זה דיון ישן מאוד...
אבל אם יש פה עדיין נשים שהנושא נוגע לליבן או לחייהן,
פגועות ראש או בנות משפחה של,
אפילו שנים אחרי,
כתבנה אלינו aphasiaTBIbb בג'ימייל
מתארגנות באיזור בבני ברק, בתקווה, לפי הביקוש.
לקבוצות תמיכה, לעזרה, ליצירת קהילה משותפת.
ולשאלה שנשאלה בכותרת:
פגיעות ראש.
תמיד מורכב, רב תחומי. גם קשב וגם יד, או גם רגל וגם הכתיבה, או גם דיבור וגם הקריאה. אין עוד מחלה כזאת, שהכל, אבל הכל, יכול להפגע.
תמיד מאוד בודד. אין אף אחד, בכל העולם, שתהיה לו פגיעה זהה לשלי, שתבין ויזדהה איתי עד הסוף.
תמיד בלי תאריך סיום, בלי תחזית שיקום מדויקת, עם צפי מאוד מטושטש.
ואין ניתוח לסדר את הכל, במקרה הטוב יש עבודה מאומצת, סציפית, לעשות...
והרבה פעמים - משהו בסוף ישאר... אולי עד סוף החיים.
זה מאוד לא נעים, יכול להיות. תלות מניידות, הקשיים באכילה, הטעויות בדיבור וכתיבה, בקשב, בזיכרון.
זה יכול להיות מוזר, וקשה להסביר. איך זה קור רק בחצי גוף, או ראיה רק בצד שמאל, או קוצים בכל הגוף כל יום כל הזמן.
זה לעיתים לסחוב נכות שקופה, להמשיך להתהות האם זה עדיף, על פני כסא גלגלים בולט מאוד, להבלע, או שעדיף שיראו את הקושי שלי ולא יצפו ממני והרבה יותר מדי.
זה משנה חיים, ומשפיע על כל המעגלים הסובבים...
ואחרי השבר, צומחים מתוך האפר, חדשים, אחרים.
מודים, מעריכים את המובן מאליו, קמים לתחיה, ועדיין מתמודדים
אחרים לא יראו עלייך כלום, ויחמיאו שאת גיבורה וכמה התאמצת לקבל באהבה ת הייסורים, ולהגיע ליום הזה שהכל יהיה מאחורייך.
ואת עדיין מרגישה את זה... כמעט כל יום.
ועדיין, אין איתנו יודע עד מה.
אז אם את רוצה שנעבור את זה ביחד...