הנושאים החמים
הנושאים החמים
חויה אמיתית של התלבטות קבועה איך לבחור מקום באוטובוס
התקבלתי לעבודה ! בירושלים.
אבל אני גר בביתר. ובתחנה האחרונה.
אני עולה לאוטובוס, ובסקירה מהירה מגלה שכל הספסלים תפוסים ע"י אנשים שיושבים 1 בספסל.
מוחי מתחיל לעבד במהירות את הסיטואציות.
ראשונה אני מגלה פרצוף מבוהל שחושש שייקחו לו את המקום הנוסף.
בזוית עיני אני קולט אברך שדוחק עצמו לעצום עיניים בתנוחה ישנונית כשרגליו מתפרסות על שני המושבים.
משמאלי יהודי יקר שאת חבילותיו הושיב כקטן הצריך גדול שיעמוד על גביו.
ובאמצעו של האוטובוס יושב לו איש רב מידות, אשר חולק מעצמו למושב שותפו בנדיבות.
אני צד במבטי איש בגיל העמידה צנום למראה המחזיק עליו שקית שחורה. פרצוף סתמי, מבע חלול.
בהבזק של שניה אני חורץ את גורלו ובאנחה כבדה מפיל את עצמי לכיסא הסמוך לו
אני תוחב אוזניות, ותוקע מבט על נקודה עלומה, מנסה לא להישפד ממבטו של חברי למושב.
רשרוש מחשיד של שקית וניילון נצמד מפלח לו את דרכו לעבר אוזני, עבור דרך נחירי וכלה במעמקי בטני, ומגרה את רפלקס הבחילה.
מי לועס בקול אדיר ?
בשבע בבוקר !
סנדוויץ טונה וביצים !
בדציבל צורם !
היישר לאוזני ?
היכן כושר השיפוט המעולה שלי ?. ככה זה יראה כל יום, האם זוהי נקמתו של חורץ גורלות ?
אני מהרהר נוגות לעקור דירה לתחילתו של מסלול האוטובוס, או לחלופין לעזוב את העבודה.
שלוק אדיר של דיאט קולה מעיר אותי ממחשבותיי.
התקבלתי לעבודה ! בירושלים.
אבל אני גר בביתר. ובתחנה האחרונה.
אני עולה לאוטובוס, ובסקירה מהירה מגלה שכל הספסלים תפוסים ע"י אנשים שיושבים 1 בספסל.
מוחי מתחיל לעבד במהירות את הסיטואציות.
ראשונה אני מגלה פרצוף מבוהל שחושש שייקחו לו את המקום הנוסף.
בזוית עיני אני קולט אברך שדוחק עצמו לעצום עיניים בתנוחה ישנונית כשרגליו מתפרסות על שני המושבים.
משמאלי יהודי יקר שאת חבילותיו הושיב כקטן הצריך גדול שיעמוד על גביו.
ובאמצעו של האוטובוס יושב לו איש רב מידות, אשר חולק מעצמו למושב שותפו בנדיבות.
אני צד במבטי איש בגיל העמידה צנום למראה המחזיק עליו שקית שחורה. פרצוף סתמי, מבע חלול.
בהבזק של שניה אני חורץ את גורלו ובאנחה כבדה מפיל את עצמי לכיסא הסמוך לו
אני תוחב אוזניות, ותוקע מבט על נקודה עלומה, מנסה לא להישפד ממבטו של חברי למושב.
רשרוש מחשיד של שקית וניילון נצמד מפלח לו את דרכו לעבר אוזני, עבור דרך נחירי וכלה במעמקי בטני, ומגרה את רפלקס הבחילה.
מי לועס בקול אדיר ?
בשבע בבוקר !
סנדוויץ טונה וביצים !
בדציבל צורם !
היישר לאוזני ?
היכן כושר השיפוט המעולה שלי ?. ככה זה יראה כל יום, האם זוהי נקמתו של חורץ גורלות ?
אני מהרהר נוגות לעקור דירה לתחילתו של מסלול האוטובוס, או לחלופין לעזוב את העבודה.
שלוק אדיר של דיאט קולה מעיר אותי ממחשבותיי.
