בספר הזה אין עלילת מתח וגם לא שיאים מיוחדים ובכל זאת זהו ספר עדין מחד וחזק מאידך.
ספר על אנשים, רגילים ,"משלנו" שגם בעלילה שגרתית לכאורה עושים כברת דרך ושינוי תודעתי.
העלילה מתרכזת במשפחה אחת- זוג הורים וילדיהם הנשואים והרווקים כדלקמן:
1. מוישה ומינה – האב והאם.
אין זוגיות יותר מנוגדת מזו. אש ומים. מוישה הרגשן, הסוער, האב החם אך הבלתי מתפשר. שמתבטא בקול רועם מול כולם ובחופשיות יתרה. מחלק מחמאות וגערות במידה שווה.
מינה אשתו שצמחה מבית הרוס. אשה עדינה ,שקטה, מסודרת ומאופקת מאד הדואגת לילדים בדרכה שלה השקטה, המעשית והמאפשרת (שלעיתים נתפסת על ידם כאדישות ולא כמתן חופש) אך מתקשה להביע בפירוש את רצונותיה וכמובן את רגשותיה.
מינה נתונה לאורך כל הספר בקונפליקט מול עצמה-האם היא אם טובה לילדיה הנשואים ולילדיה הרווקים. האם לדבר או לא האם להזמין את הילדים לשבת או להעדיף שבת שקטה עם הרווקים בלבד. האם ללכת לטובה חברתה האלמנה או להעדיף את הילדים והנכדים.
מוישה לעומתה מעדיף שלא להתעכב לצד כל מילה ומשפט של הילדים ובעיקר מעדיף רעש. רעש של ילדים ונכדים. ושולל בכל תוקף אפשרות להתרחק מהם (כדוגמת שבת ללא נשואים).
2. מירה ובעלה אריה.
מירה-הבת הבכורה ובעלה אריה יושבים על תקן הזוג המושלם והילדים המושלמים. כאלו שדומה שסימנו וי על כל סעיף ב-WISH LIST של כל הורה.
אחראים- כיאה לזוג הבכור. מכבדים וקשובים, צנועים ונמנעים מראוותנות אך לא קמצנים.
מירה מתוארת כאשת חיל שמוסרת את נפשה על לימודו של בעלה. מנהלת בית מתוקתק,מקפידה על תזונה בריאה וילדיה מחונכים למופת, מירה מאופיינת כרגישה גם למילים שלא נאמרו בעיקר על ידי מינה וגם על ידי אחרים. וכבכורה היא תמיד חשה צורך לדאוג גם לאחיותיה הנשואות ולסייע במידת הצורך. מתקשה להתמודד לעיתים מול הלחץ הכלכלי ומול שכנתה התחרותית יוכבד.
גם בעלה של מירה- אריה מאופיין כאדם חם ורגיש ובעיקר מלא טקט.
3. בנימין ורעייתו נחמה.
בנימין הוא הבן הגדול אך הלא מפונק. נשוי לנחמה ובעל משפחה ברוכה.
נחמה מתקשה להתמודד מול העובדה שאינה מצליחה לנהל את הבית בסדר ונקיון בסטנדרטים של משפחת בעלה וכן אינה משתלטת על ילדה הבכור והשובב –שרגא ומוצאת את עצמה נפגעת בסיטואציות שונות מתוך מחשבה שיש לחמותה ביקורת על אופן התנהלותה. נחמה מאופיינת כאשה טובה ומסורה לבעלה , בשלנית מיומנת וגיסה חמה ואכפתית. בנימין מתואר כבעל למופת שמדואג להרגשתה הטובה של אשתו יותר מאשר למראה הבית ומנסה לשכנע אותה שהיא אם ורעיה למופת.
4. ציפי ובעלה ראובן.
ציפי היא ילדת הסנדויץ האולטימטיבית. חלקה וזורמת ובעיקר טיפוס מרצה. נמנעת מחיכוכים גם במחיר של ויתור על רצונותיה האישיים.
ראובן בעלה- לא נעים לומר, מאופיין לאורך רוב העלילה כהתגשמות כל הסיוטים. חרד לכספו וחסכן מקצועי שלא לומר קמצן אמיתי. מתחשבן על כל דקת מונה ומרצה בלהט את משנתו הכלכלית הסדורה והעקבית באוזני משפחתה של אשתו למרות הגיחוכים והבעת הספקנות המרומזת, למרות חוסר הנוחות הבולט מצד אשתו וסבלנותה המאיימת לפקוע של חמותו. ראובן גם מאופיין באופן ברור כאדם שאינו מבין סאב טקסט ולא רמזים מה שמקשה על ציפי עוד יותר להסביר את עצמה ומביא אותה לשיאים של ייאוש לאחר לידת בתה החמישית רחלי.
ספוילר: לקראת סוף העלילה ציפי לומדת לדבר ולהביע את רצונה לצאת לקניות מדי פעם וראובן לומד (וגם מתבייש) שלא כל הנשים חייבות להתנהל כמו אמו ושרצון לרכוש בגד חדש אחד לפחות עבור תינוקת הוא לגיטימי לחלוטין.
5. גיטי ובעלה צביקה.
דווקא הזוג הצעיר של הספר. הנוצץ והחדש מהניילונים עובר את כברת הדרך הארוכה ביותר והפתלתלה ביותר מבחינה רגשית וזוגית.
צביקה- המאופיין כבעל מן החלומות מתואר כבחור נלהב, מלא מרץ, בעל מידות טובות ובעיקר מוכן לקטוף את הירח בשביל גיטי אשתו הצעירה. כל הכוונות היפות האלו מתנגשות במהירות של 1000 קמ"ש בגיטי המאופקת והחסומה. שמתקשה להביע את רגשותיה (ירושה ממינה?), שלא מצליחה להתייחס בחום לבעלה, רודפת אחריו עם הסמרטוט מתקנת את שגיאות הלשון שלו ,לועגת להתלהבותו ומותחת עליו יותר מדי ביקורת. רק כשצביקה החם והאכפתי הולך ודועך למול עיניה היא מתעוררת ונפתחת אט אט.
שאר הדמויות שלהן לא מוקדש מקום רב הם הילדים הרווקים שבבית וכן טובה מאירסון חברתה של מינה.
כמה הרהורים פרטיים:
1. עיגולים ושבלולים או: עלילה ואפיון.
כיאה ליהודית פריינד הדמויות עגולות, מורכבות ומאופיינות הדק היטב היטב הדק באפיון עקבי ויסודי מאין כמותו.
פרט למירה ובעלה אריה וכן בנימין ואשתו (וזה פספוס),כל אחת מהן עוברת כברת דרך רצינית משל עצמה והן בהחלט מעוררות הזדהות.
החזרתיות הינה חלק מטביעת האצבע הספרותית המובהקת של פריינד אך נראה כי בספר הזה היא מוגזמת. ייתכן כי חלקה נובע מהעובדה כי הסיפור פורסם לכתחילה בהמשכים (מתוך רצון להקל על הקוראים) אך לטעמי המינון המוגזם מעייף את הקוראים ופוגם בעלילה.
2. הצעת הגשה או: אין מסר בכפית.
היופי בספר הזה הוא שאין בו מסרים חד משמעיים. הסופרת מתארת מצבי זוגיות שונים ורבים. סצנות חזקות ושיחות יפות. היא כאן כדי להגיש. אנחנו צריכים ללקט את התובנות.
אליבא דפריינד אין דרך אחת לזוגיות מושלמת אלא הרבה שבילים יפים וטובים.
ודווקא הרבגוניות הזו היא המסר החזק ביותר של הספר: אין מתכון אחד לזוגיות.
3. עברית קשה שפה או: היעדר הגהה ועריכה לשונית.
לא נעים לומר אבל אחד המאפיינים שבלטו בספר הנהדר הזה והקשו על קריאתו הוא היעדר הגהה ועריכה מינימלית. לא אגזים אם אומר שמצאתי בספירה שטחית למעלה מ-15 שגיאות שמקורן בהקלדה נטו.
כאשר אני קוראת בעטה במקום בעתה או ניטר במקום ניתר אין ספק שהדבר פוגם בחווית הקריאה באופן משמעותי וחבל.
המלצתי החמה היא להוציא מהדורה חדשה מוגהת וערוכה באופן קפדני יותר.
ספר על אנשים, רגילים ,"משלנו" שגם בעלילה שגרתית לכאורה עושים כברת דרך ושינוי תודעתי.
העלילה מתרכזת במשפחה אחת- זוג הורים וילדיהם הנשואים והרווקים כדלקמן:
1. מוישה ומינה – האב והאם.
אין זוגיות יותר מנוגדת מזו. אש ומים. מוישה הרגשן, הסוער, האב החם אך הבלתי מתפשר. שמתבטא בקול רועם מול כולם ובחופשיות יתרה. מחלק מחמאות וגערות במידה שווה.
מינה אשתו שצמחה מבית הרוס. אשה עדינה ,שקטה, מסודרת ומאופקת מאד הדואגת לילדים בדרכה שלה השקטה, המעשית והמאפשרת (שלעיתים נתפסת על ידם כאדישות ולא כמתן חופש) אך מתקשה להביע בפירוש את רצונותיה וכמובן את רגשותיה.
מינה נתונה לאורך כל הספר בקונפליקט מול עצמה-האם היא אם טובה לילדיה הנשואים ולילדיה הרווקים. האם לדבר או לא האם להזמין את הילדים לשבת או להעדיף שבת שקטה עם הרווקים בלבד. האם ללכת לטובה חברתה האלמנה או להעדיף את הילדים והנכדים.
מוישה לעומתה מעדיף שלא להתעכב לצד כל מילה ומשפט של הילדים ובעיקר מעדיף רעש. רעש של ילדים ונכדים. ושולל בכל תוקף אפשרות להתרחק מהם (כדוגמת שבת ללא נשואים).
2. מירה ובעלה אריה.
מירה-הבת הבכורה ובעלה אריה יושבים על תקן הזוג המושלם והילדים המושלמים. כאלו שדומה שסימנו וי על כל סעיף ב-WISH LIST של כל הורה.
אחראים- כיאה לזוג הבכור. מכבדים וקשובים, צנועים ונמנעים מראוותנות אך לא קמצנים.
מירה מתוארת כאשת חיל שמוסרת את נפשה על לימודו של בעלה. מנהלת בית מתוקתק,מקפידה על תזונה בריאה וילדיה מחונכים למופת, מירה מאופיינת כרגישה גם למילים שלא נאמרו בעיקר על ידי מינה וגם על ידי אחרים. וכבכורה היא תמיד חשה צורך לדאוג גם לאחיותיה הנשואות ולסייע במידת הצורך. מתקשה להתמודד לעיתים מול הלחץ הכלכלי ומול שכנתה התחרותית יוכבד.
גם בעלה של מירה- אריה מאופיין כאדם חם ורגיש ובעיקר מלא טקט.
3. בנימין ורעייתו נחמה.
בנימין הוא הבן הגדול אך הלא מפונק. נשוי לנחמה ובעל משפחה ברוכה.
נחמה מתקשה להתמודד מול העובדה שאינה מצליחה לנהל את הבית בסדר ונקיון בסטנדרטים של משפחת בעלה וכן אינה משתלטת על ילדה הבכור והשובב –שרגא ומוצאת את עצמה נפגעת בסיטואציות שונות מתוך מחשבה שיש לחמותה ביקורת על אופן התנהלותה. נחמה מאופיינת כאשה טובה ומסורה לבעלה , בשלנית מיומנת וגיסה חמה ואכפתית. בנימין מתואר כבעל למופת שמדואג להרגשתה הטובה של אשתו יותר מאשר למראה הבית ומנסה לשכנע אותה שהיא אם ורעיה למופת.
4. ציפי ובעלה ראובן.
ציפי היא ילדת הסנדויץ האולטימטיבית. חלקה וזורמת ובעיקר טיפוס מרצה. נמנעת מחיכוכים גם במחיר של ויתור על רצונותיה האישיים.
ראובן בעלה- לא נעים לומר, מאופיין לאורך רוב העלילה כהתגשמות כל הסיוטים. חרד לכספו וחסכן מקצועי שלא לומר קמצן אמיתי. מתחשבן על כל דקת מונה ומרצה בלהט את משנתו הכלכלית הסדורה והעקבית באוזני משפחתה של אשתו למרות הגיחוכים והבעת הספקנות המרומזת, למרות חוסר הנוחות הבולט מצד אשתו וסבלנותה המאיימת לפקוע של חמותו. ראובן גם מאופיין באופן ברור כאדם שאינו מבין סאב טקסט ולא רמזים מה שמקשה על ציפי עוד יותר להסביר את עצמה ומביא אותה לשיאים של ייאוש לאחר לידת בתה החמישית רחלי.
ספוילר: לקראת סוף העלילה ציפי לומדת לדבר ולהביע את רצונה לצאת לקניות מדי פעם וראובן לומד (וגם מתבייש) שלא כל הנשים חייבות להתנהל כמו אמו ושרצון לרכוש בגד חדש אחד לפחות עבור תינוקת הוא לגיטימי לחלוטין.
5. גיטי ובעלה צביקה.
דווקא הזוג הצעיר של הספר. הנוצץ והחדש מהניילונים עובר את כברת הדרך הארוכה ביותר והפתלתלה ביותר מבחינה רגשית וזוגית.
צביקה- המאופיין כבעל מן החלומות מתואר כבחור נלהב, מלא מרץ, בעל מידות טובות ובעיקר מוכן לקטוף את הירח בשביל גיטי אשתו הצעירה. כל הכוונות היפות האלו מתנגשות במהירות של 1000 קמ"ש בגיטי המאופקת והחסומה. שמתקשה להביע את רגשותיה (ירושה ממינה?), שלא מצליחה להתייחס בחום לבעלה, רודפת אחריו עם הסמרטוט מתקנת את שגיאות הלשון שלו ,לועגת להתלהבותו ומותחת עליו יותר מדי ביקורת. רק כשצביקה החם והאכפתי הולך ודועך למול עיניה היא מתעוררת ונפתחת אט אט.
שאר הדמויות שלהן לא מוקדש מקום רב הם הילדים הרווקים שבבית וכן טובה מאירסון חברתה של מינה.
כמה הרהורים פרטיים:
1. עיגולים ושבלולים או: עלילה ואפיון.
כיאה ליהודית פריינד הדמויות עגולות, מורכבות ומאופיינות הדק היטב היטב הדק באפיון עקבי ויסודי מאין כמותו.
פרט למירה ובעלה אריה וכן בנימין ואשתו (וזה פספוס),כל אחת מהן עוברת כברת דרך רצינית משל עצמה והן בהחלט מעוררות הזדהות.
החזרתיות הינה חלק מטביעת האצבע הספרותית המובהקת של פריינד אך נראה כי בספר הזה היא מוגזמת. ייתכן כי חלקה נובע מהעובדה כי הסיפור פורסם לכתחילה בהמשכים (מתוך רצון להקל על הקוראים) אך לטעמי המינון המוגזם מעייף את הקוראים ופוגם בעלילה.
2. הצעת הגשה או: אין מסר בכפית.
היופי בספר הזה הוא שאין בו מסרים חד משמעיים. הסופרת מתארת מצבי זוגיות שונים ורבים. סצנות חזקות ושיחות יפות. היא כאן כדי להגיש. אנחנו צריכים ללקט את התובנות.
אליבא דפריינד אין דרך אחת לזוגיות מושלמת אלא הרבה שבילים יפים וטובים.
ודווקא הרבגוניות הזו היא המסר החזק ביותר של הספר: אין מתכון אחד לזוגיות.
3. עברית קשה שפה או: היעדר הגהה ועריכה לשונית.
לא נעים לומר אבל אחד המאפיינים שבלטו בספר הנהדר הזה והקשו על קריאתו הוא היעדר הגהה ועריכה מינימלית. לא אגזים אם אומר שמצאתי בספירה שטחית למעלה מ-15 שגיאות שמקורן בהקלדה נטו.
כאשר אני קוראת בעטה במקום בעתה או ניטר במקום ניתר אין ספק שהדבר פוגם בחווית הקריאה באופן משמעותי וחבל.
המלצתי החמה היא להוציא מהדורה חדשה מוגהת וערוכה באופן קפדני יותר.
נערך לאחרונה ב: