חבל שאני לא יודעת לכתוב שירים כ"כ יפה...
אז אני אכתוב את זה בצורה קצת יותר פשוטה
(כמובן שחלק מהפריטים שונו לצורך בקרה ושיפור השירות
)
באותו ערב פסח מצאתי את עצמי, נערה צעירה, עובדת כמעט בפרך...
בבוקר מנקה ביסודיות את ביתו של אחי, תחת הערות הגיסה החמודה שבשמירה.
אחה"צ המשכתי את הנקיון בבתינו שלנו במקום אימי שבילתה את רוב היום צמוד למיטתה של סבתי ע"ה שהיתה אז במצב אנוש ממש.
איכשהוא הגיע יום י"ד בניסן, מאחורי נקיון יסודי של שתי דירות, קניית מצרכים לחג בכמות שרק משפחה מארחת צורכת (או יותר נכון 5 משפחות ביחד...), קילוף הרריי תפוחי אדמה ובישול של לא מעט ממאכלי החג...
בצהרי היום התמקמו בחדרי בנחת משפחה נחמדת, אבא אמא ושלושה ילדים...
האמא קוראת ספר חדש שפינקתי לעצמי לחג, האבא יצא לבית הכנסת ללמוד ושלושת הילדים מסתובבים סביבי במעגלים ממתנים שאדאג להם לתעסוקה...
ליל הסדר, חג החירות, אני מוצאת את עצמי מנגבת את השולחן ממיץ ענבים ששפך אחיין חמוד,
רצה למטבח להביא עוגה לבן דודו, ומנסה נואשות להפריד בין שני אחיינים שהחליטו בזה הרגע למרוט זה את זה... (האמהות שלהם אם תהיתן, אדישות לגמרי...)
שולחן עורך- אני מגישה מנה ראשונה ועד שאני מסיימת להגיש את הראשונה, כבר עוברים לעיקרית, ומשם לאחרונה כשאני לא מספיקה להכניס לפי כלום. מגישה מורידה, מסדרת מנקה...
בשתיים אחרי חצות סיימנו סוף סוף חד גדיא וכל הגדיים והתיישים פינו את הסלון...
שלוש לפנות בוקר, אני מנסה להירדם בלי הרבה הצלחה...
בטני מקרקרת מרעב, המזרון הדקיק שהנחתי לי בקצה המטבח והאחיין שהתעורר משנתו ומסתובב חופשי ברחבי הבית, לא ממש עוזרים לי להירדם...
כנראה שבשלב מסוים נרדמתי כי בשש וחצי התעוררתי מקולה של האורחת הנחמדה שביקשה את עזרתי במציאת סיכת ביטחון באופן דחוף...
(כבר חפרתי לך בכל הארון. איפה למען השם את תוקעת את סיכות הביטחון?)
חוסכת לכן את התיאור איך היה נראה החדר בצאת החג....