עזרה כיף לנו לארח אבל...

מצב
הנושא נעול.

מלפפון

משתמש סופר מקצוען
לכן לא חווית תקופה ממושכת, לפעמים כמה שנים, שאין לך כמעט שבת אחת שקטה בלי גדוד לארח. ואת עושה את זה בכיף, ולפעמים בקשיים, ומצפה לקצת יותר הבנה ועזרה.
לא יודעת מה אצלכם.
אצלנו ממש לא כל שבת.

המשפחות הגדולות יותר מגיעות אחת לחודשיים- שלושה,
וברוב השבתות יש מקסימום זוג צעיר עם ילד אחד או ללא ילדים.

היו עכשיו חגים.
בפסח עצמו הגעתי לחול המועד. בשבועות- נסענו ביחד למקום אחר.
אתן מתארות אידיליה בה כל הזמן הית של ההורים עמוס ילדים ואין רגע מנוחה.
ואם כך, אני בהחלט מבינה את הרווקה, היא שואפת לשקט בדיוק כפי שאחותה הגדולה שואפת.

אני מדברת על בתים סטנדרטיים שמארחים זוג עם ילדים אחת לשלושה חודשים,
אבל הנערה חייבת לישון כי היא נורא עיפה.
(לא ידעתי שכל השנה יש בגרויות).
 

מרחבית

משתמש מקצוען
לאף רווקה אין בו-זמנית שבע אחיות שצריכות רק אותה.
כשהאחות הגדולה מהשבע התחתנה וילדה, היו בבית עוד חמש-שש רווקות, כן? והעול התחלק ביניהן.
כשהשניה התחתנה, היו בבית עוד ארבע-חמש רווקות.
וכשהצעירה מהשבע מתחתנת, לגדולה כבר יש ילדים בני 10-11.

צודקת. ובכל זאת, יש לפעמים עומס לא פשוט, ובפרט באירוח. לדוגמא, כתבה כאן מישהי באחת ההודעות:
"אבל בחגים כל העומס נופל על הרווקות וככל שיש פחות רווקות בבית זה נהיה יותר קשה.
לדעתי הבעיה מתחילה מזה שהגדולים בבית פחות הרגישו את העומס הזה,
אז הם לא יודעים מה זה...
...הם לא יודעים מה זה כל שבת כמה זוגות.
ובחג 5 זוגות עם 13 אחיינים שהופכים את הבית אבל האמהות חושבות שהדודות החמודות שלהם ישמרו עליהם והם יישנו צהרים...
מי שלא היה הרבה זמן בצד הזה לא מבין את זה..."
 

שרה מגן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
עימוד ספרים
עריכה תורנית
מעניין שוב לראות איך כל אחד צודק מנקודת מבטו.
התמונה שאת מציירת נכונה לגמרי אבל:

באותה מידה ברור לי היום שהיא קודמת לכל דבר אחר, ואם היא רק תצייץ, הבנות שלי יישלחו אליה מיד, ויקחו את הקטנטנים שלה לטייל או יביאו אותם אלינו. זו בכלל לא שאלה. גם אם היו לנו תוכניות אחרות.
ואם היא גרה באחת מערי הלווין החרדיות והיא מצפה לעזרה שבועית הכוללת נסיעה בת שעה וחצי לכל צד? ואת הנתונים הללו היא לא חושפת כאן...


ועצוב לי לשמוע את נימת הדברים שעולה מחלק מהתגובות כאן. מישהו באמת חושב שילדה בת 12 ששקועה בפטפוט עם חברות או בקריאת ספר, ה'עיסוקים' שלה קודמים לעזרה לדודה עם קטנטנים?! איך ומה? איזה דור אנחנו מגדלים כאן? של ילדות בנות 14 שנורא עסוקות בלקנות אייס קפה, אז שהאחות תתמודד לה עם הילדים שילדה, 'זו לא אחריותי'?!
ואם הנושא הוא לוותר במשך חודשים על הפעילות בשבת בשביל לשמור על הילדים אחר הצהרים הארוכים??

נשמע לי שאת מדברת מתוך נתוני שטח שונים.
לא קפיצה לעזרה במרחק הליכה לעזרה ממוקדת כשהייה צמודה במשך 24 או 48 שעות ואף יותר (מכירה את המושג שהייה חצי חג אצל ההורים?), או נסיעה מחוץ לעיר. לא נשמע לי שהדוגמאות שהבאת משקפות את נקודות הקושי.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
לא יודעת מה אצלכם.
אצלנו ממש לא כל שבת.

המשפחות הגדולות יותר מגיעות אחת לחודשיים- שלושה,
וברוב השבתות יש מקסימום זוג צעיר עם ילד אחד או ללא ילדים.

היו עכשיו חגים.
בפסח עצמו הגעתי לחול המועד. בשבועות- נסענו ביחד למקום אחר.
אתן מתארות אידיליה בה כל הזמן הית של ההורים עמוס ילדים ואין רגע מנוחה.
ואם כך, אני בהחלט מבינה את הרווקה, היא שואפת לשקט בדיוק כפי שאחותה הגדולה שואפת.

אני מדברת על בתים סטנדרטיים שמארחים זוג עם ילדים אחת לשלושה חודשים,
אבל הנערה חייבת לישון כי היא נורא עיפה.
(לא ידעתי שכל השנה יש בגרויות).
גם אצלנו אין עומס כזה. אבל הדיונים כאן היו סביב מה שכתבו בהודעות הראשונות באשכול. רווקות שכתבו על עצמן שהן מארחות שבת שבת, חג חג, כמה וכמה זוגות. ומבקשות הבנה ועזרה. לא דברו על מצב כמו שאת מתארת.
 
נערך לאחרונה ב:

nori

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
אם הנושא הוא לוותר במשך חודשים על הפעילות בשבת בשביל לשמור על הילדים אחר הצהרים הארוכים??

נשמע לי שאת מדברת מתוך נתוני שטח שונים.
אולי את מדברת מתוך נתוני שטח שונים?
אז מה אם שמעת מקרי קיצון על בחורה שמוותרת במשך חודשים על פעילות בשבת. האם להערכתך זה לא חריג? האם נסגרו פעולות הבתיה באין דורש ובנות הדור הזה מגדלות בשעה זו את צאצאי אחיותיהן?
אם רוצים לדבר על מקרה ספציפי, בבקשה, בואו תספרו לנו סיפור וכולנו נביע הזדעזעות וחמלה.
אבל אם מדברים על תופעה רווחת, בבקשה על תקחו מקרי קיצון כדוג' המלמדת על הכלל.
 

מלפפון

משתמש סופר מקצוען
גם אצלנו אין עומס כזה. אבל הדיונים כאן היו סביב מה שכתבו בהודעות הראשונות באשכול. רווקות שכתבו על עצמן שהן מארחות שבת שבת, חג חג, כמה וכמה זוגות. ומבקשות הבנה ועזרה.
אוקי.

אז אכתוב שניה את נקודת מבטי:
מבחינת הנשואים:
1. לא להגיע כל שבת שניה. עדיף לא יותר מפעם בחודש.
2. לעזור בהתנהלות הסביבתית הרגילה: הורדה מהשולחן, הגשה, להחזיר סלטים.
3. לדאוג שהילדים לא יהרסו דברים.
4. לדאוג שיאספו משחקים.
5. להשאיר חדר מסודר כמו שקיבלנו.

מבחינת הרווקות:
1. קבלי את האחות בכיף.
2. תביני שהיא מותשת ותראי זאת כהזדמנות להקל מעליה ולתת לה כוחות לכל השבוע הבא! תציעי לה עזרה לפחות לשעה אחת!! שעה שתקחי את הילדים והיא לא תגמור להעריך אותך!
רק שעה אחת בשבת קיץ. זהו. יותר לא כלום. בשאר הזמן לכי לקרוא. בשעה הזו האחות תישן ותנוח. שעה ודי.
זהו.
 

nori

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
מה שאכפת לי שכל הקריאות לרחמים, חמלה והתחשבות. באות מאותן נשים שקראו לאותו דבר בשרשורים על בייביסיטר, על קימה של נערות באוטובוס, על חופשות של הורים לילדים וגם פה בסיוע בשבת..
אי ההכלה ואי החמלה האבסולוטית על הנשואות במקרים הנ"ל והחמלה על רוקות בכל תחום מאד מתמיהה
הרי אותה נערה של היום היא הנשואה של המחר. מתי החמלה והכלה נלקחים ממנה טוטאלית וזה הופך פתאם שהכל בעיתה, העסק שלה, שתתמודד, אלו הרי הילדים שלה.
האם כחברה המעודדת ילודה וגידול משפחה ברוכה לא מחייבת את הקהילה כולה? האם הערך החשוב הזה חשוב רק כשאת בת 20-40. לא רגע לפני ולא רגע אחרי שהפעוט שלך הפך לבוגר?
 

שרה מגן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
עימוד ספרים
עריכה תורנית
אולי את מדברת מתוך נתוני שטח שונים?
אז מה אם שמעת מקרי קיצון על בחורה שמוותרת במשך חודשים על פעילות בשבת. האם להערכתך זה לא חריג? האם נסגרו פעולות הבתיה באין דורש ובנות הדור הזה מגדלות בשעה זו את צאצאי אחיותיהן?
אם רוצים לדבר על מקרה ספציפי, בבקשה, בואו תספרו לנו סיפור וכולנו נביע הזדעזעות וחמלה.
אבל אם מדברים על תופעה רווחת, בבקשה על תקחו מקרי קיצון כדוג' המלמדת על הכלל.

ברור:)

אבל כשרותי מתארת את קבוצות הפוחחות היושבות במעדניות. וכמעט ומשתמע שהן רוב הציבור. ומעטות בלבד נותרו שפויות הרואות מעבר לד' אמותיהן.
ואגב, כשאני מסתובבת בגאולה וברב שפע הן כנראה נחבאות מעיני.. נדיר עד כמעט לא מצוי שרואים קבוצות.
הבאתי צד נוסף לאותן "סוררות"

ההתייחסות היתה לדוגמאות בלבד, ולא לתוכן הנכון.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
אי ההכלה ואי החמלה האבסולוטית על הנשואות במקרים הנ"ל והחמלה על רוקות בכל תחום מאד מתמיהה
זה לא מה שקרה. לא כאן, ולא באשכלות האחרים. הקריאה היא, להכלה חמלה והבנה של כולם, כולל כולם.
וזה בא תמיד כתגובה להבנת צד הנשואות בלבד, ודרישה מכל האחרים להיות תמיד נכונות להתחשב ולעזור לנשואות, ולא משנה מה, כאילו לאחרים אין שום תחושות או חיים או קשיים משלהם.
 
נערך לאחרונה ב:

מלפפון

משתמש סופר מקצוען
אמרה לי השבוע אחת שהיתה רווקה במשך זמן מה,
והתחתנה בגיל מאוחר, שאם היתה קולטת אז כמה זה עוזר ומושיע,
ברור שהיתה עוזרת יותר.
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
אבל כשרותי מתארת את קבוצות הפוחחות היושבות במעדניות. וכמעט ומשתמע שהן רוב הציבור. ומעטות בלבד נותרו שפויות הרואות מעבר לד' אמותיהן.
ואגב, כשאני מסתובבת בגאולה וברב שפע הן כנראה נחבאות מעיני.. נדיר עד כמעט לא מצוי שרואים קבוצות.

לא תיארתי אותן כפוחחות, אלא כנערות שנהנות מהחיים. כתגובה לאלו שתיארו בנות סמינר כפופות תחת עול האחיינים.

ותקשיבי עוד משהו - את אשה אינטלגנטית וכיף להידיין איתך, אבל אם את לא רואה ברב שפע אינספור בנות סמינר מבלות ונהנות בכל שעות היום, אז אנחנו באמת חיות בשני עולמות שונים מאד, ואפשר לסגור את הדיון בזאת. אולי אני רוח רפאים שחיה ביקום מקביל?

ביקום שלי, בו אני מרחפת יום יום, הפיצריות והבייגליות והגלידות מלאות, בלי הפסקה, בבנות סמינר. מה משנה אם קבוצות או זוגות? הן שם, ויודעות לחיות, וזה טוב מאד שהן לא סגפניות כמו הדורות הקודמים.
רק שלא יתארו אותן כיצורים הכורעים תחת עול החיים, הלימודים והעזרה בבית, כי המצב רחוק משם אלפי שנות אור.
(שוב, בגלקסיה שלי... לא יודעת איך זה אצלכם...)
 

yudit10

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
בתור נשואה,
האשכול הזה הוציא לי את המיץ מלבוא להורים.
צר לי.
תודה לד' אני מטופלת בשלושה קטנים,
וכשאני מגיעה להורים
הם בד"כ דורשים את מלוא הזמן, ובד"כ גם הרבה יותר מכפי שהם דורשים בבית.
(תחשבו על ילדונת בת שנתיים, שרגילה לבית שקט, ונבהלת מאוד מהבלגן בבית ההורים, ומנדנדת כל הזמן + תינוקת שגם לא הכי רגועה בעולם)
אז זהו, שזה לא בדיוק הגיוני שאני אבוא להורים בשביל לעזור שם. נקודה.
בד"כ אני בקושי מספיקה לאכול,
ובשביל שאצליח לעשות זאת,
אחת מהאחיות הרווקות נאלצת, נעבעך, להחזיק את אחד מילדי.

אני חושבת שאני משתדלת להיות טאקטית
עוזרת בלהגיד לילדים לאסוף את המשחקים :)
אם א"א מהקטנים לא צמוד אלי, אני משתדלת גם לעזור.

אבל הצפיה ממני שאבוא להורים ואעזור לרווקה שעזרה ביום שישי לנקות ולבשל (ואחרי הדלקת נרות הלכה לנוח :) ) היא במחילה, לא בדיוק הגיונית.
אז אם אתם קוראים לי רק בתנאי שאני גם עוזרת
אני מעדיפה להשאר בבית :)
 

Shosh Karl

משתמש צעיר
ביניהן יש גם הרבה מחונכות, והרבה שעוזרות וגומלות חסד. אבל האווירה הכללית בחיי הנעורים של תשע"ט היא 'חגוג כפי יכולתך'.

חשבת על זה שהדרישה מהבנות היום היא דרישה שלא הייתה בחיי הנעורים של תשנ"ט?
חשבת על זה שיש להן הורים עם חובות מנישואי כל האחים הקודמים (את יודעת מה זה אומר?) אמא ואחיות נשואות שחוזרות הביתה בארבע / חמש שצריך לעזור להן, דרישות לימודיות גבוהות הרבה יותר (עובדות מוכחות), אחים קטנים אולי, ועוד רצף חיים תובעני מאד לגבי נערה שנמצאת במקום המאד מסוים הזה בבית, שדורש המון מכל כיוון שלא תסתכלי עליו. אני חושבת שהבנות היום עמוסות בדרישות וציפיות הרבה יותר מפעם. וזו לא רק אני הקטנה שאומרת את זה.
 

אלי7 א

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
(שוב, בגלקסיה שלי... לא יודעת איך זה אצלכם...)
גם בשלי
ברור שנערות נהנות מהחיים. אין להן עול
וביננו- כמה שתעזרי לאחיות- אין מה להשוות בכלל לקושי שלהן עצמן
כי לך- אין עול!!
תמיד בסוף זה- אני אתקשר לאמא שלך, היא תכעס עליך אם תדע שעוד לא הלכת לישון.
אז הכל טוב.
ממליצה מא
הרי אותה נערה של היום היא הנשואה של המחר.
אאד לכל הרווקות כאן לאמץ את המשפט הזה
כי שניה אחרי שתלדנה- הן תראינה את זה אחרת.
ולא בטוח שיהיה שם מישו לתת כתף.

אגב לכל המרבות לספר על לימודים-
בתור בחורה היינו מטיילות בארץ עם החומר
פעם בים, פעם בפארק ועוד ועוד
שבועיים מבחנים זכורים לי כאחת החויות היפות!
 

nori

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
ולעזור לנשואות, ולא משנה מה, כאילו לאחרים אין שום תחושות או חיים או קשיים משלהם.
מוכנה לקבל את דברייך.
אבל בתור אחת שהיתה בחורה (ואפילו נעבאך למדה מקצוע ועזרה עם הקטנים ועם הנשואים שהגיעו להתארח(מישהו אמר מקום טוב באמצע, אז אמר...)), ובתור אחת שסיימה פרק ראשון בגידול ילדים והוא גידול של ילדים קטנים ללא גואל ומושיע.
אז אמנם יש עוד כמה פרקים שלא עברתי. אבל הפרק הזה של גידול שירת קטנטנים צפופה פחות או צפופה יותר (ואני מאלו של צפופה פחות ולמרות זאת אומר את מה שאגיד) הוא פרק קשה מאד והוא אכן ראוי להכלה, לעזרה ולסיוע יותר מפרקים אחרים. או לפחות לא פחות.
ובעוד שלמשל ללמוד קשה זה אמצעי (חשוב, אני לא באה לזלזל), זה לא איזה אידיאל קדוש לעומת לגדל ילדים שהוא בהחלט אידיאל, אחד החשובים שלנו. הייתי מצפה בפורום כזה שלפחות נדבר על האידיאלים שלנו ביותר כבוד. מה נעשה איתם זה כבר עוד ספור.
 

מלי רקפת

משתמש מקצוען
חשבת על זה שהדרישה מהבנות היום היא דרישה שלא הייתה בחיי הנעורים של תשנ"ט?
חשבת על זה שיש להן הורים עם חובות מנישואי כל האחים הקודמים (את יודעת מה זה אומר?) אמא ואחיות נשואות שחוזרות הביתה בארבע / חמש שצריך לעזור להן, דרישות לימודיות גבוהות הרבה יותר (עובדות מוכחות), אחים קטנים אולי, ועוד רצף חיים תובעני מאד לגבי נערה שנמצאת במקום המאד מסוים הזה בבית, שדורש המון מכל כיוון שלא תסתכלי עליו. אני חושבת שהבנות היום עמוסות בדרישות וציפיות הרבה יותר מפעם. וזו לא רק אני הקטנה שאומרת את זה.
עדיין.
יש לי אחיות בחורות והן דווקא מצליחות לדחוף בין החוצים והמבחנים ושאר העזרה
המון! חוגים ומסיבות והליכות, כל "חוץ" דורש 3 מסיבות לפני ו3 אחרי כדי לאזן את הלחץ
ובקיץ הן מספיקות לבלות בבריכה לפחות פעמיים בשבוע ואחריה הן ישנות שעתיים, כי זה סוחט...
ואני מאד מפרגנת. רק לא מצליחה כל כך לרחם על העומס....
 

הסכת ושמע

משתמש מקצוען
הפקות ואירועים
בתור נשואה,
האשכול הזה הוציא לי את המיץ מלבוא להורים.
צר לי.
תודה לד' אני מטופלת בשלושה קטנים,
וכשאני מגיעה להורים
הם בד"כ דורשים את מלוא הזמן, ובד"כ גם הרבה יותר מכפי שהם דורשים בבית.
(תחשבו על ילדונת בת שנתיים, שרגילה לבית שקט, ונבהלת מאוד מהבלגן בבית ההורים, ומנדנדת כל הזמן + תינוקת שגם לא הכי רגועה בעולם)
אז זהו, שזה לא בדיוק הגיוני שאני אבוא להורים בשביל לעזור שם. נקודה.
בד"כ אני בקושי מספיקה לאכול,
ובשביל שאצליח לעשות זאת,
אחת מהאחיות הרווקות נאלצת, נעבעך, להחזיק את אחד מילדי.

אני חושבת שאני משתדלת להיות טאקטית
עוזרת בלהגיד לילדים לאסוף את המשחקים :)
אם א"א מהקטנים לא צמוד אלי, אני משתדלת גם לעזור.

אבל הצפיה ממני שאבוא להורים ואעזור לרווקה שעזרה ביום שישי לנקות ולבשל (ואחרי הדלקת נרות הלכה לנוח :) ) היא במחילה, לא בדיוק הגיונית.
אז אם אתם קוראים לי רק בתנאי שאני גם עוזרת
אני מעדיפה להשאר בבית :)
לא יודע מה קורה במשפחות אחרות
אצלנו לא מבקשים עזרה לא בנקיון ולא בבישולים,
בסה יש כמה דברים שממש מציקים להורי, וגם לשאר בני הבית (ואני וחושב לכולם)

1. להשאיר חדר יחסית מסודר
2. משחקים לאסוף אחריכם
3. לדאוג שהילדים לא יהרסו דברים
4. כשיש כבר ילדים גדולים לדאוג שהם יעזרו גם בהגשה/הורדה מהשולחן
כל השאר בונוס!!!

לא דורשים לקפל מצעים
לא דורשים לעשות מטאטא בחדר
לא דורשים לעזור בבישולים
לא דורשים לעזור בנקיונות
לא דורשים להגיש אוכל לשולחן
 

שרה מגן

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
עימוד ספרים
עריכה תורנית
אבל אם את לא רואה ברב שפע אינספור בנות סמינר מבלות ונהנות בכל שעות היום, אז אנחנו באמת חיות בשני עולמות שונים מאד, ואפשר לסגור את הדיון בזאת. אולי אני רוח רפאים שחיה ביקום מקביל?
או שאני כזו רחפנית?:eek:

ובסוגריים, בחורה שעוברת דרך רב שפע וקונה אייס וכאלה, עדיין לא מוכיחה על זמן פנוי. זהו הרגל, מגונה לטעמי, של בנות הסמינרים בסביבה, לקפוץ לפני/אחרי מבחנים/לימודים לקנות משהו על הדרך וכו'

בגדול, נראה לי שהאשכול סטה לכיוונים שלא אליהם התכוון המשורר בפתיחתו., וכראוי למסורת אשכולות פרוג. היתה בקשה למעט ערנות > תגובות תובעניות ולא מכילות > התגוננות > התקפה > שפיטה.

כהורה הניצב בתווך, בין העוזרים לנעזרים אני מסכימה שהנושא מורכב ורגיש. ורק אמון הדדי מסייע לצלוח את העזרה בצורה מאוזנת, המתאימה לשני הצדדים.
 
נערך לאחרונה ב:

Shosh Karl

משתמש צעיר
עדיין.
יש לי אחיות בחורות והן דווקא מצליחות לדחוף בין החוצים והמבחנים ושאר העזרה
המון! חוגים ומסיבות והליכות, כל "חוץ" דורש 3 מסיבות לפני ו3 אחרי כדי לאזן את הלחץ
ובקיץ הן מספיקות לבלות בבריכה לפחות פעמיים בשבוע ואחריה הן ישנות שעתיים, כי זה סוחט...
ואני מאד מפרגנת. רק לא מצליחה כל כך לרחם על העומס....
לא מכירה את המשפחה שלך. לא יודעת באילו תנאים גדלתן את ואחיותייך.
יודעת מה שקורה סביבי. ובתוך עמי אנוכי יושבת - רווקות הולכות לבריכה ולפיצה וכו', (ולא ארחיב על העובדה שזה הכי לגיטימי שאפשר) עם ענן של דרישות אותן את לא תוכלי להבין כל עוד את במקומות הראשונים במשפחה.
וזה מה שכואב כאן: דרישה של בית עם ילדים היא כל כך מובנת ומקבלת בכל במה אפשרית את ההכלה וההצדקה והלגיטימיות, אבל דרישות שהרבה אנשים לא מכירים, כדוגמת התמודדות בבית שיש בו חובות אדירים מנישואי הילדים, דרישה תמידית להלך בין הטיפות ביחסי הורים וילדיהם הנשואים, שידוכים או מציאת מקום עבודה וכל פרט אחר שבו מעורבים כל האחים והאחיות הבוגרים, עזרה עם האחינים באמצע שבוע ובשבת, לקיחת החדר הפרטי (יש בנות שזה ממש עונש בשבילן, כן) לא זוכות ללגיטימציה ולהבנה.
 

אלפי תודות

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
לא קראתי בעיון את כל התגובות, אז אולי אחזור על מה שכבר אמרו,
אבל בכל אופן זה בוער בי:

אני יכולה לכתוב גם מהצד המארח, וגם מהצד המתארח.
התחתנתי לא מזמן, בגיל מאוחר, וחוויתי את 2 האופציות,
ומהודעה להודעה שאני קוראת כאן, מתחדדת בי יותר ההבנה שהכל - הכל! תלוי בחינוך ובמידות הטובות של האדם, בין אם מארח ובין אם מתארח.

התחתנתי בגיל שקרוב יותר ל-30 מאשר ל-20, ופחות מחודש לפני החתונה הייתי עדיין גולה מחדרי כשהגיעו נשואים להתארח, ולא היתה לי בעיה עם זה.
ואני לא באה לפרגן לעצמי כאן, אלא פשוט לומר שהכל תלוי בצורה בה גדלו וחונכו הילדים.
ראיתי את ההורים היקרים שלי מפנים את חדרם (!!!) כשסבא וסבתא שלי מגיעים אלינו להתארח, כדי שיהיה להם נוח יותר (כן, אני יודעת שזה נדיר ממש...).
ראיתי את האחים הגדולים שלי מפנים את חדרם בשמחה לדודים שמגיעים להתארח (והתארחו הרבה), אז למה שלא אנהג כך בשבילם?

ואני ממש מתפלאת על הרווקות היקרות שכותבות כאן שגם הן לא ישנות תמיד בלילה, וגם הן עובדות קשה כל השבוע.
רווקה הייתי וגם התחתנתי, ועדיין לא ראיתי רווקה שעובדת יותר קשה מאישה נשואה עם ילדים.
גם אני כרווקה עבדתי קשה כל השבוע, וכתלמידה לא ישנתי בלילות הרבה פעמים כי הייתי צריכה להגיש עבודות ושאר מרעין בישין, אבל עדיין אין מה להשוות!
כרווקה שארחה אחים ואחיות נשואים עד לא מזמן, הם היו מגיעים לשבת וראיתי את העייפות בעיניים.
הילדים מתוקים-דבש ומקסימים, אבל מעייפים!
איך אפשר להשוות רווקה לאישה שהתינוק שלה צרח כל הלילה, וב-6 בבוקר היא היתה צריכה לקרוע את עצמה מהמיטה כדי לרוץ לעבודה, וכשחזרה היתה צריכה לטפל בכל החבריה המצווחת. ובלילה אי אפשר להתפנק ולישון סופסוף, אלא שוב הבייבי צורח את נשמתו...
ואני לא כותבת את זה מניסיון - עדיין אין לי ילדים משלי - אבל מהבנה פשוטה.

אבל מצד שני, אני די מזועזעת לקרוא תיאורים של רווקות כאן, על פתיחת ארונות בלי רשות, שימוש באיפור ובקרמים, לקיחת בגדים לנצח ועוד כל מיני...
ומאמינה שאם היו מתנהגים אלי ככה - גם לי היה יוצא כל הטעם הטוב מהאירוח.

אחים שלי מגיעים, פורקים מזוודות, הילדים רצים, מוציאים משחקים, מלכלכים קירות פה-ושם, תמיד נשפכת כוס מיץ שלמה או מתהפכת צלחת - לבריאות, האמינו לי.
זה בלגן בריא של ילדים בריאים ושמחים, והמון כיף של משפחה ושל ביחד.
במוצאי שבת/חג הבית נראה כמו מהפכה של שמחה, והייתי עובדת הרבה פעמים עד 3-4 לפנות בוקר כל מוצ"ש כדי להחזיר את הבית לקדמותו.
אבל לגעת בחפצים אישים ו"לערוך קנייה" במקפיא של אבא-אמא? לא מכירה, ברוך ה'.

וכמו שכתבתי בהתחלה, אני חושבת שהכל מתחיל ונגמר במידות טובות ואכפתיות של שני הצדדים.

ואגב, אחים נשואים יקרים, אם תפנקו את הרווקות שבבית כולם יהנו :)
אחים שלי היו זוכרים את ימי ההולדת שלי ומפתיעים אותי בשוקולד או מתנה קטנה, בצירוף מכתב חם ומעריך על העזרה שאני מושיטה להם - וזה רק גרם לי לרצות לעזור להם ולפנק אותם עוד...
 
נערך לאחרונה ב:
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  6  פעמים

לוח מודעות

למעלה