תורת המשחקים #2 / הטובים לפיס

שיילה

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
ספריי כסף

קניתי לוטו ביום שישי ומאז אינני רגוע. מה לכל הרוחות אפשר לעשות עם עשרים מליון עלובים אחרי קיזוז אלים ומושחת של מס הכנסה. רק החניה של מפעל הפיס תקח לי עשרים שקלים, שלא לדבר על הקנס שאקבל אחרי שאשכח שם את הסובארו הישישה שלי.

יבטלו לי בעיריה את ההנחה בארנונא, ביטוח לאומי יפסיקו להבטיח לי הכנסה ויחייבו אותי רטרואקטיבית על עשרים שנה שעבדתי אצל אשתי במשק בית. המדינה תעצור את הסבסוד למעונות כי יצאתי ממעגל משפחות הרווחה, שלא לדבר על כך שלא אוכל לקבל סיוע בשכירות, כך אמצא את עצמי מוכרח לקנות דירה עם תשלום מפולפל למתווך שרלטן שמשכנע אותי לקנות טאבו משותף קומה חמישית עם אופציה לקומה שישית ועוד אופציה סבירה יותר, להריסה של העיריה.

מישהו מרנן בבית הכנסת שהתעשרתי, כולם נהיים ידידי והופכים אותי לשותף לחיים העלובים שלהם, הפעמון בביתי לא שוקט לרגע, שליחים מחויכים עם זרי פרחים ענקיים עם איחולים לבביים לרגל לידת הבן שזה עתה חגג בר מצווה, וזרי תנחומים על הסבא שהוא קרוי על שמו.

הכל התנהל פחות או יותר למישרין עד שהרינון והרננה הגיעו לאוזני גבאי הצדקה, מיני אז אנוכי הקטן יושב בחדרי ומנהל קבלת קהל צפופה משל הייתי אחד מגדולי הדור, קופות הצדקה הגדולות שלחו אלי משלחת רבנים גדולה ומשלחת רבניות אל אשתי שברחה אל בית הוריה שהכינו לה פנסיון מלא כיד המלך תוך שהם מספרים לה כמה הם השקיעו בה בתור ילדה, הו איזה ילדה קשה שהיא הייתה.

ועד הבית דורש תשלום נפוח כולל החשמל שמשכתי כשניתקו לי את האספקה, ואם כבר, כך משה מהועד, צריך גם פחים חדשים ופרחים מלבלבים תחת אלו שעקרו השובבים המתוקים שלך.

וזה בלי ההוצאות החדשות, כמו משקפיים לבכור שהחליט שנמאס לו מידיות שעשויות מסלוטייפ, נעליים חדשות לקטנה במקום אלו שהסנדלר כבר לא יודע איפה מכניסים את הרגל וכמובן שולחן חדש לסלון שלא יזדקק לתמיכה מפקקים של סופר דרינק.

ראש הכולל קרא לי לשיחה רצינית וסיפר לי בראש מורכן ומדוכדך כמה שהוא מתבזה ומכתת רגליו עבור אברכי הכולל החשובים לו יותר מכל, דווקא עכשיו אחרי שהוא שמע שחשבוני תפח בזוז או שניים, הוא מצא לנכון לומר לי עד כמה הוא מעריך את למדנותי וכמה נותנת לו כח הידיעה שיש בכולל שלו אברכים כמוני, כי יש אנשים ששוכחים את מקומם במצבים כאלו, אמר בעיניים מרחמות.

המשפחה המורחבת פתחה קו גיבוש משפחתי והתארגנה לארוחת ערב משותפת בו אני אורח הכבוד בתור הבן היחיד למשפחת כהן המסועפת שהצליח בחיים, האירוע נערך בצורה מתוקשרת עם זמרים מפורסמים מכל העדות, ככל הנראה כמה דורות מעלי עברו פיצול תפוצתי חמור.

החלפתי מספר טלפון אחרי שכל משפחות כהן מספר הטלפונים התקשרו לספר לי איך שהסבתות שלנו היו כמו אחיות וכל היום העבירו מתכונים עם יוני דואר באיזורי קרבות.

הנהלת החיידר שבו למדתי ערכו דינר מכובד, הכינו גראמען במיוחד עבורי על כך שבזכות התורה שלמדתי שם (בזמן שלא עפתי מהכיתה) אפוף הבניין בקדושה. בגלל טראומת ילדות מעיני המנהל, אני משאיר שם צ'ק שמן כמעט כמותו.

מספר מפיקים פנו אלי עם שירים מולחנים ומעובדים והציעו לי בתשלום סמלי לרשום את השירים על שמי.

הראש שלי עומד להתפוצץ.

איך שתצא שבת אני הולך לקרוע את כרטיס, לא רוצה לזכות.


(נכתב בעבר, ולא במיוחד)
 

דיו וקסת

משתמש מקצוען
"חברים, תקשיבו. לא סתם קראתי לכם לכאן. אני במצב כלכלי עגום ביותר. אני יודע שגם אתם לא יושבים על מיליונים, לכולם קשה בפרנסה, אבל תאמינו לי שהמצב שלי גרוע גרוע גרוע. הרבה יותר ממה שאתם יכולים לדמיין.
אני מבקש מכם לתרום לי כסף. אני יודע שזו בקשה חריגה,. תאמינו לי, לא דמיינתי שאני אגיע למצב כזה, לכנס את החברים שלי ולשנורר מהם. אבל אני פשוט חייב. זו מגבית חירום אמיתית.
רק אם כל אחד מכם יתחייב בשבילי על שלושים אלף שקל, אני רואה איזשהו עתיד. אם לא - אני אבוד."

הוא סיים את דבריו. דממה עמוקה השתררה בחדר. כל הנוכחים השפילו את מבטיהם.
לבסוף פצה אחד מהם את פיו "תראה, שלושים אלף זה סכום עצום... אני יכול לתת לך שלושת אלפים וגם זה בדוחק".
"שלושת אלפים לא יעזור לי, אני צריך שלושים. מכל אחד מכם"

הדין-ודברים נמשך. רק אחד מהחברים התחייב על שלושים אלף. האחרים נתנו סכומים קטנים בהרבה. אלף, אלף חמש מאות, אלפיים, שלושת אלפים"

האספה הסתיימה. החברים כבר קמו ללכת. ואז הוא עצר אותם.

"עכשיו אני אספר לכם את האמת. זכיתי בלוטו. בפרס הגדול. שלושים מיליון שקלים חדשים ונוצצים."
"מה???" עיניהם נקרעו לרווחה.
"מה שאתם שומעים" הוא חייך חיוך רחב. "הנה תראו את הצ'ק של מפעל הפיס"
"וואו, מזל טוב, איזה יופי"
"איזה יופי לי" הוא הדגיש. "אתם - לא תראו מזה שקל." הוא פתח להם את הדלת והחווה בידו לכיוון היציאה.
"ואתה" הוא פנה לחבר שהתחייב שלושים אלף "אתה תישאר כאן. יש לנו הרבה על מה לדבר"
 

מעצב פנימיות

משתמש מקצוען
"איזה יופי לי" הוא הדגיש. "אתם - לא תראו מזה שקל." הוא פתח להם את הדלת והחווה בידו לכיוון היציאה.
"ואתה" הוא פנה לחבר שהתחייב שלושים אלף "אתה תישאר כאן. יש לנו הרבה על מה לדבר"
השאילני קרדומך...
 

רחשי הלב

משתמש מקצוען
"חברים, תקשיבו. לא סתם קראתי לכם לכאן. אני במצב כלכלי עגום ביותר. אני יודע שגם אתם לא יושבים על מיליונים, לכולם קשה בפרנסה, אבל תאמינו לי שהמצב שלי גרוע גרוע גרוע. הרבה יותר ממה שאתם יכולים לדמיין.
אני מבקש מכם לתרום לי כסף. אני יודע שזו בקשה חריגה,. תאמינו לי, לא דמיינתי שאני אגיע למצב כזה, לכנס את החברים שלי ולשנורר מהם. אבל אני פשוט חייב. זו מגבית חירום אמיתית.
רק אם כל אחד מכם יתחייב בשבילי על שלושים אלף שקל, אני רואה איזשהו עתיד. אם לא - אני אבוד."

הוא סיים את דבריו. דממה עמוקה השתררה בחדר. כל הנוכחים השפילו את מבטיהם.
לבסוף פצה אחד מהם את פיו "תראה, שלושים אלף זה סכום עצום... אני יכול לתת לך שלושת אלפים וגם זה בדוחק".
"שלושת אלפים לא יעזור לי, אני צריך שלושים. מכל אחד מכם"

הדין-ודברים נמשך. רק אחד מהחברים התחייב על שלושים אלף. האחרים נתנו סכומים קטנים בהרבה. אלף, אלף חמש מאות, אלפיים, שלושת אלפים"

האספה הסתיימה. החברים כבר קמו ללכת. ואז הוא עצר אותם.

"עכשיו אני אספר לכם את האמת. זכיתי בלוטו. בפרס הגדול. שלושים מיליון שקלים חדשים ונוצצים."
"מה???" עיניהם נקרעו לרווחה.
"מה שאתם שומעים" הוא חייך חיוך רחב. "הנה תראו את הצ'ק של מפעל הפיס"
"וואו, מזל טוב, איזה יופי"
"איזה יופי לי" הוא הדגיש. "אתם - לא תראו מזה שקל." הוא פתח להם את הדלת והחווה בידו לכיוון היציאה.
"ואתה" הוא פנה לחבר שהתחייב שלושים אלף "אתה תישאר כאן. יש לנו הרבה על מה לדבר"
אתה מרגיש בנוח עם הסיפור הזה גם אם הוא היה הפוך?
אתה היית שם לחבר על השולחן 30000 ש"ח כשאין לך בעצמך אפילו עשירית מזה?
ממש לא חכם להעמיד אחרים בניסיון שאתה בעצמך לא היית עומד בו.
 

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
אתה היית שם לחבר על השולחן 30000 ש"ח כשאין לך בעצמך אפילו עשירית מזה?

שאלה טובה מאוד.
וזה מה שיפה בסיפור הזה (לפחות אחד הדברים היפים בסיפור הזה...) שהוא מעורר את השאלה הטובה הזו אצל כל אחד. שם אותה על השולחן.


גם אם הוא היה הפוך?

שהוא היה אוסף את החברים ומודיע להם שזכה בלוטו ומביא לכל אחד סכום כסף יפה, ואז לפני שהם מתפזרים מודיע להם שבעצם הוא בחובות גדולים וצריך 30 אלף מכל אחד?

ריאליסטי בהרבה.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
שאלה טובה מאוד.
וזה מה שיפה בסיפור הזה (לפחות אחד הדברים היפים בסיפור הזה...) שהוא מעורר את השאלה הטובה הזו אצל כל אחד. שם אותה על השולחן.


ריאליסטי בהרבה.
אני, אישית, מעדיף שבמקום להניח שאלות על השולחן, תונחנה שם ערימת שטרות...
*
@עבדקן הסיפור הגאוני שלך הוא דוגמה מעולה למושג "מניפולציה דמגוגית".
כי אין שום סיבה שבעולם שבנאדם ידרוש מחבריו סכומים כאלו (התייעצת איתם ל פ נ י שהשקעת בבורות לילית, דרך משל? או בבעזרתנו שמייצרת ערכת חילוץ מאוהלים?).
 

ח.נוי

משתמש מקצוען
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
הגמרא כבר הייתה פתוחה לפני מוישה, החברותא הותיק, כמו גוערת בי על ששוב איחרתי.

"אני ממש מתנצל" מיהרתי להפטיר לעברה ולעבר מוישה שישב וחייך בהבנה. "שוב התעכבת בגלל הביתן הכתום?" הוא שאל.

הנהנתי במבוכה. מוישה הוא היחיד שיודע על האובססיה שלי לביתן ההוא שבו ממלאים מספרים, מחכים כמה ימים, בודקים, מתאכזבים , אבל חוזרים לשם. אפילו אשתי לא יודעת על העניין הזה. לא שאני מכור, פשוט המצב בבית לא משהו, וביקור בביתן ההוא זו ההשתדלות השבועית שלי, מבחינתי. אני לא הוזה על מליארדים ואפילו לא על מיליונים. אני נכנס רק להגרלות הקטנות, אלו שלא עולה הרבה למלא מספרים בשבילם, ומנגד גם הסיכויים שלך לזכות גדולים יותר , ואפילו אם זה בסכום קטן יותר. בשבילי הוא המון.

"עד מתי רב יענקל? עד מתי תאמין בזה? עד מתי תקנה ותקנה ותחשוב כל פעם מחדש שהפעם זה בטוח יהיה אתה??" השאלה של מוישה נכונה, ומדי פעם מתגנבת לי מחשבה כזאת לראש.אבל אני מרגיש שזה חזק ממני.

"עד שאני אזכה" עניתי לו. "היום נכנסתי להגרלה על 50,000 ש' זה הסכום שאני חייב בדחיפות בשביל הניתוח פה של מיכאל שלי, הפעם אני חייב לזכות!!"

"50,000 ש'?" מוישה הביט בי, שתק ואז התנער ואמר: "טוב, מספיק מאוחר היום, בוא נתחיל ללמוד"


שנים דמיינתי את היום הזה, את הרגע המיוחל הזה, הרגע שבו אני אשמע את המילה :"זכית"

אבל בדמיונות הכי ורודים שלי זה לא היה כך.

הסתובבתי בבית מרחף, צובט את עצמי שוב ושוב כדי לוודא שזה לא עוד אחד מן החלומות הרבים שהייתי חולם על כך מדי לילה. אשתי הסתובבה סביבי מאושרת ואפילו שכחה לכעוס על כך שאני ממלא כרטיסים בלוטו בלי לספר לה.

"הניתוח של מיכאל" אמרתי לה בעיניים נוצצות. "הקב"ה שלח לנו את הזכייה הזאת בדיוק ברגע הנכון"

אשתי הנהנה בהתרגשות ודחקה בי ללכת למפעל הפיס לקחת את הפרס.

הדרך לביתן המוכר מעולם לא נראתה לי ארוכה כל כך כמו היום, השתוקקתי כבר להגיע ולראות שזה אמיתי. המוכר עמד שם כמו כל יום שלישי והיה עסוק בדיבור בפלאפון. "אתה רוצה שאני אדפיס גם מודעה כמו המקורי? זה קצת מסובך. אתה רוצה שהחבר שלך יראה את זה מפורסם ורשמי? את האמת שזה באמת יכול להחשיד. הוא עוד יעלה על הקומבינה שלכם, הוא יראה שאין מודעה כמו תמיד ויבין שלא זכיה ולא נעליים, רגע... כן אדוני,מה אתה רוצה??" הוא פנה אלי ואז החוויר ונשך את שפתיו. "א... רבינוביץ? א... מוישה? מוישה? כמה דקות ואני חוזר אליכם"

הבטתי בפניו של המוכר שהחליפו גוונים וניסיתי להבין מה היה כל כך מבהיל בשיחה ובהופעתי שגרמו לכך.

פתאום שמעתי בום חזק ולקח לי דקה ארוכה להבין שזה בתוך המוח שלי.

מוישה רבינוביץ? קומבינה? חבר?

"עמוס" פניתי למוכר "אתה חייב להגיד לי את כל האמת"

"אני לא מאמין שזה קורה, אני לא מאמין" הוא מלמל וטפח על מצחו.

"עמוס" התחננתי "תגיד לי אם זה נכון, לא זכיתי באמת?"

עמוס הצביע על ליבו "מבטיח לך שעשיתי הכל כדי שלא תדע מזה, בהן צדקי, הכל!"

כל העולם הסתחרר סביבי, אז לא זכיתי בכלל. זה מוישה שדאג להצגה הזאת.ו אני התרגשתי כל כך שזכיתי ועכשיו אני אוכל להוכיח לכולם שזה לא "שטויות והבלים" כהגדרתם. ולא סתם אני ממלא שבוע אחרי שבוע.

"הוא כל כך רצה שלא תחשוד בכלום החבר שלך, אח... איזה בנ"א טוב הוא, ואני הרסתי לו הכל. עכשיו אתה יודע שלא באמת זכית ומה יהיה עכשיו?" עמוס המשיך בהלקאה העצמית. אבל אני פתאום הרגשתי שתובנה חדשה חודרת לתוכי.

מוישה, מוישה הלך ואסף כסף, ותכנן וארגן והכל בשביל לעזור לחבר במצוקה.

חבר כזה הוא הדבר הכי גדול שאפשר לייחל לזכות בו.

אז מישהו אמר שלא זכיתי בפיס?
 

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
לא יודע אם קשור, אבל שיהיה.

====================================================
משתדל היה שמריהו הצדיק, לסיים כל יום את ספר תהילים. לא סתם לומר את כל הספר, יושב היה שמריהו ודורש במפרשים, מתעלה ומתענג מעוקמם של תשבחות. לא היה פוסק, אף לא לרגע. בתחנת אוטובוס, באוטובוס, בנגריה, בכל מקום היה שולף את הספרון מכיסו הקדמי, משתדל שלא ינשרו ממנו אי מי מעטיו, מפנקסיו או משאר פתקאות וקבלות שאסף.

פרנסתו לא הייתה בשפע, ולא שהיה חסר משהו, אבל יש מה לשפר, אשתו אומרת שצריך לשפץ. וכל פעם הויכוח על ההרינג ביום חול מסתיים בצעקות, והדוחק באוטובוס, והחום המעיק הזכירו לו את מנחם השכן, שמתרווח במזגן מכוניתו ערב בוקר, שוב, לא שחסר משהו, אבל אם אפשר... אז אולי, עוד קצת אבא שבשמים, אולי?

בבוקר ההוא הלך שמריהו הצדיק ברחוב שאול המלך. האמת שהוא די מיהר, ולא היה לו זמן לראות את הכרטיס שנצנץ על הריצפה. אך מסובב הסיבות סיבב את פינחוס, הלא הוא נערו האגדי של האדמו"ר מסכיפוליש. הנער החביב קיפץ ברחוב שבאוזניו תחובות אוזניות, ופתאום כשירד לכביש באה משאית, וצפרה בקול עצום עד שפינחוס היה בטוח שהוא נפצע, חס ושלום. בנס לא קרה כלום, ובעודו משתטח על המדרכה אץ שמריהו הצדיק להושיט יד.

רק שהקימו את פינחוס, הוא ראה את הכרטיס.

טעטע זיסער, יבב שמריהו הצדיק, והרגיש שהוא לא יכול לזכות במציאה. הלא כל חייו בנגריה, היה מכה בקורנס, חותך במסור, חורט חריטות ומפזם ניגונים. בסך הכל אני יהודי פשוט, לעצמו אז אמר. מתפלל בכוונה, קובע עיתים לתורה, ובין לבין קורא תהילים בקול גדול. אז פתאום אומרים לך, קום קח 5 מליון ולך שב במכונית ממוזגת כמו של מנחם. מערב עד בוקר.

ונכון שהרינג ביום חול וכל זה, גם מנחם עצמו לא אוכל (האמת שהוא לא אוהב בכלל) בעצם, לא חסר לי כלום, אמר. והשיפוץ בכלל לא נחוץ, נסתדר כמו שהסתדרנו.

כדי לא להתחרט אסף שמריהו הצדיק את הכרטיס הלוהט, ורץ אל הבית מדרש, פורץ מעזרת הנשים למבוא הצר, הי, אופופו, חסם פינחוס את הדלת בגופו, מה אתה חושב שאתה עושה? שאל (ושכח שאם לא הייתי שם כמעט היה נפצע חס ושלום) אני חייב לדבר אם הרב'ה, התנשף שמריהו הצדיק. אין בעיה תמתין כאן עד שיגיע תורך, הצביע פינחוס על כסא פלסטיק ירקרק.

שמריהו הצדיק התיישב ואיך לא, שלף את התהילים, ופתאום צעק הוא בקול גדול.
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
הגמרא כבר הייתה פתוחה לפני מוישה, החברותא הותיק, כמו גוערת בי על ששוב איחרתי.

"אני ממש מתנצל" מיהרתי להפטיר לעברה ולעבר מוישה שישב וחייך בהבנה. "שוב התעכבת בגלל הביתן הכתום?" הוא שאל.

הנהנתי במבוכה. מוישה הוא היחיד שיודע על האובססיה שלי לביתן ההוא שבו ממלאים מספרים, מחכים כמה ימים, בודקים, מתאכזבים , אבל חוזרים לשם. אפילו אשתי לא יודעת על העניין הזה. לא שאני מכור, פשוט המצב בבית לא משהו, וביקור בביתן ההוא זו ההשתדלות השבועית שלי, מבחינתי. אני לא הוזה על מליארדים ואפילו לא על מיליונים. אני נכנס רק להגרלות הקטנות, אלו שלא עולה הרבה למלא מספרים בשבילם, ומנגד גם הסיכויים שלך לזכות גדולים יותר , ואפילו אם זה בסכום קטן יותר. בשבילי הוא המון.

"עד מתי רב יענקל? עד מתי תאמין בזה? עד מתי תקנה ותקנה ותחשוב כל פעם מחדש שהפעם זה בטוח יהיה אתה??" השאלה של מוישה נכונה, ומדי פעם מתגנבת לי מחשבה כזאת לראש.אבל אני מרגיש שזה חזק ממני.

"עד שאני אזכה" עניתי לו. "היום נכנסתי להגרלה על 50,000 ש' זה הסכום שאני חייב בדחיפות בשביל הניתוח פה של מיכאל שלי, הפעם אני חייב לזכות!!"

"50,000 ש'?" מוישה הביט בי, שתק ואז התנער ואמר: "טוב, מספיק מאוחר היום, בוא נתחיל ללמוד"


שנים דמיינתי את היום הזה, את הרגע המיוחל הזה, הרגע שבו אני אשמע את המילה :"זכית"

אבל בדמיונות הכי ורודים שלי זה לא היה כך.

הסתובבתי בבית מרחף, צובט את עצמי שוב ושוב כדי לוודא שזה לא עוד אחד מן החלומות הרבים שהייתי חולם על כך מדי לילה. אשתי הסתובבה סביבי מאושרת ואפילו שכחה לכעוס על כך שאני ממלא כרטיסים בלוטו בלי לספר לה.

"הניתוח של מיכאל" אמרתי לה בעיניים נוצצות. "הקב"ה שלח לנו את הזכייה הזאת בדיוק ברגע הנכון"

אשתי הנהנה בהתרגשות ודחקה בי ללכת למפעל הפיס לקחת את הפרס.

הדרך לביתן המוכר מעולם לא נראתה לי ארוכה כל כך כמו היום, השתוקקתי כבר להגיע ולראות שזה אמיתי. המוכר עמד שם כמו כל יום שלישי והיה עסוק בדיבור בפלאפון. "אתה רוצה שאני אדפיס גם מודעה כמו המקורי? זה קצת מסובך. אתה רוצה שהחבר שלך יראה את זה מפורסם ורשמי? את האמת שזה באמת יכול להחשיד. הוא עוד יעלה על הקומבינה שלכם, הוא יראה שאין מודעה כמו תמיד ויבין שלא זכיה ולא נעליים, רגע... כן אדוני,מה אתה רוצה??" הוא פנה אלי ואז החוויר ונשך את שפתיו. "א... רבינוביץ? א... מוישה? מוישה? כמה דקות ואני חוזר אליכם"

הבטתי בפניו של המוכר שהחליפו גוונים וניסיתי להבין מה היה כל כך מבהיל בשיחה ובהופעתי שגרמו לכך.

פתאום שמעתי בום חזק ולקח לי דקה ארוכה להבין שזה בתוך המוח שלי.

מוישה רבינוביץ? קומבינה? חבר?

"עמוס" פניתי למוכר "אתה חייב להגיד לי את כל האמת"

"אני לא מאמין שזה קורה, אני לא מאמין" הוא מלמל וטפח על מצחו.

"עמוס" התחננתי "תגיד לי אם זה נכון, לא זכיתי באמת?"

עמוס הצביע על ליבו "מבטיח לך שעשיתי הכל כדי שלא תדע מזה, בהן צדקי, הכל!"

כל העולם הסתחרר סביבי, אז לא זכיתי בכלל. זה מוישה שדאג להצגה הזאת.ו אני התרגשתי כל כך שזכיתי ועכשיו אני אוכל להוכיח לכולם שזה לא "שטויות והבלים" כהגדרתם. ולא סתם אני ממלא שבוע אחרי שבוע.

"הוא כל כך רצה שלא תחשוד בכלום החבר שלך, אח... איזה בנ"א טוב הוא, ואני הרסתי לו הכל. עכשיו אתה יודע שלא באמת זכית ומה יהיה עכשיו?" עמוס המשיך בהלקאה העצמית. אבל אני פתאום הרגשתי שתובנה חדשה חודרת לתוכי.

מוישה, מוישה הלך ואסף כסף, ותכנן וארגן והכל בשביל לעזור לחבר במצוקה.

חבר כזה הוא הדבר הכי גדול שאפשר לייחל לזכות בו.

אז מישהו אמר שלא זכיתי בפיס?
מקסים
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
@ח.נוי כתיבה יפהפיה!
הסיפור המיוחד מחדד את האמרה -צריך פיס בחיים...
אהבתי מאד את הסוויטש בזכיה.
וגם התיאורים, לא מוגזמים ולא מופקעים. מתאימים מאד לכל האירוע.
מקסים!
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
@יואב ברק היה מעניין לקרוא את הסגנון הזה, ששונה מהסגנון המפורסם שלכם ובכל זאת נשאר "אחר" מהמוכר הרגיל.
הפרטים הקטנים של ה"אפשר לשפר" מעבירים כלכך יפה את המצב שלו ואת הדמות כולה.

אהבתי מאד את הבחור של הרבי ואת תזיזיותו.

(ושכח שאם לא הייתי שם כמעט היה נפצע חס ושלום)
..שאם לא שמריהו שהיה שם...
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
אנ'לאידע'ת.

גם לא היה ברור אם אלו דמיונות או שהבין מיד בהרמת הכרטיס שהוא זכה, ואם כן, אז איך.
רציתי לכתוב את זה אבל גיליתי שזה לא באמת מפריע לי.

זה היה טוב גם ככה עם הסימני שאלה, ולי הסתדר לחשוב, שאלו היו דמיונות-תקוות-משאלות כמוסות, והצעקה בסוף היתה כי ראה ת'תאריך של הכרטיס או משהו...
 

ח.נוי

משתמש מקצוען
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
מה בנוגע למספר 3??
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  33  פעמים

לוח מודעות

למעלה