הנושאים החמים
הנושאים החמים
לבושים מחלצות עמדנו בתחנת האוטובוס באיזורי הפריפריה של בני ברק ממתינים עד בוש להגעת קרונות עמידה עמוסי אדם ועגלות צאן.
חתונה של אח זה לא משהו שאפשר לפספס, אם ההגה היה בידיים שלנו כמובן. טלפונים בהולים אל כל מכשיר הקולט שיחות שנמצא בסביבתנו גרמו לנו לוותר על התענוג הסרדיני, ולקחת מונית. "ספיישל" כמו שאבא שלי אומר.
הילדים בוכים, כמה זמן אפשר להיות ארוז בחליפת צמר עם פפיון צמוד צוואר, יחד עם פיקוח אדוק שלא יגעו, ישבו, יזוזו, ויתלכלכו חס וחלילה.
הוא עצר לנו, נראה שבעל כרחו. לחוץ מהסביבה הבני ברקית, מונית חדשה מקושטת בדגלים ובסמלים מהגלגל ועד הכפה. פטריוט נלהב כנראה, לא ברור של מה.
לאן צריכים? לא מסתכל לי בעיניים.
אולם "תפארת הדובדבן" בצומת הניצנים מהשמאלה החדש שמה. אמרה אשתי. אני עדיין מנסה לעזור לשבט לחגור, קשה לי להתרכז בשני דברים.
האווירה ברכב קרה, כמעט כמו המזגן שנשף בשיא כוחו, שקט דחוס וטעון.
בסוף הוא נשבר. אפשר לשאול אותך משהו? שאל בחשש אך עם רסיסי עזות, מוחט באפו בתזזיתיות.
למה לא, בכיף. שיקרתי, והתכוננתי להיות שק החבטות בינו לבין הציבור החרדי.
הבן שלי כעת בעזה, אמר ,מצביע לעבר תמונת בנו על הדשבורד. ואני לא מבין למה אנחנו כהורים צריכים ללכת לישון כל לילה רועדים מפחד, וכל טלפון אנחנו על סף התקף לב. ואתם, שולחים את הבן לישיבה והפחד היחידי שיש לכם הוא אם הוא יאכל שניצל או קוסקוס.
-שאלה טובה, אמרתי, ואני מבין מהכאב שלך שהרצאות על חשיבות התורה לא יספקו אותך, לכן אני ישאל אותך שאלה, ברשותך.
-נו, שיהיה.
-מדינת ישראל היא מדינת לאום יהודי, נכון? דמיין לעצמך מה יהיה אם אני בא ומציע לך פרוטקשן מלא ושלום עם כל העולם, אך שהלאום בישראל יהיה מוסלמי, היית מסכים לכך?
-מה פתאום, אחי זה לא קשור. חלק מההגנה שלנו היא בעצם על הלאום שישאר יהודי.
-צודק, אתה יודע שיהודי שנשוי לגויה, הילדים אינם יהודים. איך זה שאחרי יותר מאלפיים שנה יש עדיין יהודים? מי שמר על עם ישראל מהתבוללות במשך כל הדורות? אני יענה, לומדי התורה בלבד הם אלו שהעבירו את ההתבדלות מדור לדור כך שהיום בזכותם עדיין היהדות חיה וקיימת.
-אח שלי זה לא ככה, באת לי בהפוכה. אני מדבר איתך על ילדים שלנו שנהרגים על ההגנה הזו, ואתה מביא לי אנשים ששומרים עלינו מהמזגן?
-סליחה? הגבהתי את קולי, כמה שנים המדינה הצעירה הזו קיימת? שבעים בקושי, כמה מלחמות היא עברה? שבע או שמונה מקסימום, לומדי התורה ושומרי המצוות ששימרו את היהדות בחרוף נפש, עברו הריגות פוגרומים גירושים במשך אלפיים שנה. ולך יש את הזכות לומר- "שומרים מהמזגן"? יש כאן צורך אמיתי לשמור על היהדות לא רק מפני הערבים אלא מפני ההיטמעות שהיא מאיימת על הלאום הרבה יותר מכל אויב אחר.
וחוץ מזה, החלטתי ללכת עד הסוף, מי אמר שארץ ישראל שייכת לעם היהודי? אולי הערבים בעצם הם קרבנות כיבוש.
-די, נו זה כתוב בתורה, לא?
-נכון, ואתה יודע מה עוד כתוב באותה התורה? "והגית בו, כלומר בתורה, יומם ולילה".
-מאתיים חמישים שקל, המהם לקול צרצור מדפסת המונה, אוקיי שומע מה שת'אומר, נחשוב על זה.
פספסנו את התמונות, לא נורא, הלכתי הצידה ואמרתי שני פרקי תהילים.
שיחזרו הבנים הבייתה. מעזה ומתל אביב.
חתונה של אח זה לא משהו שאפשר לפספס, אם ההגה היה בידיים שלנו כמובן. טלפונים בהולים אל כל מכשיר הקולט שיחות שנמצא בסביבתנו גרמו לנו לוותר על התענוג הסרדיני, ולקחת מונית. "ספיישל" כמו שאבא שלי אומר.
הילדים בוכים, כמה זמן אפשר להיות ארוז בחליפת צמר עם פפיון צמוד צוואר, יחד עם פיקוח אדוק שלא יגעו, ישבו, יזוזו, ויתלכלכו חס וחלילה.
הוא עצר לנו, נראה שבעל כרחו. לחוץ מהסביבה הבני ברקית, מונית חדשה מקושטת בדגלים ובסמלים מהגלגל ועד הכפה. פטריוט נלהב כנראה, לא ברור של מה.
לאן צריכים? לא מסתכל לי בעיניים.
אולם "תפארת הדובדבן" בצומת הניצנים מהשמאלה החדש שמה. אמרה אשתי. אני עדיין מנסה לעזור לשבט לחגור, קשה לי להתרכז בשני דברים.
האווירה ברכב קרה, כמעט כמו המזגן שנשף בשיא כוחו, שקט דחוס וטעון.
בסוף הוא נשבר. אפשר לשאול אותך משהו? שאל בחשש אך עם רסיסי עזות, מוחט באפו בתזזיתיות.
למה לא, בכיף. שיקרתי, והתכוננתי להיות שק החבטות בינו לבין הציבור החרדי.
הבן שלי כעת בעזה, אמר ,מצביע לעבר תמונת בנו על הדשבורד. ואני לא מבין למה אנחנו כהורים צריכים ללכת לישון כל לילה רועדים מפחד, וכל טלפון אנחנו על סף התקף לב. ואתם, שולחים את הבן לישיבה והפחד היחידי שיש לכם הוא אם הוא יאכל שניצל או קוסקוס.
-שאלה טובה, אמרתי, ואני מבין מהכאב שלך שהרצאות על חשיבות התורה לא יספקו אותך, לכן אני ישאל אותך שאלה, ברשותך.
-נו, שיהיה.
-מדינת ישראל היא מדינת לאום יהודי, נכון? דמיין לעצמך מה יהיה אם אני בא ומציע לך פרוטקשן מלא ושלום עם כל העולם, אך שהלאום בישראל יהיה מוסלמי, היית מסכים לכך?
-מה פתאום, אחי זה לא קשור. חלק מההגנה שלנו היא בעצם על הלאום שישאר יהודי.
-צודק, אתה יודע שיהודי שנשוי לגויה, הילדים אינם יהודים. איך זה שאחרי יותר מאלפיים שנה יש עדיין יהודים? מי שמר על עם ישראל מהתבוללות במשך כל הדורות? אני יענה, לומדי התורה בלבד הם אלו שהעבירו את ההתבדלות מדור לדור כך שהיום בזכותם עדיין היהדות חיה וקיימת.
-אח שלי זה לא ככה, באת לי בהפוכה. אני מדבר איתך על ילדים שלנו שנהרגים על ההגנה הזו, ואתה מביא לי אנשים ששומרים עלינו מהמזגן?
-סליחה? הגבהתי את קולי, כמה שנים המדינה הצעירה הזו קיימת? שבעים בקושי, כמה מלחמות היא עברה? שבע או שמונה מקסימום, לומדי התורה ושומרי המצוות ששימרו את היהדות בחרוף נפש, עברו הריגות פוגרומים גירושים במשך אלפיים שנה. ולך יש את הזכות לומר- "שומרים מהמזגן"? יש כאן צורך אמיתי לשמור על היהדות לא רק מפני הערבים אלא מפני ההיטמעות שהיא מאיימת על הלאום הרבה יותר מכל אויב אחר.
וחוץ מזה, החלטתי ללכת עד הסוף, מי אמר שארץ ישראל שייכת לעם היהודי? אולי הערבים בעצם הם קרבנות כיבוש.
-די, נו זה כתוב בתורה, לא?
-נכון, ואתה יודע מה עוד כתוב באותה התורה? "והגית בו, כלומר בתורה, יומם ולילה".
-מאתיים חמישים שקל, המהם לקול צרצור מדפסת המונה, אוקיי שומע מה שת'אומר, נחשוב על זה.
פספסנו את התמונות, לא נורא, הלכתי הצידה ואמרתי שני פרקי תהילים.
שיחזרו הבנים הבייתה. מעזה ומתל אביב.
