המסננת // כן לציטוט וכן לייחוס // מיטב הפורום על קצה המקלדת

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
אגב, לטעון שאין בסיפורים על הצדיקים גם כישלונות זוהי בורות במקרה הטוב...
ברגע זה עולים לי כמה וכמה סיפורים על כישלונות וחטאים שהיו אצל גדולי הדורות, והם כמובן התרוממו מהם והפכו לגדולים.
ו-כן, החניך צריך לשאוף ולהתחבר לדמותם של אלו שכפו את יצרם, והצליחו להעפיל לפסגות, כי אם לא ישאף להיות גנרל גם חייל פשוט הוא לא יהיה. אה, וסיפורים על אנשים בינוניים, אל דאגה, הם כבר יקראו בשפע אחר כך, כשיהיו בעצמם כאלה.

ואין בכך שום מעלה, לדעתי בכל אופן, שהספרות שלנו נהייתה פתוחה יותר מורכבת יותר ושוברת מוסכמות. זו תוצאה של פזילה החוצה, תסבוכי נחיתות, ואויבער חכם'קייט מתרבה. קח את מוישה גוטמן (בד"כ) כדוגמא שאפשר לכתוב משובח חדשני איכותי וברמה גבוהה ועדיין עם לב ורגש יהודיים כמו פעם.


סתם נזכרתי... מה אומרים לכם השמות: ברוך לב; משה פראגר; אברהם מתתיהו טננבוים; משה שיינפלד; דוד זריצקי; מרדכי גרליץ. חלק בוודאי יקפצו, אה, זה 'המודיע', נכון, אבל זה גם הפסקול של כל ילד חרדי מלפני שלושים שנה. הבסיס לאמונת חכמים ולשאיפות שלנו, ויסודות ההשקפה התורתית הזכה, הברורה, הישרה, הבלתי מתחכמת ומתפשרת, חבל חבל כי הנער בן זמנינו כבר יותר פתוח ואינו מקבל את כל הטוב הזה המסונן והמצומצם בשנות בנין הנפש. (חוץ מהטמטום וחסימת החשיבה שהביאו לנו הקומיקסים ה'מהוללים')
 

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
קודם כל אני מניחה שצריך להתנסות כדי להבין כמה זה מאד מסובך להביע אופי (ולא אפיון, שזה יותר קל) בעזרת ויזואל.
ושנית, מה שאני דיברתי עליו היה כתיבה לויזואל, כלומר לדוגמא כתיבת תסריט או כתיבת קומיקס.
בכתיבה אומנותית הסופר יכול להוליך את הקורא בשבילי המוח של הדמות, בלבטים שלה, במחשבות שלה, ברגשות שלה.
הויזואל לא מאפשר את זה. אלא אם אתה מתכונן לכתוב לדמות שלך טקסט בנוסח "אני מרגישה כל כך חסרת אונים עכשיו אחרי שהבנתי כמה נסמכתי על העזרה של החברה שלי ונראה לי שאני ממש לא מסוגלת להתמודד עם זה לבד, אני אומרת לעצמי שאני צריכה להפסיק להיות תלותית בה אבל עמוק בתת מודע אני פשוט מרגישה אפס ואני מפחדת להתמודד לבד" חוץ מהטקסט הזה, שהוא פשוט אסון, אני ככותבת לויזואל אצטרך למצוא דרכים אחרות לבטא את הרגשות והלבטים של הדמויות שלי, את הדחפים המודעים והלא מודעים שלהם.
למה אני חושבת שזה יותר קשה מלכתוב רגשות? מפני שכתיבה ספרותית זה אקט של יש מאין, אתה כותב במטרה להביע רגש, לדוגמא. ואתה יכול להשתמש בכלים שונים או לא להשתמש בהם, אבל זה אקט. פעיל.
כותב ויזואלי לעומת זאת עלול בטעות לתת מסר נוגד למה שהוא התכוון, אפילו בצורת העמידה של הדמות שלו או בתנאי התאורה של המקום. כי הוא משתמש בכלי המציאות ולא ביש מאין. העין של הקהל רואה את התוצאה, המוח מפרש אותה מתוך תבניות שנוצרו בו מחשיפה לעולם והרגש נוצר וכל זה בשבריר שניה. הכותב הויזואלי צריך להשתמש בתבניות שהתת מודע מכיר כדי להביע רגש, והוא צריך גם להיות מודע למה שהוא עושה כדי לא ליצור מסר סותר או לא אמין. חוסר אונים אצטרך לבטא אולי בהעמדה של הדמות בתוך מקום גדול מאד שיגרום לה להראות קטנה יותר. בדימויים ויזואליים של תלות (ולא, אין לי דוגמא כי אני צריכה לשבת ולחשוב על זה עכשיו כמו שאני עושה עם כל דבר דומה בכתיבה ויזואלית).
כיוצרת ויזואלית אצטרך להתחשב בכל תנועת גוף ובכל הבעת פנים, ואם אני בוחרת מיקום לסצנה אני יודעת שזה קריטי למשמעות שנמסרת לתת מודע של הקורא כי המוח של הקהל קולט את זה מהר הרבה יותר. ויזואל זה עסק מחריד, פשוט מחריד. ההשפעה שלו מטורפת וצריך להיות מודעים לכל נקודה וקו.
ואני מדברת פה רק על הכתיבה לתסריט, אפילו לא על הביצוע...

 

רחל סרולוביץ

כתיבה שיווקית וקופירייטינג
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית

רחל סרולוביץ

כתיבה שיווקית וקופירייטינג
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
תגובה מקצועית מומלצת מאת @Natan Galant :

הפרק בפני עצמו יפה מאוד. וגם איכשהו יהודי ביותר.
כמה מחשבות.
1 - סיום הפרק צריך להזמין לפרק הבא. הסיום הנוכחי משדר שבזה נגמר הסיפור.
2- משהו בכתיבה, אולי בחלוקה לקטעים, לא נוח. אם נסתכל על זה גרפית, נראה שיש שני דרכים לשרטט קשת. כקו אחד מעוגל, או כרצף של קטעים ישרים.
%D7%9C%D7%9C%D7%90-%D7%A9%D7%9D-png.507927

הסיפור שכתבת מרגיש כמו הקשת העליונה. המעבר בין משפט למשפט קצת לא חלק מספיק, ממליץ מאוד לנסות להפוך אותו לקשת סוג 2. (בין פסקה לפסקה אפשר שיהיה 'מעבר' זעיר, אך לא בין משפט למשפט)
איפה שאין ברירה נכניס כוכבית שאומרת: פה מתחיל קטע חדש. (ואי אפשר להכניס יותר משתים שלוש כוכביות בכל פרק! זה טריקי)
ניקח משפטים לדוגמה.

למחרת, עם קרניה הראשונות של השמש, ניתר חזי משנתו, המים קצת השפריצו מסביב, אך דברים חשובים יותר עמדו לנגד עיניו.
< שבירה >
שחרית בכותל זוהי חוויה שאי אפשר להחמיץ, נכון שהתקיעות יתחילו ממחר, אבל ההתרגשות של זמן אלול מתנוססת באוויר.
< שבירה >
ספר התהילים שהחזיק חזי בידיו, לאחר שסיים את התפילה בעיניים לחות, נרעד והתלחלח. עומס של מחצית השנה האחרונה התפרק אל האבנים מהם לא זזה השכינה, קשיי הרישום, הפעלת קשרים ועד לקבלה בפועל.

ועכשיו ננסה להציג תיקון, בטח @מ. י. פרצמן תדע להסביר יותר ממני.

למחרת, עם קרניה הראשונות של השמש, ניתר חזי משנתו, המים קצת השפריצו מסביב, אך דברים חשובים יותר עמדו לנגד עיניו. למשל - שחרית בכותל. זוהי חוויה שאי אפשר להחמיץ. נכון שהתקיעות יתחילו ממחר, אבל ההתרגשות של זמן אלול מתנוססת באוויר.

*

ספר התהילים שהחזיק חזי בידיו, לאחר שסיים את התפילה בעיניים לחות, נרעד והתלחלח. עומס של מחצית השנה האחרונה התפרק אל האבנים מהם לא זזה השכינה, קשיי הרישום, הפעלת קשרים ועד לקבלה בפועל.

https://www.prog.co.il/threads/סיפור-חדש-דרושה-ביקורת.460437/#post-6654305
 

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
כתיבה - אמנות או מקצוע (א)

מעט קשה לי עם ההשוואה הזו, קשה לי גם להסביר מדוע, אך אנסה בכל זאת...

תורת הציור הינה אמנות לכל דבר ועניין.
אולם בכתיבה כמוה כדיבור, הנפש היא היוצרת ופנימיות האדם היא המתבטאת.
אפשר להשפיע על אדם, לא על כתיבתו של אדם, מכיוון שבסוף הוא ידבר את מה שהוא, ויכתוב את מה שהוא! [וזו הסיבה שאין בי אמונה בקורסים לכתיבה יוצרת וכדומה, מכיוון שכותבים יוכלו להתמקצע שם לא לרכוש את יכולת הכתיבה].

"ויהי האדם לנפש חיה" תרגם התרגום "לרוח ממללא" ביטויו של אדם מבוטא בכח הביטוי שבו, בכח המילה המבוטאת אם על ידי כתיבה אם על ידי דיבור, ולהקיש מאמנות מופשטת ככל שתהיה לכח הביטוי האנושי והנעלה איננו הקש נכון!


ספרות, אינה אמנות היא כן יצירה!

כפי שיש כתיבה ספרותית - יצירה,
ישנה כתיבה אמנותית - אמנות.

בסין אפשר ויש מליוני פסלים, הם אמנים? הם בסך הכל יוצרים - הדגימו להם שטאנץ והם מפסלים אותו...

התחקירן אינו אמן, גם לא הבמאי, התסריטאי, או המפיק.
הם יוצרים!
השחקן לעומתם אמור להיות כזה!

זה שאתם אוחזים בעט הכתיבה ואף הפכתם אותו לכלי לפרנסתכם זה דבר נהדר, אין זה הופך אתכם לאמנים.

כתיבה "אמנותית" מחוייבת היא שתבוא מן הנפש!
נכון שבמסעה אל אוזן או עין הקורא מוכרחה היא לעבור תחת עינו הביקורתית של השכל, אולם אם בקעה היא ממעין השכל בלבד, איננה אלא יצירה.
אפשר שאף תקרא יצירת מופת - אך הינה רק יצירה!


ישנם מלחינים רבים, מפורסמים בלחניהם שמעולם לא למדו את רזי המוסיקה.
יש שיאמרו שאילו למדו זאת, הייתה הנשמה שבלחנם פורחת לה חזרה אל יוצרה!

אמנם אם בחר האדם להיות יוצר מוסיקה דוגמת בטהובן, באך, מוצארט, או ברהמס, אזי עליו לעמול ולרכוש את רזי השפה ולדייק עד מאד בפרטי הפרטים שלה!

על כן תגובה ראויה לדבריו של @yonatanr תהיה כפולת פנים, באם חפצה נפשכם להפוך ליוצר ספרות, אזי עליכם להשתלם בתורת הכתיבה באופן מושלם.
אך באם הינכם שייכים לזרם האנשים המשרבטים עצמם לדעת עלי גליון, אם משום הנאת היצירה, אם משום רצונם של גלי הנפש להשפך בסערה אל המילה הכתובה, אם מכל סיבה אחרת שלא תהא, אזי המשיכו במעשיכם דבר יום ביומו כתמול גם שלשום!


כתבתי ותמיד אכתוב, ואקווה שלא ככתיבת יוצרים עם חוקים וכללים אלא כביטוי נפש האמנים!

שוב, זו דעתי והנכם רשאים לחלוק עליה ככל שתחפצו.
 

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
כתיבה - אמנות או מקצוע (ג)

אז תרשו לי לשתף עמכם את מה שחישבתי במהלך כל היום!

בכל יצירה מכל סוג שלא תהא ישנם שני חלקים:

א. יצירת החיבור.
דהיינו לקחת שלושים תווים ולצרף אותם אל רצף מוסיקלי מיוחד.
לקחת שלושים קווים, ולשרבט אותם לצירוף קווים נכון היוצר ציור.
לקחת שלושים מילים ולחבר אותם לרצף טקסטואלי המביע מסר כל שהוא.

המשותף לפעולות אלו, שיש בהם לוגיקה, כללים וחוקיות.
על הלוגיקה הכללים והחוקיות הללו דיברו @יוני גרשטין ו @גדי פולק בתחום הציור, ודיברו@yonatanr @Ruty Kepler @הפקות כתיבה @מ. י. פרצמן ו @יעקב1245 בתחום הכתיבה!

לתחום הזה קראתי יצירה כיוון שלכאורה אין כאן אמנות, יש חוקיות ולוגיקה, ממשת אותם הרי לך יצירה, לא ממשת, אין כאן ולא כלום, ממש כמשל העוגה של גברת @מ. י. פרצמן.

מה שאני הרגשתי בעצמי, והסכמת אחרים ניתנה לי באופן פרטני מאחורי הקלעים, [מעניין שאנשים נמנעים מלדבר על כך בגלוי] שיש חלק נוסף:

ב. אמנות.
זה נכון לכתיבה, לציור לצילום למוסיקה, ולכל תחום יצירתי אחר, כאן אין חוקיות, אין כאן מגבלות, אין מותר או אסור, וגם לא לוגיקה!
כאן זו ממלכת הנפש, ממלכת האין גבול, האין סוף, הכל יכול.
מטבעה של אמנות שאין היא יכולה להכבש תחת ממלכת השכל היוצרת הגיון וחוקיות, מטבעה שתתפרץ כלבה רותחת ותיצור את יצירת נפשה לפי החוקים השמורים אך לה!

 

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
בתור עורך תורני, אני רגיל לעבוד בתור 'מתרגם סימולטני' – לוקח קטע מספר בארמית או בלשון הקודש רבנית 'כבדה', ומתרגם את זה לשפה מקובלת ומובנת, שיהיה מובן ונח לקורא הפשוט.

סבור הייתי שתפקיד התרגום מתחיל ומסתיים בין כרכי הספרות הרבנית והתלמודית ותו לא.

משעה שהוצרכתי להקריא ספרונים לילדיי הפעוטים, גיליתי שעלי להמשיך וליטול על עצמי את תפקיד המתורגמן.

משום מה, החליטו כותבי הספרונים, הלכה למשה מסיני, שסיפורי ילדים צריכים להיכתב בחרוזים. לצורך כך, הם ישנו את מבנה המשפט המקובל, יביאו מילים קשות ולא מובנות לילדים (לעתים גם למבוגרים!), ובאופן כללי, ילד – ובפרט פעוט בגילאי שנה שנתיים, לא יכול להבין את פשרם של המילים שבספר. משום זאת ועקב כך, תוך כדי קריאת הסיפור בעיניי, אני מספר אותו לילדיי במילים פשוטות ומובנות, במילים תקניות לחלוטין, אבל כאלו שאנחנו נוהגים לדבר בהן בבית, לא כאלו של בית מרקחת, על מנת ששעת הסיפור תהיה שעה נעימה וקליטה, ולא שעת תהייה ובהייה.

גם מניסיון אישי אני יכול לומר – צרוב בי היטב זיכרון ילדות ישן, שלאחר תחנונים מרובים לאחותי הגדולה, היא מסכימה לקחת ספר ילדים ולהקריא לי מתוכו, ואני יושב ובוהה לידה, כשהמילים חולפות ליד אוזניי בלי הבנה.

יאמרו כותבי הספרונים – מאד חשוב להשתמש במילים גבוהות, בשביל ההתפתחות של הילד, וכו' וכו'.

זה לא מקובל עלי. מותר לילד לשמוע סיפורים מובנים וקליטים, גם בלי לחנך ולפדגג אותו על כל צעד ושעל!

האם אתם הייתם מוכנים שיבוא מישהו לספרייה שלכם, יקח את כל הספרים שאתם אוהבים, ויחליף את כל המילים שבהם למילים כבדות פיוטיות ומליציות, כאלו שצריך דקה או שתיים להבין מה הפירוש שבהם, בשביל ש'יתפתח בכם החוש הלשוני והדידקטי'?

למה אצל הילדים שלכם זה מקובל עליכם?!

 

רחל סרולוביץ

כתיבה שיווקית וקופירייטינג
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי

ראש לשועלים

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
בכתיבה, שלא כמו בדיבור, סלנגים מוקצנים יותר.
בדיבור הלשון מתגלגלת, קל וטבעי בהרבה להחליק סלנגים והם בדרך כלל עוברים.
כתיבה, לעומת זאת, מעצם היותה במה פורמלית יותר מדיבור, הדברים כבדים יותר. סלנג עממי שעובר בדיבור באופן חלק - יהיה בלתי ראוי, לפעמים, בטקסט כתוב.
בכתיבה, מטבע הדברים, הכל נהיה יותר מוקצן.
לכן, חלק מאומנויות הסופר הוא לדעת לתמרן בין ההקצנה הזו.
אם הגיבור הוא פרחח קלאסי, הגם שבדיבור הוא יכול להחליק הרבה מילים בלי להרים גבה, בכתיבה גם "יש'ך" יזכר לקוראים בתור סלנג. ולכן, כדי לתאר דיבור מסולנג (יש כזו מילה, אגב? אם אין עכשיו יש) מספיק להשתמש בכמה סלנגים עדינים, שמראים את הרעיון.
שימוש בסלנגים מהחיים האמיתיים לא יהיה נבון, כי בהקצנת הטקסט זה יהיה גרוע בהרבה מהמציאות.

לכן, למרות שבחיים האמיתיים לא מצופה מהגיבור הספציפי להגיד "אסביר" ולא "יסביר", בכל זאת בכתיבה השגיאה הזו תהיה מוקצנת יותר.
לא שופטת טוב או רע. רק מציינת את העובדה, וכל סופר יצטרך לתמרן במיומנות בהתאם לגופו של כל מקרה.

 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ק'

קמה קָרָאתִי בְכָל לֵב עֲנֵנִי יְהוָה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה:קמו קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ:קמז קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה (לדבריך) לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:קמח קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ:קמט קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי:קנ קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ:קנא קָרוֹב אַתָּה יְהוָה וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת:קנב קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם:
נקרא  13  פעמים

לוח מודעות

למעלה