לא קראתי בעיון את כל התגובות, אז אולי אחזור על מה שכבר אמרו,
אבל בכל אופן זה בוער בי:
אני יכולה לכתוב גם מהצד המארח, וגם מהצד המתארח.
התחתנתי לא מזמן, בגיל מאוחר, וחוויתי את 2 האופציות,
ומהודעה להודעה שאני קוראת כאן, מתחדדת בי יותר ההבנה שהכל - הכל! תלוי בחינוך ובמידות הטובות של האדם, בין אם מארח ובין אם מתארח.
התחתנתי בגיל שקרוב יותר ל-30 מאשר ל-20, ופחות מחודש לפני החתונה הייתי עדיין גולה מחדרי כשהגיעו נשואים להתארח, ולא היתה לי בעיה עם זה.
ואני לא באה לפרגן לעצמי כאן, אלא פשוט לומר שהכל תלוי בצורה בה גדלו וחונכו הילדים.
ראיתי את ההורים היקרים שלי מפנים את חדרם (!!!) כשסבא וסבתא שלי מגיעים אלינו להתארח, כדי שיהיה להם נוח יותר (כן, אני יודעת שזה נדיר ממש...).
ראיתי את האחים הגדולים שלי מפנים את חדרם בשמחה לדודים שמגיעים להתארח (והתארחו הרבה), אז למה שלא אנהג כך בשבילם?
ואני ממש מתפלאת על הרווקות היקרות שכותבות כאן שגם הן לא ישנות תמיד בלילה, וגם הן עובדות קשה כל השבוע.
רווקה הייתי וגם התחתנתי, ועדיין לא ראיתי רווקה שעובדת יותר קשה מאישה נשואה עם ילדים.
גם אני כרווקה עבדתי קשה כל השבוע, וכתלמידה לא ישנתי בלילות הרבה פעמים כי הייתי צריכה להגיש עבודות ושאר מרעין בישין, אבל עדיין אין מה להשוות!
כרווקה שארחה אחים ואחיות נשואים עד לא מזמן, הם היו מגיעים לשבת וראיתי את העייפות בעיניים.
הילדים מתוקים-דבש ומקסימים, אבל מעייפים!
איך אפשר להשוות רווקה לאישה שהתינוק שלה צרח כל הלילה, וב-6 בבוקר היא היתה צריכה לקרוע את עצמה מהמיטה כדי לרוץ לעבודה, וכשחזרה היתה צריכה לטפל בכל החבריה המצווחת. ובלילה אי אפשר להתפנק ולישון סופסוף, אלא שוב הבייבי צורח את נשמתו...
ואני לא כותבת את זה מניסיון - עדיין אין לי ילדים משלי - אבל מהבנה פשוטה.
אבל מצד שני, אני די מזועזעת לקרוא תיאורים של רווקות כאן, על פתיחת ארונות בלי רשות, שימוש באיפור ובקרמים, לקיחת בגדים לנצח ועוד כל מיני...
ומאמינה שאם היו מתנהגים אלי ככה - גם לי היה יוצא כל הטעם הטוב מהאירוח.
אחים שלי מגיעים, פורקים מזוודות, הילדים רצים, מוציאים משחקים, מלכלכים קירות פה-ושם, תמיד נשפכת כוס מיץ שלמה או מתהפכת צלחת - לבריאות, האמינו לי.
זה בלגן בריא של ילדים בריאים ושמחים, והמון כיף של משפחה ושל ביחד.
במוצאי שבת/חג הבית נראה כמו מהפכה של שמחה, והייתי עובדת הרבה פעמים עד 3-4 לפנות בוקר כל מוצ"ש כדי להחזיר את הבית לקדמותו.
אבל לגעת בחפצים אישים ו"לערוך קנייה" במקפיא של אבא-אמא? לא מכירה, ברוך ה'.
וכמו שכתבתי בהתחלה, אני חושבת שהכל מתחיל ונגמר במידות טובות ואכפתיות של שני הצדדים.
ואגב, אחים נשואים יקרים, אם תפנקו את הרווקות שבבית כולם יהנו
אחים שלי היו זוכרים את ימי ההולדת שלי ומפתיעים אותי בשוקולד או מתנה קטנה, בצירוף מכתב חם ומעריך על העזרה שאני מושיטה להם - וזה רק גרם לי לרצות לעזור להם ולפנק אותם עוד...