דיון על הגבול

Yiskah Goteherer

משתמש מקצוען
הפקות ואירועים
מכירים את הספרים האלו שהסופר לא משתמש נכון באקדח?

הוא מסיים את חיי הדמויות באופן כל כך קלאסי שזה כבר נהיה יפה..

רוב הספרים שקראתי דיברו בעיקר על מלחמות פנימיות, כך שלא יצא לי לקרוא הרבה ספרים שהמלחמה בהם היא פיזית, אז אני לא בטוחה;

יש איזשהו גבול לאלימות?

כלומר, ירי, או מוות מהיר ונקי אחר, אני יודעת שהקוראים מקבלים את זה, וזה בסדר. אבל האם מאבק, פיזי, (כמו במציאות, כמעט.) הופך את הספר לאלים?

ואם לא, אז מה כן?
 

@Simcha

משתמש מקצוען
הופך את הספר לאלים?

ואם לא, אז מה כן?
דעתי לא ירדה לעומק השאלה של פותחת הדיון ובכל זאת ראיתי לנכון לכתוב כמה מילים בעניין.

א. הגדרתו של ספר כאלים הינה הגדרה סובייקטיבית וכל אחד ישים את הגבולות שלו כפי הבנתו ורגישות ליבו וכמובן שזה גם תלוי גיל, מגדר, הקשר ועוד.

ב. כמובן שישנו הבדל מהותי בין תיאור יבש של הריגה בירי והמשך הלאה בסיפור לבין תיאור סדיסטי ומפורט של מוות ארוך המלווה ביסורים והתעללויות. בעוד התיאור הראשון רק נועד להביע את הרעיון של העלמתו של הנרצח מהזירה, התיאור השני הופך את התהליך לחלק מהסיפור ומצריך את הקורא לדמיין ולהכנס אל תוך הסיטואציה הזוועתית.
 
נערך לאחרונה ב:

אפילו

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
יש איזשהו גבול לאלימות?
בספרים שאני קוראת - יותר נכון קראתי - לא תמיד ראיתי גבול (היום אני פחות מתחברת לכל הסיפורי מתח).
אבל בד"כ קוראים לזה "סיפורי מתח" ויודעים את זה מראש, לא?
אם לא לזה התכוונת, אז גם
דעתי לא ירדה לעומק השאלה של פותחת הדיון
!
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
מצטרף לדבריו של @Simcha, ורק אוסיף שיש חילוק בין מאבק פיזי בין השניים על החיים ועל המוות, שהוא אלים יותר; לבין מאבק מרחוק, כגון חילופי יריות מהגגות או מהרכבים הסמוכים, וכדו', שהוא בדר"כ נסלח ואפילו רצוי.

מלבד זאת, השאלה מתחדדת יותר כשקוראים תאורי זוועה על החורבן או על השואה וכדו', תאורים שבשום ספר בדיוני לא יתקבלו, אולם כשהם מתארים את הנ"ל, זה מתקבל ועוד איך. מעניין לבחון את ההבדלים. (זורק מחשבה לא סגורה: אולי זה בגלל שמכיון שזה היה - דווקא כדאי לדעת על זה, וכל מה שלא היה - אין שום ענין לדעת את זה).
 
נערך לאחרונה ב:

@Simcha

משתמש מקצוען
תאורים שבשום ספר בדיוני לא יתקבלו, אולם כשהם מתארים את הנ"ל, זה מתקבל ועוד איך.
נושא לדיון רחב ושונה.
אם הש"ס היה עובר צנזורה של ועדת עיתון או של ועדת רבנים לענייני ספרים ודומה, כנראה היינו צריכים לחגוג סיום ש"ס פעם בשנתיים.
 

Yiskah Goteherer

משתמש מקצוען
הפקות ואירועים
מלבד זאת, השאלה מתחדדת יותר כשקוראים תאורי זוועה על החורבן או על השואה וכדו', תאורים שבשום ספר בדיוני לא יתקבלו, אולם כשהם מתארים את הנ"ל, זה מתקבל ועוד איך.

אם כך, כנראה שלא מדובר בעניין ההשפעה שיש לתיאורים הללו על הנפש...
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
אם כך, כנראה שלא מדובר בעניין ההשפעה שיש לתיאורים הללו על הנפש...
בעיקרון, שלא מתוך מחשבה מרובה על הנושא, זה מה שאני חושב. לכאורה לצנזורה היום אין שום משמעות דתית או חינוכית.
 

+shira

משתמש סופר מקצוען
תרשו לי שניה לחרוג מהדיון הערכי?

יודעים למה אסור לאכול אוכל פיקנטי במסעדה? כי כל התיבול הזה כנראה בא להסתיר בשר מקולקל.
אני מרגישה אותו דבר לגבי אלימות, נושאים פרובוקטיביים, או טרגדיות קיצוניות ונוטפות צהוב עסיסי.

לא (רק) כי הם טועמים רע, פשוט כי אם הספר טוב מספיק - הוא כנראה לא היה צריך אותם.
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
לא (רק) כי הם טועמים רע, פשוט כי אם הספר טוב מספיק - הוא כנראה לא היה צריך אותם.
יש מאכלים שדורשים תיבול חזק, יש שדורשים תיבול חלש, ויש את כל אלו שבאמצע. הוא הדין לספרים - יש ספרים שעיקר מהותם הוא האקשן האלים, יש כאלו שהאקשן בא לתת מעט טעם נוסף, ויש את כל אלו שבאמצע. במילים אחרות - לפעמים האלימות היא פשוט חלק ממהות הספר.
 

מנוחה כהן

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
לפעמים האלימות היא פשוט חלק ממהות הספר.
וזאת בדיוק השאלה.
האם תירצו לקרוא על אלימות כזאת?
בלי לדבר על הילדים רגע וחינוך והכל. אתם נטו- זה עושה לכם טוב לקרוא על זה? אח"כ בלילה על מה אתם חולמים? אתם לא מאמצים סגנון דיבור ואפילו התנהגות בלי לשים לב?
שתי ספרים שקראתי שיש בהם אלימות:
1. ממלכה במבחן- יש אלימות. זה מלחמה, זה מאבקי כח, זה מכות ועינויים והתעללות פיזית ורגשית.
2. נחמן גרשנוביץ- יש אלימות נוראה.
מה ההבדל בין שניהם?
למה את ממלכה במבחן אני קוראת שוב ושוב וזה לא מפריע לי בכלל (על אף שאני מכירה בית שבו אסור לקרוא את הסדרה כי היא אלימה) ואת נחמן גרשנוביץ סגרתי באמצע, זרקתי (באמת!) את הספר לצד השני של החדר ואחכ הייתי מאובנת מאימה בערך חמש דקות? ואת שניהם קראתי באותו גיל.
ההבדל הוא פשוט.
בממלכה במבחן האלימות היא לא העיקר בספר, היא הדרך. הגיבורים חוטפים מכות, אבא הגדול מתעלל במהללאל, דיאלידאן מענה אותו, יש שם הוצאה להורג בתליה... הכל קיים- אבל המטרה היא להיות טובים יותר. הקורא מבין שהייסורים הם דרך להוציא ממך את הטוב. האלימות היא הדרך ובמילא היא מתוארת בצורה עדינה (מהללאל מרגיש בעירה בעורף.. בסטיאן מוריד את החרב למטה..) ורק מתי שצריך אותה!
אצל נחמן גרשנוביץ אני לא ראיתי שום מטרה מעבר ללעסוק באלימות. כל הספר מתחילתו ועד סופו זה אלימות קשה מאד! שאין לה שום תכלית. זאת אלימות לשם אלימות. התיאורים בספר גסים מאד, וכאילו לא היה לסופר בשר בסיפור אז הוא אמר לעצמו: אוקי, בוא נכניס אלימות בשביל האקשן.
ולאלימות כזאת אין מקום ביהדות, לדעתי.
 

מנוחה כהן

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
ומי שקרא את יונה ספיר יודע שגם הספרים האלה למשל שייכים לקטגוריה הראשונה של אלימות לצורך מטרה.
אני לא בעד להשתיק אלימות. צריך לכתוב עליה. אבל צריך לדעת איך מתי למה וכמה.
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
מסכים.

אני מחלק זאת כך:

אלימות לשמה:
לא אוהב לקרוא. (אם היא כתובה בצורה עדינה ובמידה, לפעמים אני נהנה לקרוא את זה).

אלימות לשם מטרה טובה:
אם היא מתוארת בצורה עדינה: מוכן לקרוא, ולפעמים גם נהנה לקרוא.
אם היא מתוארת בצורה קשה: מוכן - ולפעמים גם רוצה - לקרוא (אבל לא אוהב לקרוא), אך ורק במידה והיא נעשתה למישהו שיקר לי וחשוב לי לדעת מה עבר עליו (כגון שואה, חורבן ביהמ"ק, וכדו').
 

מנוחה כהן

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
אני מחלק זאת כך:
אם אקח את המבנה שלכם, אסכם כך את ההודעה הארוכה שלי:

אלימות לשמה:
לא אוהבת לקרוא. לא חושבת שצריך לקרוא וממילא לא אכתוב.

אלימות לשם מטרה טובה:
אם היא מתוארת בצורה עדינה: מוכנה לקרוא, ואולי גם אזדהה ואהנה. כנראה שגם אכתוב.
אם היא מתוארת בצורה קשה: בד"כ לא מוכנה ולא אוהבת לקרוא ולא מוכנה לכתוב. אקרא רק במידה והיא נעשתה למישהו שיקר לי וחשוב לי לדעת מה עבר עליו (כגון שואה, חורבן ביהמ"ק, וכדו').
 

אמיצ/ה

משתמש פעיל
התחברתי לחלוקה של אלימות לשם אלימות ואלימות לשם מטרה
אוסיף גם שאפשר לכתוב "הכדור נפלט מהרובה והוא נצח ארצה, מת"
ואפשר לכתוב " היד האכזרית לחצה על ההדק, הכדור פגע בנקודה המדוייקת של ליבו. הדם ניתז לכל הכיוונים, צובע את הקירות באדום מזעזע והוא נפל ארצה, מחרחר ומשתנק" וכו וכו

או בקיצור אפשר להביא תיאור עקיף (גם בהיאבקות פיזית) ואפשר להביא תיאור מפורט לפרטי פרטים
 

מנוחה כהן

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
האלימות היא הדרך ובמילא היא מתוארת בצורה עדינה
התיאורים בספר גסים מאד
או בקיצור אפשר להביא תיאור עקיף (גם בהיאבקות פיזית) ואפשר להביא תיאור מפורט לפרטי פרטים
בדיוק כך. תודה על הדוגמא!
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
תרשו לי שניה לחרוג מהדיון הערכי?

יודעים למה אסור לאכול אוכל פיקנטי במסעדה? כי כל התיבול הזה כנראה בא להסתיר בשר מקולקל.
אני מרגישה אותו דבר לגבי אלימות, נושאים פרובוקטיביים, או טרגדיות קיצוניות ונוטפות צהוב עסיסי.

לא (רק) כי הם טועמים רע, פשוט כי אם הספר טוב מספיק - הוא כנראה לא היה צריך אותם.
אם היער היה טוב מספיק - הוא לא היה צריך עצים.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עירבו כאן את הנושא הספרותי המקצועי עם הנושא הערכי/מוסרי.

מבחינה ספרותית - ספר טוב הוא כזה שיש בו מכל הדברים. כתיבה טובה, דיאלוגים מוצלחים, ומינונים מדודים של אימה, רגש, וסגירת קצוות טובה.

אם יש למישהו בעיה מינונים מסוימים של אלימות - שיגדיר אותם לעצמו, ויחליט שהוא עוצר בקו גבול מסוים. זה לא יהפוך את הספר לטוב יותר.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  12  פעמים

לוח מודעות

למעלה