "אלמונית מקצה המחנה", "הנורמלי האחרון" ו"אל אקצה" (על הקצה בלע"ז) לא התרחשו במציאות. עם זאת, היכולת והאפשרות של הסיפורים הללו להתרחש במציאות, מרגיעה מספיק את הקורא כדי להצליח לחשוב לרגע (או לכמה שעות, או לכמה חודשים) שזה באמת קרה ולהתחבר לסיפור כסיפור אמיתי שהתרחש, לדמיין אותו סביב החיים שלו והמציאות המוכרת לו.
(נגענו בנקודה הזו קצת קצת לפני כמה חודשים, בדיון על "שבירת הקיר הרביעי")

כך גם מהעבר השני, ברור שיש סוגות פנטזיה גמורות שגם מהן אני יכול ליהנות, כמו גם מד"ב או סתם סיפור עתידני. אתה נכנס מראש לעולם אחר ולוקח את הפרטים בצורת משל, אלגורית.

דווקא השילוב הזה של מציאות חיים רגילה עם דמיון, משהו בו מפריע.

חשבתי שרק לי, אבל אחרי שמצאתי עוד מישהו אחד שחש כמוני (ולמעשה מספר שהוא קורא רק את החלק הריאלי ומדלג על העולם הדמיוני...), עניין אותי לדעת האם זו תופעה רחבה יותר או שאנחנו שני משוגעים עם סימן על המצח.

איך זה אצלכם? בקריאה ובכתיבה?


2117746551_4a1e49e1c6_o.jpg
 

אמא ומתכנתת

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מזדהה מאד.
לא נמנית על קוראי "הדרך" ולא מכירה את הסיפור של מירי סגל. אבל קרה לי אותו הדבר כשקראתי את הספר "אולי היא בתוכי" של תמר מור.
ברגע שחלק מהעלילה הוא ריאליסטי - חלקי הפנטזיה פשוט לא מתחברים טוב. עבורי, לפחות.
אני לא מצליחה להנות מהקריאה, כי ברקע מזמזמת לי כל הזמן הידיעה שזה לא יכול לקרות. ואיך בכלל מסתדר העולם האמיתי עם העולם הדמיוני.
 

כתבנית

משתמש רשום
אופס...
גם אני קוראת רק את החלק הריאלי :)
קשה לי להתחבר לחלק הדמיוני שבסיפור, למרות שאני מבינה מה עומד מאחוריו.
שמחה לגלות שאני בחברה טובה ;)
 

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
יש לי דילמה בנושא דווקא מכיוון הסופר.
אם אני כותבת סיפור ריאליסטי לחלוטין
ורוצה לשכן את הגיבור שלי בכתובת ברורה
(לא "בקצה שכונת יהלום" אלא "ברחוב הנצנצים 14", נניח,)
אז אם אני אכתוב כתובת שאינה קיימת,
הרי הסיפור ריאליסטי והגרים באזור ידעו מיד שאין כזה רחוב\ כזה מספר בניין.
ואם אכתוב על כתובת אמיתית,
הרי מישהו גר שם...

מה באמת עושים?
 

ביזנסטורי - אילה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים

לילך אור

משתמש סופר מקצוען
מנהל קבוצה
צילום מקצועי
נכון.
אבל לכתוב בנין אמיתי יכול לגרום לאי נעימויות.
לכן רחוב אמיתי (כמו הפסגה) נשמע ראליסטי, ומי שגר שם יצטרך לבלוע את המספר שלא קיים. (מה שאם תכתבי רחוב הנוצצים פינת רחוב הנצנצים, כל קורא בר דעת יבין שכאלה רחובות לא קיימים).
יהיה רחוב אמיתי. מספר בניין מומצא. סופרים הם לא אלוקים שיכולים לסדר הכל.
 
נערך לאחרונה ב:

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
נכון.
אבל לכתוב בנין אמיתי יכול לגרום לאי נעימויות.
לכן רחוב אמיתי (כמו הפסגה) נשמע ראליסטי, ומי שגר שם יצטרך לבלוע את המספר שלא קיים. (מה שאם תכתבי רחוב הנוצצים פינת רחוב הנצנצים, כל קורא בר דעת יבין שכאלה רחובות לא קיימים).
יהיה רחוב אמיתי. מספר בניין מומצא. סופרים הם לא אלוקים שיכולים לסדר הכל.
פעם פעם, בגיל 13 בערך, בעודי עוסקת במרץ רב בכתיבת אחד מרבי המכר הפוטנציאליים שלי, החלטתי להפוך את הספר לריאליסטי.
במקום רחוב הפרעושים, פסקתי נחרצות, אני אכתוב מקום אמיתי! שקיים!
האח. כמה נפלא זה יהיה.
ואני אעשה על זה מחקר! לא סתם אמציא רחוב אמיתי, אלא באמת אמיתי! ככה, עם מחקר, והספר שלי יהיה אמיתי!
בתחושת שליחות ובעיניים נוצצות יצאתי למשימה.
האינטליגנציה שלי הייתה ברמה סבירה, ככה לפחות אני חושבת, אלא שזו הכללית שאפה לאפס. ואנוכי, לצערי, לא ידעתי זאת.
אינטרנט - לא היה על מה לדבר. בקושי ספרים ידעתי מאיפה להשיג.
ישבתי והאזנתי לשיחות המבוגרים, רחרחתי אחר שמות, סרקתי את המודעות ברחוב. וגיליתי, בסופו של דבר, כי בירושלים יש רחוב שקוראים לו "עוזיאל". הרחוב הזה נמצא בבית וגן.
היה לזה שם מגניב כזה, מצטלצל יפה. וחוצמיזה, ש'בית וגן' זה נשמע ממש מרשים! כל הקוראים שלי ידעו שזה ספר ממש בוגר ומיוחד.
החלטתי - שם יהיה הלוקיישן שלי!
ובכן. הסיפור היה כזה. רצח פלילי התרחש ברחוב המסתורי שלי. שכיר חרב של כנופיית סוחרי סמים חיסל משת"פ לשעבר, במרכזו של רחוב סואן. מרדף פשע מצמרר מתרחש באזור, כוחות הטוב מול כוחות הרוע, והם כולם מבוססים קבוע היטב בלוקיישן הסואן שלי.
והלוקיישן הסואן היה אמיתי!
עוזיאל. בית וגן.
 

shira bira

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
לכן הים מלוח, טוען שם הסיפור של הסופרת @מירי סגל בעיתון הדרך.

איני יודע כמה מכם קוראים בקביעות עיתון 'הדרך', מניח שיש הרבה, מניח גם שפחות מאשר קוראי משפחה.
בגדול, הסיפור נע בין מציאות עכשווית של עובדת במוקד טלפוני של חברת תקשורת כלשהי, לבין עולם פנטזיה אליו היא צוללת מידי פעם, תוך כדי שהזמן בעולם האמיתי לא מתקדם.

הסיפור כתוב כמובן טוב מאוד, נוגע בנקודות רגישות במומחיות, פשטני מחד ועמוק מאידך, כשהחלק הריאליסטי מזכיר קצת את "פירורים" המעולה של אותה הכותבת.

אבל משום מה, אחרי כמה וכמה פרקים, גיליתי שהשילוב הזה של מציאות ודמיון לא עובד אצלי טוב. אני לא מצליח להתחבר לסיפור שברור שהוא לא יכול להתרחש במציאות.

כן, ידוע שגם "שומרת השערים", "אלמונית מקצה המחנה", "הנורמלי האחרון" ו"אל אקצה" (על הקצה בלע"ז) לא התרחשו במציאות. עם זאת, היכולת והאפשרות של הסיפורים הללו להתרחש במציאות, מרגיעה מספיק את הקורא כדי להצליח לחשוב לרגע (או לכמה שעות, או לכמה חודשים) שזה באמת קרה ולהתחבר לסיפור כסיפור אמיתי שהתרחש, לדמיין אותו סביב החיים שלו והמציאות המוכרת לו.
(נגענו בנקודה הזו קצת קצת לפני כמה חודשים, בדיון על "שבירת הקיר הרביעי")

כך גם מהעבר השני, ברור שיש סוגות פנטזיה גמורות שגם מהן אני יכול ליהנות, כמו גם מד"ב או סתם סיפור עתידני. אתה נכנס מראש לעולם אחר ולוקח את הפרטים בצורת משל, אלגורית.

דווקא השילוב הזה של מציאות חיים רגילה עם דמיון, משהו בו מפריע.

חשבתי שרק לי, אבל אחרי שמצאתי עוד מישהו אחד שחש כמוני (ולמעשה מספר שהוא קורא רק את החלק הריאלי ומדלג על העולם הדמיוני...), עניין אותי לדעת האם זו תופעה רחבה יותר או שאנחנו שני משוגעים עם סימן על המצח.

איך זה אצלכם? בקריאה ובכתיבה?


צפה בקובץ המצורף 528703
מזדהה עם התחושה.
בכנות אומר שקראתי מספר פרקים בלבד ועירוב הז'אנרים פוגם לטעמי בחווית הקריאה.
אני גם אומר ממש בזהירות שספרות חרדית טובה מז'אנר פנטזיה היא סוג של אוקסימורון .
מכל הסיבות ובעיקר המגבלות שבעולם.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
פעם פעם, בגיל 13 בערך, בעודי עוסקת במרץ רב בכתיבת אחד מרבי המכר הפוטנציאליים שלי, החלטתי להפוך את הספר לריאליסטי.
במקום רחוב הפרעושים, פסקתי נחרצות, אני אכתוב מקום אמיתי! שקיים!
האח. כמה נפלא זה יהיה.
ואני אעשה על זה מחקר! לא סתם אמציא רחוב אמיתי, אלא באמת אמיתי! ככה, עם מחקר, והספר שלי יהיה אמיתי!
בתחושת שליחות ובעיניים נוצצות יצאתי למשימה.
האינטליגנציה שלי הייתה ברמה סבירה, ככה לפחות אני חושבת, אלא שזו הכללית שאפה לאפס. ואנוכי, לצערי, לא ידעתי זאת.
אינטרנט - לא היה על מה לדבר. בקושי ספרים ידעתי מאיפה להשיג.
ישבתי והאזנתי לשיחות המבוגרים, רחרחתי אחר שמות, סרקתי את המודעות ברחוב. וגיליתי, בסופו של דבר, כי בירושלים יש רחוב שקוראים לו "עוזיאל". הרחוב הזה נמצא בבית וגן.
היה לזה שם מגניב כזה, מצטלצל יפה. וחוצמיזה, ש'בית וגן' זה נשמע ממש מרשים! כל הקוראים שלי ידעו שזה ספר ממש בוגר ומיוחד.
החלטתי - שם יהיה הלוקיישן שלי!
ובכן. הסיפור היה כזה. רצח פלילי התרחש ברחוב המסתורי שלי. שכיר חרב של כנופיית סוחרי סמים חיסל משת"פ לשעבר, במרכזו של רחוב סואן. מרדף פשע מצמרר מתרחש באזור, כוחות הטוב מול כוחות הרוע, והם כולם מבוססים קבוע היטב בלוקיישן הסואן שלי.
והלוקיישן הסואן היה אמיתי!
עוזיאל. בית וגן.
נו, ומה רע?
קשה לשכוח את המרדף הסוער שהתחולל ברחובות בני ברק בסוף ספר 'הצוואה', וגם בספר 'צופן 117' למי שמכיר.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
מזדהה עם התחושה.
בכנות אומר שקראתי מספר פרקים בלבד ועירוב הז'אנרים פוגם לטעמי בחווית הקריאה.
אני גם אומר ממש בזהירות שספרות חרדית טובה מז'אנר פנטזיה היא סוג של אוקסימורון .
מכל הסיבות ובעיקר המגבלות שבעולם.
ומה עם ספר 'לוחמי התמורות'?
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
לכן הים מלוח, טוען שם הסיפור של הסופרת @מירי סגל בעיתון הדרך.

איני יודע כמה מכם קוראים בקביעות עיתון 'הדרך', מניח שיש הרבה, מניח גם שפחות מאשר קוראי משפחה.
בגדול, הסיפור נע בין מציאות עכשווית של עובדת במוקד טלפוני של חברת תקשורת כלשהי, לבין עולם פנטזיה אליו היא צוללת מידי פעם, תוך כדי שהזמן בעולם האמיתי לא מתקדם.

הסיפור כתוב כמובן טוב מאוד, נוגע בנקודות רגישות במומחיות, פשטני מחד ועמוק מאידך, כשהחלק הריאליסטי מזכיר קצת את "פירורים" המעולה של אותה הכותבת.

אבל משום מה, אחרי כמה וכמה פרקים, גיליתי שהשילוב הזה של מציאות ודמיון לא עובד אצלי טוב. אני לא מצליח להתחבר לסיפור שברור שהוא לא יכול להתרחש במציאות.

כן, ידוע שגם "שומרת השערים", "אלמונית מקצה המחנה", "הנורמלי האחרון" ו"אל אקצה" (על הקצה בלע"ז) לא התרחשו במציאות. עם זאת, היכולת והאפשרות של הסיפורים הללו להתרחש במציאות, מרגיעה מספיק את הקורא כדי להצליח לחשוב לרגע (או לכמה שעות, או לכמה חודשים) שזה באמת קרה ולהתחבר לסיפור כסיפור אמיתי שהתרחש, לדמיין אותו סביב החיים שלו והמציאות המוכרת לו.
(נגענו בנקודה הזו קצת קצת לפני כמה חודשים, בדיון על "שבירת הקיר הרביעי")

כך גם מהעבר השני, ברור שיש סוגות פנטזיה גמורות שגם מהן אני יכול ליהנות, כמו גם מד"ב או סתם סיפור עתידני. אתה נכנס מראש לעולם אחר ולוקח את הפרטים בצורת משל, אלגורית.

דווקא השילוב הזה של מציאות חיים רגילה עם דמיון, משהו בו מפריע.

חשבתי שרק לי, אבל אחרי שמצאתי עוד מישהו אחד שחש כמוני (ולמעשה מספר שהוא קורא רק את החלק הריאלי ומדלג על העולם הדמיוני...), עניין אותי לדעת האם זו תופעה רחבה יותר או שאנחנו שני משוגעים עם סימן על המצח.

איך זה אצלכם? בקריאה ובכתיבה?


צפה בקובץ המצורף 528703
לא קראתי את הסיפור, אבל אני מצטרף לטענתך.
זה חלק מהמכלול של כיבוד הסופר את הקוראים.
אף אחד לא מרגיש בנוח על כך שכרגע הוא הולך לכלות כמה שעות טובות על דמיונות של איזה סופר כורסא.
אלא מה? אם הסיפור 'תפור' מספיק טוב, והוא נותן תחושה די אמינה, של סיפור שמתרחש או עלול להתרחש אי-שם באיזה שהוא יקום, אנחנו מוכנים 'לרמות' את עצמנו ולצלול אליו, בשביל הנאת הקריאה.
אך מה תאמרו כשסופר יכתוב לכם בראש כל פרק 'ועתה, האזינו נא קוראי היקרים, למסכת דמיונותיי אותה טוויתי אמש, כשהייתי משועמם עמוקות בהמתנה לקופאית'?
אין ספק שכל קורא שמכבד את עצמו ישליך בזעם את הסיפור מידיו.
זוהי הבעיה בסיפור דנן. לא העובדה שהסופר מערב ז'אנר אמיתי עם ז'אנר פנטזיוני, גם 'הארי פוטר' או 'נרניה' מערבים אותם באותה מידה, אלא העובדה שהסופר בעצמו מספר לכם שהסיפור שאותו אתם קוראים כעת, הוא אוסף דמיונות פורח באוויר, שלא קרה ולא יקרה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  9  פעמים

לוח מודעות

למעלה