"מיומנו של נוסע מתמיד"

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
בעקבות השראה מהרעיון הנפלא של @מנוחהלה באשכול "מיומנה של נוסעת מתמידה" (ראו כאן: https://www.prog.co.il/threads/מיומנה-של-נוסעת-מתמידה.460198/) עלה ברעיוני להרחיב את מעגל סיפורי הנסיעות לנסיעות ברחבי העולם.
ולא, שלא תטעו - לא מדובר כאן בהכרח בסיפורים אקזוטיים ו/או מעוררים השראה במיוחד. גם סתם סיפורים קטנים ונחמדים יתקבלו בברכה. בדיוק כמו מה שאני מתכונן להעלות לכאן עוד רגע.

הבהרה: שם האשכול נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לשני המינים באותה מידה.
וברצינות - שיניתי את שם האשכול רק בגלל שם האשכול הנ"ל.
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
התיישבתי במטוס, כשאני מגלה לצערי שלידי יושב לו בחור מגודל. לא שיש לי בעיה אישית עם בחורים מגודלים, רק שלפעמים הם תופסים מושב וחצי (כלומר – על חשבוני), וגם את הידית שלפחות חציה יכולה להיות שלי... כמו"כ באופן כללי אני מעדיף לשבת ליד מושב ריק. לא צריך להסביר למה.

לפני שההמראה התחילה, הוא פנה אלי בחיוך רחב ושאל באנגלית: "פעם ראשונה לבוקרשט?" השיחה התגלגלה מהר מאוד, ונודע לי שהבחור הזה, שנראה כמו גוי אמריקאי ממוצע, גר כמה דקות נסיעה מלייקווד (פריהולד, למי שמכיר) והוא נהנה מאוד לבוא לארץ (זו לו הפעם השלישית) כי כאן הוא מרגיש חלק מהקהילה.

לא יכולתי להימנע מהמחשבה על כך שיכולתי לפגוש אדם זה בכל תחנת דלק אמריקאית ולא לזרוק בו אפי' מבט אחד, והנה הוא מתברר כאדם יהודי בעל רגש חם ליהדות, גם אם לא בדיוק יודע מה זה אומר... (ברצינות, כבר רציתי לערוך איתו שיחת קירוב מעמיקה...)
 

אפקטכתיב

משתמש מקצוען
התיישבתי במטוס, כשאני מגלה לצערי שלידי יושב לו בחור מגודל. לא שיש לי בעיה אישית עם בחורים מגודלים, רק שלפעמים הם תופסים מושב וחצי (כלומר – על חשבוני), וגם את הידית שלפחות חציה יכולה להיות שלי...
אהבתי את התיאורים האלה הם יצירתיים.(מזכיר את ולדר קצת, לא?)
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
תודה על האשכול. הוא גרם לי לפשפש במעמקי זכרוני ולהתחרט, בפעם המי יודע כמה, על כך שמעולם לא כתבתי יומן מסע.

ובכל זאת, חוויה מהשנה.
בחורף הלכנו לונציה. ונציה וחורף, ככה יודעים רוב הישראלים, לא מומלצים ביחד, אבל זה לא הרתיע אותנו.
עוד בתחנת המוניות (יאכטות) פגשנו את הזוג הישראלי הראשון באיטליה. אמרנו שלום, דיברנו קצת בעברית בעלת מבטא מחריד, ונוכחנו בעובדה כי הזוג שמולנו לא רועד רק מהקור, אלא בעיקר בגלל הפחד מהקור.
יומיים טיילנו, נהנינו וצחקנו גם כשהקור היה מחריד. היה טיול מוצלח. קפוצ'ונים וכובעים (וגם כפפות תואמות) השלימו את החסר.
בדרך חזור, כבר בשדה תעופה, פגשנו את הזוג עוד פעם. שלום שלום מה נשמע נימוסיים, נו, איך היה?
"נורא", הם עונים בפנים עגומות. "נורא ואיום. היה קררר".
המהמנו באמפתיה. הזדהינו עם החלק השני של המשפט, בהחלט היה קר.
אבל להם היה טיול נורא ואיום. ואנחנו היינו באותו מקום, וגם אצלנו היה קר. ובכל זאת לנו היה טיול נפלא, למרות אותם תנאים.
התנאים, רציתי לצעוק להם במטוס, כשהם הצטופפו להם במרירות במושבים הלא נוחים בעליל - בעוד אנחנו התרחבנו על אותו הגודל בדיוק, לא רק הם מה שעושים את החוויה.
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
ולהתחרט, בפעם המי יודע כמה, על כך שמעולם לא כתבתי יומן מסע.
כמוני כמוך! אמנם כתבתי יומן מסע באופן חלקי, אולם לצערי אף פעם לא כתבתי משהו מושלם, וגם לא על כל המסעות שלי, אשר רבות הן.
המזל הוא שאני זוכר די טוב את רוב המסעות שלי, כך שאני עדיין יכול לכתוב, אלא שלעתים העצלנות היא יריבה חזקה מדי...:(
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
ונציה וחורף, ככה יודעים רוב הישראלים, לא מומלצים ביחד, אבל זה לא הרתיע אותנו.
אני אוהב את הגישה הזאת!
דיברנו קצת בעברית בעלת מבטא מחריד
למה מבטא מחריד?
התנאים, לא רק הם מה שעושים את החוויה.
לפעמים דווקא התנאים עושים את החוויה! [דוגמה קטנה, קצת פחות קשורה אבל ממחישה את הרעיון. כולם יודעים שפולין בחורף זה, עפעס, די קר בלשון המעטה. אבל דוגרי - אין כמו להיכנס למיידאנק או לאושוויץ כשהכל מושלג! התחושות שונות לגמרי מאשר להיכנס כשהכל פורח בדשא ירוק ומלבלב. (אמנם אין להכחיש שגם הדשא יכול לתת תחושה מזעזע, מזווית הפוכה. כשהכל פרח בדיוק כך, נשרפו אנשים!)].
 

palm

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
-נקלענו לעסק ביש. אה, ירמיהו?
-שמע יחזקאל, חכה בשקט, עוד מעט הכל יהיה בסדר.
-איך?
-חכה, אמרתי. סמוך עלי.
ירמיהו מסיט מבטו מיחזקאל, כאילו לא מתכנן איתו קואליציה ממש ברגעים אלה.
ירמיהו ויחזקאל, שניהם 'בעלי מידות', חולקים ספסל אחד על סיפון המטוס כשביניהם מפריד מושב אחד המיועד לשותף שלישי.
השותף, גלוי הקרקפת, עטור לראשו קשת שאזניות צמודות לו וקצות אצבעותיו מחליקות על המסך החדיש והמבריק שבידיו. לא נוח לו, לחוץ לו, הוא נמחץ בין בעלי המידות אך הוא ממשיך בנימוס שקט להתעמק בעיסוקיו ובצלילים הלועזיים הבוקעים מאזניותיו .
-נו, ירמיהו...
-רגע, סבלנות, חכה! אך תוך כדי דיבור ירמיהו מתחיל לזוע בכבדות, קצת ימינה, קצת שמאלה, מתכופף לתיק, מעלה, מוריד...
-אתה רואה יחזקאל? ככה, עשה אחרי, חקה אותי. עוד רגע תראה שהכל מסתדר ושכננו ימצא לעצמו מקום מתאים יותר. רק קצת סבלנות וכבר המקום ירווח. ומהרגע הבא, השותף הזר מתחיל להכיל בשתיקה נימוסית גם את פעילותו הקואליציונית של שכנו מימין.
מעל ראשו הכפוף, ירמיהו ויחזקאל צולבים מבטים רבי משמעות וסיפוק אך חסרי סבלנות בעליל. ומנגד, שותפם סבלן ושתקן להפליא עד שהוא מערער את בטחונם ביכולתם להזיז משהו, או מישהו.
הדיילות עוברות בין הטורים ומחלקות את המנות הראשונות לנוסעים שהזמינו אוכל כשר או דיאטתי והנה הגיע גם תורם של מיודעינו הידידים לקבל את הזמנתם הכשרה. הם פותחים את השולחנות המיניאטוריים שלפניהם ומקבלים בחיוך ותודה את שלהם.
על אתר,עוד לפני שהספיקו לפתוח את אריזת המנה והאידים החמים עוד לא מתפשטים, שכנם מסיר את קשת השמע מאזניו ושואל ביידיש אותנטית וגאה: "וועמענס הכשר האט עס?"
--- ---
בום! --- שוק! -
הוא יהודי, והוא הבין הכל, היה עד למחתרת...
הדקות הבאות חלפו בדממה מעיקה ומצליפה שנשברה בסוף ע"י השכן שהמשיך להיות מנומס.
את המשך הטיסה הם העבירו בשיחה נעימה בלי לחץ או דוחק. היה להם נעים, שבת אחים.
מיותר לציין שמאז, מעולם לא ניסו שוב את מזלם בדרך התזזתית. די היה להם הלימוד האחד.

בקורת תתקבל בברכה
 
נערך לאחרונה ב:

שני זאת אני :)

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
-נקלענו לעסק ביש. אה, ירמיהו?
-שמע יחזקאל, חכה בשקט, עוד מעט הכל יהיה בסדר.
-איך?
-חכה, אמרתי. סמוך עלי.
ירמיהו מסיט מבטו מיחזקאל, כאילו לא מתכנן איתו קואליציה ממש ברגעים אלה.
ירמיהו ויחזקאל, שניהם 'בעלי מידות', חולקים ספסל אחד על סיפון המטוס כשביניהם מפריד מושב אחד המיועד לשותף שלישי.
השותף, גלוי הקרקפת, עטור לראשו קשת שאזניות צמודות לו וקצות אצבעותיו מחליקות על המסך החדיש והמבריק שבידיו. לא נוח לו, לחוץ לו, הוא נמחץ בין בעלי המידות אך הוא ממשיך בנימוס שקט להתעמק בעיסוקיו ובצלילים הלועזיים הבוקעים מאזניותיו .
-נו, ירמיהו...
-רגע, סבלנות, חכה! אך תוך כדי דיבור ירמיהו מתחיל לזוע בכבדות, קצת ימינה, קצת שמאלה, מתכופף לתיק, מעלה, מוריד...
-אתה רואה יחזקאל? ככה, עשה אחרי, חקה אותי. עוד רגע תראה שהכל מסתדר ושכננו ימצא לעצמו מקום מתאים יותר. רק קצת סבלנות וכבר המקום ירווח. ומהרגע הבא, השותף הזר מתחיל להכיל בשתיקה נימוסית גם את פעילותו הקואליציונית של שכנו מימין.
מעל ראשו הכפוף, ירמיהו ויחזקאל צולבים מבטים רבי משמעות וסיפוק אך חסרי סבלנות בעליל. ומנגד, שותפם סבלן ושתקן להפליא עד שהוא מערער את בטחונם ביכולתם להזיז משהו, או מישהו.
הדיילות עוברות בין הטורים ומחלקות את המנות הראשונות לנוסעים שהזמינו אוכל כשר או דיאטתי והנה הגיע גם תורם של מיודעינו הידידים לקבל את הזמנתם הכשרה. הם פותחים את השולחנות המיניאטוריים שלפניהם ומקבלים בחיוך ותודה את שלהם.
על אתר,עוד לפני שהספיקו לפתוח את אריזת המנה והאידים החמים עוד לא מתפשטים, שכנם מסיר את קשת השמע מאזניו ושואל ביידיש אותנטית וגאה: "וועמענס הכשר האט עס?"
--- ---
בום! --- שוק! -
הוא יהודי, והוא הבין הכל, היה עד למחתרת...
הדקות הבאות חלפו בדממה מעיקה ומצליפה שנשברה בסוף ע"י השכן שהמשיך להיות מנומס.
את המשך הטיסה הם העבירו בשיחה נעימה בלי לחץ או דוחק. היה להם נעים, שבת אחים.
מיותר לציין שמאז, מעולם לא ניסו שוב את מזלם בדרך התזזתית. די היה להם הלימוד האחד.

בקורת תתקבל בברכה
אמיתי?
כתוב טוב, רהוט, משעשע.
לדעתי השורה האחרונה מיותרת.
 

פסיק

עורך תורני וכותב תוכן
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עריכה תורנית
הוא הסתכל עלי במבט קר מחוסר הבעה.
משום מה, החיוך שהיה מרוח על פניו עד להופעתי שקידם את כל הממתינים שלפני ב"וואלקום טו בעלג'ן אנד אנג'וי יור טריפ" נמוג ונעלם, ואת מקומו תפס קמיצת שפתיים מלווה במבט חמור ובוחן.

אני, בחור ישיבה תמים, לא מבין מילה באנגלית כ"ש וכ"ש בפלמית או צרפתית מסתכל על הפרצוף שלו, ומנסה במיטב כשרוניי לזהות אם המילים שהוא אומר תוך כדי שהוא זורק את עיניו מדרכוני לפרצופי הלוך ושוב מכוונות אלי, או אולי לעבר חברו היושב לידו שהספיק כבר לחתום על שלושה דרכונים בה בעת שאני עדיין עומד שם וממתין לדיני שיחרץ.

התבוננתי בגבותיו המקושתות מסרבות להירכך, וחששותיי רק החמירו. היואיל בטיבו להכניסנו לבלגיה או ישלח אותי הביתה כאחד המסתתנים? - זרקתי את משקלי מרגל לרגל, תוך כדי שאני לוחץ את הלחצן שעל ידית המזוודה עלו וירוד.

"וויי אר יו קומינג טו בלג'ן" שמעתי אותו פתאום צועק, מישר מבטו אלי.

אה, מדבר אלי? למה אתה לא אומר?!
למה לצעוק סתם? רק תגיד ואענה לך על כל שאלותיך, במשפט המדוקלם עלי שפתי מאז עלתה ההצעה שאסע לחתונתו של קלמן.

"איי דונט ספיק אינגליש" אמרתי בבטחה.

...

"אה, דטס וויי יור קומיג טו בלג'ן?" שמעתי את קולו מעבר לזכוכית, צוחק לועג.

"או קיי"

"גאו"

אמר, חייך, חתם, שחרר.

סוף סוף המשפט הזה בא לידי שימוש.
 
נערך לאחרונה ב:

יאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
הוא הסתכל עלי במבט קר מחוסר הבעה.
משום מה, החיוך שהיה מרוח על פניו עד להופעתי שקידם את כל הממתינים שלפני ב"וואלקום טו בעלג'ן אנד אנג'וי יור טריפ" נמוג ונעלם, ואת מקומו תפס קמיצת שפתיים מלווה במבט חמור ובוחן.

אני, בחור ישיבה תמים, לא מבין מילה באנגלית כ"ש וכ"ש בפלמית או צרפתית מסתכל על הפרצוף שלו, ומנסה במיטב כשרוניי לזהות אם המילים שהוא אומר תוך כדי שהוא זורק את עיניו מדרכוני לפרצופי הלוך ושוב מכוונות אלי, או אולי לעבר חברו היושב לידו שהספיק כבר לחתום על שלושה דרכונים בה בעת שאני עדיין עומד שם וממתין לדיני שיחרץ.

התבוננתי בגבותיו המקושתות מסרבות להירכך, וחששותיי רק החמירו. היואיל בטיבו להכניסנו לבלגיה או ישלח אותי הביתה כאחד המסתתנים? - זרקתי את משקלי מרגל לרגל, תוך כדי שאני לוחץ את הלחצן שעל ידית המזוודה עלו וירוד.

"וויי אר יו קומינג טו בלג'ן" שמעתי אותו פתאום צועק, מישר מבטו אלי.

אה, מדבר אלי? למה אתה לא אומר?!
למה לצעוק סתם? רק תגיד ואענה לך על כל שאלותיך, במשפט המדוקלם עלי שפתי מאז עלתה ההצעה שאסע לחתונתו של קלמן.

"איי דונט ספיק אינגליש" אמרתי בבטחה.

...

"אה, דטס וויי יור קומיג טו בלג'ן?" שמעתי את קולו מעבר לזכוכית, צוחק לועג.

"או קיי"

"גאו"

אמר, חייך, חתם, שחרר.

סוף סוף המשפט הזה בא לידי שימוש.

אני תמיד "לא מבין" מילה ממה שמדברים אלי.
תהיה טמבל ולא יחפרו לך
 

Without meaning

משתמש מקצוען
פסענו לאיטנו, בולעים את המראות השונים, האוירה האחרת ומאד מאד נהנים מהחו"ליות המבצבצת מכל פינה-עיירה שקטה ונחמדה בתים פרטיים הרבה ירוק וכל כך לא ישראל,
הילדים רצו לפנינו, נהנים, נעצרים לפני התפצלות וצועקים-
אממאאא ימינה או שמאלה???
הסיתי אותם בתנועת אצבע חרדה מעיפה מבטים לכל הכיוונים שמעו?לא, הרחוב ריק למדי,נשמתי בהקלה ומיהרתי קדימה:
הקשיבו ילדים, לא מספיק הדגשתי לפני שבאנו לפה, אסור שהתושבים ישמעו את העברית שלנו, ברור?
אז איך נדבר ?שאלה אילה בתמימות,
בשקט!השבתי לה נחרצות ובעצם אולי מוטב שלא תדברו בכלל עד שנסע מפה, לא נקח סיכונים עם השפה הזו!
המשכנו בדממה,בולטים עד מאד במראינו הכל כך שונה אני עם הבגדים הכל כך ישראליים שלי בעלי עם החליפה הקצרה והכובע,
חצינו את מגרש המכוניות ונעצרנו נפעמים מול בית הכנסת גדול המימדם שהתנשא מולנו,

'סאטמר היא החסידות הגדולה בעולם' ,לאט לי בעלי בשקט לתוך אוזני,
ופה במונרו ,זה המרכז שלהם

צלמנו והמשכנו הלאה.
 

palm

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
אואוו, איזה טריק ספרותי יפה
ועל הדרך אוסיף, לא צריך כ"כ לפחד לדבר, זה לא כ"כ מסוכן ואתם לא ישראלים ראשונים
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
רבותיי, המטרה מתפספסת. התכוונתי שיכתבו כאן סיפורים אמיתיים בלבד!
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
סיפרה לי היום חברה, פעילה במקומות רבים מסביב לעולם:
הייתי בשדה תעופה, מעבירה את הדרכון שלי לביקורת. הפקידה בחנה את מסלול הטיסות שלי. מארה"ב ללונדון, מלונדון לישראל, מישראל לאוסטריה, מאוסטריה שוב לישראל...
"מאדאם", היא אומרת לי בנוקשות, "מה היעד הסופי שלך?"
הסתכלתי עליה ושתקתי.
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

תגובות
16
צפיות
1K

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  9  פעמים

לוח מודעות

למעלה