עלטה, זה רק הירח שמאיר כאן את החושך. העצים לא בתנועה כלל, הם עומדים כדוממים. צרצור דק של צרצרים מכל הכיוונים ומכוניות ששועטות מידי פעם בכביש הדו סיטרי החשוך.
אסור לעקוף בכביש דו סיטרי, התאונות הכי מחרידות מתרחשות בעקיפה.
אני מגיע לשם כל פעם מחדש, מזדעזע מהמראות שמיסרים אותי שורטים בציפורנים חדות, משאירים דם על קירות ליבי.
גם עכשיו בכביש פורוש שוררת חשכה מוחלטת, בדרך כלל הדרך מוארת, אני תוהה מה גרם להפסקת חשמל, בדכ יש כאן אנשים שעושים הליכה הפעם החושך הרתיע אותם, משאיר את הכביש ריק.
כשאני מגיע להתרחשות אני מנסה לעצום את העינים, ולא להסתכל על הדמויות המדממות על הכביש, נמצאים שם אנשי מדא ואיחוד הצלה, שלוש ניידות טיפול נמרץ.
שלושה כלי רכב מעורבים בתאונה העוקף הנעקף וזה שבחוסר מזלו בדיוק הגיע ממול.
אני מנסה להתקרב להגיע לדני ושומע ויכוח בין שני הרופאים של מד"א.
"תעזוב את הבחור, יש לו דום לב" זה דר גיל "יש כאן מבוגר צריך עזרה איתו" דר בדיר מביט בדני ואז בשימי המבוגר ומקבל החלטה, הוא הודף אותי בגסות ומבצע בדני החייאה, קריאותיו של דר גיל לא עוזרות ודר בדיר לא מתיאש הוא נותן את נשימתו ולא משחרר אותו מבין ידיו.
אני עומד מהצד, מביט על דר בדיר, אם לא היה כל כך חם היתי חושב שיורד מבול. הוא רועד והזיעה שניגרת ממנו שוטפת גם את דני.
ארבעים דקות אני ממתין בשקט בד"ר בדיר מעריץ אותו, הוא לא מתייאש.
מעלים את דני לאמבולנס אני אחריהם, ורק שהם מגיעים לבית חולים הלב של דני מאותת ואני מבין שלא צריך אותי.
הוא ניצח אותי דר בדיר, הוא הציל את דני מהמוות ונתן לו חיים!
אפטר:
המספר זה מלאך המוות,
אחרי ששמעתי היום סיפור כזה אמיתי.רופא שלא התייאש והציל חולה לאחר דם לב.
והרעיון זה מהספר גנבת הספרים!