בוםםם!!!! אותו מאמר, ארבע הגשות שונות. לעיונכם ולשיפוטכם!

קראתי בכובד ראש את שלל הגרסאות, ולהלן חוות דעתי המקצועית, המקיפה, האמינה וההוגנת:

  • טקסט המקור נהדר בעיניי. זה מקרה נוסף של מלחמת אחים ללא סיבה. מי ביקש ממך לגעת לו בכלל?

    הצבעות: 10 32.3%
  • אופציה א מצויינת. ניכר שהאיש מקצוען אמיתי, ותקוותי להגיע לקרסוליו ביום מן הימים. שאר הגרסאות איומות.

    הצבעות: 3 9.7%
  • אופציה ב מצויינת. ניכר שהאיש מקצוען אמיתי, ותקוותי להגיע לקרסוליו ביום מן הימים. שאר הגרסאות איומות.

    הצבעות: 11 35.5%
  • אופציה ג מצויינת. ניכר שהאיש מקצוען אמיתי, ותקוותי להגיע לקרסוליו ביום מן הימים. שאר הגרסאות איומות.

    הצבעות: 7 22.6%

  • סה"כ מצביעים
    31

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
לפני כשבוע שיגר אליי אחי הנערץ טור קצר פרי עטו (טור מפעים ומיוחד, אגב).
מכיוון שאחים אחים אבל צריך להתכתש ולהתקוטט קצת בחיים, הודעתי לו שאני שולח את הטור להגהה לשונית קצרה כי ככה אין מצב בכלל.
נו, מה הוא יכל לעשות. עוד פעם הקטנצ'יק עושה בעיות, אמר - והסכים.
בינתיים, עד שהעורך (נקרא לו יעקב איש פסיק, לצורך העניין) ערך, ערכתי גם אני במקביל את הקובץ.
כעת כבר היו לנו 3 גרסאות.
1- מקור
2- שלי
3- יעקב איש פסיק

על מנת לפשר בדו קרב הזועם הצפוי והכולל ביני ובין אחי ובין איש הפסיק הניצים בחמת זעם - פניתי לעורך נוסף, מקצוען אשר ליבו גדול, איש סימפטי מאוד בשם אשר לב.
האיש הסימפטי עשה מעשה תמוה וחסר פשר, ובמקום לגשר ולהסביר שכל הגרסאות טובות - הוא... שומו שמיים, ערך ופיסק מ ח ד ש את הקטע (!).
כעת יש לנו 4 גרסאות של אותו קטע, עם שינויי פיסוק קלים. אבוי לנו.

אני חושב שיצא מעניין, בדיעבד. איכשהו הקטע מרגיש שונה מעריכה לעריכה, וזה מעניין.
להלן הטור המקורי, ואחריו בהודעות נוספות שאר העריכות. מפני הנוחות לא אציין מי ערך, כדי שלא תהיינה לכם כל נקיפות מצפון.
שימו לב שחלק מהעורכים גם הוסיפו פה ושם מילים, וחלקם גם הוסיפו כותרת.

וכמצופה בימים סוערים וסקורים אלו - יש גם סקר!
רוצו להצביע, וזכרו שהפעם הסקר מפוקח ע"י כוח מקצועי ומיומן מאוד מטעם יוניפי"ל, ככה שאפשר לרמות ולזייף ככל העולה על רוחכם. זה בסדר. המשקיפים קושרים נעליים בדיוק מתי שצריך והעיניים שלהם סגורות חזק חזק חזק.
רק תצביעו.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
מעשה נורא (מקור)
הרב המלוב"ן ('המלומד בניסיונות') 'חצק'ל חצקלים', שהחיים שלו – לא כל כך קלים, ובנוסף לזה – גם מחוסרים בשקלים, ובעיקר בעבודת ה' – המצב שלו ממש על הפנים. מיודעינו המחוצק''ל (חוץ מהחיים מהחיים הכל ממש קל') מרגיש, שכמה שהוא מתאמץ בעבודת ה', ככה הוא פחות מצליח. כמה צעקות – הוא כבר צעק ביערות. העצים כבר יודעים, שכשהוא מגיע – הם את האוזניים אוטמים, ובפרט שכמה מהם הוא הפך מצומח לדומם...

מה לא עשה חצק'ל בנש"ק ('בעיתים שנופל שוב קם'), כמה ליקוטי תפילות הוא קרא, כמה פעמים הוא כבר ניסה, לכל המבצעים הכי חמים – בקופת העיר וועד הרבנים – הוא מנוי באופן קבוע: תורם ח''י (פרוטות) כפול ח''י ביום ח''י לחודש, כל עוד הוא חי.

אבל חצק'ל חביבינו וזקנו המרוט, מרגיש שהוא לא מתקדם כמה שהוא מנסה – והוא באמת מנסה – להתקדם בעבודת ה', כל הקליפות צוחקים עליו, ויש מהם שאף חורצים לו לשון. אך לא איש כחצקל'ה שיתייאש כל כך מהר, אז ביום בהיר וקצת גשום, מתקשר הוא לידידו משכבר הימים, הרב המלוב"ן ('המלומד בנסיעות') 'שמחה שמחוני', אם יוכל להצטרף אליו לנסיעה במרכבתו, מרכבת הקודש, להילולא של תנא קמא, שם הוא מתכונן לקרוע את השמיים.

קבעו יום ושעה, ובהגיע היום המיועד קפץ חצ'קלינו מהדריו''ש ('דרגש קר ויבש') לקראת המסע החגיגי. אפילו שלהיות במקומות הומי אדם קשה לא מאד, מכיוון שלפעמים יש שם אנשי דוכיפ''ת ('דוחפים ולהם לא אכפת') אבל כלו כל הקיצים.

באמצע הדרך פתח חצקלים את פיו והחל משתפך בפני שמחוני הנהג על מצבו ומעבריו. אבל שמחה שמחוני – לא ומן ידו בצלחת, פתח את תא הכפפות, והחל ממטיר שפע של התחזקויות, שהוא שומר לכל עת מצוא, ובכן הבה נטה אוזן ונשמע: " רב חצק'ל, למה אתה חושב שאתה לא מצליח בעבודת ה', מי מכר לך את התותים האלה? וכי בגלל שאתה לא מרגיש שאתה כבר גאון מופלג וצדק עליון, אתה חושב שאתה כלום? ובכלל, מהיכן אתה יודע מה המדרגה שלך? הרי רבינו אמר שזה אחד מהניסיונות של האדם, שהוא לא יודע היכן הוא אוחז בעבודת ה'. וכמו שיש דיבור מ'הספר הנשרף' ''שאם אדם היה יודע שהוא לא יודע כלום, לא היה לו שום נפילה בעבודת הבורא''.

כלומר שההתגברויות הקטנות שאתה עושה בלי טעם ובלי ריח, הם עיקר הנחת רוח שאתה עושה לה', ואתה רץ בהם אלפים ורבבות פרסאות בעולמות עליונים. אם היית מרגיש כמה אתה פועל בכל דבר הכי קטן שאתה עושה, לא היתה לך בחירה בכלל". " ואני אספר לך סיפור: היה ל'חוזה' הקדוש מלובלין תלמיד בשם רבי שמואל מקאריב, שהיתה לו קבלה לא לבקש עזרה מבשר ודם. הגיע ערב פסח, ולא היה לו בבית כי אם את הבית. אבל הוא עמד בקבלתו ולא הודיע לאף אחד ממצבו. אך ה'חוזה' הקדוש 'ראה' את מצבו, ושלח אליו איזה גביר עם כל צרכי החג בשפע גדול.

בליל הסדר, ליבו של ר' שמואל עלה על גדותיו מאושר, שמחה והודיה לה', ועשה את הסדר בכאלה 'אורות', הוא הרגיש שהו טס בשמיים, וחוטף מלאכים, פלאי פלאות'. למחרת ביום השני של ליל הסדר הוא נרדם, והתעורר רק סמוך לחצות הלילה. מהר הוא קם והריץ את כל הסדר, להספיק אפיקומן לפני חצות. ארבע כוסות, אכילת מצה – תוך כמה דקות. היה לו כזה לב נשבר, והוא הרגיש שכזה ליל הסדר שפל לא היה לא מעולם. אחרי החג, כשנסע ללובלין אמר לו ה'חוזה': בא נראה את ה'סדרים' שלך. ביום הראשון, אה, שפל מאוד. היום השני – פשששש... מעולם לא היה לך ליל הסדר יותר גבוה מזה".

"לפעמים כשאדם מצליח, יש לו גאוה והוא מתרחק מה'. אבל כשיש לו לב נשבר וענוה – כמה הוא מתקרב לה' ! – טוב, חצקל'ה, הגענו, אתה רוצה לרדת?" וחצקל'ה אמר: לא, כבר אפשר לחזור"...
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
אופציה א.
מעשה מרכבה ממש

הרב המלוב"ן (-המלומד בניסיונות) חצק'ל חצקל'ס, שהחיו לא קלים בלשון המעטה, ובנוסף – גם מחוסרי שקלים, ובעיקר, בעבודת ה' – המצב שלו ממש על הפנים. מיודעינו המחוצק''ל (-חוץ מהחיים הכל ממש קל) מרגיש, שכמה שהוא מתאמץ בעבודת ה', ככה הוא פחות מצליח. כמה צעקות שהוא כבר צעק ביערות. העצים כבר יודעים, שכשהוא מגיע – הם אוטמים אוזניים, ובפרט שכמה מהם הוא הפך מצומח לדומם...

מה לא עשה חצק'ל בנש"ק (-בעיתים שנופל שוב קם): כמה ליקוטי תפילות קרא, כמה פעמים כבר ניסה, לכל המבצעים הכי חמים – בקופת העיר וועד הרבנים – הוא מנוי באופן קבוע: תורם ח''י (פרוטות) כפול ח''י ביום ח''י לחודש, כל עוד הוא חי.

אבל חצק'ל חביבינו וזקנו המרוט מרגיש שהוא לא מתקדם כמה שהוא מנסה – והוא באמת מנסה – להתקדם בעבודת ה'. כל הקליפות צוחקים עליו, ויש מהם שאף חורצים לו לשון. אך לא איש כחצקל'ה יתייאש כל כך מהר. אז ביום בהיר וקצת גשום, מתקשר הוא לידידו משכבר הימים, הרב המלוב"ן (המלומד בנסיעות) שמחה שמחוני, אם יוכל להצטרף אליו לנסיעה במרכבתו, מרכבת הקודש, להילולא של התנא קמא, שם הוא מתכונן לקרוע את השמיים.

קבעו יום ושעה, ובהגיע היום המיועד קפץ חצ'קלינו מהדריו''ש (-דרגש קר ויבש) לקראת המסע החגיגי. אפילו שלהיות במקומות הומי אדם קשה לו למדי, מכיוון שלפעמים יש שם אנשי דוכיפ''ת (-דוחפים ולהם לא אכפת) אבל כלו כל הקיצין.

באמצע הדרך פתח חצק'ל את פיו והחל משתפך בפני שמחוני הנהג על מצבו ומעבריו. אבל שמחה שמחוני לא טמן ידו בצלחת, פתח את תא הכפפות, והחל ממטיר שפע של התחזקויות שהוא שומר לכל עת מצוא. אם כן הבה ונטה אוזן ונשמע: "רב חצק'ל, למה אתה חושב שאתה לא מצליח בעבודת ה'? מי מכר לך את התותים האלה? וכי בגלל שאתה לא מרגיש שאתה גאון מופלג וצדק עליון, אתה חושב שאתה כלום? ובכלל, מהיכן אתה יודע מה המדרגה שלך? הרי רבינו אמר שזהו אחד מהניסיונות שמתנסה בהם האדם בעולם; שהוא לא יודע היכן הוא אוחז בעבודת ה'. וכמו אותו דיבור מ'הספר הנשרף': ''...שאם היה האדם יודע שאינו יודע כלום, לא היה לו כל נפילה בעבודת הבורא''.

"כלומר", הטעים שמחוני אגב סחיטת הגז עד טיפת דלקו האחרונה, "שההתגברויות הקטנות שאתה עושה בלי טעם ובלי ריח, הם עיקר נחת הרוח שאתה עושה לה', ואתה רץ בהם אלפים ורבבות פרסאות בעולמות עליונים. אם היית מרגיש כמה אתה פועל בכל דבר הכי קטן שאתה עושה, לא היתה לך בחירה בכלל.

"ואספר לך סיפור: היה ל'חוזה' הקדוש מלובלין תלמיד בשם רבי שמואל מקאריב, שהיתה לו קבלה שלא לבקש עזרה מבשר ודם. הגיע ערב פסח, ולא היה לו בבית כי אם את הבית. אבל הוא עמד בקבלתו ולא הודיע לאף אחד ממצבו. אך ה'חוזה' הקדוש 'ראה' את מצבו, ושלח אליו איזה גביר עם כל צרכי החג בשפע גדול.

"בליל הסדר, ליבו של ר' שמואל עלה על גדותיו מאושר, שמחה והודיה לה', ועשה את הסדר בכאלו 'אורות'! הוא הרגיש שהו טס בשמיים, וחוטף מלאכים, פלאי פלאות. למחרת, ביום השני של ליל הסדר, הוא נרדם והתעורר רק סמוך לחצות הלילה. מהר הוא קם והריץ את כל הסדר, להספיק אפיקומן לפני חצות. ארבע כוסות, אכילת מצה – תוך כמה דקות. היה לו כזה לב נשבר, והוא הרגיש שכזה ליל הסדר שפל לא היה לא מעולם. אחרי החג, כשנסע ללובלין אמר לו ה'חוזה': בא נראה את ה'סדרים' שלך. ביום הראשון, אה, שפל מאוד. היום השני – פשששש... מעולם לא היה לך ליל הסדר יותר גבוה מזה...

"לפעמים כשאדם מצליח, יש לו גאוה והוא מתרחק מה'. אבל כשיש לו לב נשבר וענוה – כמה הוא מתקרב לה'! הפטיר שמחוני בפאתוס וסיים בטון העסקי הרגיל שלו: "טוב, חצקל'ה, הגענו, אתה רוצה לרדת?"

וחצקל'ה אמר: "לא, כבר אפשר לחזור"...
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
אופציה ב.

מעשה ממדרגות נעלמות


הרב המלוב"ן (-המלומד בניסיונות), חצק'ל חצקלים, חי חיים לא כל כך קלים. בנוסף על כך שהינם מחוסרים בשקלים, גם מצבו בעבודת ה' – ממש על הפנים ואיננו מן המשופרים.

מיודעינו המחוצק"ל (-חוץ מהחיים הכל ממש קל) מרגיש ברורות, כי כמה שהוא מתאמץ בעבודת ה' – ככה הוא פחות מצליח. כמה צעקות כבר צעק ביערות. העצים כבר יודעים כי כשהוא מגיע – הם את האוזניים אוטמים, סותמים. בפרט לאחר שהפך אחדים מהם מדרגת 'צומח' ל'דוממים'...

מה לא עשה חצק'ל בנש"ק (-בעת שנופל שוב קם). כמה ליקוטי תפילות קרא. כמה פעמים כבר ניסה. לכל המבצעים הכי חמים ולוהטים – בראשם אלו של 'קופת העיר' ו'ועד הרבנים' – הוא מנוי באופן קבוע: תורם ח"י (פרוטות) כפול ח"י ביום ח"י לחודש, כל עוד הוא חי.

אבל חצק'ל חביבינו מורט את זקנו במרמור, מרגיש שהוא לא מתקדם. כמה שהוא מנסה – והוא באמת מנסה – להצליח בעבודת ה', הקליפות צוחקות עליו, ויש מהן שאף חורצות לשון כנגדו.

אך לא איש כחצקל'ה יתייאש כה מהר.

אז ביום בהיר וקצת גשום, מתקשר האיש לידידו משכבר הימים – הלוא הוא הרב המלוב"ן (-המלומד בנסיעות), המתקרא שמחה שמחוני, ומבקשו להצטרף אליו לנסיעה במרכבתו, מרכבת הקודש, להילולת תנא קמא, שם בכוונתו לקרוע את השמיים.

קבעו יום, סיכמו על שעה וחתמו את השיחה. בהגיע המועד המיועד, למרות שקשה לו מאוד לשהות במקומות הומי אדם, מכיוון שלפעמים מצויים שם אנשי דוכיפ"ת (-דוחפים ולהם לא אכפת) – קפץ חצ'קלינו מהדריו"ש (-דרגש קר ויבש) לקראת המסע החגיגי. זהו, כלו כל הקיצין.

באמצע הדרך, מול הנופים המתחלפים, פתח חצקלים את פיו והחל משתפך בפני שמחוני הנהג אודות מצבו, גליו משבריו ומעבריו. אבל שמחה שמחוני – לא טמן ידו בצלחת, פתח את תא הכפפות והחל ממטיר שפע רב של התחזקויות השמורות באמתחתו לעת מצוא.

"רב חצק'ל", פתח ואמר, תוך לחיצה עמוקה על דוושת הגז. "דיר באלאק עליך. מי מכר'ך תותים רקובים מן הסוג הזול הזה? ממתי אתה חושב שאתה לא מצליח ולא מוצלח בעבודת הבורא? וכי בגלל שאינך מרגיש שכבשת את היעד והפכת לגאון מופלג וצדיק עליון, הנך נופל בבור האשלייתי הזה שאתה אפס, שאתה כלום?!

בכלל, ביקרת פעם בשמים? מהיכן אתה יודע מה המדרגה שלך?! הרי רבינו אמר שזהו אחד מן הניסיונות של האדם, שאין לו ידיעה היכן הוא אוחז בעבודת ה', וכמו אותו דיבור מ'הספר הנשרף': 'אם אדם היה יודע שהוא לא יודע כלום, לא היתה לו שום נפילה בעבודת הבורא'.

כלומר, ההתגברויות הקטנות שאתה עושה בלי טעם ובלי ריח – הם עיקר הנחת-רוח שאתה עושה לה'. באמצעותם ובזכותם אתה רץ אלפים ורבבות פרסאות בעולמות עליונים. אם היית מרגיש מה אתה פועל בכל התגברות הכי קטנה, כח הבחירה שלך היה מתבטל לגמרי".

"אתה יודע מה", העיף שמחוני מבט מלוכסן לעבר המושב שלצידו, תוך שהרכב התנועע קלות וכמעט שסטה מן הנתיב, "אספר לך סיפור: ל'חוזה' הקדוש מלובלין היה תלמיד בשם רבי שמואל מקאריב, שהיתה בידו קבלה שלא לבקש עזרה מבשר ודם. בהגיע ערב פסח, לא היה לו בבית כי אם את הבית. אבל הוא עמד בקבלתו ולא הודיע לאיש ממצבו. הישועה הגיעה כאשר ה'חוזה' הקדוש, ברוח קדשו, 'ראה' את מצבו ושלח אליו גביר עם כל צרכי החג בשפע גדול.

בליל הסדר, ליבו של ר' שמואל עלה על גדותיו מרוב אושר, שמחה והודיה לה'. הסדר עבר עליו ב'אורות' גבוהים ועליונים. הרגשתו היתה שהוא טס בשמיים וחוטף מלאכים. פלאי פלאות.

למחרת, בליל הסדר השני, עיניו נעצמו והוא שקע בתנומה עמוקה. רק סמוך לחצות הלילה התעורר בבהלה ו'הריץ' את כל הסדר, בנשימה עצורה, על מנת להספיק לאכול את האפיקומן טרם יצביעו מחוגי השעון על שעת חצות. בסיום מרוץ חסר-נשימה של אמירת ההגדה, אכילת כזית מצה ושתיית ארבע הכוסות, נחת ר' שמואל אל קרקע המציאות כשלבו נשבר. במרירות הרהר כי ליל הסדר כה שפל, לא חווה לא מימיו. לאחר החג, כשנסע ללובלין, אמר לו ה'חוזה': בא נראה את ה'סדרים' שלך. ביום הראשון... אה, היה זה ליל סדר שפל מאוד במדרגתו. אך היום השני – פשששש... מעולם לא היה לך ליל הסדר גבוה הימנו".

"לפעמים", רעם קולו של שמחוני, "אדם מצליח ואז יש לו גאוה והוא מתרחק מה'. אבל כשיש לו לב נשבר וענוה – הו, כמה שהוא מתקרב לה'!"

"טוב, חצקל'ה", סיים שמחוני את דברו, "הנה, הגענו למחוז חפצך. בא לך לרדת?"

חצקל'ה, לעומתו, השיב: "לא, כבר אפשר לחזור".
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
אופציה ג.
מעשה נורא

הרב המלוב"ן (-המלומד בניסיונות) חצק'ל חצקלים, שהחיים שלו לא כל כך קלים, ובנוסף לזה גם מחוסרים בשקלים ובעיקר בעבודת ה' – המצב שלו ממש על הפנים.

מיודעינו המחוצק''ל (-חוץ מהחיים הכל ממש קל) מרגיש שכמה שהוא מתאמץ בעבודת ה' - ככה הוא פחות מצליח. כמה צעקות הוא כבר צעק ביערות. העצים כבר יודעים שכשהוא מגיע – הם את האוזניים אוטמים, ובפרט שכמה מהם הוא הפך מצומח לדומם...

מה לא עשה חצק'ל בנש"ק (-בעיתים שנופל שוב קם); כמה ליקוטי תפילות הוא קרא, כמה פעמים הוא כבר ניסה, לכל המבצעים הכי חמים בקופת העיר וועד הרבנים הוא מנוי באופן קבוע: תורם ח''י (פרוטות) כפול ח''י ביום ח''י לחודש, כל עוד הוא חי.

אבל חצק'ל חביבינו וזקנו המרוט, מרגיש שהוא לא מתקדם. כמה שהוא מנסה – והוא באמת מנסה – להתקדם בעבודת ה', כך כל הקליפות צוחקים עליו, ויש מהם שאף חורצים לו לשון.

אך לא איש כחצקל'ה שיתייאש כל כך מהר.

ביום בהיר וקצת גשום, מתקשר הוא לידידו משכבר הימים, הרב המלוב"ן (-המלומד בנסיעות) שמחה שמחוני, אם יוכל להצטרף אליו לנסיעה במרכבתו, מרכבת הקודש, להילולא של תנא קמא; שם הוא מתכונן לקרוע את השמיים.

קבעו יום ושעה, ובהגיע היום המיועד קפץ חצק'לינו מהדריו''ש (-דרגש קר ויבש) לקראת המסע החגיגי. אפילו שלהיות במקומות הומי אדם קשה לו מאד מכיוון שלפעמים יש שם אנשי דוכיפ''ת (-דוחפים ולהם לא אכפת) אבל... כלו כל הקיצים. באמצע הדרך פתח חצקלים את פיו והחל משתפך בפני שמחוני הנהג על מצבו ומעבריו.

אבל שמחה שמחוני לא טמן ידו בצלחת; פתח את תא הכפפות והחל ממטיר שפע של התחזקויות שהוא שומר לכל עת מצוא. ובכן, הבה נטה אוזן ונשמע: "רב חצק'ל, למה אתה חושב שאתה לא מצליח בעבודת ה', מי מכר לך את התותים האלה? וכי בגלל שאתה לא מרגיש שאתה כבר גאון מופלג וצדק עליון, אתה חושב שאתה כלום? ובכלל, מהיכן אתה יודע מה המדרגה שלך? הרי רבינו אמר שזה אחד מהניסיונות של האדם, שהוא לא יודע היכן הוא אוחז בעבודת ה'. וכמו שיש דיבור מ"הספר הנשרף": 'אם אדם היה יודע שהוא לא יודע כלום, לא היה לו שום נפילה בעבודת הבורא'.

"כלומר שההתגברויות הקטנות שאתה עושה בלי טעם ובלי ריח, הם עיקר הנחת רוח שאתה עושה לה', ואתה רץ בהם אלפים ורבבות פרסאות בעולמות עליונים. אם היית מרגיש כמה אתה פועל בכל דבר הכי קטן שאתה עושה, לא היתה לך בחירה בכלל...

"...ואני אספר לך סיפור: היה ל'חוזה' הקדוש מלובלין תלמיד בשם רבי שמואל מקאריב, שהייתה לו קבלה לא לבקש עזרה מבשר ודם. הגיע ערב פסח, ולא היה לו בבית כי אם את הבית. אבל הוא עמד בקבלתו ולא הודיע לאף אחד ממצבו. אך ה'חוזה' הקדוש 'ראה' את מצבו, ושלח אליו איזה גביר עם כל צרכי החג בשפע גדול.

"בליל הסדר ליבו של ר' שמואל עלה על גדותיו מאושר, שמחה והודיה לה', ועשה את הסדר בכאלה 'אורות'; הוא הרגיש שהוא טס בשמיים וחוטף מלאכים, פלאי פלאות. למחרת ביום השני של ליל הסדר הוא נרדם, והתעורר רק סמוך לחצות הלילה. מהר הוא קם והריץ את כל הסדר. להספיק אפיקומן לפני חצות, ארבע כוסות, אכילת מצה – תוך כמה דקות. היה לו כזה לב נשבר, והוא הרגיש שכזה ליל הסדר שפל לא היה לו מעולם. אחרי החג, כשנסע ללובלין אמר לו ה'חוזה': בא נראה את ה'סדרים' שלך. ביום הראשון, אה, שפל מאוד. היום השני – פשששש... מעולם לא היה לך ליל הסדר יותר גבוה מזה. לפעמים כשאדם מצליח, יש לו גאוה והוא מתרחק מה'. אבל כשיש לו לב נשבר וענוה – כמה הוא מתקרב להשי"ת...

"...טוב, חצקל'ה", סיים שמחוני, "הגענו, אתה רוצה לרדת?"

וחצקל'ה אמר: לא, כבר אפשר לחזור.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ר'

קנג רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:קנד רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:קנה רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ:קנו רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי:קנז רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי:קנח רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ:קנט רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהוָה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:קס רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:
נקרא  5  פעמים

לוח מודעות

למעלה