דיון שבוע האיור - אשכול פתיחה בפורום סופרים

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
אם מדובר בשילוב של קומיקס - כלומר קוביות ציורים עם בלוני דיבור, לצד קטעי טקסט, אני מתנגדת בגלל כל מה שמרים יעל אמרה. הבאנו הביתה כמה יצירות כלאיים כאלה. ההרגשה היתה כאילו הסופר מנסה לשכנע את הילדים "המפונקים, ההיפראקטיביים חסרי חשק ודימיון" לקרוא יותר טקסטים. וכפיצוי נתן להם מעט קומיקס, כי הלא ילדים לא יכולים לחיות בלי קומיקס, כידוע...

ובאמת, כמו שנתן גלנט אמר, במשפחה שלנו הוויזואל ניצח. אפילו אצלי! (שונאת קומיקסים). הפעולה הכי עצלנית שאני יכולה לעשות כרגע כדי לצלוח את הספר הזה בשלום, הוא להסתכל בקומיקס, (להתרשם מהרמה הנמוכה של הסיפור) ולסגור את הספר בתחושת אכזבה. הקומיקס פשוט בולט יותר לעין. קשה לי מאוד להתרכז בטקסט כאשר יש לי כזה מסר מיידי וצבעוני לידו.

אבל: אם מדובר באיורים אילמים שמלווים טקסט עשיר - אני בעד! פעם היו המון ספרים כאלה, לאן הם נעלמו? אני כמובן לא מדברת על ספרונים לילדים. טקסט כמו שצריך, עם ציורים מדי פעם ששוברים את החד - גוניות, שמעניקים איזה הפסקה. זה כמו ממתק. ואם הציורים לא רק ממחישים את מה שכתוב, אלא מוסיפים עוד פן לדברים, כמו הספר של נתן גלנט... הלוואי. תעשו את זה.

הלוואי גם שזה יחזיר לציירים את הביטחון לצייר ידני.
תודה.
נסכם: בגעציל (לדוגמה, כמובן...) כשהציורים הם רק ליווי לטקסט, התמהיל כן עובד?
כי בעבר הרחוק הרבה ספרים היו ככה, מארק טווין וכולי.
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
מה יותר קל, להביע משהו במילים, או בפנטומימה? ויזואל זה כמו פנטומימה. לפעמים זה משעשע, קליל ומעניין, אבל ברוב המקרים קצת מתסכל ומקשה להעביר את המסר. במיוחד כשלא מדובר במסרים פשוטים כמו "תאכלו אוכל בריא". ככה זה בעיניי.

תלוי מה.

המאיירות יכולות להעביר באיור אחד פשוט, את כל המראה החיצוני של הדמויות. לא רק גבוה/רזה, אלא גם השתייכות קהילתית, קוי אופי, לבוש, מצב משפחתי.

כל זה מבחינת הכותבת הספרותית הוא אקספוזיציה - מידע מקדים שהיא אמורה לתת איכשהו, בצורה שלא תשעמם את קוראיה.

חלק מהאמנות בכתיבה זה להשחיל אקספוזיציות בלי לאבד קוראים. המאיירים פטורים מהחלק הזה.
 

שירי כהן

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
למה לא ראיתי את האשכול הזה עד עכשיו? (אייקון תוהה)
ברוכים הבאים!
אני רוצה ליצור שיתוף פעולה. מישהו יכול ללמד אותי איך כותבים קומיקס?
אשמח לענות לך, אבל נדמה לי שתקפדי את ראשי שלא עניתי לך על שאלותיך במייל קודם כל :)
נשמח לשמוע מהזווית של מאיירים את יחסי העבודה בין כותב למאייר,

מי מתווה את אופי האיור באיורים מביעים בצדי ספרות ילדים. איך בוחרים מאייר (חבריה, עדכנו את תיקיות העבודה שלכם, חיפשתי פעם וזה היה מבלבל להחריד).

מה טווח מחירים נורמלי ואם זה כל כך יקר איך יוצאים כל יום לאור עוד שמונה קומיקסים.

האם הוצאת ספרוני ילדים משתלמת רק כשהמאייר הוא גם הכותב או בנתחי שוק ענקיים (ציבור כללי, חו"ל).
כשהכותב הוא זה שבוחר את המאייר - כבר נעשתה התוויה של אופי האיור,
כי הכותב בוחר את סגנון האיורים שמצאו חן בעיניו.
כשיש שיתוף פעולה בין סופר למאייר - גם חייבת להיות כימיה בסיסית וחיבה משותפת לסגנון מסוים, גם אם לא אחיד במאה אחוז.
ובעל המאה הוא בעל הדעה בכל מקרה :)
כל יום יוצאים לאור המוני קומיקסים זולים.
לא כל יום יוצאים לאור שמונה קומיקסים איכותיים, זה קורה פעם ב..
הנוסחה פשוטה - לוקחים את הסופר שמוכן לקחת הכי פחות כסף, את המאיירת שמוכנה כנ"ל, מוציאים מהדורה אחת ומוכרים אותה במחיר בינוני (שגם הוא יקר בשביל כזה מוצר, לטעמי) ועוברים לספר הבא.
ספרוני ילדים זה משהו שכשל מבחינה רווחית לפחות בציבור שלנו, לפחות בעשור האחרון
יותר משתלם לעשות ספר סיפורים-סיפורים גדול שייחשב כראוי למתנה ו'חובה' לגיל הרך.
(לכן באמת רוב הספרונים היוצאים לאור נראים כמו שהם נראים. הכתיבה המזעזעת מתחרה בציור הגרוע, ולא ברור מי מנצח.) (הכתיבה)
i have a dream, יש לי חלום, לייצר סדרת קומיקס חרדית למבוגרים.
העלילות יעסקו בסוגיות חברתיות, והדמויות יהיו סימבוליות,
אני תומכת בחלום שלך! :)
 

בתיה G

איור פרסומי . איורים לילדים . קומיקס
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
(לכן באמת רוב הספרונים היוצאים לאור נראים כמו שהם נראים. הכתיבה המזעזעת מתחרה בציור הגרוע, ולא ברור מי מנצח.)
המצב הזה מתסכל לגמרי!
כמעט ואין ספרונים לילדים שאני מסוגלת להכניס הביתה.
הילדים שלי פשוט מקופחים.
:(
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
(לכן באמת רוב הספרונים היוצאים לאור נראים כמו שהם נראים. הכתיבה המזעזעת מתחרה בציור הגרוע, ולא ברור מי מנצח.) (הכתיבה)

על הספר הראשון שערכתי, לפני 13-14 שנים, ביקשתי וקיבלתי 450 ש"ח.
עד היום אני זוכרת את נאקת הגיחוך של הסופרת המבוגרת ממני ב-20 שנה, כששמעה את המחיר.
החישוב שלי היה שייקח 15 שעות לערוך אותו. אז 30 ש"ח לשעה (המינימום היה אז בערך 17), והנה לנו 450.

גם היום ממרחק השנים, כשאני מצטרפת לנאקת הגיחוך ההיא, עדיין לא מתחרטת לרגע על העבודה הזו, ולא על זה שנתתי לה את הנשמה ב-100%.

המשפט של גדי פולק שהכי תפס אותי היה שהוא השקיע 100%, גם בעבודות הכי 'נמוכות' וזולות. כי הוא הרי לא יעמוד בחנות ויגיד לאנשים: 'הי, אני יודע לצייר יותר טוב, כאן ציירתי מרושל כי הם שילמו פרוטות'.

ולכן קשה לי להבין את המאיירות שמוכנות להרוס את שמן המקצועי, בשביל ספרונים גרועים. גם אם לא משלמים לך טוב, תשקיעי! תתמתגי! בדיוק כמו שקנית לוח גרפי ותוכנות, בדיוק כמו שהשקעת בלימודים, תשקיעי גם בכניסה איכותית לשוק.

מצד שני, יש לי תמיד תהיה אולי מדובר באמת בצעירה חסרת אמצעים שמגדלת ילדים ומשלמת משכנתא, ואין לה זמן להשקיע בציורים האלה, כי אם תשב יומיים על כל דף, תישאר עם משכורת רעב בסוף החודש. והיא חייבת את העבודה הזאת בשביל מטרנה, בנפשה תביא לחמה. ואז- כל שנשאר הוא לשתוק, לכבד ולהעריך.

עדיין. לפחות שימחקו את הקווים המיותרים. נגיד אם ציירו ילד, ועליו תיק אוכל, שלא נראה את חלק החולצה והמכנס שמתחת התיק, כביכול הוא שקוף. את זה גם צעירה עמוסה ולחוצה יכולה לעשות. (אפילו אני מוכנה לעשות לה את זה, ב'צייר' של ווינדוס.)
 

נחמי פורתא

משתמש מקצוען
עדיין. לפחות שימחקו את הקווים המיותרים. נגיד אם ציירו ילד, ועליו תיק אוכל, שלא נראה את חלק החולצה והמכנס שמתחת התיק, כביכול הוא שקוף. את זה גם צעירה עמוסה ולחוצה יכולה לעשות. (אפילו אני מוכנה לעשות לה את זה, ב'צייר' של ווינדוס.)

אהבתי! כי דברים כאלה מפריעים אפילו לאנשים שממש לא מבינים בציור, אבל מינימום, כבר אמרנו?
 

שירי כהן

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
לאאאא נכון.
אם היה סיפור איכותי מאד עם ציור בינוני, זה היה יכול להבלע -
אמנם זה היה פספוס וחבל ומעצבן, אבל היה תוכן מעולה ששווה להקריא!
כשיש תוכן דפוק, שום ציור לא יכול להציל את זה.
להפך
התוכן מקרין על הציור, והכל יחד הופך למישמש מגוחך ומדכדך.
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
לאאאא נכון.
אם היה סיפור איכותי מאד עם ציור בינוני, זה היה יכול להבלע -
אמנם זה היה פספוס וחבל ומעצבן, אבל היה תוכן מעולה ששווה להקריא!
כשיש תוכן דפוק, שום ציור לא יכול להציל את זה.
להפך
התוכן מקרין על הציור, והכל יחד הופך למישמש מגוחך ומדכדך.

כןןןןןן נכון.
כל סיפור שהוא הופך ליצירת מופת, מול הציורים האיומים בקומיקסים האלה. אני לא מצליחה לקרוא מה כתוב, מרוב שהדמויות מעוותות.
אגב, בקורסים שלך תלמדי את המתחילות לסגור קוים שהן פתחו.
אגב 2, מתי מתחיל קורס?
אגב 3, בציורים של פוצולופופום שהעלית באשכול השאלות, הדמויות שלמטה באמצע הן בדיוק הדמויות החייזריות לקומיקס המבוגרים שאנחנו הולכות להציע למגזין, ידעת את זה?
 

הגיבן

משתמש סופר מקצוען
על הספר הראשון שערכתי, לפני 13-14 שנים, ביקשתי וקיבלתי 450 ש"ח.
עד היום אני זוכרת את נאקת הגיחוך של הסופרת המבוגרת ממני ב-20 שנה, כששמעה את המחיר.
החישוב שלי היה שייקח 15 שעות לערוך אותו. אז 30 ש"ח לשעה (המינימום היה אז בערך 17), והנה לנו 450.

גם היום ממרחק השנים, כשאני מצטרפת לנאקת הגיחוך ההיא, עדיין לא מתחרטת לרגע על העבודה הזו, ולא על זה שנתתי לה את הנשמה ב-100%.

המשפט של גדי פולק שהכי תפס אותי היה שהוא השקיע 100%, גם בעבודות הכי 'נמוכות' וזולות. כי הוא הרי לא יעמוד בחנות ויגיד לאנשים: 'הי, אני יודע לצייר יותר טוב, כאן ציירתי מרושל כי הם שילמו פרוטות'.

ולכן קשה לי להבין את המאיירות שמוכנות להרוס את שמן המקצועי, בשביל ספרונים גרועים. גם אם לא משלמים לך טוב, תשקיעי! תתמתגי! בדיוק כמו שקנית לוח גרפי ותוכנות, בדיוק כמו שהשקעת בלימודים, תשקיעי גם בכניסה איכותית לשוק.

מצד שני, יש לי תמיד תהיה אולי מדובר באמת בצעירה חסרת אמצעים שמגדלת ילדים ומשלמת משכנתא, ואין לה זמן להשקיע בציורים האלה, כי אם תשב יומיים על כל דף, תישאר עם משכורת רעב בסוף החודש. והיא חייבת את העבודה הזאת בשביל מטרנה, בנפשה תביא לחמה. ואז- כל שנשאר הוא לשתוק, לכבד ולהעריך.

עדיין. לפחות שימחקו את הקווים המיותרים. נגיד אם ציירו ילד, ועליו תיק אוכל, שלא נראה את חלק החולצה והמכנס שמתחת התיק, כביכול הוא שקוף. את זה גם צעירה עמוסה ולחוצה יכולה לעשות. (אפילו אני מוכנה לעשות לה את זה, ב'צייר' של ווינדוס.)
איור לוקח זמן. ותדיר קורה שהמעסיק לא מעריך נכונה את הזמן שלוקח לצייר לעשות את העבודה שלו .
כאשר מעסיק מבקש ממני למחר ציור שלוקח ארבע ימי עבודה, ואני חייבת לאכול, אצייר לו ביום את מה שאני מצליחה לדחוס ביום. כמאיירת אני יכולה לאבחן הרבה ציורים בספרים מצוירים- כאיורים שנראים כמו סקיצה ראשונה. זוהי הסיבה. לוקח יום לצייר סקיצה ראשונה וככה זה נראה. אין לי איך לדחוס עבודה מקצועית בתוך כמות מוגבלת של זמן, ואין לי איך לדרוש יותר זמן מהמעסיק, כי בעל המאה הוא בעל הדעה.

גדי פולק הסכים שזה קורה, ואמר לי שבמקרה כזה לא אסכים שיפרסמו את שמי על היצירה. כך אשמור על המוניטין שלי, וכך אקבל את הכסף שאני צריכה.

לא מדובר פה על כך שאני לא מוכנה להשקיע ארבע ימים תמורת משכורת של יום אחד. אם אני ציירת מתחילה לצערי חייבים לעבור את המשוכה הזאת. כמו בכל מקצוע, בהתחלה משקיעים למרות המשכורת הזעומה. הבעיה שפה היא במעסיקים שלא מבינים שציור זה מוצר אומנות יוקרתי שדורש זמן, השקעה, וכישורים נדירים.

זו ההזדמנות שלי לבקש מסופרים שרוצים לעבוד עם צייר - עם מדובר בספר, תנו שנה. הזמן שלוקח לכם לבצע את האומנות שלכם, הוא אותו הזמן שלוקח לציירים לבצע את האומנות שלהם. אם מדובר בפרויקט מאסיבי כמו איור ספר קומיקס, תנו שנתיים. כן, קומיקס אמור להיות פרויקט מאסיבי לשני הצדדים. זה כמו הפקה של סרט. הוליווד. אני יודעת שזה נשמע מוגזם. אבל זה האידיאל שאמור להיות המינימום. למה למה למה למה מבקשים ממני לצייר ספר קומיקס בששה חודשים?

#צייר_לי_משהו_בחמש_דקות
 
נערך לאחרונה ב:

שירי כהן

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
כןןןןןן נכון.
כל סיפור שהוא הופך ליצירת מופת, מול הציורים האיומים בקומיקסים האלה. אני לא מצליחה לקרוא מה כתוב, מרוב שהדמויות מעוותות.
אגב, בקורסים שלך תלמדי את המתחילות לסגור קוים שהן פתחו.
אגב 2, מתי מתחיל קורס?
אגב 3, בציורים של פוצולופופום שהעלית באשכול השאלות, הדמויות שלמטה באמצע הן בדיוק הדמויות החייזריות לקומיקס המבוגרים שאנחנו הולכות להציע למגזין, ידעת את זה?
תראי, מצידי בכיף שנהפוך את הציור לאלמנט המרכזי בהכרעה על איכותו של ספר..
זה לגמרי לטובתי הענין הזה
אבל האמת היא ש-
1. בקומיקסים האיומים, גם הטקסט איום, בדרך כלל. שידוך כזה.
2. טקסט טוב יכול להציל ספר, ציור טוב יתקשה לעשות את זה באותה מידה.
אגב 2. תתקשרי אחותי, תתקשרי! תוציאי אותי ממירוץ הסוסים שאני רוכבת עליו!
אגב 3. עכשיו אני יודעת! זורמת אתך, כבר אמרתי! (אחד הפרויקטים האהובים עלי ביותר בכל הזמנים)
 

שירי כהן

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
איור לוקח זמן. ותדיר קורה שהמעסיק לא מעריך נכונה את הזמן שלוקח לצייר לעשות את העבודה שלו .
כאשר מעסיק מבקש ממני למחר ציור שלוקח ארבע ימי עבודה, ואני חייבת לאכול, אצייר לו ביום את מה שאני מצליחה לדחוס ביום. כמאיירת אני יכולה לאבחן הרבה ציורים בספרים מצוירים- כאיורים שנראים כמו סקיצה ראשונה. זוהי הסיבה. לוקח יום לצייר סקיצה ראשונה וככה זה נראה. אין לי איך לדחוס עבודה מקצועית בתוך כמות מוגבלת של זמן, ואין לי איך לדרוש יותר זמן מהמעסיק, כי בעל המאה הוא בעל הדעה.

גדי פולק הסכים שזה קורה, ואמר לי שבמקרה כזה לא אסכים שיפרסמו את שמי על היצירה. כך אשמור על המוניטין שלי, וכך אקבל את הכסף שאני צריכה.

לא מדובר פה על כך שאני לא מוכנה להשקיע ארבע ימים תמורת משכורת של יום אחד. אם אני ציירת מתחילה לצערי חייבים לעבור את המשוכה הזאת. כמו בכל מקצוע, בהתחלה משקיעים למרות המשכורת הזעומה. הבעיה שפה היא במעסיקים שלא מבינים שציור זה מוצר אומנות יוקרתי שדורש זמן, השקעה, וכישורים נדירים.

זו ההזדמנות שלי לבקש מסופרים שרוצים לעבוד עם צייר - עם מדובר בספר, תנו שנה. הזמן שלוקח לכם לבצע את האומנות שלכם, הוא אותו הזמן שלוקח לציירים לבצע את האומנות שלהם. אם מדובר בפרויקט מאסיבי כמו איור ספר קומיקס, תנו שנתיים. כן, קומיקס אמור להיות פרויקט מאסיבי לשני הצדדים. זה כמו הפקה של סרט. הוליווד. אני יודעת שזה נשמע מוגזם. אבל זה האידיאל שאמור להיות המינימום. למה למה למה למה מבקשים ממני לצייר ספר קומיקס בששה חודשים?

#צייר_לי_משהו_בחמש_דקות
חולקת עליך..
יש איך לדחוס עבודה במגבלת זמן.
כמובן המגבלה חייבת להיות הגיונית,
אבל כשהיא לא הגיונית - אני נוטה לא לקחת את העבודה
(או מסכמת עם הלקוח שהוא זורם לגמרי עם הסקיצה - שהיא, אגב, תמיד יותר יפה מהתוצר הסופי!)
כשמדובר על ציור בסגנון אמנות ויוקרה, כזה שיושבים מולו ריקם ימים על ימים עד שהשראה כלשהי נוחתת בקצה המוח וכו', זה פשוט ז'אנר אחר לגמרי,
קשה לי להאמין שיש מו"ל כלשהו לספרי קומיקס שמכוון לדבר הזה בכלל.
(ו-6 חדשים לספר זה באמת מעט... אבל יש פה כאלו שיאמרו לך שיכולים בחודש. יקום מקביל.)
 

הגיבן

משתמש סופר מקצוען
חולקת עליך..
יש איך לדחוס עבודה במגבלת זמן.
כמובן המגבלה חייבת להיות הגיונית,
אבל כשהיא לא הגיונית - אני נוטה לא לקחת את העבודה
(או מסכמת עם הלקוח שהוא זורם לגמרי עם הסקיצה - שהיא, אגב, תמיד יותר יפה מהתוצר הסופי!)
כשמדובר על ציור בסגנון אמנות ויוקרה, כזה שיושבים מולו ריקם ימים על ימים עד שהשראה כלשהי נוחתת בקצה המוח וכו', זה פשוט ז'אנר אחר לגמרי,
קשה לי להאמין שיש מו"ל כלשהו לספרי קומיקס שמכוון לדבר הזה בכלל.
(ו-6 חדשים לספר זה באמת מעט... אבל יש פה כאלו שיאמרו לך שיכולים בחודש. יקום מקביל.)
1.דיברתי על ציירת מתחילה. ציירת מתחילה לא יכולה להרשות לעצמה לברור מעסיקים. היא חייבת לקפוץ על כל הצעה. ציירת מתחילה גם לא יכולה תמיד להבחין מתי תקופת הזמן לא מציאותית. ציירת מתחילה פחות יודעת לברור סגנונות ולבחור את זה שלוקח הכי פחות זמן. את מכירה את הציורים שלי, ואת יודעת שזה לא סגנון שבא ברגל. כשמעסיק מבקש ממני ציור כזה, ובספר קומיקס... בששה חודשים. זה עצוב. וזה קרה. ואת רואה שאת רוב ספרי הקומיקס מאיירים מתחילים לא מוכרים. זה השוק.

2. איור הוא תמיד מוצר יוקרה שדורש זמן והשקעה. אני לא מדברת על הויטי-טויטי-ריאליזם-שמויטי. למרות שזה הסגנון הרגיל שלי. גם סגנון כמו שלך הוא זמן השקעה וכסף. כמו כל אומנות. את לא תציירי בחמש דקות ולא תקבלי הצעת עבודה כזאת. אני לא מדברת על זמן בהייה והשראות עליונות משמי מרום. ציור רגיל כמו שאת רואה בכל יום בכל חנות הוא מוצר יוקרתי עבור מעסיק יחיד ולא מלפפונים בשוק. כמה שאני אוהבת מלפפונים.

3.תמיד יש את הציירים שיש להם חווית מעסיק שונה. אלו העבודות שלי וזו החוויה שלי מול מעסיקים.
 
נערך לאחרונה ב:

מרים יעל

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
חלק מהאמנות בכתיבה זה להשחיל אקספוזיציות בלי לאבד קוראים. המאיירים פטורים מהחלק הזה
קודם כל אני בתור מאיירת לא מסכימה עם זה :( אני מניחה שצריך להתנסות כדי להבין כמה זה מאד מסובך להביע אופי (ולא אפיון, שזה יותר קל) בעזרת ויזואל.
ושנית, מה שאני דיברתי עליו היה כתיבה לויזואל, כלומר לדוגמא כתיבת תסריט או כתיבת קומיקס.
בכתיבה אומנותית הסופר יכול להוליך את הקורא בשבילי המוח של הדמות, בלבטים שלה, במחשבות שלה, ברגשות שלה.
הויזואל לא מאפשר את זה. אלא אם אתה מתכונן לכתוב לדמות שלך טקסט בנוסח "אני מרגישה כל כך חסרת אונים עכשיו אחרי שהבנתי כמה נסמכתי על העזרה של החברה שלי ונראה לי שאני ממש לא מסוגלת להתמודד עם זה לבד, אני אומרת לעצמי שאני צריכה להפסיק להיות תלותית בה אבל עמוק בתת מודע אני פשוט מרגישה אפס ואני מפחדת להתמודד לבד" חוץ מהטקסט הזה, שהוא פשוט אסון, אני ככותבת לויזואל אצטרך למצוא דרכים אחרות לבטא את הרגשות והלבטים של הדמויות שלי, את הדחפים המודעים והלא מודעים שלהם.
למה אני חושבת שזה יותר קשה מלכתוב רגשות? מפני שכתיבה ספרותית זה אקט של יש מאין, אתה כותב במטרה להביע רגש, לדוגמא. ואתה יכול להשתמש בכלים שונים או לא להשתמש בהם, אבל זה אקט. פעיל.
כותב ויזואלי לעומת זאת עלול בטעות לתת מסר נוגד למה שהוא התכוון, אפילו בצורת העמידה של הדמות שלו או בתנאי התאורה של המקום. כי הוא משתמש בכלי המציאות ולא ביש מאין. העין של הקהל רואה את התוצאה, המוח מפרש אותה מתוך תבניות שנוצרו בו מחשיפה לעולם והרגש נוצר וכל זה בשבריר שניה. הכותב הויזואלי צריך להשתמש בתבניות שהתת מודע מכיר כדי להביע רגש, והוא צריך גם להיות מודע למה שהוא עושה כדי לא ליצור מסר סותר או לא אמין. חוסר אונים אצטרך לבטא אולי בהעמדה של הדמות בתוך מקום גדול מאד שיגרום לה להראות קטנה יותר. בדימויים ויזואליים של תלות (ולא, אין לי דוגמא כי אני צריכה לשבת ולחשוב על זה עכשיו כמו שאני עושה עם כל דבר דומה בכתיבה ויזואלית)
כיוצרת ויזואלית אצטרך להתחשב בכל תנועת גוף ובכל הבעת פנים, ואם אני בוחרת מיקום לסצנה אני יודעת שזה קריטי למשמעות שנמסרת לתת מודע של הקורא כי המוח של הקהל קולט את זה מהר הרבה יותר. ויזואל זה עסק מחריד, פשוט מחריד. ההשפעה שלו מטורפת וצריך להיות מודעים לכל נקודה וקו.
ואני מדברת פה רק על הכתיבה לתסריט, אפילו לא על הביצוע...
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
בכתיבה אומנותית הסופר יכול להוליך את הקורא בשבילי המוח של הדמות, בלבטים שלה, במחשבות שלה, ברגשות שלה.
הויזואל לא מאפשר את זה. אלא אם אתה מתכונן לכתוב לדמות שלך טקסט בנוסח "אני מרגישה כל כך חסרת אונים עכשיו אחרי שהבנתי כמה נסמכתי על העזרה של החברה שלי ונראה לי שאני ממש לא מסוגלת להתמודד עם זה לבד, אני אומרת לעצמי שאני צריכה להפסיק להיות תלותית בה אבל עמוק בתת מודע אני פשוט מרגישה אפס ואני מפחדת להתמודד לבד"

אבל גם סופר פרוזה לא יכול לכתוב את הטקסט האסוני הזה.
מסכימה איתך שבכתיבה לויז'ואל קשה יותר להעביר לקהל רגשות.
עדיין, יש הרבה דברים אחרים שקל יותר להעביר.

(הצעה לסצינה שהבאת -
הדמות מחזיקה פלאפון. מחייגת לחברה. 'אפס, חמש, אפס, ארבע'...
מנתקת, מניחה את הפלאפון על המטען. 'אני יכולה להסתדר בלעדיה'.
בקוביה הבאה - לוקחת את הפלאפון שוב. 'לא, אני לא יכולה'.
מחייגת. 'אפס. אני האפס'.)
 

מרים יעל

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
(הצעה לסצינה שהבאת -
הדמות מחזיקה פלאפון. מחייגת לחברה. 'אפס, חמש, אפס, ארבע'...
מנתקת, מניחה את הפלאפון על המטען. 'אני יכולה להסתדר בלעדיה'.
בקוביה הבאה - לוקחת את הפלאפון שוב. 'לא, אני לא יכולה'.
מחייגת. 'אפס. אני האפס'.)
אוקי, אני אוהבת :rolleyes:
קדימה עכשיו צריך להתייחס לשפת הגוף, להעמדה, לתאורה, לכיווני מצלמה......
 

מרים יעל

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
איור וציור מקצועי
אבל גם סופר פרוזה לא יכול לכתוב את הטקסט האסוני הזה.
כן.... בצורה אחרת כמובן..... אני הגזמתי בשביל ההדגמה. אבל בהחלט אפשר.
אם אהיה חצופה לרגע אז הסצנה של איציק וההתלבטות שלו לגבי תפילה במניין בישוב הזה שהוא הגיע אליו.... במקרה שנעבד את זה לסרט, זה יהיה צריך לעבור עיבוד מההתחלה. מהגרעין הרעיוני. כי מה שעובד טוב, מעולה, מדהים בכתיבה ספרותית, לא יעבור בויזואל, כי בויזואל מתעסקים עם....... ובכן קליפות של ביצים וזכוכיות
 

שירי כהן

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
1.דיברתי על ציירת מתחילה. ציירת מתחילה לא יכולה להרשות לעצמה לברור מעסיקים. היא חייבת לקפוץ על כל הצעה. ציירת מתחילה גם לא יכולה תמיד להבחין מתי תקופת הזמן לא מציאותית. ציירת מתחילה פחות יודעת לברור סגנונות ולבחור את זה שלוקח הכי פחות זמן. את מכירה את הציורים שלי, ואת יודעת שזה לא סגנון שבא ברגל. כשמעסיק מבקש ממני ציור כזה, ובספר קומיקס... בששה חודשים. זה עצוב. וזה קרה. ואת רואה שאת רוב ספרי הקומיקס מאיירים מתחילים לא מוכרים. זה השוק.

2. איור הוא תמיד מוצר יוקרה שדורש זמן והשקעה. אני לא מדברת על הויטי-טויטי-ריאליזם-שמויטי. למרות שזה הסגנון הרגיל שלי. גם סגנון כמו שלך הוא זמן השקעה וכסף. כמו כל אומנות. את לא תציירי בחמש דקות ולא תקבלי הצעת עבודה כזאת. אני לא מדברת על זמן בהייה והשראות עליונות משמי מרום. ציור רגיל כמו שאת רואה בכל יום בכל חנות הוא מוצר יוקרתי עבור מעסיק יחיד ולא מלפפונים בשוק. כמה שאני אוהבת מלפפונים.

3.תמיד יש את הציירים שיש להם חווית מעסיק שונה. אלו העבודות שלי וזו החוויה שלי מול מעסיקים.
1. מסכימה אתך, חלק גדול מהקושי בעבודה עצמאית - במיוחד בתחום האמנות - זה הכרה במגבלות הזמן, ובהכרת הזמן (ולהבין שגם התקשורת מול הלקוח היא זמן..), כתבתי על זה שם באשכול במאיירים באמת.
אבל מה שלוקח הרבה זמן למתחילה, זה לא האמנות, והיופי, והליטושים.. זה פשוט העובדה שהיא לא מיומנת דיה, היד מקרטעת, האנטומיה לא ברורה לה, אז הכל מייגע ולוקח שנים. לקוח לא אמור לשלם יותר בגלל זה.. באמת צרה.
2. טוף. :) אני לא חושבת שזה הנושא של הזמן. בשלב מסוים זה הופך להיות (וכמה כיף) האמנות עצמה, לא משנה כמה זמן היא לקחה. ועדיין אפשר במגבלות זמן להוציא דברים מעלפים.
3. מאחלת לך לקוחות מעולים מכאן וע---ד בכלל!! :)
 

הגיבן

משתמש סופר מקצוען
אבל מה שלוקח הרבה זמן למתחילה, זה לא האמנות, והיופי, והליטושים.. זה פשוט העובדה שהיא לא מיומנת דיה, היד מקרטעת, האנטומיה לא ברורה לה, אז הכל מייגע ולוקח שנים. לקוח לא אמור לשלם יותר בגלל זה.. באמת צרה.
עם כל הכבוד, היד שלי לא מקרטעת, האנטומיה ברורה לי למדי, הכל כיף ולוקח בדיוק את הזמן שהוא אמור לקחת. וכשמעסיקים אומרים לי את המשפט הזה שלך, מתחשק לי לטרוק עליהם את הטלפון.
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  4  פעמים

לוח מודעות

למעלה