דיון ספרות יגון ואנחה

shira bira · 23/7/19

נכתב ע"י שני זאת אני :):
אבל הקלילים שמרחפים על הספרים, והעלילה הולכת לצידם, כנראה פחות נרתעים.

לא לגמרי מסכימה. יש את שאלת המניע והתועלת.
חשוב לי לקרוא ספרות שואה- פרוזה, אוטוביוגרפיה ומחקר אבל כל ספר כזה מערער אותי לכמה ימים.
ובכל זאת אמשיך לקרוא.

עט להשקיע · 23/7/19

כנגד ארבעה קוראים...

יש את מי שאוסף את עלוני ההתרמה למיניהם, בדגש על הסיפורים הקשים ביותר, על האבא שחלה ומצבו עלה וירד, עבר שנים בטיפולים, ולבסוף נפטר, והאמא בכלל בכימותרפיה, שני ילדים מיוחדים ובת אחת נורמלית בת חמש, ובלי להכנס למצב של הסבים..
קורא על הכורסא ומתרווח, אה.. ב"ה איזה חיים טובים יש לי...

ויש את מי שקורא ומזדהה, מרגיש ותורם.

יש את מי שקורא ספרות על כל מה שהוא לא רוצה לעבור, או לא מסוגל לעבור.

ויש את מי שקורא וחווה יחד עם הסופר את חיבוטי נפשו שלו..

שני זאת אני :) · 23/7/19

נכתב ע"י shira bira:
לא לגמרי מסכימה. יש את שאלת המניע והתועלת.
חשוב לי לקרוא ספרות שואה- פרוזה ,ומחקר אבל כל ספר כזה מערער אותי לכמה ימים.
ובכל זאת אמשיך לקרוא.

מסכימה. כל עוד יש תועלת וזאת בחירה שלך, והקריאה היא מתוך ידיעה שאת מפסידה בשביל משהו ששווה לך.
אבל כל הכיף הזה לקרא על צרות מומצאות שלא נותנות כלום, והחויה היא כמו מתקן לונה פארק שמערבל אותך ואת נהנית מלסבול, נראה לי רדוד משהו.

אשר שרבר · 23/7/19

אני בכלל הייתי הולך על הורמונים שמשתחררים לנו במוח כשאנחנו מתרגשים.
הרגשות שלנו הולכים ונעשים קהים, אנחנו מתרגלים לדבר על הכל, להחצין רגשות להתעסק וללעוס אותם. משכך אנחנו מתרגשים רק מאקסטרים.
או אקסטרים בדיוני של יונה ספיר ודומיו/ה או אקסטרים רגשי של ליבי קליין ודומותיה.
או יקפוץ ממטוס מעל שמי בגדד ויפול בין כדורים לתוך רכב בוער ויתניע אותו עם יד חבושה של שבר פתוח ומדמם.
או ינצל מסכין של אשה סכיזונפרנית אחרי סרטן ואבא שלו מת מתאונת דרכים שהשאירה אותו בלי ידיים ורגליים.

shira bira · 23/7/19

נכתב ע"י אשר שרבר:
כהים

*קהים

אשר שרבר · 23/7/19

נכתב ע"י shira bira:
*קהים

תוקן, אבל אני משער שיש מה לומר גם על התוכן

shira bira · 23/7/19

נכתב ע"י אשר שרבר:
תוקן, אבל אני משער שיש מה לומר גם על התוכן

בהחלט.

נכתב ע"י אשר שרבר:
אני בכלל הייתי הולך על הורמונים שמשתחררים לנו במוח כשאנחנו מתרגשים.
הרגשות שלנו הולכים ונעשים קהים, אנחנו מתרגלים לדבר על הכל, להחצין רגשות להתעסק וללעוס אותם. משכך אנחנו מתרגשים רק מאקסטרים.
או אקסטרים בדיוני של יונה ספיר ודומיו/ה או אקסטרים רגשי של ליבי קליין ודומותיה.
או יקפוץ ממטוס מעל שמי בגדד ויפול בין כדורים לתוך רכב בוער ויתניע אותו עם יד חבושה של שבר פתוח ומדמם.
או ינצל מסכין של אשה סכיזונפרנית אחרי סרטן ואבא שלו מת מתאונת דרכים שהשאירה אותו בלי ידיים ורגליים.

אז מהי המסקנה?

אשר שרבר · 23/7/19

נכתב ע"י shira bira:
אז מהי המסקנה?

שזו הסיבה שהציבור הרחב צורך ספרות אקסטרים. כנראה שאדם הרוצה לנוח בשבת אחר הצהריים לא מחפש סיפור קלאסי אלא משהו שישאב את כל כולו.

שני זאת אני :) · 23/7/19

נכתב ע"י אשר שרבר:
שזו הסיבה שהציבור הרחב צורך ספרות אקסטרים. כנראה שאדם הרוצה לנוח בשבת אחר הצהריים לא מחפש סיפור קלאסי אלא משהו שישאב את כל כולו.

וזה כמו סמים קלים לפעמים, מעיף את הרגש, ומנחית חזרה לא תמיד בהרגשה הכי נוחה.

אשר שרבר · 23/7/19

נכתב ע"י שני זאת אני :):
וזה כמו סמים קלים לפעמים, מעיף את הרגש, ומנחית חזרה לא תמיד בהרגשה הכי נוחה.

בעיתון חרדי כותבים שזה כמו גז צחוק

מ"ם · 23/7/19

נכתב ע"י אשר שרבר:
אני בכלל הייתי הולך על הורמונים שמשתחררים לנו במוח כשאנחנו מתרגשים.
הרגשות שלנו הולכים ונעשים קהים, אנחנו מתרגלים לדבר על הכל, להחצין רגשות להתעסק וללעוס אותם. משכך אנחנו מתרגשים רק מאקסטרים.
או אקסטרים בדיוני של יונה ספיר ודומיו/ה או אקסטרים רגשי של ליבי קליין ודומותיה.
או יקפוץ ממטוס מעל שמי בגדד ויפול בין כדורים לתוך רכב בוער ויתניע אותו עם יד חבושה של שבר פתוח ומדמם.
או ינצל מסכין של אשה סכיזונפרנית אחרי סרטן ואבא שלו מת מתאונת דרכים שהשאירה אותו בלי ידיים ורגליים.

זה נשמע לי כמו מפלט קל מדי.

את ההרפתקאות אוהבים בגלל אדרנלין.
את הסבל אוהבים בגלל אנדורפינים.
את הקומיקס אוהבים בגלל רדידות.
את הספרות אוהבים בגלל המוניות.

בואו ניתן קצת יותר קרדיט לציבור הקוראים.
ננסה להבין אותו במקום לשפוט אותו.

אולי דווקא אנחנו המבינים בעם בע"מ מנותקים, סוג של אנשי רוח שמאל שלא באמת יודעים מה טוב, והספרים הללו הם הביבי נתניהו של הציבור.

או שנכיר בזה שיש הנאה של שניצל וינאי ויש הנאה של ארטיק שוקו-שוקו. כל דבר מתאים לזמנו (בהבדלת שש שעות כמובן).

RACHELIZ · 23/7/19

אני מריחה שבוע קולינריה באוויר
@שניצל
@נקניק
@מסטיק
*
חושבת שכל אחד בסופו של דבר מתחבר למה שנוגע בו.
ובין שני הסגנונות שהוצגו יש גם הרבה אמצע.

מ"ם · 23/7/19

הנה אציע פתרון אחר למשל:

לאנשים יש בעיה בחיים עם הנושאים המורכבים. הם לא יודעים איך להתייחס אליהם. הבעיה היא גם רגשית וגם מעשית: לא יודעים איך להגיב לחבר שמספר על בעיה שיש לו. לא יודעים במה זה כרוך ולא תמיד נעים לשאול ולא ברור איך לעשות זאת בצורה שלא תיתפס כחטטנית.

הקוראים עטים על ספרים שעוסקים בנושאים ה"בעייתים" הללו כמוצאי שלל רב. הנה הספר שיכול להנגיש להם את הנושא, לאפשר להם לחוות אותו, להכיר אותו ובמידה מסוימת להתמודד איתו בלי להתמודד איתו באמת.

זו גם התועלת וההנאה בספרים מהסוג הראשון שהוזכרו לעיל כחיוביים (כמו לחיות וחצי), עצם העיסוק בנושא הזה כניסיון לפרק מוקשים ולא רק מצד הריגוש.

לא יודע אם זה ההסבר הנכון או שאין לו קשר למציאות, אבל זו לפחות דוגמה איך אפשר להסביר את הצורך של הציבור בספרות מסוימת בלי לשפוט אותו. אשמח לקרוא הסברים נוספים.

שרה מגן · 23/7/19

נכתב ע"י רפ:
לסיכום: לדעתי, גם ספרים על קשיים, וגם ספרים על צרות קשות ורעות, לא אמורים לגרום סבל למי שקורא אותם.
מה דעתכם?

לקורא האינטלגנט יש בחירה אם לקורא ספר או לא, ואמורה להיות לו שליטה עצמית לגבי החומרים שמתאים לו לקרוא בכל נקודת זמן שהיא, ולכן זו נראית לי שאלה לא כל כך רלוונטית, משום שהסופר ש-בין היתר- חושב על הקורא. חושב -בין היתר - גם - על עצמו, ועל תפוצת ספרו. ואם ספרי "צרות וקשיים" מביאים לו "שמחה וששון" ורייטינג גבוה, סביר להניח שהם יכריעו את הכף, ולא הקושי של קוראים מסויימים.

נכתב ע"י מ"ם:
למה הציבור אוהב את הספרות הזו?

זה נשמע בוטה אבל השאלה שעלתה לי מול השאלה שהעליתם היא, למה אנשים מתאספים כשמגיע אמבולנס?

או למה אנשים עושים דברים מסוכנים כדי לחוות ריגושים?

וככל שהריגוש מוקצן יותר הוא משכר יותר.

אנשים אוהבים להתרגש, רגש מתבטא באופנים שונים כמו שמחה, עצב, כעס, שמאה, רחמים ועוד
וליתר דיוק, להרגיש כיצד הכח שלהם בא לידי ביטוי.
קריאה בספר מוקצן רגשות היא התנסות זוטה בחוויה הקשה ולאחר מכן חוויה של התגברות ושחרור.
ולכן אנשים יתקשו לקבל "סופים" טרגיים באופן מוחלט. משום שחוויית חוסר האונים, דוחה.
אלא אם כן הטראגיות היא כלפי דמות שלילית, ומבטאת את התגברות הכח החיובי שבספר.

אשר שרבר · 23/7/19

נכתב ע"י מ"ם:
זה נשמע לי כמו מפלט קל מידי.

את ההרפתקאות אוהבים בגלל אדרנלין.
את הסבל אוהבים בגלל אנדורפינים.
את הקומיקס אוהבים בגלל רדידות.
את הספרות אוהבים בגלל המוניות.

בואו ניתן קצת יותר קרדיט לציבור הקוראים.
נסה להבין אותו במקום לשפוט אותו.

אולי דווקא אנחנו המבינים בעם בע"מ מנותקים, סוג של אנשי רוח שמאל שלא באמת יודעים מה טוב, והספרים הללו הם הביבי נתניהו של הציבור.

או שנכיר בזה שיש הנאה של שניצל וינאי ויש הנאה של ארטיק שוקו-שוקו. כל דבר מתאים לזמנו (בהבדלת שש שעות כמובן).

מקבל את הביקורת
ובכל זאת, פלאפל היא לא מנה הכי משובחת למרות שהיא נאכלת לרוב העם ובכל זמן.
ואם נהיה יותר עדינים, בטהובן או שוואקי?
אני לא שופט אלא מנסה לנתח מציאות, חושב שזה עונה על שתי צרכים שונים, לפעמים אצל אותו בנאדם בזמנים שונים לפעמים אצל אנשים שונים.
רוב העם צורך שוואקי (לא משנה שטרייכר ריבו או חיים ישראל, אל תתקטננו) אבל ברור שהקלאסיקה היא מוצרט.

יאן · 23/7/19

ספר זה כמו חטיף.
אם אין לו טעם חזק אז זה לא.

מ"ם · 23/7/19

נכתב ע"י אשר שרבר:
מקבל את הביקורת
ובכל זאת, פלאפל היא לא מנה הכי משובחת למרות שהיא נאכלת לרוב העם ובכל זמן.
ואם נהיה יותר עדינים, בטהובן או שוואקי?
אני לא שופט אלא מנסה לנתח מציאות, חושב שזה עונה על שתי צרכים שונים, לפעמים אצל אותו בנאדם בזמנים שונים לפעמים אצל אנשים שונים.
רוב העם צורך שוואקי (לא משנה שטרייכר ריבו או חיים ישראל, אל תתקטננו) אבל ברור שהקלאסיקה היא מוצרט.

אכן, רציתי להביא חלק מהדוגמאות הללו ודומותיהן.
אלו אכן דוגמאות לכך שיש מקום לכל אחד מהז'אנרים, בזמנו ובמצבו.
אי אפשר לעשות דה-לגיטימציה לסגנון אחד מהם ולטעון שהוא עונה לצרכים נפשיים ירודים בלבד או לומר לציבור "אל תקנו שוואקי".

אשר שרבר · 23/7/19

נכתב ע"י מ"ם:
אכן, רציתי להביא חלק מהדוגמאות הללו ודומותיהן.
אלו אכן דוגמאות לכך שיש מקום לכל אחד מהז'אנרים, בזמנו ובמצבו.
אי אפשר לעשות דה-לגיטימציה לסגנון אחד מהם ולטעון שהוא עונה לצרכים נפשיים ירודים בלבד או לומר לציבור "אל תקנו שוואקי".

ועדיין השמאלנים אממ קצת 'נחשבים' יותר...
וזה גם גיל כזה שהולכים לקונצרטים ושותים סודה. אבל זה כבר קשור לסכרת

שני זאת אני :) · 23/7/19

נכתב ע"י מ"ם:
הקוראים עטים על ספרים שעוסקים בנושאים ה"בעייתים" הללו כמוצאי שלל רב. הנה הספר שיכול להנגיש להם את הנושא, לאפשר להם לחוות אותו, להכיר אותו ובמידה מסוימת להתמודד איתו בלי להתמודד איתו באמת.

נכון שזאת רק דוגמא, אבל יש להקשות גם עליה, רב הספרים אכן נותנים כלים להתמודדות במצבים אמיתיים?

אשר שרבר · 23/7/19

נכתב ע"י שני זאת אני :):
נכון שזאת רק דוגמא, אבל יש להקשות גם עליה, רב הספרים אכן נותנים כלים להתמודדות במצבים אמיתיים?

אבל נותנים רושם של היכרות עם מצבים מסקרנים

דיון ספרות יגון ואנחה

צוות הנהלה

עימוד ועיצוב מקצועי

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

צוות הנהלה

משתמש סופר מקצוען

צוות הנהלה

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

אשכולות דומים

פסח כשר ופרימיום!

תגיות נפוצות