הנושאים החמים
הנושאים החמים
ב"ה.
באחד מעיתוני סוף השבוע החינמיים התפרסם הסיפור המפעים הבא:
נערה אחת נכנסה אל הרבנית קנייבסקי ע"ה והתלוננה: "הבחור שאיתו אני נפגשת חסר חוש הומור! הוא סיפר בדיחה והיא לא מצחיקה!"
נכנסה הרבנית אל הקודש פנימה, אל יבדלחט"א הגרח"ק וחזרה אל הנערה בזריזות: "סיפרתי לרב את הבדיחה, והוא אמר שהיא מצחיקה! אפשר להמשיך, שיהיה במזל טוב!"
זהו הסיפור והוא בהחלט מיוחד: רואים כאן את העניין של נתינה לעני – ואין עני אלא בדעת – די מחסורו אשר יחסר לו, וההתייחסות בגובה העיניים כנגד רוחה של כל אחת ואחת.
עד כאן החלק השפוי. הקריאה מכאן ואילך על אחריותכם בלבד.
משקראתי את הסיפור הזה, החלה השאלה לנקר במוחי כיתושו של טיטוס לאחר שהפך לגוזל בוגר של נקר סורי מצוי: מה הייתה הבדיחה? מי היא זו ואיזו היא אותה בדיחה מיוחסת שהגרח"ק בעצמו העיד עליה שהיא מצחיקה? הייתכן למנוע מהציבור מידע חשוב שכזה?
החלטתי לעשות מעשה ולחייג לאחת מנאמנות ביתה של הרבנית ע"ה, ולברר מה הייתה הבדיחה. אך עלעול מהיר בדפי זהב העלה שהשמות שמופיעים תחת הערך "נאמנות ביתה" רבים יותר מהשמות שנמצאים תחת הערך "כהן" ותחת הערך "אינסטלטורים" גם יחד.
כמה טלפונים אקראיים לא העלו דבר. וזה בהחלט מצער.
הלא שוו בנפשכם מה היה קורה לו הבדיחה כן הייתה מתפרסמת לציבור.
ניקח כמשל בדיחה אקראית וקלאסית: שני משוגעים הלכו ברחוב, אמר אחד לשני: "בא נשתגע!" ענה לו השני: "מה, אתה משוגע?"
כעת נדמיין את הסיטואציה. יושבים זוג בלובי המרווח של מלון שרתון תל אביב ונפגשים להם. מן החלונות השקופים הגדולים ניבט הים במלוא הדרו והשנים שותקים שתיקה מביכה.
הזוג מימין עזב כבר מזמן בחיוכים מאושרים, הזוג משמאל לואט סודות זו לזה בעיניים דולקות, והשלישי כבר עזב במאזדה 6 בחריקת צמיגים ושאגת בלמים – ורק ביניהם השתיקה הסוררת, שוררת.
ואז, מטיב הבחור את כובעו, מיישר את שולי חליפתו, ומפר את השתיקה לקיים מה שנאמר הבעל מפר לאשתו: "תשמעי בדיחה". הוא פותח.
הבחורה כולה נדרכת. מי יודע אם הצחוק המתגלגל שיפרוץ מפיה אחרי שומעה את הבדיחה הנדירה מפי הבחור המיוחס שהשדכנית גמרה עליו את ההלל לא יחשוף את הסתימה בשן הבינה השמאלית. היא כבר מתכננת את הצחוק המאופק יחסית תוך כדי מבט אקראי כביכול בשעון.
ואז הבחור מספר:
"שתי משוגעים הלכו ברחוב, אמר אחד לשני: "בא נשתגע!" ענה לו השני: "מה, אתה משוגע?"
!!!!
לא פלא שהבחורה רצה כל עוד נשמתה בה אל הרבנית, ונפשה בשאלתה (למרות שהיא יצאה 'עמה' בבקשתה):
ראשית, הבחור לא יודע עברית. לא אומרים שתי משוגעים, אלא שני משוגעים! האם מתאים לה לקחת אחד שלא יודע עברית? אפילו לקהילת הכתיבה בפרוג לא יקבלו אותו כך!
שנית, משוגעים! בחור שהבדיחה הראשונה שעולה לו לראש היא בנושא משוגעים, מי יודע אם אינו קרוב לנושא מצד אדם קרוב אצל עצמו, וייתכן שחלילה הוא נוטל כדורים במו ידיו!
שלישית – ועיקר: הבדיחה לא מצחיקה. פשוט לא מצחיקה! האם היא תיקח בחור משוגע נוטל כדורים חסר חוש הומור שלא יודע עברית?
אך משנענתה, התברר כי השאלות מתרצות זו את זו: מכיון שמדובר במשוגעים, הלא הם אינם יודעים לדבר עברית כראוי ולהבדיל בין זכר לנקבה ואף אינם יודעים להבדיל בין מצחיק לשאינו מצחיק, דאם אין דעת - הבדלה מנין? ולכן בחר הבחור לספר דווקא בדיחה זו שתהיה בוודאי מצחיקה, והרי לנו גודל גאונותו ושיהיה במזל טוב.
כמובן ששמע הבדיחה המיוחדת המיוחסת והנדירה שגדולי ישראל העידו עליה שהיא מצחיקה לא היה נותר כמידע אישי, והוא היה פורץ עד מהרה לכל עם ישראל:
ראשית, כל מופע סטנד-אפ היה פותח בראש ובראשונה בבדיחה הזו. וכה יאמר הסטנדאפיסט התורן: "על פי הכלל פותחין בדבר מלכות נפתח בבדיחה שהיא בוודאי מצחיקה והעידו עליה גדולי ישראל. לאחר מכן ננסה גם ספק-בדיחות משלנו". ומיד הוא פותח: "שתי משוגעים וגו'", וכל הקהל עונה אמן בדביקות.
גם כנסי תורה ייפתחו בבדיחה היחסנית. "פיטטיא דאוריתא טבין", יאמר המנחה בחרדת קודש. "מה לנו יותר פיטטיא מבדיחה, ומה לנו יותר אוריתא מגדולי הדור? שתי משוגעים וגו'".
ר"מים וראשי ישיבות המוסרים שיעור לתלמידיהם ומשתדלים לקיים את הכלל לפתוח את השיעור במילתא דבדיחותא כמו שנהג האמורא רבה, כבר לא יצטרכו לפתוח ספרי בדיחות בכל יום ולחפש משהו מתאים. תהיה בידם בדיחה מוכנה ומועדת – שתי משוגעים וגו'! מידי יום ייפתח השיעור בבדיחה זו, ור"מ ותיק יציין ביומנו: זו הפעם ה-7358 שאני חוזר על בדיחה זו, ברוך ה' שזיכני להתחיל ולסיים אמן.
ועדי הצדקה יזנחו סגולות ישנות וילכו על בטוח: עמותת "שמחת העיר" תציע לכל מי שתורם כמניין "משוגע", שמניין משוגעים יישבו במיוחד בשבילו באברבנאל – ויחזרו על הבדיחה בדבקות עד שיעלה עשן באפם. ניתן יהיה לשמוע את המעמד ישירות בקו הישועות אחת שמונה מאות וגו', אם כי לא מומלץ לנסות להשתתף במעמד עצמו.
עד מהרה יקום גם היזם החרוץ שיקום וילחין את הבדיחה בלחן קצר וקליט שיהפוך עד מהרה לשלאגר. לא אתערב בשיקולי היזם, אך הייתי מציע לו לנסות את הלחן המוכר והמוכר של "שנים סינים עם כינור גדול", וכה יאמר השיר:
שניים משוגעים הלכו ברחוב/
אמר אחד להשתגע יהיה טוב/
השתגעת ענה לו חברו הקרוב/
והנה לנו שיר כשל עדיאל מהאוב.
הילדים ישירו את השיר בכל הניקודים: "שַנַם מַשַוַגַעַם" ו"שֻנֻם מֻשֻגֻעֻם" עד כלות הכל, ורדיו קול חי המוביל את המוזיקה החסידית בימינו ייקח את השיר ויהפוך אותו לסינגל שלו, בזו הלשון: "קול חי תמיד מדבר אליי, קול חי תמיד משדר אליי, קול חי כי טוב! ה-ש-תגע--ת ענה לו חברו הקרוב".
השיר יהפוך עד מהרה ללהיט החתונות הבא, תוך כדי שהוא משאיר הרחק מאחור את כל הלהיטים הקודמים. זר כי יזדמן למפעלי החתונות בפאתי בני ברק ישמע בבת אחת מכל 500 האולמות את השיר הזהה: שניים משוגעים וגו'!
יהיו שיטענו שהשיר הזה צריך להחליף את "ימים" המקובל לניגון בשעה שנכנס ראש ישיבה או אישיות דומה. אך אחרים יטענו על פי הגמרא בברכות כ"ח ע"ב ששיר שהתקבל (ימים) לא יידחה ממקומו. לבסוף, יגיעו כולם לפשרה: במקרה שנכנס ראש ישיבה אחד – ישירו לכבודו ימים. אך אם נכנסים שני ראשי ישיבות יחד – ישירו לכבודם שניים משוגעים.
ואת כל זה רבותי, הפסדנו רק בגלל שאיננו יודעים מה הייתה הבדיחה המיוחסת. אבוי, כמה גדולה האבידה. אוי, מי יתרום לנו תמורתה.
***
"שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות וערבות טוב התורה היו משתגעין ומתלהטין אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".
אור החיים דברים כ"ו
באחד מעיתוני סוף השבוע החינמיים התפרסם הסיפור המפעים הבא:
נערה אחת נכנסה אל הרבנית קנייבסקי ע"ה והתלוננה: "הבחור שאיתו אני נפגשת חסר חוש הומור! הוא סיפר בדיחה והיא לא מצחיקה!"
נכנסה הרבנית אל הקודש פנימה, אל יבדלחט"א הגרח"ק וחזרה אל הנערה בזריזות: "סיפרתי לרב את הבדיחה, והוא אמר שהיא מצחיקה! אפשר להמשיך, שיהיה במזל טוב!"
זהו הסיפור והוא בהחלט מיוחד: רואים כאן את העניין של נתינה לעני – ואין עני אלא בדעת – די מחסורו אשר יחסר לו, וההתייחסות בגובה העיניים כנגד רוחה של כל אחת ואחת.
עד כאן החלק השפוי. הקריאה מכאן ואילך על אחריותכם בלבד.
משקראתי את הסיפור הזה, החלה השאלה לנקר במוחי כיתושו של טיטוס לאחר שהפך לגוזל בוגר של נקר סורי מצוי: מה הייתה הבדיחה? מי היא זו ואיזו היא אותה בדיחה מיוחסת שהגרח"ק בעצמו העיד עליה שהיא מצחיקה? הייתכן למנוע מהציבור מידע חשוב שכזה?
החלטתי לעשות מעשה ולחייג לאחת מנאמנות ביתה של הרבנית ע"ה, ולברר מה הייתה הבדיחה. אך עלעול מהיר בדפי זהב העלה שהשמות שמופיעים תחת הערך "נאמנות ביתה" רבים יותר מהשמות שנמצאים תחת הערך "כהן" ותחת הערך "אינסטלטורים" גם יחד.
כמה טלפונים אקראיים לא העלו דבר. וזה בהחלט מצער.
הלא שוו בנפשכם מה היה קורה לו הבדיחה כן הייתה מתפרסמת לציבור.
ניקח כמשל בדיחה אקראית וקלאסית: שני משוגעים הלכו ברחוב, אמר אחד לשני: "בא נשתגע!" ענה לו השני: "מה, אתה משוגע?"
כעת נדמיין את הסיטואציה. יושבים זוג בלובי המרווח של מלון שרתון תל אביב ונפגשים להם. מן החלונות השקופים הגדולים ניבט הים במלוא הדרו והשנים שותקים שתיקה מביכה.
הזוג מימין עזב כבר מזמן בחיוכים מאושרים, הזוג משמאל לואט סודות זו לזה בעיניים דולקות, והשלישי כבר עזב במאזדה 6 בחריקת צמיגים ושאגת בלמים – ורק ביניהם השתיקה הסוררת, שוררת.
ואז, מטיב הבחור את כובעו, מיישר את שולי חליפתו, ומפר את השתיקה לקיים מה שנאמר הבעל מפר לאשתו: "תשמעי בדיחה". הוא פותח.
הבחורה כולה נדרכת. מי יודע אם הצחוק המתגלגל שיפרוץ מפיה אחרי שומעה את הבדיחה הנדירה מפי הבחור המיוחס שהשדכנית גמרה עליו את ההלל לא יחשוף את הסתימה בשן הבינה השמאלית. היא כבר מתכננת את הצחוק המאופק יחסית תוך כדי מבט אקראי כביכול בשעון.
ואז הבחור מספר:
"שתי משוגעים הלכו ברחוב, אמר אחד לשני: "בא נשתגע!" ענה לו השני: "מה, אתה משוגע?"
!!!!
לא פלא שהבחורה רצה כל עוד נשמתה בה אל הרבנית, ונפשה בשאלתה (למרות שהיא יצאה 'עמה' בבקשתה):
ראשית, הבחור לא יודע עברית. לא אומרים שתי משוגעים, אלא שני משוגעים! האם מתאים לה לקחת אחד שלא יודע עברית? אפילו לקהילת הכתיבה בפרוג לא יקבלו אותו כך!
שנית, משוגעים! בחור שהבדיחה הראשונה שעולה לו לראש היא בנושא משוגעים, מי יודע אם אינו קרוב לנושא מצד אדם קרוב אצל עצמו, וייתכן שחלילה הוא נוטל כדורים במו ידיו!
שלישית – ועיקר: הבדיחה לא מצחיקה. פשוט לא מצחיקה! האם היא תיקח בחור משוגע נוטל כדורים חסר חוש הומור שלא יודע עברית?
אך משנענתה, התברר כי השאלות מתרצות זו את זו: מכיון שמדובר במשוגעים, הלא הם אינם יודעים לדבר עברית כראוי ולהבדיל בין זכר לנקבה ואף אינם יודעים להבדיל בין מצחיק לשאינו מצחיק, דאם אין דעת - הבדלה מנין? ולכן בחר הבחור לספר דווקא בדיחה זו שתהיה בוודאי מצחיקה, והרי לנו גודל גאונותו ושיהיה במזל טוב.
כמובן ששמע הבדיחה המיוחדת המיוחסת והנדירה שגדולי ישראל העידו עליה שהיא מצחיקה לא היה נותר כמידע אישי, והוא היה פורץ עד מהרה לכל עם ישראל:
ראשית, כל מופע סטנד-אפ היה פותח בראש ובראשונה בבדיחה הזו. וכה יאמר הסטנדאפיסט התורן: "על פי הכלל פותחין בדבר מלכות נפתח בבדיחה שהיא בוודאי מצחיקה והעידו עליה גדולי ישראל. לאחר מכן ננסה גם ספק-בדיחות משלנו". ומיד הוא פותח: "שתי משוגעים וגו'", וכל הקהל עונה אמן בדביקות.
גם כנסי תורה ייפתחו בבדיחה היחסנית. "פיטטיא דאוריתא טבין", יאמר המנחה בחרדת קודש. "מה לנו יותר פיטטיא מבדיחה, ומה לנו יותר אוריתא מגדולי הדור? שתי משוגעים וגו'".
ר"מים וראשי ישיבות המוסרים שיעור לתלמידיהם ומשתדלים לקיים את הכלל לפתוח את השיעור במילתא דבדיחותא כמו שנהג האמורא רבה, כבר לא יצטרכו לפתוח ספרי בדיחות בכל יום ולחפש משהו מתאים. תהיה בידם בדיחה מוכנה ומועדת – שתי משוגעים וגו'! מידי יום ייפתח השיעור בבדיחה זו, ור"מ ותיק יציין ביומנו: זו הפעם ה-7358 שאני חוזר על בדיחה זו, ברוך ה' שזיכני להתחיל ולסיים אמן.
ועדי הצדקה יזנחו סגולות ישנות וילכו על בטוח: עמותת "שמחת העיר" תציע לכל מי שתורם כמניין "משוגע", שמניין משוגעים יישבו במיוחד בשבילו באברבנאל – ויחזרו על הבדיחה בדבקות עד שיעלה עשן באפם. ניתן יהיה לשמוע את המעמד ישירות בקו הישועות אחת שמונה מאות וגו', אם כי לא מומלץ לנסות להשתתף במעמד עצמו.
עד מהרה יקום גם היזם החרוץ שיקום וילחין את הבדיחה בלחן קצר וקליט שיהפוך עד מהרה לשלאגר. לא אתערב בשיקולי היזם, אך הייתי מציע לו לנסות את הלחן המוכר והמוכר של "שנים סינים עם כינור גדול", וכה יאמר השיר:
שניים משוגעים הלכו ברחוב/
אמר אחד להשתגע יהיה טוב/
השתגעת ענה לו חברו הקרוב/
והנה לנו שיר כשל עדיאל מהאוב.
הילדים ישירו את השיר בכל הניקודים: "שַנַם מַשַוַגַעַם" ו"שֻנֻם מֻשֻגֻעֻם" עד כלות הכל, ורדיו קול חי המוביל את המוזיקה החסידית בימינו ייקח את השיר ויהפוך אותו לסינגל שלו, בזו הלשון: "קול חי תמיד מדבר אליי, קול חי תמיד משדר אליי, קול חי כי טוב! ה-ש-תגע--ת ענה לו חברו הקרוב".
השיר יהפוך עד מהרה ללהיט החתונות הבא, תוך כדי שהוא משאיר הרחק מאחור את כל הלהיטים הקודמים. זר כי יזדמן למפעלי החתונות בפאתי בני ברק ישמע בבת אחת מכל 500 האולמות את השיר הזהה: שניים משוגעים וגו'!
יהיו שיטענו שהשיר הזה צריך להחליף את "ימים" המקובל לניגון בשעה שנכנס ראש ישיבה או אישיות דומה. אך אחרים יטענו על פי הגמרא בברכות כ"ח ע"ב ששיר שהתקבל (ימים) לא יידחה ממקומו. לבסוף, יגיעו כולם לפשרה: במקרה שנכנס ראש ישיבה אחד – ישירו לכבודו ימים. אך אם נכנסים שני ראשי ישיבות יחד – ישירו לכבודם שניים משוגעים.
ואת כל זה רבותי, הפסדנו רק בגלל שאיננו יודעים מה הייתה הבדיחה המיוחסת. אבוי, כמה גדולה האבידה. אוי, מי יתרום לנו תמורתה.
***
"שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות וערבות טוב התורה היו משתגעין ומתלהטין אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".
אור החיים דברים כ"ו
