חיים של אחרים

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
הודעה מאת @מוקה וניל

הסיפור מדהים, נוגע ללב, מרתק ומחדש. כתיבה אומנותית שמגלה טפח ומכסה שניים.
מה שלי בלט מאוד מהרגע הראשון, והתפלאתי שלא מספיק הגיבו על זה, לכן חשוב לי להגיב גם אם לא לכך הכונה בתגובות האחרונות - זה דפוס הקשר המורכב בין דניאל לשני וכן בין שני לילדיה. העוצמה ששני משדרת, ה'סופרמניות' שמתפקדת באופן מושלם בכל החזיתות ובדרך מדלגת על הכרה רגשית בסובבים שלה (כי אין לה פניות להכיר ברגשות של עצמה, ובטח לא של אחרים).
השדר שבעלה והילדים מקבלים ממנה כל העת, שהמטרה היא להיות מושלמים מבחינה חיצונית: בהספקים, בהישגים, בעמידה ביעדים ומבלי לחרוג מהמסגרת - בלי פשרות או גמישות. בעיני רוחי היא מצטיירת אפילו כדמות שאנשים נוהגים לכנות 'אישה קשה', שלא מאפשרת קיום לדעות ולרגשות של בעלה וילדיה גם כשהם מאותתים לה.
והכי ריחמתי על יהונתן שספג בשתיקה את המים שהיא שפכה עליו.
 

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
והכי ריחמתי על יהונתן שספג בשתיקה את המים שהיא שפכה עליו.
מספיק טיפות בודדות, אבל באמת טיפות בודדות. זה מעצבן, אבל לפעמים אין ברירה :)
 

מכונתכתיבה

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
מסקרן למה התכוונת.
האמת שנראה שמוזר שהיא לא שיתפה את הוריה שבעלה עזב.
ז"א מודגש כמה פעמים שהם חושבים שהיא מטפלת בו והיא לא מכחישה.
נראה ששני רצתה לשוחח עם אמה על מה שאביה עשה אז, אך לפתע הוא נכנס אז היא חנקה את הסוד.
סיפור מדהים, אני דווקא אוהבת את הרבדים האלה.
אין לי מושג למה כוונך שמסתתר שם.
אבל בסיפור ארוך הרבה פעמים חלק מהרעיון זה שעם הפרקים נבנית לך ההבנה על הדמויות וזה היופי.
תני לנו עוד פרק ואולי נבין למה התכוונת...
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
- פרק 18 -

"ויקרא שמו בישראל – " נשימה קצרה, מורגשת, "אביגדור בן אליהו".
"מזל טוב!" חיבוקים נרגשים-מאופקים. אביגיל המשיכה לבכות לתוך הדף של התפילה לזמן הברית שהחזיקה בידה.
אפרת עטתה על פניה מסכה של חיוך והרחיקה ממנה את הקהל.
"הם תכננו לקרוא לתינוק בשם אבא עוד לפני התאונה", סיפרה תהילה בת ה12 לבנות הדודות שהקיפו אותה בחומה מגוננת, "ואביגיל מאד עצובה. שהיא קוראת על שם אבא שנפטר ולא בשם אבא שחי".
שני חיבקה את אפרת, ופרשה הצידה בטקט.
הקהל טרם התיישב. היא העדיפה לחכות שזה יקרה ואז למצוא לעצמה מקום פנוי (עם הכרות כלשהי עם יושבותיו – קיוותה) במקום להתיישב לבדה בשולחן ריק.
נותרה על עומדה. מבטה נדד, אבוד, ברחבי האולם כולו. מחפש פינה מוכרת. פנים מוכרות.
"דני", היא ראתה אותו נשען על צידה השני של המחיצה. עומד לבדו, אבוד כמוה.
"שני!" הוא הסתובב, וחייך. ושתק. לא מה נשמע, לא איך אתם מסתדרים. כאילו מהיום שעזב את הבית, עזבו אותו המילים. שתק.
"מה שלומך? ומה באמת אתה עושה בשבועות האחרונים? איך אתה מסתדר עם הכביסות והבישולים?"
"הכל בסדר, את יודעת, אני רק אדם אחד. אז זה יותר קל. לא צריך להכין ארוחות עם כל אבות המזון, בהתאם להעדפות ולחרמות של כל ילד", הוא חייך.
כן, אני יודעת על הרווחים שלך מהטראומה הזאת. אתה אוחז בה בעשר אצבעות, מסרב לשחררה לחופשי.
"מה גבי הורביץ אומר? כמה זמן עוד יקח לך לצאת מזה?"
"את יודעת מה הוא אמר", משך דניאל בכתפו. "הוא אמר שזה תהליך. והפסקתי איתו".
הפסקתי איתו, הוא אמר בקול חרישי, בלוע. בטון אגבי. אולי אם תשמע שהפסיק אותו, תפסיק גם היא לדון בנושא.
תקוות שוא.
"דניאל! אני בהלם. בתור מה עזבת אותו? ככה סתם, כי התחשק לך? בלי להודיע, בלי להתייעץ, בלי לשאול? ומה – למען ה' – אתה חושב לעצמך? כמה זמן אתה מתכנן להיתקע שם בחלל ולשכוח מכדור הארץ?" היא התאמצה לדבר בקול שקט, אלגנטי. אנשים התהלכו סביבם, מבטים סובבו לעברם.
"שני, זה לא לעכשיו. ותכננתי לדבר איתך על זה. את לא ענית בימים האחרונים".
לא עניתי לאף אחד. שמתי את הפלאפון על מצב שקט קבוע ולא בדקתי אפילו מי מתקשר. דיברתי רק עם מי שאני התקשרתי אליו. אבל נסעתי למערכת. וחזרתי. ולקחתי את יהונתן לקלינאית תקשורת. ולשיעור נגינה. ואת נועה החזרתי מחוג מחול. ויצאתי עם רננה לקניות. ובישלתי ארוחות עם כל אבות המזון, זוכרת להוציא לאריאל צלחת פסטה מהסיר לפני שאני מוסיפה את הרוטב האדום.
"במקרה לא ענית?" הוא שאל בשקט.
כן, במקרה. בעצם לא. גם אם הייתי רואה שהתקשרת - לא הייתי עונה. כי אולי בטעות היית קולט פרט מסגיר. אולי היית קולט את הסוד.
"כן, אני מתנצלת", היא מתחה חיוך רחב. "היה לי שבוע עמוס, וכל פעם הייתי עסוקה במשהו אחר, שלא סובל דיחוי..."
"כן אשתי העורכת", אמר דניאל את המילים הקבועות במנגינה הקבועה.
שני צחקה.
יופי. אתה מאמין. ו-כמובן, לא מרוצה. אבל תבין שאני שומרת את זה מפניך, שומרת עליך. תראה מה קרה מטראומה אחת, לאן נגיע אם תיאלץ להתמודד עם מכה נוספת?

"ואיך במערכת? את כבר אוחזת בחגים, בטח?"
"איך בבית אתה לא שואל?"
"איך בבית אני יודע. הילדים מספרים לי כל יום. אבל מה איתך – לא".
"הכל טוב, ב"ה", אמרה שני גריי עורכת מגזין נשים, נשואה + 4. "הייתי הרבה עם אפרת. היה לה שבוע מאד לא קל ומאד מרוכב. וגם להורים שלי קפצתי לביקור... החזרתי את המסורת של הביקור השבועי שלי אצלם. ומעבר לזה, הבית על שלל מטלותיו ועיסוקיו. אין רגע דל".
"יופי", פניו של דניאל סיפרו סיפור שונה מהמילה שבפיו. שני לא ראתה אותם.
"מתי נדבר על מה שקורה איתך?"
"אולי נצא איזה ערב?" הוא שאל.
"מעולה", היא אישרה. "היומן שלי לא עלי, אז כשאגיע הביתה נקבע יום ושעה".
הוא הנהן בחיוך קטן.
חיוך מיותר, כי שני לא ראתה אותו.
 
נערך לאחרונה ב:

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
פרק של מפנה! יפה מאוד!
כתוב טוב רק הפריע לי שפתאום בתוך הכעס יש לה חיוך... אפילו שהוא מעושה.
היא מתחה חיוך רחב.
וגם השיח שלאחר מכן, לאחר מה שהטיחה בו (באיזשהו מקום בצדק, יש לומר)
"כן אשתי העורכת", אמר דניאל את המילים הקבועות במנגינה הקבועה.
שני צחקה.
והצחוק הזה שלה שוב.
***
לבכות לתוך הדף של תפילה
התפילה
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
פרק של מפנה! יפה מאוד!
כתוב טוב רק הפריע לי שפתאום בתוך הכעס יש לה חיוך... אפילו שהוא מעושה.

וגם השיח שלאחר מכן, לאחר מה שהטיחה בו (באיזשהו מקום בצדק, יש לומר)

והצחוק הזה שלה שוב.
תודה שכתבת. את עוזרת לי לשים אצבע על הנקודות שיש לחדד.
הצחוק והחיוך מחפים על משהו. אערוך את הפרק ואוסיף הדגשה.
 

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
הם - חיים - בסרט - !!!
אוף, כואב לי הלב. איך אני רוצה לנפץ את מסך הזכוכית ושיתחילו לחיות את החיים האמיתיים עצמם.
 

java

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הנדסת תוכנה
פרק מרתק!
אז היא הדמות היחידה בינתיים שנושאת את הסוד,
אפילו מבעלה זה נסתר.
זה לא סוד משותף של שניהם.
כן, אני יודעת על הרווחים שלך מהטראומה הזאת. אתה אוחז בה בעשר אצבעות, מסרב לשחררה לחופשי.
זה מחזק את ההנחה שהוא לא 'סתם' נעלם, רק בגלל הטראומה.

והערה קטנה:
"הם תכננו לקרוא לתינוק על שם אבא עוד לפני התאונה", סיפרה תהילה בת ה12 לבנות הדודות שהקיפו אותה בחומה מגוננת, "ואביגיל מאד עצובה. שהיא קוראת על שם אבא שנפטר ולא על שם אבא שחי".
הניסוח המקובל הוא 'בשם' כשמדובר על חיים, ו'על שם' שמדובר על הנפטרים.

כך שהייתי כותבת:
"הם תכננו לקרוא לתינוק בשם אבא עוד לפני התאונה", סיפרה תהילה בת ה12 לבנות הדודות שהקיפו אותה בחומה מגוננת, "ואביגיל מאד עצובה. שהיא קוראת על שם אבא שנפטר ולא בשם אבא שחי"
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
בהתחלה חשבתי שפיטרו אותה מהעבודה אבל אז היה כתוב את זה:
אמרה שני גריי עורכת מגזין נשים, נשואה + 4.

אולי קשה לה להודות בזה שקשה לה?
כל הדו שיח עם עצמה ואפס מזה עובר לבעלה - מעידים על כך.
 

java

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הנדסת תוכנה
בהתחלה חשבתי שפיטרו אותה מהעבודה אבל אז היה כתוב את זה:


אולי קשה לה להודות בזה שקשה לה?
כל הדו שיח עם עצמה ואפס מזה עובר לבעלה - מעידים על כך.
אבל בפרק ---
(לא זוכרת כבר איזה)
מתואר איך שהיא מורידה עיתון לדפוס.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
אבל בפרק ---
(לא זוכרת כבר איזה)
מתואר איך שהיא מורידה עיתון לדפוס.
בפרק 16, כשהבוס התקשר... אבל כאמור, ירדתי מההנחה הזו...
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
- פרק 19 -

"דני גריי! זה אתה?"
דניאל מצמץ וניסה לאתר את מקור הקריאה.
גבר כבן חמישים עטוי חלוק לבן פסע לעברו בחינניות נלהבת.
דניאל מצמץ שנית, "אהמ... אני מכיר אותך, זה בטוח", הוא קימט מצח. העומד מולו חייך בציפיה. "ידידיה! טוב לראות אותך אחרי כל השנים האלו".
הם לחצו ידיים, והחליפו טפיחת שכם הדדית.
"אתה עובד כאן?" שאל דניאל בסקרנות מהולה בקנאה.
"קבור, התכוונת", קרץ ידידיה בהומור עצמי. "במעבדה לוירולוגיה. לא המשכתי לתואר שני, לכן נגזר דיני להתאבק פה. אומנם גם מורה לביולוגיה, אבל עדיין... לראות אותך זה מזכיר לי את החלומות הגדולים איתם התחלנו את הלימודים. איפה היינו אז, ואיפה אנחנו היום, עם המקצוע הלא מעשי הזה. ומה איתך? מה מעשיך כיום? לקראת סיום המחקר שיזכה אותך בנובל?"
דניאל בהה בו לרגע מופתע ופרץ בצחוק מתגלגל, "כן, אתה צודק. זה פשוט משעשע. להיזכר בעצמנו, צעירים ומלאי חזון... ולחשוב שהייתי משוכנע שהמחקר שלי הולך לשנות את פני האנושות".
"אם לא הייתי רואה עכשיו שאתה חי - זה היה אפילו מדאיג", המשיך ידידיה להתלוצץ. "עשרים שנה מקבלת התואר, ושמו של ד"ר דני גריי לא מופיע במועמדים לנובל? מזל שנפגשנו, חסכת לי לחפש אחריך בבית קברות. שלפחות יהיה מישהו שיאמר עליך קדיש".
"לא אוהב את ההומור השחור הזה", החיוך נמחק מפניו של דניאל. "אל דאגה, יש לי בנים שיאמרו עלי קדיש. אך כמו שאתה רואה, אני חי ונושם, אפילו שלא התחלתי לעשות שום מחקר".
ידידיה הנחית טפיחה ידידותית על גבו, "מה נהיית כזה כבד? שמח לשמוע שאם לא מחקר, לפחות יש לך בנים. טוב, נו", הוא הוסיף מול מבטו החתום של דניאל, "נעזוב את הבדיחות. זה קורה לי כל פעם שאני פוגש בוגר תואר במדעי החיים. הגיחוך הזה על עצמנו, מתחילים ומסיימים תואר עם שאיפות בעננים, שמתנפצות על קרקע העדר המשרות בשוק החופשי והעדר התקנים באקדמיה".
דניאל הנהן בהזדהות.
"ואין סיכוי שנשמע מה עלה בגורלך? אולי ינחם אותך לשמוע שאף אחד מאלו שלמדו איתנו לא המשיך למחקר. רובם באמת תחובים במעבדות של בתי חולים או חברות פארמה. אסף פרץ עשה הסבה לוטרינריה, ועידו הצליח להשתחל לחברת ביואינפורמטיקה... אבל האמת שאתה, היית המבטיח מכולם".
"אתה מגזים", הצטנע דניאל. "גם אני עשיתי הסבה. לרפואה. בתכנית הארבע-שנתית".
"וואו, יפה!" שאג ידידיה בהתפעלות. "אהבתי את האגביות שלך, הסבה. כאילו שלהתקבל לתכנית הארבע שנתית זה קל. כל הכבוד. לפחות אתה התקדמת בחיים. אז אתה באמת ד"ר?"
דניאל הנהן באישור.
"במה, אם יורשה לי לשאול?"
"כירורג. כאן בהדסה".
"פשש..." מבטו של ידידיה הפך למעריץ. "אתה מוכן להסביר לי בתור מה אתה מתאבל על המחקר? שיחקת אותה. הלוואי עלי".
דניאל שתק.
"אז מה מעשיך כאן, ד"ר גריי?" הרצין ידידיה. "באת להשקיף עלינו מלמעלה למטה?"
"אהמ.. " מלמל דניאל. "נכון יותר לומר, שבאתי להשקיף מקרוב על מודעות הדרושים".
"דרושים?! כאן במעבדה?!"
התמיהה הזועקת של ידידיה היתה ניגוד מוחלט לדומייתו הרגועה של דניאל.
הוא שתק, לרגע היה נראה כחוכך בדעתו. ואז השיב בפשטות: "כן".
 
נערך לאחרונה ב:

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
- פרק 20 -

שני:
היי דני,
מצטערת, נראה שבסוף לא אוכל השבוע. בעוד יומיים אביגיל יוצאת מבית ההחלמה ומגיעה לאפרת, והערבים שלי תפוסים בלעזור לה להשיג עריסה, שידת החתלה וכורסא טובה לאביגיל, ובלארגן שם את הבית באופן כללי. אז נקבע לשבוע הבא?

דניאל:
מענין. בברית היה נראה שהנושא בנפשך, פתאום את דוחה את זה בשביל לעזור לאפרת?

שני:
כי אפרת חסרת אונים לחלוטין. אביגיל שבורה ו... זה מסובך. אז לפחות להקל עליהם בצד הטכני. אפרת לא מסוגלת לזה עכשיו, והיא ממש צריכה את העזרה שלי. היא, אגב, באמת מאד מעריכה ומודה לי על זה.

דניאל:
כל הכבוד, שני. אני גם מעריך את זה, ומודה לך באופן אישי שאת עוזרת למשפחה של אבי :)

שני:
ומה יהיה איתך? אתה חייב לעזור לעצמך ולמשפחה שלך. למה הפסקת ללכת לגבי הורביץ? עד מתי תמשיך עם החוסר תפקוד הזה?

דניאל:
הוא גם ככה לא עזר לי.

שני:
אני לא מתפלאת. ידעת מראש מה דעתי על זה. אתה סתם נשאר לך באזור נוחות. לא צריך שום פסיכולוג, פשוט תבחר לקום בבוקר כמו בנאדם וללכת לעבודה. עבר מאז מספיק זמן, אתה תראה שהטראומה נעלמה.

דניאל:
האמת שעשיתי את זה. אחרי הברית נסעתי להדסה.

שני:
:)
אז למה אתה לא אומר? יופי! ב"ה. אני ממש שמחה. בשעה טובה, חזר אליך ההגיון.

דניאל:
לא הבנת :(

שני:
אז תהיה ברור.

דניאל:
נסעתי להדסה אחרי הברית, תכננתי להיכנס למחלקה ולראות איך זה ואולי לדבר עם מחלקת משאבי אנוש על חזרה... אבל, במקרה קפצתי קודם לאגף המחקרי, למעבדות. ופגשתי שם חבר מהלימודים.

שני:
איזה לימודים אתה מתכוון? התואר הראשון במדעי החיים או רפואה?

דניאל:
מדעי החיים.

שני:
נו, ומה החבר? עובד מעבדה זוטר? אתה רואה איזה מזל שעשית את ההסבה לרפואה? בטח הוא הסתכל עליך ונזל לו ריר מקנאה.

דניאל:
נכון. אבל גם אני קינאתי בו.

שני:
דני, אתה רציני?? :eek:
לא יודעת מה יש לך, אתה לא ברור בעליל.
יודע מה, אני חוזרת בי, אתה חייב דחוף פסיכולוג.
 
נערך לאחרונה ב:

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
כי אפרת חסרת אונים לחלוטין. אביגיל שבורה ו... זה מסובך. אז לפחות להקל עליהם בצד הטכני. אפרת לא מסוגלת לזה עכשיו, והיא ממש צריכה את העזרה שלי. היא, אגב, באמת מאד מעריכה ומודה לי על זה.

איזה ניתוק! המשפחה שלה אינה זקוקה לעזרה?
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
מרתק
המעברים המחשבות הראש שלו מעניין.
ויפה שרק בפרק אחר כך מבינים מה הכוונה בפרק הקודם
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט פ'

קכט פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי:קל פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים:קלא פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי:קלב פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ:קלג פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי כָל אָוֶן:קלד פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ:קלה פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ:קלו פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ:
נקרא  20  פעמים

לוח מודעות

למעלה