עזרה כיף לנו לארח אבל...

bbh200 · 12/6/19

נכתב ע"י imac100:
גם כמארחת אני חושבת שזה עניין של אופי
אני מארחת 99% מהשבתות שאני בבית ולא רוצה עזרה בכלל. אל תכנסו לי למטבח. כיף לי לבשל, וכיף לי לארח. זה באמת התחביב שלי.

אני גם מאוד אוהבת לארח
ובהחלט לא אוהבת שישטפו לי כלים או יכניסו דברים למקרר וכו
אבל כשאני חודשיים אחרי לידה ולא רק אני מצפה ממי שמתארח לפחות להושיט יד ולעזור לי להוריד את הניילון ועוד כאלה דברים, קטנים שעושים את ההבדל בין להיות בן אדם ללהיות פרזיט
ואני בחיים שלי לא ציפיתי שאחותי/גיסתי תשמור על הקטנים או תטטל אותם
מה הן שפחות שלי? זה צריך לבוא מרצונן אם זה כיף וטוב להן באותו הזמן
ואם הן עושות את זה אני מודה להן באמת

אילה שולמן · 12/6/19

אשכול ארוך ומרתק
נקודה נוספת שלא עלתה כאן, בדר"כ כל זוג בוחר לעצמו את השבת שנוחה לו להגיע מבחינת כל המכלול השבועי שלו,
הבנות בבית לא בוחרות את שבתות האירוח וזה מגיע להם גם בשבוע קשה וגם בשבוע קל.
וזה אומר גם בתקופת מבחנים וגם כאשר שידוכים יורדים, סכסוך עם חברה או כל התשה נפשית אחרת, ולכן הקושי הוא הרבה יותר גדול, ברור שאם היו יכולות לבחור היו בוחרת בשבוע רגוע ואז ההרגשה גם לא היתה כל כך קשה גם אם היה לנשואים פשלה כזו או אחרת

משה מנחם · 12/6/19

תגובה של הבת שלי, בלת"ק:

אז ככה,
אין לי כ"כ הרבה אחיינים, אחיותי עדין זו"ציות + גג אחד כך שלמרות שיש לנו מתארחים כל שבת זה לא עול גדול,
אבל אני רוצה לספר דווקא על אמא שלי---
לאמא שלי היו ועדין שבעה אחים/יות גדולים/ות (ועוד מספר גדול של אחים/יות צעירים/ות...), וכל שנות ילדותי גדלתי על סיפורי הטראומות שלה,
כן, טראומות!
כל מה שכתבו למעלה ויותר מכך,
משפחות שבאות בלי להביא איתן כלום ויוצאות עם כל המקרר,
אחיינים שהופכים את הבית ואמהות שלא מסדרות,
דודות שיוצאות כל שבוע לפארק עם עשרים אחיינים בערך כדאי לתת לאמהות שלהם לנוח,
בקיצור - לא הסיפורים על האחיות העוזרות---
אני רוצה לספר על האחות הצעירה שגם כשהיא גודלת היא עדיין לא שוכחת,
עוד לפני שאמא שלי הכניסה ילדים לשידוכים היא לימדה אותנו מה לא עושים לאחים צעירים...

אז האחיות שלי באות אלינו הרבה ובכיף, אבל הן מוכיחות את החינוך ולא שוכחות את הצעירים שבבית.
הם עדיין זו"ציות, אבל אני בהחלט סומכת עליהן שגם כאמהות למשפחות בלע"ה הן תשמנה לב לסביבה שלהן...

A B · 12/6/19

נכתב ע"י Ruty Kepler:
חוששתני שאולי אעצבן כאן כמה רווקות עליזות וחמודות, אבל האמת אמורה להיאמר -
אין שום השוואה בין בחורה ש'עבדה כל השבוע', ובין נשואה עם ילדים ש'עבדה כל השבוע'.

נשואה עם ילדים יצאה מהבית אחרי מירוץ של הכנת ילדים ובישול צהריים וכביסות.
הרווקה לקחה תיק, לקחה סנדביץ' שאמא הכינה לה, יצאה לה אלגנטית וקלילה לעבודה.

נשואה עם ילדים חוזרת מהעבודה למשמרת ב' עם הילדים, מעסיקה אותם כמה שעות, נותנת ארוחת ערב, רוחצת ומשכיבה. עבודה יומיומית מייגעת. ואז מתחילה משמרת ג' בתחזוק הבית.
רווקה חוזרת מהעבודה, משתרעת על המיטה, יוצאת קצת לחוג התעמלות או לכנס עם חברות. אולי אפילו שוטפת שתיים וחצי צלחות מארוחת ערב.

נשואה עם ילדים לא ישנה לילה רצוף. תמיד מישהו קם, בוכה, יתושים-תולעים-אוזניים-שיניים.
הרווקה שוכבת על מיטתה וישנה שנת לילה בריאה וערבה.

לא קראתי עדיין עד הסוף אז יכול להיות שמשהוא כבר הגיב...
מתי היית פעם אחרונה רווקה וישנת בלילה????
כל הרווקות שאני מכירה ערות בלילות ולא תמיד מבחירה!
כן יש לנו לימודים ושעות נוספות ופרוייקטים ושעות השינה שלנו ממש לא ארוכות אז מגיע לנו לישון לפחות בשבת, לא?!

A B · 12/6/19

יכול להיות שדילגתי לקרוא קצת תגובות ואני קצת אחזור על מה שכתבו פה.
אבל אני כותבת את מה שאני מרגישה- בתור בת/אחות/דודה הכמעט הכי קטנה...

כן, אנחנו אוהבות לארח (ולא בגלל שלא כיף לנו בשבת רק עם אבא ואמא...)
אנחנו אוהבות לארח כי אנחנו זוכרות את השבתות המלאות שהיו כשהאחים הגדולים שלנו היו בגיל שלנו.
אנחנו מחכות כל השבוע לשבת- כדי לארח ולנוח- וזה קורה למרבה הצער רק כשאשר האורחים הם לא אחים שלנו!
לא כיף לנו לתרום את האחה"צ שלנו לבייביסיטנג (ולא רק בשבת.....)
יותר נחמד לנו "להמרח" על הספה עם ספר מהספריה (ולא לחפש אותו בכל החדרים.... ולגלות שאכשהוא הוא בחדר של הזו"צ התורן....)
כיף לנו שעוזרים לנו להוריד ולהגיש- כי עדיין לא למדנו קורס מלצרות וגם לא נותנים לנו טיפ בסוף

אמא שלנו וגם אבא- צריכים את שעות השינה בשבת אז אל תתרמו להם פעוטות לישון איתם! (כן, הנשואים שלנו מביאים לאאבא ואמא לישון עם הבייבי התורן...)
הבית הוא שלנו וגם שלכם! אבל הוא קודם כל שלנו אל "תשאילו" דברים מהבית בלי לבקש מאיתנו רשות (לא נחמד לגלות במוצ"ש שחסר לי סוודר ואפילו גרב שהאחות/ גיסה לקחה....)

אנחנו "אגואיסטיות" ו"עצלניות" וכו'- נכון עבדנו עד שבת ובא לנו לנח בשבת!
לא נחמד לנו לקום, לזוז, לתת, לקחת, להגיש, להוריד, לנקות, לסדר..... -בציווי תבקשו יפה ואנחנו נשתדל לעשות!

אנחנו= האחיות הקטנות שבבית.......

נ.ב.
מנסיון אחרי יומיים חג- האורחים הפורחים- הבני דודים היו אורחים הרבה יותר נחמדים- הם עזרו והגישו, והורידו וגם סדרו ת'משחקים אחריהם.......

אז אחים/יות גיסים/ות!
מחכות לכן כל שבת וכל שבוע עם המון מצברוח והרבה "מצב כח"
הבית הוא לא בית מלון
והחדר הוא לא אווירון (כן, כן, עפו לי חפצים מהחדר ולאלוקים פתרונים להיכן הם נעלמו)
אז,
בואו, תהנו, תביאו לנו ת'נחת.....
ותעזרו לנו לנקות ת'צלחת.....

מחכות כבר לשבת....

המארחות שאוטוטו (בעז"ה) יהפכו לאורחות....

נ.ב.
עוד נקודה שאולי שווה לפתוח עליה אשכול נפרד

הבית של אבא ואמא הוא לא סופרמרקט!!!!!
יש משהו/יא שאחראיים למלא מאגרים ולא נחמד במיוחד אחרי אירוח לצאת למסע קניות נוסף!

ואל תחשבו שהאחים/יות והגיסים/ות שלנו כאלה רעים- הם הזוגות הכי מהממים בעולם....
אבל כמו על כולם לפעמים

הם קצת מעצבנים....
והיום נפלתם על יום מעצבן

שרה מגן · 12/6/19

בלת"ק

גבול דק עובר בין ניצול לחסד.
והמדד הוא האם ישנה אפשרות לסרוב. האם יש מקום לצרכים של הצד השני.

אני מציינת לנשואים שוב ושוב,
מעבר למילות הערכה הנדרשות, לאחר שהאחות/גיסה טיפלה בילדים במשך שעות. מעבר למתנות שאתם נותנים מידי פעם כביטוי לאהבה והערכה.
אפשרו לאחות/גיסה לסרב! וכבדו אותה למרות הכל! זוהי הנקודה החשובה מכל!!! וכאן נמדדת הנאמנות.
האם היא "שווה" בעינינו רק כשהיא "במשרה מלאה" כ"קניין פרטי" או כאדם בעל צרכים ורצונות. כמונו. בדיוק.

וכדאי לדעת שכשיש כבוד לצרכים של המארחים, גם המבוגרים וגם הצעירים, יש כח לשאת כל עול ובלאגן.

נקודה נוספת,
שימו לב האם בלהט הפגישה המשותפת של האחיות/גיסות, הגיסה הצעירה לא נהדפת לצד עם האחיינים. ונשארת ה"מטפלת" לעשרים וארבע השעות הקרובות. כשאין כמעט שיג ושיח עמה.

ארבע · 12/6/19

נכתב ע"י חצאית קפלים:
מה שכתבת כאן לא נכון לגבי כולם.
אצלי- חוסר טאקט זה לשאול רשות על פתיחת מקרר אצל השוויגער שלי
זה ממש פוגע בה שאני לא מרגישה אצלה מספיק נעים בשביל כזה דבר. פתיחת מקרר זה דבר מאד מקובל.
יש משפחות שזה שיא המקובל שהכלות פותחות ארונות חופשי.
זה נתון שמשתנה ממשפחה למשפחה- מה נחשב חוסר טאקט.

יש מושג שנקרא 'זכויות מקרר', המשמעות היא שמהות היחסים עם האורח נמדדת בפריבילגיות שמעניקים לו. ככל שחשים קרבה גדולה יותר, ככל שמקרינים חום ואהבה, האורח יותר ירגיש בבית ויאפשר לעצמו, למשל, לפתוח את המקרר. (כאן, @מלפפון מגיע לך צל"ש)
נראה לי שמצד המארח הכי כיף לאפשר לאורח זכויות מקרר, זה מראה שהוא פתוח איתו ומרגיש בנוח איתו.
אבל מצד האורח חייבת להיות העדינות לא ליזום פתיחה אם לא נתנו לו הוראה מפורשת או הנחיה לפתוח חופשי כל מה שהוא זקוק לו (וגם אז שישים לב שאין הוא לוקח חפצים של אחרים). בשום אופן אין לחטט בארונות פרטיים, אפילו לא לגעת בנחמדות.
ומה את יודעת, אולי אחרי שאחת פותחת בשיא הנחמדות את הארון של גיסתה ומתלהבת מאיזה פריט (ואולי גם מודדת), ובעלת הפריט מחייכת אליה, הגיסה באה לכאן לאשכול ופורקת קיטור על שנגעו לה בארון בלי לבקש רשות...

אני מעדיפה להיות הפחות זורמת וחברהמנית בקטע הזה, ולא לגרום לרגשות טינה פנימית ואי נעימות למארחיי.

shira bira · 12/6/19

נכתב ע"י carambola:
נפקח עיניים ואוזניים, לראות איך להקל עליהם, שכשנעזוב, רק ישאלו: מתי אתם מגיעים שוב?

ב-ד-י-ו-ק
זוגות נשואים אל תמאיסו את עצמכם.
תבואו- ואם עדיף להגיע ממש לפני שבת תעשו זאת.
תחייכו, תושיטו יד גם מבלי שיבקשו ממכם.
תתייחסו לאחים והאחיות הצעירים.
וגם אם אתם נשואים טריים תתחשבו קצת
האחות הקטנה נתנה לכם את חדרה והלכה לישון על מזרן.
אל תטילו על החדר עוצר ל24 שעות ויותר.
תתנו לה לקחת חפצים מבלי להחמיץ פנים.
(בטח אם אתם באים ליותר מיממה)
ו @מלפפון לא יודעת מאיפה ההנחות הבטוחות כ"כ לפיהן רווקה לא חפצה בשבת שקטה עם הוריה או שהיא חייבת לעזור תדיר לאחיותיה הנשואות.
אם כבר, אז היא חייבת להורים ורק להם. ואם היא רוצה היא יכולה לעזור לנשואים.
על החתום: בכורה שנשואה לבכור.

רגע · 12/6/19

אני היום בתור נשואה מצטערת שלא עזרתי יותר לאחי ואחיותי(ועזרתי המון, אל תדאגו...)
כל עזרה קטנה היא כזאת הצלה גדולה,
וכמו שכתבו מעלי, בחורה אם כל העומס זה לא מתקרב לעומס של אשה פלוס פלוס פלוס
בפרט אם היא מהקטנים בבית, אז הבית פחות דורש ממנה.
שתדעו רווקות כשאתם עוזרות זה ממש בגדר הצלת נפשות!!

shira bira · 12/6/19

נכתב ע"י שרה מגן:
אפשרו לאחות/גיסה לסרב! וכבדו אותה למרות הכל! זוהי הנקודה החשובה מכל!!! וכאן נמדדת הנאמנות.
האם היא "שווה" בעינינו רק כשהיא "במשרה מלאה" כ"קניין פרטי" או כאדם בעל צרכים ורצונות. כמונו. בדיוק.

וכדאי לדעת שכשיש כבוד לצרכים של המארחים, גם המבוגרים וגם הצעירים, יש כח לשאת כל עול ובלאגן.

נקודה נוספת,
שימו לב האם בלהט הפגישה המשותפת של האחיות/גיסות, הגיסה הצעירה לא נהדפת לצד עם האחיינים. ונשארת ה"מטפלת" לעשרים וארבע השעות הקרובות. כשאין כמעט שיג ושיח עמה

נכתב ע"י אילה שולמן:
אשכול ארוך ומרתק
נקודה נוספת שלא עלתה כאן, בדר"כ כל זוג בוחר לעצמו את השבת שנוחה לו להגיע מבחינת כל המכלול השבועי שלו,
הבנות בבית לא בוחרות את שבתות האירוח וזה מגיע להם גם בשבוע קשה וגם בשבוע קל.
וזה אומר גם בתקופת מבחנים וגם כאשר שידוכים יורדים, סכסוך עם חברה או כל התשה נפשית אחרת, ולכן הקושי הוא הרבה יותר גדול, ברור שאם היו יכולות לבחור היו בוחרת בשבוע רגוע ואז ההרגשה גם לא היתה כל כך קשה גם אם היה לנשואים פשלה כזו או אחרת

כ"כ נכון. העליתן נקודות ודגשים חשובים מאד.
לקחתי לתשומת לבי.
יישר כח.

רפ · 12/6/19

נכתב ע"י A B:
המארחות שאוטוטו (בעז"ה) יהפכו לאורחות....

ושלא ישכחו לעדכן כאן מה נקודת המבט שלהן מהצד השני...

רגע · 12/6/19

לא קראתי הכל
אבל נראה שאת הצד הזה פחות כתבו,
בתור בחורה הנשואים התארחו המון וזה היה כיף
רציתי שהם יבואו - גם שתמיד הם התארחו בחדר שלי,
אחרי לידות של אחיות שלי רציתי רק שישארו כמה שיותר - למרות שגליתי מחדרי.
עזרתי להם בכיף - זה הכניס לבית הרבה גיוון ושמחה.
בטוחה שלא כולם כך, אבל גם לא לכל הרווקות זה קשה וסיוט!!
בכלל לא היה אכפת לי להכין להם מלא אוכל ולסדר אחריהם את החדר,
בינינו בתור בחורה עם כל הלימודים הייתי גם די משועממת....

חנון · 12/6/19

סוגיה כאובה שכל אחת רואה את הצד שלה
אני מכירה את הצד המארח, הזוגות שבאים בהמוניהם והעול נופל על הצעירות שבבית
איך אמרה לי דודה צעירה? זה הנחת של אמא שלי, לא שלי
אני רוצה להעיר נקודה נוספת:
הייתי מהגדולות בבית והיום האחיות שלי הצעירות לא מהססות להתקשר אלי אם אוכל לשלוח לעזרה / בייביסיטר, זה הציק לי ממש! ואחרי כמה וכמה סירובים (מצד הבת שלי) הטלפונים הופסקו
למה יש שחושבות שרק בבית עם ילדים יש עבודה? מישהי מכירה היום נערת סמינר משועממת?
לפעמים במשפחה קטנה כל הבית הוא על האמא והבת היחידה שמושיטה יד (עכשיו תבואו ותגידו אין מה להשוות, בבית ברוך ילדים יש הרבה יותר עבודה...)
כן, גם לנערה יש את החיים שלה! ואם היא עוזרת בבית מכל הלב ובכיף = אין חסד יותר גדול מזה! היא לא חייבת להתנדב גם בכל בתי הדודים

מלפפון · 12/6/19

נכתב ע"י shira bira:
@מלפפון לא יודעת מאיפה ההנחות הבטוחות כ"כ לפיהן רווקה לא חפצה בשבת שקטה עם הוריה או שהיא חייבת לעזור תדיר לאחיותיה הנשואות.
אם כבר, אז היא חייבת להורים ורק להם. ואם היא רוצה היא יכולה לעזור לנשואים.

לא יפה שאת מתייגת אותי אחרי שאמרתי שלא בא לי להגיב יותר מחמת חשש להתעצבנות

שכתבת יפה את דבריי, והצלחת להוציא אותם מהקשרם.

מה שאמרתי זה שאני מצפה מנערה להירתם ולראות את הקושי- אפילו שהיא לא חייבת נניח, ולא מבקשים ממנה.
אני מרגישה שהיא כן חייבת מבחינת "מבשרך אל תתעלם". אבל אולי לא חייבת מבחינה שלא מדובר בילדים שלה.

זה כמו שתעברי ליד אישה זרה שמעלה עגלה בגרם מדרגות תלול, ובמקום להושיט את ידך הפנויה לעזור לה להרים את העגלה תגידי: אני לא חייבת. זו עגלתה ואלו הילדים שלה.
נכון. את אולי לא חייבת, אבל את כן חייבת להביט למציאות בעיניים.
איך היית מסתכלת על אותה אחת שרואה את זו שמעלה את העגלה ונמנעת מלסייע לה?
היית דנה אותה לכף זכות ואומרת: בטח היא קיבלה מכה ביד, אולי היא חצי עיוורת ולכן לא ראתה, יש מצב שהיא חולה ולא מרגישה טוב, או שיש לה אנמיה.
לא היית אומרת: היא לא עזרה כי היא לא חייבת. נכון?

כך אני מתייחסת לזה.
היא אולי לא חייבת, אבל יש כאן משהו, סליחה שאני אומרת, קצת מגעיל.
סוג של: אני רוצה לקרוא, אז לכי תתבוססי בקושי שלך בעצמך.

ולכן אני גם לא מבינה את אלו שמצדיקות את הצורך הזה.
אני מנסה לדון אותן לכף זכות:
אולי לא קשה להן להגיע להורים כי הילדים שלהם מאד מעסיקים את עצמם?
אולי יש שכנים להורים שהילדים משחקים איתם?
אולי הילדים לא אוהבים שהדודה מטפלת בהם ונח לאמא לתת להם את הסדרים שלהם כפי שהיא מבינה?
אולי הבית של ההורים אטרקטיבי ולא צריך את עזרת האחות?
אולי לא קשה לה לבוא להורים, אלא להפך. היא מגיעה כי קל לה. היא חצי מנצלת אותם, ולכן נראה לה מוגזם גם לדרוש שרותי ביביסיטר.
אולי הנערה מציעה את עזרתה בחלק מהשבת, ובחלק השני- היא רוצה לקרוא בשלוה וזה מובן.

יש כאן כל כך הרבה מרכיבים את התמונה. אמרתי בניסיון להרגיע את עצמי.

רגע · 12/6/19

נכתב ע"י חנון:
סוגיה כאובה שכל אחת רואה את הצד שלה
אני מכירה את הצד המארח, הזוגות שבאים בהמוניהם והעול נופל על הצעירות שבבית
איך אמרה לי דודה צעירה? זה הנחת של אמא שלי, לא שלי
אני רוצה להעיר נקודה נוספת:
הייתי מהגדולות בבית והיום האחיות שלי הצעירות לא מהססות להתקשר אלי אם אוכל לשלוח לעזרה / בייביסיטר, זה הציק לי ממש! ואחרי כמה וכמה סירובים (מצד הבת שלי) הטלפונים הופסקו
למה יש שחושבות שרק בבית עם ילדים יש עבודה? מישהי מכירה היום נערת סמינר משועממת?
לפעמים במשפחה קטנה כל הבית הוא על האמא והבת היחידה שמושיטה יד (עכשיו תבואו ותגידו אין מה להשוות, בבית ברוך ילדים יש הרבה יותר עבודה...)
כן, גם לנערה יש את החיים שלה! ואם היא עוזרת בבית מכל הלב ובכיף = אין חסד יותר גדול מזה! היא לא חייבת להתנדב גם בכל בתי הדודים

לא חייבת להתנדב - ברור
אבל אני בעז"ה את הילדות שלי יחנך לעזור לדודות ואחיות
כבר כתבתי כמה זה מציל העזרה הזאת
ובחורה כמה שהיא עמוסה, לא נורא שמידי פעם קצת תעזור
זו דעתי

nori · 12/6/19

אשכול מאד חשוב ומענין, ואין ספק שכל אחת יכולה להפיק ממנו תועלת.

מה שחשוב לי לאמר. שלא תמיד זו בחירה לא של הרוקות ולא של הנשואות. לפעמים מי שמכתיב את הטון ואת סטנדרט הארוח אלו דווקא האמהות.
ואני אדגים:
כשאני הולכת לאמא שלי כמעט תמיד כשאני באה אני עושה פיניש למטבח, קצת כלים, תיבול לאיזה סלט, ניגוב לשיש.
בזמן הזה בעלי (מקוה שזה לא בושות) מסדר לנו את החדר ושם מצעים, וגם בחדר שהילדים ישנים בו (ולא מחכים לאחרי הסעודה שכולם עיפים וחשוך)
במהלך הארוח אין שום סכוי שאמא שלי תקום ואני לא אזנק מיד (זה עוד טבוע מימי הבחרות שאבא שלי היה נוזף אם זה היה קורה) ואים יש תינוק אז זה הזמן להעביר אותו לאבא שלו שישיר איתו זמירות שבת. אחרי האוכל אמא שלי הולכת לישון. וכל המשתתפים אחראים על סדור הסלון והמטבח (רוקות כשהיו ונשואות) היום אחיותי נשואות. אבל זה היה ברור תמיד שאחת על המטבח אחת על הסלון, ממש היינו מחלקות את העבודה במילים. ואין שום סכוי בעולם שנשואות היו הולכות לישון כשהרוקה עוד היתה עובדת, המינימום זה לארח לה חברה ולפטפט איתה כשהיא שוטפת כלים. ואם יש עדיין מה לעשות אז עושים.
כשאנחנו הולכים כמובן מסדרים את החדרים, מורידים מצעים, אוספים צעצועים בכל הבית (אמא שלי מחלקת פרס בשקל אחרי שהיא בודקד שהבית חף מצעצועים) ואין לעזוב את הבית בלי להכניס מדיח. אחרי כל הנל אנחנו אומרים יפה שלום והולכים.
וזה לא מהתנדבות. זה כללים לא כתובים שברורים מאליו לכל אחד שמתארח. ובהחלט משקפים את השקפת עולמה של אמי.

אצל חמותי אנחנו באים לבית מפוקסס, המצעים מסודרים כולל שוקולד שמונח על הכרית, כשאני קמה בין מנה למנה היא אומרת שבי, תנוחי, עבדת קשה כל השבוע, ואין שום סכוי שאגע בכלי בכיור, זה באמת מרגיש שזה חודר לה לפרטיות. מה שנשאר לי זה קצת לדאוג שהילדים לא יבלגנו, למזלי הילדים שלי נוחים יחסית.
וזה אותה אני בשתי המקרים, פשוט הכל הכתבות מלמעלה. מצד שני אני לא יכולה להיות בטוחה שגיסתי הרוקה לא אחת הרוקות שכותבת פה שעובדת מדי קשה. כי היא אכן עובדת מאד מאד קשה. אבל כך אמא שלה חושבת שנכון לעשות. אז בבקשה זה המקום שלנו לחשוב איך אנחנו רוצות שדברים יקרו אצלינו בבית ולנתב לשם. כי כמו בכל דבר הכל מתחיל בראש.

ועוד דבר לגבי הנשואות שרק באו לנוח אחרי השבוע הקשה. מבחינתי המנוחה בלהתארח היא לא בשבת עצמה, אלא בסוף השבוע כולו. פחות קניות, בלי בישולים. זמן פנוי לעצמי וזה לא משנה אם לבלות בו או לארגן את הבית בנחת. צריך לעשות סוויץ' בחשיבה שלהיות אצל ההורים זה לא באמת לנוח (למשל הקטע הזה שלשמור על השקט בצהריים בגלל שאבא שלי רגיש זה סיוט בשבילי. ועדיין אני אוהבת לבא אליהם) במשמעות של לישון יותר. אלא קצת לצאת משגרה, להחליף תפקידים ולהנות מחברה טובה.

רפ · 12/6/19

נכתב ע"י חנון:
מישהי מכירה היום נערת סמינר משועממת?

(מכירה גם נערות סמינר משועממות.)

מכירה נערות סמינר לא משועממות אבל:
א. ישנות בצהריים כל יום.
ב. יוצאות להליכה לפחות 3 פעמים בשבוע.
ג. מחליפות ספר ספריה לפחות פעמיים בשבוע.
ד. וכו'.

אני לא באה להגיד שיותר חשוב להקדיש את כל החיים לאחים ולאחיות, אבל קצת פרופורציות.
ברור שאי אפשר להכריח אותן לעשות מה שכל כך קשה להן, אבל מבחינתי זה עלוב לקבל באופן קבוע תירוץ של השבוע אני לא יכולה לעזור כי אין לי זמן, כשזה סדר היום הקבוע שלהן.
וזאת ההזדמנות לומר תודה לאחיות הצדיקות שלי שלא חושבות פעמיים לפני שמסכימות לבוא לעזרה למרות שאני בלי עין הרע רק אחת מ-X נשואים.
וגם יודעות כשלא יכולות להגיד יפה ולא לתת לי הרגשה שכל הפעמים שהן באות - הן ניצול.

shira bira · 12/6/19

נכתב ע"י מלפפון:
זה כמו שתעברי ליד אישה זרה שמעלה עגלה בגרם מדרגות תלול, ובמקום להושיט את ידך הפנויה לעזור לה להרים את העגלה תגידי: אני לא חייבת. זו עגלתה ואלו הילדים שלה.

לא יקרה. אני מאמינה גדולה באמרה במקום שאין אנשים וכו..
העניין הוא שאנחנו צריכים כנשואים להפסיק לחשוב מה היא חייבת לנו אם לאו ולהתרכז במה אנחנו יכולים וצריכים.
ובהחלט אני תמיד זוכרת שאלו הילדים שלי והחובה לגדלם מוטלת עלי ועל בעלי ומי שעוזר מנדבת ליבו תבוא עליו הברכה
במענה לשאלותייך:

נכתב ע"י מלפפון:
אולי לא קשה להן להגיע להורים כי הילדים שלהם מאד מעסיקים את עצמם?

לא בהכרח. מנסיון

נכתב ע"י מלפפון:
אולי יש שכנים להורים שהילדים משחקים איתם?

אין. כולם חילונים (לפחות אצל הורי)

נכתב ע"י מלפפון:
אולי הילדים לא אוהבים שהדודה מטפלת בהם ונח לאמא לתת להם את הסדרים שלהם כפי שהיא מבינה?

אוהבים וגם מנדנדים לה שתצא איתם לגינה.
אם היא יכולה- בשמחה. אם לא גם מקובל עלי. זכותה.

נכתב ע"י מלפפון:
אולי לא קשה לה לבוא להורים, אלא להפך. היא מגיעה כי קל לה. היא חצי מנצלת אותם, ולכן נראה לה מוגזם גם לדרוש שרותי ביביסיטר.

ממש לא. מגיעה תמיד עם עוגה. נראה לי מוגזם לבוא בבקשות עזרה בנימה של תביעה. זה כן.

אבל אני אניח כמה שאלות:
1. אולי הנשואים, בפרט הטריים לא סופרים אותה? היא טובה רק לשירותי שמרטפות.
2. אולי הם לוקחים לה את החדר ומטילים עליו עוצר ליממה או יותר?
3. אולי היא לומדת לבגרויות ולחוצה עד אימה.
4. אולי זו תקופת חגים וכבר היא תשושה מעזרה ומאירוח רציף?
5. אולי מדוכדכת משידוך שלא צלח ולא כ"כ מתחשק לה לראות את הזו"צים?

-LIGA · 12/6/19

אחותי הנשואה מתלוננת שאחותי הרווקה לא מספיק עוזרת לנו,
והיא הרבה חוגגת, מחנות, טיולים, מסיבות נסיעות לחו"ל (עם ההורים, כמובן)
כשעשינו יום כיף לנשואות והיא רצתה להצטרף, אחותי לא כ"כ רצתה...
ואני אמרתי: אחותי היקרה, למה את לא מפרגנת? תחשבי שעוד 3 שנים בעז"ה גם היא הולכת לשאת את העול הזה של בית/ פרנסה/ ילדים, ועוד, בדיוק ההיפך, תני לה עכשיו להינות! לנצל את הזמן ללא עול!
והיא עוזרת מלא לאמא בבית, לאמא ויש עוד אחים, וגם אלינו האחיות הנשואות היא מגיעה מידי פעם, כמה אפשר לדוש מילדה אחת???

אילה שולמן · 12/6/19

מה שהכי לא מובן לי כאן זה החינוך שרבות כאן משקיעות באיך לחנך את הרווקות הלא אכפתיות והלא מחונכות והלא רוצות לעשות חסד ואיך הגענו למצב כזה שהן מתלוננות.
אני חושבת (וסליחה אם אני מחנכת אתכן אבל אני כוללת בזה את עצמי כי אני מהגדולות בבית הורי) שאין קשר בין מה שמוטל עליה לבין מה שהיא מצפה מאתנו להבין - כלומר נכון היא צריכה לעשות את המוטל עליה, אבל בואו ניתן לה לחנך את עצמה (ולא נמשיך לעשות לה מה שעשינו בתור רווקות כל היום לעזור להורים לחנך את האחים) היא רק מבקשת מאתנו תבינו שאנחנו גם בני אדם שזקוקים למשהו אנחנו לא אויר, אנחנו ישות לעצמינו שיש לנו גם את הצרכים שלנו, וכן קורה שכרגע גם לנו קשה לקום 17 פעמים בדקה מהכסא להביא את זה ואת זה ואת זה וכו' זה כל מה שהן מבקשות הן מוכנות להמשיך לישא בנטל, אף אחת לא כתבה כאן שהיא מבקשת להתפטר לגמרי וללכת לאי שקט ולהתבודד שם, סה"כ הן מבקשות קצת הבנה מאתנו קצת התחשבות אל תבואו ממקום שחיייבים לכם, תבואו ממקום של הבנת השני ששי כאן גם בן אדם שצריך קצת לנוח וקצת להרגע ממשך השבוע וקצת להתפנק זה הכל
אני בטוחה שאם נבוא לשבת בגישה כזו פתאום נראה כמה הן רוצות לעזור וכמה הן רודפות אחרינו שננוח, כולה קצת הבנה בנפש האדם
והאמת שאם משדרים לבן אדם שהוא שווה זה עצמו נותן לו כח אמיתי והוא פחות צריך מנוחה הוא כבר נח...

עזרה כיף לנו לארח אבל...

משתמש סופר מקצוען

משתמש פעיל

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

צוות הנהלה

משתמש מקצוען

צוות הנהלה

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

צוות הנהלה

משתמש סופר מקצוען

משתמש פעיל

אשכולות דומים

פסח כשר ופרימיום!

תגיות נפוצות