מצות עשה של - תקין?!

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
יש מבקר שטוען בכל מקום שאני כותב, נניח, 'עובר על מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך', שהניסוח אינו תקין, ואין כזה משפט 'מצות עשה של', כך הוא טוען גם לגבי 'החשש של 'שמא תטרף דעתו'', וגם לגבי 'הטעם של נשרפו חטיך בעלייה', וכן לגבי 'תחומין של שנים עשר מיל'.
מה דעת המדקדקים דאתרא הדין?
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
יש מבקר שטוען בכל מקום שאני כותב, נניח, 'עובר על מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך', שהניסוח אינו תקין, ואין כזה משפט 'מצות עשה של', כך הוא טוען גם לגבי 'החשש של 'שמא תטרף דעתו'', וגם לגבי 'הטעם של נשרפו חטיך בעלייה', וכן לגבי 'תחומין של שנים עשר מיל'.
מה דעת המדקדקים דאתרא הדין?
לכאורה יש בזה. כי 'מצות' משמש כאן כנסמך ל'ואהבת' ולא ל'עשה, כלומר - מצות 'ואהבת'. רק כיון שיש מצוות עשה ול"ת - נוספה כאן לנסמך מילה נוספת.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
יש מבקר שטוען בכל מקום שאני כותב, נניח, 'עובר על מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך', שהניסוח אינו תקין, ואין כזה משפט 'מצות עשה של', כך הוא טוען גם לגבי 'החשש של 'שמא תטרף דעתו'', וגם לגבי 'הטעם של נשרפו חטיך בעלייה', וכן לגבי 'תחומין של שנים עשר מיל'.
איני רואה שום פסול בניסוח זה. הניתוח של @דיונון אינו מדויק - 'מצות' נסמכת הן ל'עשה' והן ל'ואהבת לרעך כמוך', והפירוק של הסמיכות טוב וראוי.
יש במכלול ערך מורחב וכתוב בטוטו"ד על 'סמיכות' - קח זמן ולמד אותו ותמצא נחת.
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
אמנם הבוקר אמרתי "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך", אבל יש לי כאן שאלה.
בד"כ 'משפחה' הוא ללא סמיכות ו'משפחת' הוא סמיכות. אבל לא כל סמיכות היא שייכות. כשאומרים "משפחת הלבני" / "משפחת כאצענעלבויגען", האם מתכוונים למשפחה ששייכת ללבני או לכאצ וכו'? לא, אלא זה השם שלה, 'הלבני'. האם אפשר לומר 'המשפחה של הלבני'? חוו דעתכם.
דוגמה נוספת: "בשנת שלוש למלכו" - 'שנת' הוא סמיכות אך לא שייכות. האם אפשר לומר 'בשנה של שלוש למלכו'?
אבל כן שומעים 'איש של צורה' / 'ספרים של קודש' במקום 'ספרי קודש', על אף שקודש הוא מהותם, ועל דרך משל c# 'ספר' הוא class ו'קודש' הוא data member של הספר. השאלה היא האם זה עובר קומפילציה?!
פה נראה ששניהם סמיכות, 'עשה' הוא סוג המצוה ו'ואהבת לרעך כמוך' הוא שם המצוה, ושניהם data members כאמור, ושאלתי חוזרת.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
דוגמה נוספת: "בשנת שלוש למלכו" - 'שנת' הוא סמיכות אך לא שייכות. האם אפשר לומר 'בשנה של שלוש למלכו'?
שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ (אקטואלי... שמות יב, טו) ר' רש"י: שבעת ימים. שטיי"נא של ימים.
הרי שרש"י מפרק את הסמיכות הזו הקשורה לזמן.
אגב, כאשר באה סמיכות שבה הנסמך מספר והסומך - מלת זמן, הכוונה היא שזו קבוצה מוגדרת של זמן - 'שלושת ימים' - שלושה ימים רצופים ולא נפרדים, 'שְּלש השנים' - שלוש השנים הרצופות וכן הלאה.
(אבל 'בשנת שלוש למלכו' זו סמיכות אחרת. זה כאילו כתוב 'בשנת מלכו' אבל היו לו 'עניינים' בשנת מלכו, וזה לקח לו זמן עד 'שנת שלוש למלכו', ולכן נפרק זאת: בשנה השלישית של מלכו, ולא 'בשנה של שלוש למלכו')
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
אגב, כאשר באה סמיכות שבה הנסמך מספר והסומך - מלת זמן, הכוונה היא שזו קבוצה מוגדרת של זמן - 'שלושת ימים' - שלושה ימים רצופים ולא נפרדים, 'שְּלש השנים' - שלוש השנים הרצופות וכן הלאה.
כריתות י. מוכח לא כך.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
ומה נעשה ל'שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח'?
ובפיוט לעריו"כ - ובזכות שלשת אבות.
 
נערך לאחרונה ב:

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
הפשט לחוד והדרש לחוד. וכבר האריכו בזה טובא.
מנין שזה הפשט? יש לכך מקור?
גילוי - לפני כמה שנים עניין אותי לאן נעלמה ה' הידיעה בכל צירופי הימים/שנים (שבעת ימים וכדומה) ואז חשבתי על הסבר זה שמדובר על קבוצת זמן מתמשכת אחת שבשפה אין לה שם בפני עצמה אז היא נקראת על שם פרטיה. וזה יכול היה להיות ההסבר גם בשלש סאים קמח, כי שלש סאים הן איפה אחת. ומשום מה לא השתמש אברהם במידה זו (אולי עוד לא היתה קיימת).
קצת אח"כ למדתי כריתות ופרשתי כשם שדרשתי. (אך כידוע, מקובלנו שאין הפרישה גורעת מהדרישה, אלא מוסיפה נדבך לנאום ;))
 

חגי פאהן

משתמש סופר מקוצען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
כריתות י. מוכח לא כך.
מכך שהגמרא שואלת אם המילה 'ששים' רצופה או לא? א"כ למספרי עשרות אין צורת סמיכות ומשתמשים בצורה הרגילה, וא"כ אין ראיה.
שלושת אבות הם רצופים. ומפיוטים קשה ללמוד דיוקי לשון...
(דוגמה: "ובכן להגנו" מהקינות - המצאת שורש חדש שלא מוזכר לא במקרא ולא בש"ס. מבוסס על "ולהג הרבה יגיעת בשר", אבל שם השורש ה.ג.ה)
מנין שזה הפשט? יש לכך מקור?
גם אני הייתי שמח לראות מקור. ואם לא, אצטרך לבדוק בעצמי...
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
מכך שהגמרא שואלת אם המילה 'ששים' רצופה או לא? א"כ למספרי עשרות אין צורת סמיכות ומשתמשים בצורה הרגילה, וא"כ אין ראיה.
טעיתי, הציון הוא לעמוד ב'.
הסוגיא גולשת לשם וזו לשונה - "ת"ש (ויקרא יב, ה) וששת ימים יכול בין רצופין ובין מפוזרין".
לגבי הפיוט - נכון, רק כיהודה ועוד לקרא.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ (אקטואלי... שמות יב, טו) ר' רש"י: שבעת ימים. שטיי"נא של ימים.
הרי שרש"י מפרק את הסמיכות הזו הקשורה לזמן.
רש"י לא התכוין שיש מקום כלשהו שמצינו כתוב 'שבעה של ימים', ובכל מקום הוא כתוב בסמיכות דבוקה, אלא בא לומר שהצירוף 'שבעת ימים' אין משמעותו 'שבעה ימים מפוזרים', אלא 'שבעה אחת של ימים'.
אגב, כאשר באה סמיכות שבה הנסמך מספר והסומך - מלת זמן, הכוונה היא שזו קבוצה מוגדרת של זמן - 'שלושת ימים' - שלושה ימים רצופים ולא נפרדים, 'שְּלש השנים' - שלוש השנים הרצופות וכן הלאה.
אכן, זה בדיוק מה שרש"י בא לומר.
מנין שזה הפשט? יש לכך מקור?
המקור הוא מרש"י שמסביר כן בכל מקום. בראשית כט כז, שמות י כב, ויקרא כג ח, ועוד.

באופן כללי, חשוב להבין שהדקדוק והדרשה התלמודית הם שני קוים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

בעוד שהדקדוק אוסף את כל הטיות המילים מכל רחבי התנ"ך, ומנסה להבין את הקו המאחד ביניהם, ועל פי אלו כללים נכתב כאן כך, ושם אחרת, הדרשה התלמודית רואה בכל מילה עולם בפני עצמו, ומסבירה כל שינוי באופן אינדיבידואלי.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
גילוי - לפני כמה שנים עניין אותי לאן נעלמה ה' הידיעה בכל צירופי הימים/שנים (שבעת ימים וכדומה) ואז חשבתי על הסבר זה שמדובר על קבוצת זמן מתמשכת אחת שבשפה אין לה שם בפני עצמה אז היא נקראת על שם פרטיה. וזה יכול היה להיות ההסבר גם בשלש סאים קמח, כי שלש סאים הן איפה אחת. ומשום מה לא השתמש אברהם במידה זו (אולי עוד לא היתה קיימת).
ה' הידיעה לא נעלמה מצירופי הימים והשנים.
הנה רשימה של 'שבעת הימים': בראשית ז י, שמות יג ז, שופטים יד יז, ישעיהו ל כו, ועוד.
השנים - 'ועשת את התבואה לשלוש השנים'.

לגבי 'שלוש סאים קמח סולת', יתכן שכוונתו של אברהם היתה ל'קחי שלוש סאים אלו של קמח סולת', ויש כאן מילה חסרה, כמפורסם בפירושי האבן עזרא.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
ה'אגב' שלי לא בא אלא להסביר את רש"י, וזכרתי שהוא מסביר כך בעוד מקומות אלא שלא היתה לי פניות לחטט במחשבתי היכן. ייש"כ על המ"מ...
(ניסיתי לצטט את @yonatan אבל הסתבכתי לגמרי עם איזה ספוילר שנתקע לי שלא ברצוני...)
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
תודה ל@yonatanr!
אצטט את לשון רש"י בויקרא כג ח: "שבעת ימים" - כל מקום שנאמר שבעת שם דבר הוא, שבוע של ימים שטיינ"א בלע"ז. וכן כל ל' שמונת ששת חמשת שלשת.
באופן כללי, חשוב להבין שהדקדוק והדרשה התלמודית הם שני קוים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

בעוד שהדקדוק אוסף את כל הטיות המילים מכל רחבי התנ"ך, ומנסה להבין את הקו המאחד ביניהם, ועל פי אלו כללים נכתב כאן כך, ושם אחרת, הדרשה התלמודית רואה בכל מילה עולם בפני עצמו, ומסבירה כל שינוי באופן אינדיבידואלי.
שמרנותי מקשה עלי לקבל קביעה גורפת כזו.
כמובן שהיא נכונה ברבות מן הדרשות, אבל במקום שאין הכרח לומר שזו דרשה לשם דרשה - למה לדחוק כך.
מה שכן, (אולי) הצדק עמך לענין שאין להביא ראיה מדרשה.
מכל מקום, בגמרא הנזכרת בכריתות, לכאורה אין שם חידוש שבשלו 'דקדקה' הגמרא דקדוק לשם דרשה, אלא בסה"כ דחיה של אפשרות ה'מפוזרין'. ואם במשמעות הלשון הם יחידה אחת, אין מקום לדרשת שלילה זו.
ה' הידיעה לא נעלמה מצירופי הימים והשנים.
השמט תיבת 'בכל'.
שלוש סאים אלו של קמח סולת
מיוחדתם במה? - שהם היו 'שמורה' למצות? ומעל"ע, הרי אין אופים מצות יותר משיעור חלה? - החכימוני.
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
השמט תיבת 'בכל'
אם אין מדובר על ימים מסוימים, למה שתכתב בהם ה''א הידיעה?
מיוחדתם במה? - שהם היו 'שמורה' למצות? ומעל"ע, הרי אין אופים מצות יותר משיעור חלה? - החכימוני.
מיוחדותם היתה בכך שהם היו מונחים לפניו.
שמרנותי מקשה עלי לקבל קביעה גורפת כזו.
כמובן שהיא נכונה ברבות מן הדרשות, אבל במקום שאין הכרח לומר שזו דרשה לשם דרשה - למה לדחוק כך.
מה שכן, (אולי) הצדק עמך לענין שאין להביא ראיה מדרשה.
מכל מקום, בגמרא הנזכרת בכריתות, לכאורה אין שם חידוש שבשלו 'דקדקה' הגמרא דקדוק לשם דרשה, אלא בסה"כ דחיה של אפשרות ה'מפוזרין'. ואם במשמעות הלשון הם יחידה אחת, אין מקום לדרשת שלילה זו.
אמירה זו היתה בסוגריים, ואכ"מ. אומר רק זאת, שברוב המקומות שבהן הגמרא דורשת מכך שהיה ניתן לכתוב באופן אחר, כללי הדקדוק טוענים שאי אפשר היה.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
אם אין מדובר על ימים מסוימים, למה שתכתב בהם ה''א הידיעה?
בגלל הנסמך. היה צריך ליכתב - שבעה ימים, או לחילופין שבעת הימים כשהם מסוימים. וכו' וכו'.
מיוחדותם היתה בכך שהם היו מונחים לפניו.
בסה"כ התבדחתי. דווקא התחברתי להסבר הפשטני שלך.
אמירה זו היתה בסוגריים, ואכ"מ. אומר רק זאת, שברוב המקומות שבהן הגמרא דורשת מכך שהיה ניתן לכתוב באופן אחר, כללי הדקדוק טוענים שאי אפשר היה.
הגמרא בכריתות עדיין מחכה לגואל.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  37  פעמים

לוח מודעות

למעלה