הנושאים החמים
הנושאים החמים
ביטוח חיים.
במה את עובדת?
מזל טוב!
איזה חמוד את נראית.
איפה עשית פאה?
יחידה חדשה?
איזה יופי!
ואיך החיים?
מה עוד את מספרת?
נו, ובמה את עובדת?
ככה זה התחיל.
האמת, אולי נכון יותר להתחיל כך; "היה הייתה אשה שחיפשה עבודה" אוף, לא, נדוש מדי. "אשה שחיפשה עבודה?" נו, מי לא חיפשה? אולי מי שעדיין מחפשת. ומי שמצאה- דבר אחד אני יודעת עליה בוודאות- אני לא חברה שלה. ולא בגלל שקשה עלי לפרגן לה, רק משום שבין מכרותי אין אף לא אחת- גם לא בין אלו שלמדו הנדסאי מחשב וציפו לאייש לשכה מכובדת באחד ממשרדי הממשלה- שנמצאת על תקן מצא עבודה מצא (או מצב...) טוב. שכן, גם אלו מביניהן שיוצאות יומיום מכותפות בתיק ובקמצוץ כבוד עצמי וצועדות לעמל יומן עדיין מצפות, רוצות ומחפשות משרה מלאה יותר שתהיה ממלאה עוד יותר את חשבון הבנק המדולדל וד"ל.
ולא, שלא תטעו לחשוב שאיני יודעת במה אני רוצה לעבוד , אני רק מסתפקת מי עוד חוץ ממני רוצה שפרח ההוראה הנדיר יפיץ את ריחו בסביבתו ועד כמה יאלץ הפרח הענוג הנ"ל לסבול חרישות, עדירות, ומכות עד שיאמרו לו גדל וד"ל.
(ומי שעדיין לא הבינה ד"ל= די למבין, ומשום שכל כתיבת הטור הזה והחשיפה הנוראית לאין האונים העמוק שחוויתי קשה עלי במיוחד, השתדלתי להשתמש ברמזים ודימויים רבים הכי שאפשר ומסגירים הכי שפחות ....)
זה כבר לא חידוש שבדורנו האישה לקחה על עצמה גם את עול הפרנסה. החידוש המסעיר אליו אני מתוודעת עם נישואי הוא שאני, אני אמורה לגלם את האישה ההיא. אני, שעוד לא אוחזת ראש בדיוק מתי כדאי לחדש את מלאי החלב (כן, ברור שכשהוא נגמר, אבל מתי, למען ה', הוא הספיק בדיוק להגמר?) ולא לגמרי יודעת על איזו תכנית כדאי להפעיל את החולצות שתצאנה נקיות אך לא אפורות.
אני, שעברתי באבחת יום מהילדה המפונקת- זו שאמא משאירה לה מנה על השיש, שתוכל לחמם מיד כשהיא חוזרת
ממ—ו--טט—ת מהסמינר, להיות זו שאמורה להכין- לחמם- וגם להגיש מנה לבעל הבית, ומי בכלל יודע אם היא אכלה היום משהו בעצמה.
אני, שאוהבת מאוד לקרוא, לחשוב או סתם לחלום, אני זאת האישה ההיא, שדיברו עליה בהרצאה של ערב פסח ואמרו שבזכות נשים צדקניות של דורנו וכל זה? כי אם כן, אז חזרנו לאין מוצא, כלומר- אין מצב-
אני מחפשת עבודה.
כבר עובדת?
כן, ועוד איך, אובדת עצות.
נאבדת בסבך ה- קורות חיים,(הדרכת שלוש שכנות בקייטנת ער"פ ות"ב)
דרושים, (דרושה עובדת שמוכנה לעבוד ללא תנאים, תנאים טובים למתאימות)
קניות (מה, שמן קנולה עולה 6.90? סתם דבר משמין ולא בריא, לא קונה!)
חשבונות חשמל ומים( למה מזגן צריך לעלות כל כך הרבה אם הוא סה"כ מוציא אויר, הא?) מילויי מקום מזדמנים בבית הספר השכונתי (תוכלי לבא לשעה שניה ללמד נביא ישעיהו בכיתה ח', זה מאוד קל להכין ממש נביא ורש"י ומצודות וכמה ווארטים חסידיים. מתי מתחילה השעה השניה? אהמ עוד שלוש ורבע דקות. אז בסדר?)
ופנטזיות מרחיקות לכת על רווחה כלכלית בעתיד הקרוב ממש. (תראי, את הצ'ק מדודה פולה אני משקיע בפוליסה משתלמת. תוך חמש שנים הסכום מכפיל עצמו מ150 ל300 ₪ מהם נוכל לשכור איזה בודקה ממפעל הפיס ולעשות ממנה יחידת דיור שתכניס לנו 80 שקל בכל חודש, וכל זה בלי לעבוד אפילו דקה!)
אתמול אמרה לי חברה טובה שמתמצאת טוב מאוד במצב הלא כל כך טוב שיש לה עצה.
היא שמעה שלימוד שער הביטחון הוא סגולה מוכחת, הבטחתי ונושעתי.
אמנם פעם ממש, איפשהו בד' סמינר היה במערכת איזה שיעור כזה והיתה לנו אפילו חוברת שהיתה חובה להביאה ולהוציא מהילקוט. אבל אי אפשר לומר שממש למדנו אז משהו ובכלל- אז לא היינו צריכות את הישועה אז מסתבר שלסגולה אין אפקט רטרואקטיבי.
החלטנו לנסות, מילא אנחנו מובטלות. לפחות נרגיש שאנחנו עושות משהו.
קבענו על יום ושעה
אפילו זכרנו.
וכמו ילדות טובות (לא ירושלים, הרי כל המשכורת שלנו מכסה שכירות ליומיים בעיר הבירה) התחלנו מההקדמה--
"אמרותיו טהורות, עיניים מאירות, כאשר הפליגו קדמונים מהחיבור הקדוש והנורא הזה, שכל ההוגה בו מחזה ש-קי יחזה...והנה הקדוש האר"י ז"ל הטיל חיוב זה על תלמידיו ללמוד בזה הספר מדי יום ביום, לעורר לבבות לקל נורא ואיום..."
ולא , לא העלנו בדעתנו שברגע זה ממש נמצאה לה המשאלה הנכספת וקיבלנו עבודה, עבודה מאוד רווחית ומשתלמת, שכר מקסימום, תנאים משופרים והמלצות מוסמכות ---
"באמת העיקר הוא לזרז לייחד בכל יום איזה עת ללמוד ספר מוסר... ומי שלא למד שער הביטחון ושער יחוד המעשה ממנו לא ראה מאורות מימיו..." (!)
מעוניינת? התקבלת ללא ראיון.
יש לך עבודה לכל החיים, ומעכשיו גם את כמוני לא תהססי לעונת בבטחה על שאלת השאלות-
עובדת?
כן, ועוד איך,
בעבודת המידות.
במה את עובדת?
מזל טוב!
איזה חמוד את נראית.
איפה עשית פאה?
יחידה חדשה?
איזה יופי!
ואיך החיים?
מה עוד את מספרת?
נו, ובמה את עובדת?
ככה זה התחיל.
האמת, אולי נכון יותר להתחיל כך; "היה הייתה אשה שחיפשה עבודה" אוף, לא, נדוש מדי. "אשה שחיפשה עבודה?" נו, מי לא חיפשה? אולי מי שעדיין מחפשת. ומי שמצאה- דבר אחד אני יודעת עליה בוודאות- אני לא חברה שלה. ולא בגלל שקשה עלי לפרגן לה, רק משום שבין מכרותי אין אף לא אחת- גם לא בין אלו שלמדו הנדסאי מחשב וציפו לאייש לשכה מכובדת באחד ממשרדי הממשלה- שנמצאת על תקן מצא עבודה מצא (או מצב...) טוב. שכן, גם אלו מביניהן שיוצאות יומיום מכותפות בתיק ובקמצוץ כבוד עצמי וצועדות לעמל יומן עדיין מצפות, רוצות ומחפשות משרה מלאה יותר שתהיה ממלאה עוד יותר את חשבון הבנק המדולדל וד"ל.
ולא, שלא תטעו לחשוב שאיני יודעת במה אני רוצה לעבוד , אני רק מסתפקת מי עוד חוץ ממני רוצה שפרח ההוראה הנדיר יפיץ את ריחו בסביבתו ועד כמה יאלץ הפרח הענוג הנ"ל לסבול חרישות, עדירות, ומכות עד שיאמרו לו גדל וד"ל.
(ומי שעדיין לא הבינה ד"ל= די למבין, ומשום שכל כתיבת הטור הזה והחשיפה הנוראית לאין האונים העמוק שחוויתי קשה עלי במיוחד, השתדלתי להשתמש ברמזים ודימויים רבים הכי שאפשר ומסגירים הכי שפחות ....)
זה כבר לא חידוש שבדורנו האישה לקחה על עצמה גם את עול הפרנסה. החידוש המסעיר אליו אני מתוודעת עם נישואי הוא שאני, אני אמורה לגלם את האישה ההיא. אני, שעוד לא אוחזת ראש בדיוק מתי כדאי לחדש את מלאי החלב (כן, ברור שכשהוא נגמר, אבל מתי, למען ה', הוא הספיק בדיוק להגמר?) ולא לגמרי יודעת על איזו תכנית כדאי להפעיל את החולצות שתצאנה נקיות אך לא אפורות.
אני, שעברתי באבחת יום מהילדה המפונקת- זו שאמא משאירה לה מנה על השיש, שתוכל לחמם מיד כשהיא חוזרת
ממ—ו--טט—ת מהסמינר, להיות זו שאמורה להכין- לחמם- וגם להגיש מנה לבעל הבית, ומי בכלל יודע אם היא אכלה היום משהו בעצמה.
אני, שאוהבת מאוד לקרוא, לחשוב או סתם לחלום, אני זאת האישה ההיא, שדיברו עליה בהרצאה של ערב פסח ואמרו שבזכות נשים צדקניות של דורנו וכל זה? כי אם כן, אז חזרנו לאין מוצא, כלומר- אין מצב-
אני מחפשת עבודה.
כבר עובדת?
כן, ועוד איך, אובדת עצות.
נאבדת בסבך ה- קורות חיים,(הדרכת שלוש שכנות בקייטנת ער"פ ות"ב)
דרושים, (דרושה עובדת שמוכנה לעבוד ללא תנאים, תנאים טובים למתאימות)
קניות (מה, שמן קנולה עולה 6.90? סתם דבר משמין ולא בריא, לא קונה!)
חשבונות חשמל ומים( למה מזגן צריך לעלות כל כך הרבה אם הוא סה"כ מוציא אויר, הא?) מילויי מקום מזדמנים בבית הספר השכונתי (תוכלי לבא לשעה שניה ללמד נביא ישעיהו בכיתה ח', זה מאוד קל להכין ממש נביא ורש"י ומצודות וכמה ווארטים חסידיים. מתי מתחילה השעה השניה? אהמ עוד שלוש ורבע דקות. אז בסדר?)
ופנטזיות מרחיקות לכת על רווחה כלכלית בעתיד הקרוב ממש. (תראי, את הצ'ק מדודה פולה אני משקיע בפוליסה משתלמת. תוך חמש שנים הסכום מכפיל עצמו מ150 ל300 ₪ מהם נוכל לשכור איזה בודקה ממפעל הפיס ולעשות ממנה יחידת דיור שתכניס לנו 80 שקל בכל חודש, וכל זה בלי לעבוד אפילו דקה!)
אתמול אמרה לי חברה טובה שמתמצאת טוב מאוד במצב הלא כל כך טוב שיש לה עצה.
היא שמעה שלימוד שער הביטחון הוא סגולה מוכחת, הבטחתי ונושעתי.
אמנם פעם ממש, איפשהו בד' סמינר היה במערכת איזה שיעור כזה והיתה לנו אפילו חוברת שהיתה חובה להביאה ולהוציא מהילקוט. אבל אי אפשר לומר שממש למדנו אז משהו ובכלל- אז לא היינו צריכות את הישועה אז מסתבר שלסגולה אין אפקט רטרואקטיבי.
החלטנו לנסות, מילא אנחנו מובטלות. לפחות נרגיש שאנחנו עושות משהו.
קבענו על יום ושעה
אפילו זכרנו.
וכמו ילדות טובות (לא ירושלים, הרי כל המשכורת שלנו מכסה שכירות ליומיים בעיר הבירה) התחלנו מההקדמה--
"אמרותיו טהורות, עיניים מאירות, כאשר הפליגו קדמונים מהחיבור הקדוש והנורא הזה, שכל ההוגה בו מחזה ש-קי יחזה...והנה הקדוש האר"י ז"ל הטיל חיוב זה על תלמידיו ללמוד בזה הספר מדי יום ביום, לעורר לבבות לקל נורא ואיום..."
ולא , לא העלנו בדעתנו שברגע זה ממש נמצאה לה המשאלה הנכספת וקיבלנו עבודה, עבודה מאוד רווחית ומשתלמת, שכר מקסימום, תנאים משופרים והמלצות מוסמכות ---
"באמת העיקר הוא לזרז לייחד בכל יום איזה עת ללמוד ספר מוסר... ומי שלא למד שער הביטחון ושער יחוד המעשה ממנו לא ראה מאורות מימיו..." (!)
מעוניינת? התקבלת ללא ראיון.
יש לך עבודה לכל החיים, ומעכשיו גם את כמוני לא תהססי לעונת בבטחה על שאלת השאלות-
עובדת?
כן, ועוד איך,
בעבודת המידות.
נערך לאחרונה ב:
