התייעצות הייתם מעבירים כיתה?

מצב
הנושא נעול.

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
הסוד הוא שהעולם השתנה. מאוד.
כשהיינו ילדים, ההורים שלנו לא חששו כל כך מכל אדם בלתי מוכר.
הקלאסיקה היתה חנהלה ושמלת השבת שעוזרת לאדם זר לשאת שק פחמים.
אני לא מצליח להבין מה השתנה בעולם. בעולם לא השתנה כלום, אם כבר, השתנה לטובה.
מטרידים היו גם אז, מורים וילדים מתעללים היו פעם הרבה יותר מהיום, מה שהשתנה זה המודעות שלנו לכך. המודעות להטרדה והתעללויות מכל המינים, עלתה. וברור שזה דבר מבורך.
הנידון הוא על עצם המודעות שלנו, עד לאיזה רף צריך להעלות אותה.
אין ספק שהאיסור על חינוך באמצעים פיזיים הוא חשוב מאד, אבל מכאן ועד לדבר על העברת כיתה ממורה שעשה אקט שהוא יותר תיאטרלי מאשר פיזי, הדרך רחוקה מאד.
קראתי הרבה סיפורים על ה'חיידר' שלפני השואה, היו שם מכות והרבצות לרוב, עם אמצעים מסוגים שונים, אבל לא שמעתי על קשירה. וזה פשוט, כי קשירה היא לא עונש פיזי, אין כאן כאב לילד, הקשירה היא עלבון, כמו להעמיד בפינה. נכון שבפועל נוגעים בילד, אבל אין כאן שום מעשה אלים.
באותה צורה אפשר לראות מורה שגורר ילד בבגדו להוציאו החוצה, כשהילד לא יוצא מעצמו, כמעשה 'אלים'.
 

m a r g a l i t

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
מוזיקה ונגינה
וזה פשוט, כי קשירה היא לא עונש פיזי, אין כאן כאב לילד, הקשירה היא עלבון, כמו להעמיד בפינה. נכון שבפועל נוגעים בילד, אבל אין כאן שום מעשה אלים.
באותה צורה אפשר לראות מורה שגורר ילד בבגדו להוציאו החוצה, כשהילד לא יוצא מעצמו, כמעשה 'אלים'.
העלבון הזה, ההשפלה הזאת לפעמים זה כואב הרבה יותר מכאב פיזי.
אני לא יודעת מה היה שם ובגלל זה לא רציתי להיכנס לזה,
אבל צריך לשים לב, שבכל עונש שהילד מקבל, הכבוד שלו עדיין יישמר.
אין מצב כזה להשפיל ילד, לא משנה באיזו צורה לעולם לא משפילים ילד, זה יכול ללוות אותו לכל החיים!
 

B&B

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
בהעלתך

"ואביה יָרֹק יָרַק בפניה" ׁ(יב, יד)

ראש ישיבה מפורסם שמתעסק גם בחינוך נכנס אל הקודש פנימה, לכ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א, ושאלתו
בפיו: לפי חוקי המדינה נאסר על מלמד להכות תלמיד אפילו לצורך חינוך. האם לפי
התורה הקדושה ראוי ונכון בדורנו להכות תלמיד במקום הצורך, לשם חינוך גרידא ולא חלילה
מכעס.

כ"ק מרן שליט"א ציין לפסוק בסוף פרשתנו והראה דבר נפלא שמביע תשובה בהירה ללא צורך
במילים נוספות:
בעת שהקב"ה כעס על מרים נוקטת התורה במילים "ואביה יָרֹק יָרַק בפניה". דהיינו שירקו
בפניה להכלימה, "הלא תיכלם שבעת ימים".

כאלף שנה עברו ואונקלוס תרגם את התורה מפי רבי אליעזר ורבי יהושע, בתרגום אונקלוס
תורגמו המילים "ירק ירק" - "מִנְזָף נְזִיף". כבר לא מדובר על יריקה, אלא נזיפה בלבד.

כאלף שנים נוספות עברו ורש"י הקדוש ביאר את התורה כשהוא נצמד לפשט. את המילים "ירק
ירק" מבאר רש"י בלשונו הזהב: "הראה לה פנים זועפות". אפילו לא נזיפה. רק פנים זועפות.

כיום שאנו כאלף שנים נוספות לאחר רש"י - אידך זיל גמור...
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
בלת"ק

יעויין באורחות יושר (להגר"ח קנייבסקי) בעניין חינוך. על ההתחלה (ככל הזכור לי, הספר אינו תחת ידי כעת) הוא מתחיל עם זה שהתקבל בטעות לחשוב שאסור להכות ילד, והוא כותב שזה לא נכון, אלא לפעמים צריך להכות. כמובן שהוא מסייג את הדברים, ואין שום כוונה לכך שאפשר "להעיף ידיים" לכל עבר, אלא צריך לעשות זאת במידה ובמשורה ובגישה הנכונה, וכו' וכו', יעויין שם.

כמו"כ, חיים ולדר, מציין בספרו "עצות מהחיים" רשימה ארוכה של אמצעי ענישה (במקרה הצורך כמובן!), כשהאחרון שבהם הוא הכאה (אם אני זוכר נכון, גם שם הוא מסייג וכו' וכו'). במילים אחרות, הוא לא שולל את ההכאה, אלא שם אותה אחרון ברשימה.

זה ברור שהעובדה שפעם היו מכים, אינה הוכחה לכך שגם היום צריך להכות. (פעם עשו הרבה טעויות, בדיוק כמו שהיום עושים הרבה טעויות, גם אם בתחומים שונים). אדרבה, בהחלט יתכן שפעם הכו בצורה לא נכונה ובגישה לא נכונה. הבעיה היא שהיום שמו וטו על נושא ההכאה. הקיצוניות לכאן ולכאן אינה טובה בנושא זה. למעשה, היא גרועה ממש.
צריך פשוט לבחון את הדברים בשיקול דעת, ולהבין שבהחלט יש מקרים בהם צריך להכות, כאמצעי ענישה הבא כמוצא אחרון, כי לפעמים פשוט אין ברירה.

(זכור לי מעשה שקראתי על רבי רפאל ברוך טולדאנו זצ"ל, אם אינני טועה (קראתי את זה בתור ילד על הכרטיסים שהגיעו עם הקורנפלקס, מישהו זוכר? אחחח איזו נוסטלגיה...), שכאשר נאלץ להכות את בנו, פרש לאח"מ לחדרו ובכה. כששאלוהו לסיבת בכיו, הסביר כי אם הוא היה צריך להגיע למצב כזה בו הוא נאלץ להכות את בנו, אות הוא כי משהו בשורש החינוך שלו לבנו אינו נכון, ועליו לשנות את צורת החינוך עבורו).
 
נערך לאחרונה ב:

קליין

משתמש מקצוען
עריכה והפקת סרטים
עיצוב ואדריכלות פנים
סליחה? זה התמודדות? זה להילחם בביריונות עם בריונות
אין לנו פרטים מדוייקים על מה שקרה שם. לא מבינה איך אפשר לחרוץ דעה.
באופן כללי בלבד, דעתי היא שעדיף לנסות לטפל בבעיה, גם אם עושים טעויות בדרך.
להתעלם זו טעות הרבה יותר חמורה. למעשה, התעלמות זו אלימות פסיבית מצד המורה כלפי הקרבן.
האמת, אני מתחילה להבין את המורים המתעלמים כשאני קוראת פה את התגובות. למה להם להסתבך?
פותחת השירשור, לפני שתחליטי על תגובה, כדאי לבדוק איך מרגישים הילדים בכיתה. האם המעשה הזה מעורר בהם חשש מעונש שהם עצמם יקבלו מהמורה? או שזה נתן להם תחושת ביטחון, שיש מי שמגן על הילדים החלשים מאלימות קבועה?
 
נערך לאחרונה ב:

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הייתם רוצים כולכם (המצקצקים למיניהם) לחזור לדור המכות בחגורות? בטוח??

לא.
לא היינו רוצים לחזור לדור המכות. גם אנחנו מספיק אינטלגנטים ומכירים ילדים לשעבר, שנפגעו לנצח ממוריהם. (ובניגוד לאי-אלו ניקים צעירים כאן, אנחנו חיינו בעצמנו בדור ההוא ;) ואת תופעת ההכאות פגשנו בזמן אמת).

במקביל, לא היינו רוצים להגיע למצב בו מצוי החינוך החילוני היום.

הדרך אמורה לעבור איפשהו באמצע.

כל התלהמות לכאן או לשם - מיותרת.
 

nori

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
בכל עונש יש מימד של השפלה.
מימד אלים. מישהו גדול וחזק ממך כופה עליך משהו בניגוד לרצונך. זה נשמע רע אבל זה בדיוק מה שזה צריך להיות.
עונש הוא דבר שלילי, לא נעים.
והמטרה היא שבדיוק את זה הילד יבין שמעשים לא נעימים גוררים אחריהם תוצאות לא נעימות.
לצאת מהכתה זה לא השפלה? שכל אחד שעובר במסדרון שואל מה אתה עושה פה? על מה נענשת?
לחזור להורים ולדווח על מעשה שלילי זה נעים? מאד מאד לא.
ואגב, גם אצלי מנסיון. אבל כבוגרת אני גם זוכרת את תחושת ההשפלה וגם את תחושת האי רצון לחזור לאותה נקודה. וזה מה שקורה לרב הילדים. העונש פשוט עובד עליהם...
לא נעים להיות מחוץ לכתה? פעם הבאה אל תפטפטי למרות שהמורה העירה כמה פעמים. מביך ועצוב להביא פתק מהורים (מבחינתי זה היה העונש הכי רע ומר, למרות שהוא הכי לא אלים ולכאורה גם פחות משפיל כי זה מול יקרים)? פעם הבאה תחשבי לפני שאת עונה למורה משהו ותלמדי לסתום את הפה.
משפיל להיות עם ידיים קשורות מול כתת ילדים? פעם הבאה אל תרים ידיים על אחרים.
כמה פשוט ככה עובד.
 

לילי 1

משתמש מקצוען
הצוות התייחס להתעללויות בחומרה, והשתמש בשיטה שלדעתי היא המוצלחת ביותר והיעילה ביותר.
ילד מציק הוזהר שבאם הוא יציק שוב, או שלקרבן יהיה איזה הווא אמינא שהוא הציק לו, המציק יצטרך להביא מהוריו בתאום עמם סכום המביע את חומרת המעשה.
על הכאה 400 ש"ח
על העלבה בפומבי 600 ש"ח
כאשר המציק מוכיח שיפור ניכר, הכסף יושב להוריו.
בשיטה הזו הצוות גורם להורים להילחם בתופעה ביחד והשיטה הזו הוכיחה את עצמה בכל ילד מציק מחדש.
מכירה מקרוב כמה מקרים של התעללות בילדים על ידי מורה או מלמד.
אם הייתם מכירים מקרוב מקרה אחד כזה, ותודו חזק להשם שאתם לא, אז הייתם מאמצים בחום את הכללים החדשים שנועדו להגן על היקרים לכם מפגיעה בלתי הפיכה.
הבאת פתרון שמבחינה מסויימת הוא מחוץ לקופסא
אבל
1. דורש שיתןף פעולה מלא של ההורים, גם ברמה החינוכית וגם ברמה הפרקטית. (לא יעזור אם ההורים ישחררו כספים בלי להעביר מסרים לילד)
2. זה לא חוקי בשום צורה ודרך. אפילו לא דומה לחוקי... אם להורים של הפוגע יעלה הדם לראש, ואלו דברים שקורים, מנהל המוסד בצרות.
ללמדכם עד כמה המחנכים כבולי ידיים
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
בכל עונש יש מימד של השפלה.
מימד אלים. מישהו גדול וחזק ממך כופה עליך משהו בניגוד לרצונך. זה נשמע רע אבל זה בדיוק מה שזה צריך להיות.
עונש הוא דבר שלילי, לא נעים.
והמטרה היא שבדיוק את זה הילד יבין שמעשים לא נעימים גוררים אחריהם תוצאות לא נעימות.
לצאת מהכתה זה לא השפלה? שכל אחד שעובר במסדרון שואל מה אתה עושה פה? על מה נענשת?
לחזור להורים ולדווח על מעשה שלילי זה נעים? מאד מאד לא.
ואגב, גם אצלי מנסיון. אבל כבוגרת אני גם זוכרת את תחושת ההשפלה וגם את תחושת האי רצון לחזור לאותה נקודה. וזה מה שקורה לרב הילדים. העונש פשוט עובד עליהם...
לא נעים להיות מחוץ לכתה? פעם הבאה אל תפטפטי למרות שהמורה העירה כמה פעמים. מביך ועצוב להביא פתק מהורים (מבחינתי זה היה העונש הכי רע ומר, למרות שהוא הכי לא אלים ולכאורה גם פחות משפיל כי זה מול יקרים)? פעם הבאה תחשבי לפני שאת עונה למורה משהו ותלמדי לסתום את הפה.
משפיל להיות עם ידיים קשורות מול כתת ילדים? פעם הבאה אל תרים ידיים על אחרים.
כמה פשוט ככה עובד.
אני מסכים עם העיקרון, אבל לא מסכים עם הקיצוניות.
לדעתי להשפיל ילד בצורה קיצונית (כגון קשירת ידיו כאחרון העצורים) מול כיתה שלמה, זוהי השפלה קיצונית. ולהשפלה קיצונית אין הצדקה בשום מצב, גם כשהילד שובב גדול מאוד ולא עוזר שום דבר. השפלה כזו אך ורק תזיק! שום תועלת לא תצא ממנה! והנזק יכול להיות בלתי הפיך ח"ו (או עכ"פ קשה מאוד לתיקון).
צריך למצוא טיפול אחר באופן שלא ישפיל את הילד בצורה קיצונית.

אגב, אני חושב שהרבה פעמים מורים לא קולטים שעם כל הכבוד לעונש שהם משיתים על הילד, אח"כ הילד צריך להתמודד עם ההשלכות החברתיות. אם מדובר בעונש סטנדרטי, כגון הוצאה מהכיתה, החברים לא יצחקו על הילד הנענש (בעיקר משום שכמעט ואין ילד שלא הוצא מהכיתה...;)), אבל עונש כקשירת ידיים הוא עונש קיצוני שיגרום לחברים לצחוק עליו, וכבר מבחינה זו הנזק גדול בהרבה מן התועלת.
 
נערך לאחרונה ב:

סמוי

משתמש פעיל
איזה יופי. בציבור שלנו אין מכות. מקסים. רק משהים הביתה. אתן יודעות מה זה להשהות?
אם זה ילד מבית אלים-הוא יחטוף במילא מכות, אם זה ילד שההורים לא בבית-הוא יסתובב ברחובות, לשלוח הביתה / להשהות זה לוותר על הילד.
בדיוק היה לי שיח עם קבוצת בנות בנות 12-16 נושרות, שכמעט לכולן היתה דעה ש"ויתרו עלי" שלחו הביתה על כל דבר, לא התמודדו, אז שלום. אחת מהן מומחית בבדיקת גבולות נמצאת בתיכון חילוני, בודקת את הגבולות 100%... וכשאני מתכוונת 100% אני מתכוונת לסמים כן? ולא שולחים אותה הביתה.
אכן, זו התשובה של כלל הילדים הנושרים שמאשימים את המורים שלהם... ורק בגללם ירדו מהדרך...
 

סמוי

משתמש פעיל
כמלמד בת"ת וכהורה לשני ילדים שם, אני רואה את אותו סיפור משני הזויות וחשוב להדגיש לא לקנות את כל מה שהילד מספר, לפעמים זו פרשנות אישית של הילד כפי ראות עיניו ולא תמיד אכן משקף בצורה נכונה את הנעשה בכיתה.
יחד עם זאת, לדעתי רצוי וחשוב לעדכן את ההנהלה בנעשה בכיתה, שישים דגש על המורה הספציפי וכן ניתן לדבר עם המורה בצורה ישירה. כן בצורה ישירה תוך שמירה על כבודו.
אולי אתן כמה טיפים על אופי ניהול השיחה.
1. כמובן מחמאות מכאן עד אפריקה על מקצועיתו ועל חוויה הלימודית בכיתה . אם אפשר להוסיף מחמאות מיוחדות הקיימות אצלו במיוחד, מעבר למלמד אחר. רצוי מאד.
2. לשים את הבעיה בצורה ברורה על השולחן, נניח, "הילד שלי רואה איך שקושרים לילד השני את הידיים מאחורי הגב- מסתבר שמה שאתה עושה זה המתבקש מבחינה חינוכית, אך מכיון שבני לא יכול לישון בלילה /הוא לא רגוע /לא רוצה ללמוד בחיידר, מה ניתן לעשות"?
כאן צריך לדעת נקודה, ככל שנשים את הבעיה בצורה ברורה ויחד עם זאת לא נפריז בה אלא אף נקטין אותה, יקל על המלמד לשמוע את הביקורת בצורה טובה.
3. מסתבר שהמלמד יגיב/ יתרץ את מעשהו, עכשיו התפקיד שלכם לשקף אותו- דהיינו לחזור אחריו במשפט משלכם עם אותו תוכן. לדוגמה- המלמד: "הילד ההוא מגיע מבית קשה לכן אני צריך לעבוד עמו בצורה כזו" אתם: אה.. אתם אומרים שהילד מגיע מבית קשה-יום ולכן זו הדרך לטיפול בו?
אני מבין/נה (הבנה זה לא הסכמה).
4. כעת תנו לו לפתור את הבעיה שכן הוא אמור לעשות משהו בנידון. מה אתם אומרים- מה ניתן לעשות?
מירב הסיכויים שהוא יעלה תובנות חדשות ויאמר לעצמו טוב אולי אעשה לו את זה מחוץ לכתה/ בחדר מלמדים...
ולכם תבוא הישועה, בעז"ה.
הכלל אומר שבן אדם מתגונן מהתקפה נגדו וככל שניתן לעשות זאת בצורה מכבדת קרוב לוודאי שיהיה תמימות דעים בנושא.
 

עצי מן

משתמש רשום
איננו רוצים לחזור לדור המכות בחגורות אך אם אפשר היה מן הראוי להכניס פרופורציות וסטנדרטים ממוצעים גם במדת הרכרוכיות והצמר גפן העוטף את התלמידים.
לא חייבים להיות באחד משני הקצוות, אפשר להיות באמצע.
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
איננו רוצים לחזור לדור המכות בחגורות אך אם אפשר היה מן הראוי להכניס פרופורציות וסטנדרטים ממוצעים גם במדת הרכרוכיות והצמר גפן העוטף את התלמידים.
לא חייבים להיות באחד משני הקצוות, אפשר להיות באמצע.
רק בעמוד האחרון כבר שלוש כותבים את זה. (ולא בדקתי בעמודים קודמים).
כנראה יש בזה משהו...

זה ברור שהעובדה שפעם היו מכים, אינה הוכחה לכך שגם היום צריך להכות. (פעם עשו הרבה טעויות, בדיוק כמו שהיום עושים הרבה טעויות, גם אם בתחומים שונים). אדרבה, בהחלט יתכן שפעם הכו בצורה לא נכונה ובגישה לא נכונה. הבעיה היא שהיום שמו וטו על נושא ההכאה. הקיצוניות לכאן ולכאן אינה טובה בנושא זה. למעשה, היא גרועה ממש.
לא היינו רוצים לחזור לדור המכות. גם אנחנו מספיק אינטלגנטים ומכירים ילדים לשעבר, שנפגעו לנצח ממוריהם. (ובניגוד לאי-אלו ניקים צעירים כאן, אנחנו חיינו בעצמנו בדור ההוא ;) ואת תופעת ההכאות פגשנו בזמן אמת).

במקביל, לא היינו רוצים להגיע למצב בו מצוי החינוך החילוני היום.

הדרך אמורה לעבור איפשהו באמצע.
איננו רוצים לחזור לדור המכות בחגורות אך אם אפשר היה מן הראוי להכניס פרופורציות וסטנדרטים ממוצעים גם במדת הרכרוכיות והצמר גפן העוטף את התלמידים.
לא חייבים להיות באחד משני הקצוות, אפשר להיות באמצע.
 

סמוי

משתמש פעיל
לא יודע אם כן או לא, אבל למה לדעתך ילדים נושרים? קטע של יצר הרע, וכזה?
חברים רעים / יצר הרע/ טכנולוגיה, לא מספיק?
המלמדים כן צריכים לדעת שאין ילד רע אלא יש ילד שרע לו. ולנהוג בתבונה אם זה שיחות ואמפטיה ולצאת לו מהסבך. אם לתת לו תמיכה רגשית או לתת אמון שמאד חסרים להצלחת ילדים ונערים.
בכל אופן זה נורת אזהרה- ילד מחכה לך.
 

אסתי H

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה והפקת סרטים
חברים רעים / יצר הרע/ טכנולוגיה, לא מספיק?
המלמדים כן צריכים לדעת שאין ילד רע אלא יש ילד שרע לו. ולנהוג בתבונה אם זה שיחות ואמפטיה ולצאת לו מהסבך. אם לתת לו תמיכה רגשית או לתת אמון שמאד חסרים להצלחת ילדים ונערים.
בכל אופן זה נורת אזהרה- ילד מחכה לך.
הבעיה שהמורים היום מאוד נוטים לוותר על ילד/ה.
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכב

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ:ב עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה:ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:ז יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:ח לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:ט לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
נקרא  4  פעמים

לוח מודעות

למעלה