דרוש מידע למה? למה להרוס שמחה ולהזמין משטרה?

[שארפער]

מה שבטוח שמשחקי כבוד של/עם המשטרה כמו עכשיו- רק אצל החרדים
החתונה מזמן נגמרה... האורחים מזמן התפזרו לבתיהם... מי שנשאר זה רק מי שדואג לאפליה הנוראה הזאת...

ברור.
מה השאלה בכלל???
דיברתי על ההלשנות בקשר לשמירה על ההנחיות, שתדעו שזה קיים אצלם, אפי' יותר מאצלינו!!!
וזה לא שרק חרדים מלשינים. (אף אחד לא אמר שכן. אבל בכל זאת. לחדד את זה.)

 

[גלבוע]

תאמיני לי, ואני לא אומרת את זה סתם, עם קצת רצון טוב ושמחה עם הזולת- הכל הופך לכיף, לחוויה, לעין טובה!!!
באמת!! אנחנו יהודים,
זה לחיות ממקום נקי, ותאמיני לי- זאת איכות חיים לחיות כך!!!!

אני מאמינה לך, ועדיין חושבת שיש התמודדויות שאולי לא הבאת בחשבון כשכתבת את זה. (ואין אפס שאני מרגישה קשישה נורא עכשיו).
(אגב, יש לי רעיון להציע לחתן ולכלה לראות את הרס החתונה שלהם בעין טובה... אה, זה לא כל כך עובד? זה ניסיון קשה מדי? גם לדעתי.
ויש עוד מצבים שקשה בהם לראות הכל בעין טובה.)

 

[אאאאאב]

ובמקביל ובלי סתירה אני חושבת שחייבים להתחשב בסביבה!!!!!!

כל מילה נכונה!!
ואם אספר לך שהייתה באמת מקסימום התחשבות בשכנים??
זה גם קרה....
הנקודה היא החוסר פירגון!!! אחרת מה מביא אדם התקשר ולהלשין?? למה לא עשית א זה אתמול, שלשום? קריזה!

 

[יהלומי]

יש כאן עיוות קטן...
בעצם גדול....

בכללי יש כאן הרבה משוואות שגויות-
מתנגד להלשנות לא שווה מתנגד לשמירה
ושומר הנחיות לא שווה למלשן
שכנים סובלים מרעש לא שווה למלשינים
חשוב להדגיש את זה
כדי שניקים לא יקחו דברים באופן אישי
ויגררו לפסים אישיים.

 

[אאאאאב]

ויש עוד מצבים שקשה בהם לראות הכל בעין טובה

זה עניין של בחירה ועבודה עצמית!
נכון, זה קשה- אך מי שיש לו לב יהודי חם יודע שהקושי הזמני הזה שווה! למנוע צער כ"כ גדול מחתן וכלה- שווה!
את באה לומר שאישה שצריכה ללדת ומפריעים לה בחתונה מתחת לבניין- צריכה להלשין?
זה א נעים, זה מטריד, זה קשה- אבל זה המצב!!!! תבחרו לראות את זה בעין טובה וכל חייכם ישתנו, מנסיון!

 

[גלבוע]

זה עניין של בחירה ועבודה עצמית!
נכון, זה קשה- אך מי שיש לו לב יהודי חם יודע שהקושי הזמני הזה שווה! למנוע צער כ"כ גדול מחתן וכלה- שווה!
את באה לומר שאישה שצריכה ללדת ומפריעים לה בחתונה מתחת לבניין- צריכה להלשין?
זה א נעים, זה מטריד, זה קשה- אבל זה המצב!!!! תבחרו לראות את זה בעין טובה וכל חייכם ישתנו, מנסיון!

לא, אני מממממשששששש לא באה לומר שאישה שצריכה ללדת ומפריעים לה בחתונה צריכה להלשין.
ואם זה ההקשרים שאת הולכת לעשות, אז חבל שאשחית פה את מילותיי.

 

[מירי עוס]

יש כאן עיוות קטן...
בעצם גדול....

אולי לא שמת מספיק לב למה שכתבת..
דיברו ע"ז שצריכים גם להתחשב ולהקדים את השעה, ללא קשר להלשנה.
ואת מיד קפצת וכתבת שמלשינים בכל מצב.

ובנוסף, באמת כל הכבוד לך (ללא שום גרם ציניות) שעל אף שמרעישים לך את מפרגנת,
זה לא אומר שמי שמתלונן, הוא חסר לב, זכותו לשקט בשעה סבירה, הוא לא קנה בית בסמוך לאולם חתונות,
ודאי אם הוא גר בביתר

 

[המחזק]

הסיפור שאין מי שלא שמע וההמשך בקישור שבסוף

המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א סיפר סיפור מרתק על בחור שהלשין למשטרה על חתונה שנעשתה בניגוד לכללי הזהירות ומאז פסקו הצעת השידוכים, הבחור עשה ככל יכולתו להתפייס עם החתן והכלה. הסיפור המצמרר מסתיים בנס גדול כאשר הזוג ניצל מתאונה קשה

בערב שבת האחרונה סיפר המשפיע הנודע הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט"א סיפור מצמרר. המשפיע סיפר כי "בל"ג בעומר תש"פ התקיימה חתונה, ובאותו זמן היה ראשית מגיפת ה'קורונה', הפחד והפאניקה ממנה הייתה נוראה ואיומה, והממשלה אסרה על קיום חתונות עם הרבה משתתפים. אבל אנשים צריכים להתחתן, ובני הזוג התחתנו בשעה טובה, ובחתונה היה מספר אנשים מעל המותר, ולא בדיוק שמרו על הכללים".
"באמצע החתונה הגיע 'משטרה' וכשראתה שיש התקהלות גדולה, ויש סכנה להתפשטות המגיפה, לקחו את 'החתן והכלה' ביחד עם 'אבי החתן' לתחנת המשטרה עד שלוש וחצי לפנות בוקר. למותר להסביר כמה צער ועגמת נפש נגרמו לכל המשתתפים, ובפרט להורי החתן והכלה, ועל כולנה 'החתן והכלה' שהיום השמח ביותר בחייהם הסתיים בצורה כל כך עצובה".
המשפיע המשיך: "בערב ראש חודש אלול תש"פ מתקשר בחור מישיבה חשובה לאבי הכלה, ואומר לו; אני בחור מישיבה פלונית, ואני מודה ומתוודה שאני הלשנתי למשטרה על החתונה, לא עשיתי זאת מתוך רוע וזדון, אלא מתוך רצון למנוע את התפשטות המגיפה, וחשבתי שהמשטרה רק תפזר מעט את ההתקהלות, לא חשבתי שזה יסתיים כל כך טראגי".
"הבחור המשיך ואמר לו; אני בחור טוב, והיה לי בכל יום עשר הצעות שידוך טובות, ומאז שהלשנתי עליכם אין לי שום הצעת שידוך, ואני מרגיש שזה קפידא ממכם. האבא התחיל לצעוק עליו; מושחת שכמותך, איך אני יכול לסלוח לך, כמה צער וכאב גרמת לי, בודאי שיש עליך קפידא, אני לא מסוגל לסלוח לך. הבחור התחיל לבכות; מה יצא לך מזה שאני לא יקים בית? מה תרוויח מזה, לא חשבתי שככה יסתיים הסיפור, אני מתחנן שתסלח. אמר לו אבי החתן; תתקשר אלי מחר".

"למחרת התקשר הבחור שוב, והאבא אמר לו; שהוא לא ישן כל הלילה, והוא ניסה לחזק את עצמו בספרי מוסר, ושינן לעצמו 'שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה', ואתה רק שליח של ההשגחה העליונה, והכל זה הקב"ה, אני מוחל לך. הבחור שמח, אבל האבא אומר לו; יקירי, עדיין לא התחלת, אתה צריך לפייס גם את הבן שלי, הוא פגוע הרבה יותר ממני. הבחור התקשר אל החתן, ומייד כאשר החתן שמע במה מדובר, התחיל לצעוק עליו; מושחת שכמוך, מגיע לך לא להתחתן, אל תתקשר אלי יותר".
הגר"א בידרמן המשיך לספר כי "הבחור התחיל לבכות בכי תמרורים, ואמר לו; הגמ' אומרת: "כל שחברו נענש על ידו – אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא" (שבת קמט) מי שלא מוחל לאחרים, הקב"ה גם לא מוכן למחול לו, אני מתחנן אליך שתמחל לי, מה יצא לך מזה שאני ימות ערירי, החתן שצערו של הבחור וחרטת האמת שלו נגעה בליבו הסכים בסופו של דבר למחול לו, אבל, אמר לו החתן, כל הצער שלי אינו אלא 'אחד משישים' מהצער של הכלה, היא עדיין בוכה מהטראומה והצער של החתונה שלה שנהרסה, אתה צריך לפייס אותה".
"הבעיה הייתה שהיא לא הייתה מוכנה אפילו לדבר איתו בטלפון, כל כך הייתה פגועה, ולא הייתה מוכנה לשמוע בשום אופן, עירבו את רבני הקהילה של הכלה, ולא נחה דעתה עד שהראו לה את דברי הזוהר הק' (פרשת מקץ, דף רא) שם מסופר כי רבי אבא היה יושב בפתח שער העיר לוד, ראה אדם אחד שהיה בא וישב על גל של אבנים שנתלקט ובלט מהארץ בשפוע ההר, והיה עייף מן הדרך וישן שם על הגל. לפתע ראה רבי אבא שנחש אחד בא אל אותו אדם להזיקו, ויצאה חתיכת עץ משורש אילן ונפלה על הנחש והרגה אותו, כשנתעורר אותו אדם משנתו ראה את הנחש המת, הזדקף אותו האיש וקם, ואז נפל הגל של האבנים לתחתית ההר וניצל אותו אדם. שאל אותו ר' אבא, במה זכית שהקב"ה עשה לך שתי ניסים, הרי הקב"ה לא עושה סתם ניסים לבן אדם".
"אמר לו אותו האיש, מימי לא עשה לי אדם משהו רע – ולא נתפייסתי עימו, ואם לא יכולתי להתפייס עימו, לא עליתי למיטתי עד שמחלתי לו ולכל אלו שציערו אותי, ולא חששתי יותר לאותו רע שעשה לי, ולא די לי בזה, אלא, שמאותו היום השתדלתי לעשות איתם טובות כדי שלא יחשבו שאני שונא אותם. בכה רבי אבא ואמר ראוי הוא אותו האיש שיעשה לו הקב"ה נס על נס".
"כשראתה הכלה את דברי הזוהר, ואחרי חרטת האמת של הבחור, נכמרו רחמי הכלה ואמרה; מה אני ירוויח אם אותו האיש יסבול בגללי, הרי גם אני עצמי יפסיד שאני ידחה ממחיצתו של הקב"ה, ומחלה לבחור". מספר המשפיע "בערב ראש השנה תשפ"א נסעו הזוג הצעיר ברכב, והרכב עבר תאונת דרכים קשה והתהפך שבע פעמים. כוחות ההצלה שהגיעו למקום וראו את הרכב מרוסק לשברי שברים, היו בטוחים שאין את מי להציל, אבל… הזוג עמד ליד הרכב השבור ללא שום טיפת דם".
"שאלו אותם; איך יצאתם? ענו הזוג ואמרו; אין לנו מושג איך, אבל עפנו מהחלון ומצאנו את עצמנו על הגג. מסיים ר' מיילך: כנראה שכל הסיפור של החתונה והמשטרה היה ניסיון מהשמים לראות אם הזוג יתעלה על הפגיעה הקשה, וימחלו לאותו בחור, ובזכות שעמדו בניסיון הקשה, ניצלו חייהם".
ההמשך כאן בראיון ברדיו

לאחר שרבים שמעו על הסיפור שסופר בשבועות האחרונים על ידי המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן,
חיים ולדר הצליח להגיע אל המחותנים ולאמת את הסיפור ואף שוחח עם החתן והכלה במהלך השידור.

ולדר סיפר את הסיפור שסופר לו על ידי אחד מהקרובים: אני מתגורר בשכונה גדולה בירושלים והסיפור שאני הולך לספר מטלטל עד מאד. אני חוזר לחודש אדר תש"פ. שכנים שלנו בבניין עמדו לחתן את בנם השישי. במעמד מאות אנשים. מדובר במשפחה חשובה וידועה, האב ראש ישיבה הם אנשים טובים מכניסים אורחים. הם השתדכו עם בתו של הרב רוזנפלד ראש ישיבת וואלוז'ין בקייב, ומאז חזרתו לארץ מנהל מוסד לנערות חרדיות בשם 'שירה חדשה', (ראש הישיבה, אבי החתן לא רצה להיחשף).

ההכנות לחתונה היו רבות, בימים הללו לא חשבו על צמצום חתונות. מדובר בזמן התפרצות נגיף הקורונה, העניינים החלו לזוז במהירות. כאשר כמה ימים לפני פורים הוגבלו החתונות ל 100 איש, הם היו בהלם, היום כבר התרגלנו. אז זה היה כמו אסון בלתי נתפס. ואם לא די, יצאו שמועות כי הממשלה הולכת להגביל את החתונות עוד יותר. היו כאלו שהאמינו והקדימו את החתונה, אבל היו הרבה אנשים שלא הצליחו לעכל את המספר, ולא הצליחו להעלות על דעתם שהמספר יצומצם עוד יותר. וביום חמישי ט' אדר כבר הודיעו על צמצום המוזמנים לחמישים איש. עוד חתונות הוקדמו. אבל השכנים שלי לא היו מסוגלים לתפקד הם קפאו על מקומם באימה.

במוצאי שבת אור ליום י"ט אדר הודיע ראש הממשלה כי החתונות יהיו מוגבלות ל 10 אנשים. החתונה של השכנים נקבעה ליום ראשון כ"ו אדר, זו הייתה גזירה שלא הייתה שום דרך לעמוד בה. לא 100 לא 50 אפילו לא 10. רק לאחר שאולמי גוטניק הודיעו להם כי לא יוכלו לערוך את החתונה. התארגנו כל השכנים לעזור להם לערוך את החתונה במתחם הישיבה בנוה יעקב, הובאה מעצבת שדאגה לחופה יפה, לשולחנות וכסאות, לעיצוב ברמה ממש גבוהה. הוזמן קייטרינג, ונמצא אף מתווה לקיום החתונה על פי החוק. כלומר 2 מתחמים לעשרה גברים וכמו כן לנשים. ועוד 20 תחת כיפת השמיים. אבי החתן ראש ישיבה החליט שהחתונה תיערך על פי לשון החוק. ואכן כך היה.

החופה התקיימה כסדרה, החתן והכלה חזרו לחייך. בסיום החופה הופיעה ניידת משטרה. ולאחר ששוכנעו שהכול תוכנן כחוק, חזרו לעומת שבאו. ואז החלו הסעודה והריקודים, אנשים עשו הכול כדי לשמח את החתן ואת הכלה למרות המצב ובהתאם להנחיות. ושמחתם אולי הייתה אף יותר מחתונה רגילה.

מאחד החלונות מול הישיבה הביט מחלון ביתו בחור בן 23 שהחליט כי מה שהוא רואה לא מוצא חן בעיניו, וכשומר חוק החליט על דעת עצמו להתקשר למשטרה ולצעוק עליהם בהיסטריה, איך אתם מרשים לקיים חתונה נגד החוק. ואכן תוך דקות ספורות הגיעה ניידת והפעם השוטרים היו פחות אדיבים. שוטרים אחרים. הם הודיעו לנוכחים להתפזר, והם אכן התפזרו. בצעד חסר תקדים נלקחו החתן והכלה ביחד עם אבי החתן לאיזה חדר ונתנו לחתן וכלה לכל אחד מהם דו"ח על סך 5000 שקלים, וביקשו לעצור אותם ולהוביל אותם לתחנת המשטרה. אבי החתן ביקש שיעצרו אותו ולא את החתן והכלה. והשוטרים לקחו את הורי החתן ראש הישיבה ורעייתו. הם קיבלו יחס משפיל וקשוח. כאחרוני הפושעים.

חוקר ערבי קשוח הבהיר לאבי החתן כי הוא זכאי לקבל עורך דין. ראש הישיבה אמר לו דבר ראשון אשמח להבין מה אני עושה פה בכלל, כשאתם הייתם במקום וראיתם שהכול נעשה על פי חוק. החוקר החל לצעוק ולהשפיל את ראש הישיבה והוציא את כל השנאה שלו החוצה. ראש הישיבה התעקש וביקש לדעת על איזה חוק הוא נעצר. רק ב 3 לפנות בוקר בעקבות התערבותו של הרב יצחק דוד גרוסמן רבה של מגדל העמק שוחררו הורי החתן לא לפני שקיבלו קנס.

אין צורך להסביר איזה צער ועגמת נפש חוו החתן והכלה הוריהם, כאשר היום שאמור היה להיות השמח ביותר בחייהם הפך למפח נפש מול שוטרים אטומי לב, וככל הנראה גם שונאי דת. שכן לא ניתן להעלות על הדעת רשעות כזו כלפי מישהו שאתה רואה בו השווה אליך.

כל תושבי השכונה כאבו את כאבם של בני המשפחה והחתן והכלה. כמובן שבבית הכנסת לאחר התפילה זו הייתה שיחת היום, והוטחו "ברכות" במי שהזמין את המשטרה והרס את החתונה. מה שהם לא ידעו שהבחור שעשה זאת עמד לידם, ולפתע הוא הבין מה הוא עולל. הוא הבין לפתע כמו נזק הוא גרם ואיזה מחיר הוא עתיד לשלם. בינתיים הוא שמר את הדבר בליבו.

לאחר חודשיים פונה אביו של הבחור ואומר לו, מאז שנכנסת לשידוכים היו לך הצעות אחת לשבוע שבועיים, כולם רצו אותך. בתקופה האחרונה אין שום דבר, אולי זה בגלל הקורונה, תהה האב. לאחר כמה דקות הוא מגיע אליו שוב ומראה לו את כמות המאורסים הגדולה בעיתון, ואומר לו משהו כאן לא בסדר. אנחנו חייבים ללכת לכותל להתפלל. והבחור בלבו יודע היטב היטב למה אין לו הצעות, וזה עוד לפני שהציבור יודע מה הוא עולל.

כך המצב נמשך למעלה מחצי שנה עד ראש השנה, ללא הצעות. בסעודת ראש השנה דיבר אביו של הבחור על דרכי התשובה. ודיבר גם על כי יש דברים שאין להם מחילה. ומבלי לדעת כי ידו של בנו במעל, אמר האב כי לדוגמא זה שהרס את החתונה אין לו מחילה. כך אמר האב "מי שעשה את זה אני לא מקנא בו, שמעתי שאחד הרבנים אמר שלא יהיה לו יום אחד של נחת כל ימי חייו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אמנם יש מצב של רשע וטוב לו. אבל מי שפוגע בבין אדם לחברו ועוד בפרט בחתן וכלה שדומים למלאכים התשלום שלו במזומן ובעולם הזה".

פחד נפל על הבחור שמצבו הנפשי גם ככה היה מעורער, בהזדמנות הראשונה הוא חמק לחדרו ושכב שם שעות רבות. עד שהוריו קלטו שמשהו קרה לו. נכנסו לחדרו וניסו לדובב אותו והוא שתק, לאחר ניסיונות רבים פלט כי הדיכאון שלו קשור להרס החתונה. האב שחשב כי בנו כואב את כאבם של החתן והכלה, חיזק אותו וניחם אותו כי מי שגרם למעשה שלם ישלם, ואל לו לדאוג. שקט השתרר ואז שמעו ההורים את המשפט הנורא יוצא מפי בנם אבא אמא האדם המקולל הזה זה אני אני זה שהתקשר למשטרה. ההורים היו המומים. לאחר כמה דקות של התאוששות הבהיר לו אביו כי הוא חייב לנסות ולהשיג מחילה. כאשר הוא כלל לא בטוח שזו תתקבל.

וביום שישי ערב שבת שובה חזור ראש הישיבה לביתו, להכין שיעור לשבת שובה. הטלפון צלצל... הלו, נשמע קול מהוסס עשיתי טעות, אני זה שהתקשר למשטרה אין לי מנוחת הנפש, יש לי ייסורים רבים, בבקשה תמחלו. הבחור סיפר לראש הישיבה באיזו ישיבה הוא לומד, אחת הישיבות הטובות. חשבתי שהמשטרה רק תפזר את ההתקהלות לא חשבתי שזה יסתיים בצורה כל כך טראגית. והבחור פרץ בבכי.

ראש הישיבה אמר לו כי הוא יהודי והוא צריך למחול, אבל יש כאן צער של חתן וכלה וכלל המוזמנים, והשפלה של ראש הישיבה, ומעלה הכל חילול השם גדול עת התפרסם כי ראש הישיבה לא שמר על ההנחיות, מה שלא היה נכון.

הבחור התחנן על נפשו, הרב אמר לו עליך להתקשר לחתן ולכלה ולבקש את מחילתם. הבחור ביקש רק מראש הישיבה שיכין את החתן והכלה לבקשת המחילה על מנת שאלו לא יטרקו לו את הטלפון בפנים. בשלב זה ראש הישיבה סיפר לרעייתו את החדשה המרעישה, ושניהם התקשרו לחתן והכלה וביקשו מהם פשוט להקשיב לבחור.

ראש הישיבה התקשר להרב שולמן מארצות הברית שאמר לו כי על הבחור לחזור בתשובה לא רק על המעשה אלא גם על הגורם למעשה, ועליו לקבל על עצמו ללמוד מוסר כל יום.

כעבור כמה שעות הכלה מתקשרת בוכייה ואומרת לחמיה, אני לא מסוגלת לסלוח עוד לא התאוששנו מהכאב. ראש הישיבה אמר לה, ראי נא, מהטלפון הזה שיניתי את השיעור שרציתי לומר לשבת שובה. הנושא החדש הוא מחילה, מחילה היא לא כספומט. וציטט את המסילת ישרים שאומר על הכתוב "כל המרחם הבריות מרחמים עליו מן השמיים" הקדוש ברוך עושה מידה כנגד מידה, מי שמרחם ועושה חסד עם הבריות גם ירחמו עליו, הדין נכנע לרחמים, אמר ראש הישיבה לכלתו.

ואז הוסיף הרב וסיפר לכלתו, בסלבודקא לפני המלחמה היה בחור שהשתדך עם בתו של הגביר, והיה בחור שהרס לו, לאחר מכן הוא ביקש את סליחתו והוא סלח לו. הסבא מסלבודקא לקח את ידיו הניחם על ראשו ואמר לו תברך אותי. זה אמנם קשה, אבל אם תצליחו להתגבר ולמחול גם תתברכו וגם תוכלו לברך אחרים.

במוצאי שבת שובה מקבל ראש הישיבה טלפון מהבחור כשהוא בוכה ואומר: אני לא מאמין איזה מידות יש להם, הם מחלו לי על הרס החתונה. אני מבטיח שאלמד מוסר כל יום. אמר הבחור.

הגיע יום כיפור, החתן והכלה נסעו להוריהם של הכלה בכפר חסידים, אביה של הכלה הרב אלחנן רוזנפלד. ולאחר יום הכיפורים נסעה הכלה במונית לבדה לירושלים, במהלך הנסיעה ארעה תאונה נוראה, שלושה רכבים התנגשו זה בזה והתרסקו לגמרי, רכב אחד גם עלה באש, והאש התפשטה לכיוון המונית בו שהתה הכלה. ברגע האחרון חילצו אותה והיא פונתה לבית חולים. בעלה המודאג לא ידעה היכן היא. לפתע קבל טלפון, רעייתך הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה, תבוא מהר לביתה החולים, הוא היה בלחץ מ 2 סיבות, שלומה של אשתו, ושלום העובר שבמעיה. להוריה לא נתנו לביתה חולים בעקבות הקורונה. ורק הוא הורשה להיכנס.

השמועה התפשטה כולם אמרו תהילים, יום שלם היא הייתה בבדיקות. וביום רביעי בבוקר מקבלים ההורים טלפון. אנחנו יוצאים מבית החולים ובלי שריטה אחת. קשה לתאר את הבכי וההתרגשות שאחזו בכולם, לא היה צריך לדבר על הקשר בין המחילה לבין ההצלה המופלאה, זה היה רשום על הקיר באותיות של אש,

ראש הישיבה אמר לכלתו "כתוב בלב אליהו דף ק"ט "כשהקדוש ברוך הוא רואה כי מידת הדין שורה על אדם, שולח לו עני לביתו שירחם עליו כדי שיתבטל דינו, כך שהניסיון הזה שהגיע צריך לראותו כמתן הזדמנות מהקדוש ברוך כדי שהאדם יהי לו על מה שיחול הרחמים, והמחילה הגמורה שמחלתם בערב יום כיפור עשית משהו שמישהו אחר לא היה עושה, הקדוש ברוך הוא שלח אליכם את העני בערב החתונה כדי שיעמיד אתכם בניסיון הכי קשה, אם תעדיפו את מידת הדין או מידת הרחמים ואתם בחרתם במידת הרחמים ולא ידעתם שבכך קרעתם את מידת הדין והבאתם על עצמכם את מידת הרחמים.

בחודש שעבר מספר ולדר, החל הסיפור להתפרסם בין השאר על ידי המגיד מישרים הרב אלימלך בידרמן, והחלה תנועה של מחילה אנשים רבים שלא מחלו זה לזה במשך שנים הבינו כי הם ממשיכים עליהם את מידת הדין ומחלו. במיוחד בולטת סיפורה של משפחה מארצות הברית שבזכות סיפור זה חידשו את הקשר עם הבת שלא היו אתה בקשר במשך 30 שנה.

אני מקווה שתכתוב את הסיפור הזה בשפתך כתב אחד מקרובי המשפחה לסופר והמחנך חיים ולדר, ואני מקווה, הוסיף, כי מעגל המוחלים יביא את מידת הרחמים לא רק למוחלים אלא לכל עם ישראל, כי מי כמונו יודע עד כמה הוא זקוק לזה.

אחר סיפור המעשה בפרוטרוט העלה ולדר את החתן לקו הטלפון במהלך השידור בתכניתו 'עצות מהחיים' ברדיו כל חי, "ערב טוב לחתן, דוד" פתח ולדר ווידא כי גם הכלה נמצאת על הקו.

קודם כל אתם כבר נשואים קצת יותר מחצי שנה, הסיפור הזה מרגש מאד, למעשה יומיים אני עוסק רק בו, דיברתי גם עם אביך, ראש הישיבה ארוכות, והיו לי דמעות ברגעים האלו שהוא סיפר לי איך שיצאתם מבית החולים ללא שריטה. אני רוצה לשאול קודם כל איך מרגיש חתן שהרסו לו את החתונה, שאל ולדר.

"בהתחלה נכנסתי למצב של רובוט, לא חלמתי מעולם שככה תראה החתונה שלי", אמר החתן, והוסיף "החזרת אותי אחורה לכל הסיטואציה, לא הבנתי למה הגיעו כל השוטרים הייתי בטוח שהכול חוקי והכל בסדר. לאחר שהבנתי שהם לא הולכים לוותר, אמרתי לעצמי שאני אהיה עם הכלה אשתי ונתפלל שהכול יהיה בסדר, אני זוכר שעמדה שם בצד חיילת וראו עליה כי היא ממש לא הרגישה נעים מהסיטואציה שהיא עומדת על חתן וכלה שכל חטאם שהם רצו להתחתן ולהקים בית בישראל, הרגעתי אותה אל תדאגי הכול יהיה בסדר. אמרתי לה גם שהרב גרוסמן על הקו והיא התרגשה. ראית על אנשי החוק את חוסר הנעימות שלהם.

האם התגברתם על זה? הקשה ולדר, "נגיד שזה לא קל" ענה החתן. ולדר המשיך ושאל "ואז מגיע הקטע של המחילה, אתם ידעתם שזו הלשנה. מה אתה אומר לעצמך בשנייה שהבחור התקשר, "קפאתי למשך שעות לא הוצאתי מילה מהפה, השאלה הראשונה היא למה" שחזר החתן, וסיפר "הוא מאד התנצל הרגיש מאד רע עם מה שהוא עשה. הוא התקשר כשהיינו מאד מוכנים התחזקנו אני ואשתי כל השבת הבנו שהוא בסך הכל היה המקל, והקדוש ברוך הוא זה שעשה את זה. אני חייב לזקוף את זה שצלחנו למחול לזכות אבא שלי ואשתי שחידדו לי עניין האמונה שהכול מאיתו יתברך וזו גזירה מהקדוש ברוך הוא ואם לא נמשיך הלאה מה זה יעזור".

גם אבי הכלה הרב אלחנן רוזנפלד שוחח עם חיים ולדר במהלך הריאיון, "כשהיינו בשדה התעופה בקייב צילמתי את שדה התעופה ולא הבנתי מה הלחץ בארץ, לא מבינים מה קורה. דברים רצו יותר מהר מכנפי הדמיון, נאלצנו להקדים את החתונה. וגם במהלך החתונה השוטרים בהתחלה החמיאו לנו 'חרדים ששומרים על ההנחיות'. ואכן ההורים של אשתי לא היו בחתונה, אחים ואחיות שלנו לא השתתפו בחתונה הרוב המוחלט, סתם התגודדו שם כל מיני חבר'ה סביב השוטרים והתלהמו, והשוטרים רצו להראות שהם חזקים יותר". שחזר אבי הכלה.

עוד הוסיף הרב אלחנן "מדובר בחוויה מאד קשה. מה שיותר הפתיע אותי אלו כוחות הנפש. כשאנחנו קבלנו את הטלפון בסמיכות ליום כיפור נדהמנו מ 3 נקודות, ראשית איך טלפון אחד החזיר אותנו חצי שנה אחורה, החוויה שהתפספסה, כל התחושות הקשות בחתונה. שתבין השבע ברכות בסוף החתונה ההורים כבר לא היו החתן והכלה אספו עשרה אנשים ברחוב שיגידו ברכות לא היו אנשים, פתאום הכול צף אחורה. שנית, אני באופן אישי לא ידעתי שיש על מי לכעוס, הטלפון מעניק לך את היכולת לתעל את הכעס לאדם מסויים, וכן מצד אחד הרגשתי את הכעס ומצד אחר את המחילה, אם לא כעסתי עליו עד היום למה שאתחיל עכשיו, אמרתי לעצמי. ובוודאי ובוודאי אנחנו מוחלים לבן אדם. דבר נוסף, ואמרתי את זה לתלמידות שלנו, ראו איך בנאדם בטלפון אחד שהוא עשה בהחלטה רגעית, מכמה אנשים הוא צריך לבקש סליחה, זה לא רק מהחתן כלה והמחותנים, הוא צריך לבקש מכל ילד וילד שלי, לדוגמא אין לנו תמונה משפחתית מהחתונה. באו החתן והכלה רצו להכין לנו תמונה, אין לנו אף תמונה כזו.

בסיום הראיון הזמין ולדר את המאזינים להשתתף במתנת חתונה לזוג, בדמות כיסוי הדוחו"ת בסך עשרת אלפים שקלים ואם ייכנס יותר הם יקבלו את זה סתם כמתנת חתונה הבהיר ולדר, והדגיש כי המסר של הסיפור הוא נורא פשוט, מידת הדין נקרעת על ידי מחילה ונמשכת על האדם המוחל מידת הרחמים.

 

[אפשרי]

בכללי יש כאן הרבה משוואות שגויות-
מתנגד להלשנות לא שווה מתנגד לשמירה
ושומר הנחיות לא שווה למלשן
שכנים סובלים מרעש לא שווה למלשינים
חשוב להדגיש את זה
כדי שניקים לא יקחו דברים באופן אישי
ויגררו לפסים אישיים.

חשוב להדגיש את זה, כי זו האמת.

 

[אאאאאב]

ובנוסף, באמת כל הכבוד לך (ללא שום גרם ציניות) שעל אף שמרעישים לך את מפרגנת,
זה לא אומר שמי שמתלונן, הוא חסר לב, זכותו לשקט בשעה סבירה, הוא לא קנה בית בסמוך לאולם חתונות,
ודאי אם הוא גר בביתר
[/QUOTE]
רגע, וזה סיבה להלשין?
מי בחר את הקורונה? החתן? הכלה? שניהם יחד באירוסין?

 

[ה. בקר]

והכל------------ הפך למשחקי כבוד של המשטרה.........
החתונה מזמןןןןןןןןןןןןן נגמרה........

אני גרה בסמוך ממש לאולם, (לא במודיעין עילית...) ויש לי ילדים שהולכים לישון מוקדם...
מה הסיפור??? סוגרים חלונות בשעת ההשכבה, ואח"כ פותחים ונהנים מכל רגע,,,
מתרגשים מעוד בית שנבנה, באמת למה לא????????

אולי אצלך זה מה הסיפור, ונראה לך אחרת, אבל לא כולם חזקים כל כך כמוך ולא כולם יכולים להירדם עם חלונות סגורים ורעש בחוץ.
קצת עדינות לא תזיק.

עוד בית שנבנה על עדני חולה סרטן שחזר אחה"צ מטיפול כימותרפיה מרך וכל שרצה היה לישון, אלא שנתמזל מזלו לתת מכוחותיו לחתן וכלה ולבית שנבנה בהתרגשות ולוותר על השינה שלו.
מעשה שהיה.
סוף הסיפור- בשעה 10:30 ירדה ביתו ל"אולם" והסבירה וביקשה והתחננה שינמיכו ווליום.
אז אחד החכמולוגים צעק- שאבא שאבא שלך יתפלל שבזכות הרעש הוא יצא מהמחלה
איזה יופי.
בנין עדי עד
עד יסוד רעוע של פגיעה קשה בבן אדם.

אז אולי זה סיפור קיצוני [מכירה אישית את המעורבים בסיפור], אבל את לא יכלה להחליט בשביל אחרים שזה "מה הסיפור?"
לא היית בבית שלהם
לא בדקת את האיטום בחלונות שלהם
את לא יודעת מה עובר עליהם

וחוצמיזה שאם זה חד פעמי זה סיפור אחד
אבל יש כאלו שזו נחלת חייהם כבר חודשים ארוכים. יום יום. לילה לילה.

אז את ה"מה הסיפור?" תשאירי בחוץ
כי את באמת לא יודעת מה הסיפור
והסיפור הזה עוד יסופר לאורך ימים על אנשים שהרעש כן הפריע להם.

קשה לחתן ולכלה?
מסכימה
אבל במצב הנתון עם כל הכאב שבדבר גם הם צריכים להתחשב בכך שש סביב מבני מגורים.
אפשר להתחיל מוקדם מאוד ולסיים מוקדם.
מה הסיפור?

 

[יהלומי]

אני מאמינה לך, ועדיין חושבת שיש התמודדויות שאולי לא הבאת בחשבון כשכתבת את זה. (ואין אפס שאני מרגישה קשישה נורא עכשיו).
(אגב, יש לי רעיון להציע לחתן ולכלה לראות את הרס החתונה שלהם בעין טובה... אה, זה לא כל כך עובד? זה ניסיון קשה מדי? גם לדעתי.
ויש עוד מצבים שקשה בהם לראות הכל בעין טובה.)

מי שלא חווה את זה באמת לא יכול להבין איזה נזק זה מסב לשכנים
אבל אין ספק ששכרם של הסובלים והמבליגים על מנת שהשמחה תתקיים בשלמותה
גבוה מאד!

 

[מירי עוס]

רגע, וזה סיבה להלשין?
מי בחר את הקורונה? החתן? הכלה? שניהם יחד באירוסין?

שוב פעם הלשנות???
מי דיבר על זה,
כבר עושה לי תחושה של אובססיה כלשהי.

 

[גלבוע]

מי שלא חווה את זה באמת לא יכול להבין איזה נזק זה מסב לשכנים
אבל אין ספק ששכרם של הסובלים והמבליגים על מנת שהשמחה תתקיים בשלמותה
גבוה מאד!

ושכרם של אלו שמונעים מראש את הפגיעה באחרים מן הסתם גבוה עוד יותר.
(בלי שבדקתי בשמים)

 

[אאאאאב]

טוב, אולי אני מדברת מתוך סערת רגשות....
אז לפעמים הדברים יוצאים מהקשרם...
בכל מקרה קשה לראות את ההרס שהקורונה עשתה!
כולם מפולגים! בלגן! רעש! הכל לא ברור!
צריכים לזכור- נעשה לא מה שטוב לנו, אלא מה שמוטל עלינו...
וכל אחד יבדוק אצל רבו מה זה אומר.....
בהצלחה

 

[גלבוע]

אז אחד החכמולוגים צעק- שאבא שאבא שלך יתפלל שבזכות הרעש הוא יצא מהמחלה

מזעזע אותי שהפכו את זה לספורט:
אנשים מתנהגים איך שבא להם, ושהשני ימחל. אפילו כדאי לו, יצא לו מזה מלא ישועות.

 

[ה. בקר]

מזעזע אותי שהפכו את זה לספורט:
אנשים מתנהגים איך שבא להם, ושהשני ימחל. אפילו כדאי לו, יצא לו מזה מלא ישועות.

לגמרי

 

[מירי עוס]

מזעזע אותי שהפכו את זה לספורט:
אנשים מתנהגים איך שבא להם, ושהשני ימחל. אפילו כדאי לו, יצא לו מזה מלא ישועות.

לא נתקלתם בכאלו שרואים אנשים שהלבינו את פניהם ברבים,
ומיד מול כולם באים להתברך..

 

[גלבוע]

לא נתקלתם בכאלו שרואים אנשים שהלבינו את פניהם ברבים,
ומיד מול כולם באים להתברך..

נתקלתי וזה מזעזע אותי בכל פעם מחדש.
מישהי בקבוצה מספרת שהיה לה מאורע כואב כלשהו, שהשכנים גורמים לה נזק, שמישהו עשה לה עוול, במקום לעזור לה להתמודד או לפחות להביע אמפתיה:
'תברכי אותי'!!!
הלו, מה קרה לנו?

 

[יהלומי]

ושכרם של אלו שמונעים מראש את הפגיעה באחרים מן הסתם גבוה עוד יותר.
(בלי שבדקתי בשמים)

לא ברור על איזו סוג פגיעה מדובר
בכל מקרה, תמיד יהו את אילו שלא יתחשבו
בחירה שלכם אם לכעוס או לא
ומסתבר שהכעס מוצדק ומובן
מכאן ועד להרוס לשני -שעל נושא זה נפתח האשכול
יש עוד כמה דרגות...
מה שבטוח-לא צריך על לכעוס על הודעה שנזקפה לזכותכם
ודיברה בשבח השכנים