אני מודה לכולם שטרחו לענות ולשתף בחווייתם עם טיפול רגשי. לא האמנתי שאקבל כ"כ הרבה תשובות.
אני רק רוצה להבהיר מה היתה כוונתי בשאלה שלישית (איך הוכחתם לעצמכם...).
'מחקרים' מוכיחים שאנשים נוטים להאמין 'ולראות' תוצאות של כל מיני דברים, טיפולים שונים ומשונים, תכשירים, טיפות וכו' וכו' וכו', לאו דוקא ע"פ המציאות בשטח, רק מחמת אילוצים שונים (רגשיים...) שמחייבים אותם להאמין כך (ורמזתי את זה בתגובה השניה שלי).
ובגלל זה רציתי שמי שעונה בחיוב, שיוסיף כמה מילים מדוע חושב שהטיפול עזר. יש דברים שאפשר להוכיח בשטח, ויש דברים שרק 'מרגישים' שינוי לטובה. מי שכותב למשל שהילד התפרץ וזרק חפצים, ואחרי הטיפולים הוא הפסיק, אז אני יוכל להאמין שהטיפול עזר. מי שכותב שהילד היה פרפקציוניסט ולכן כל דבר שלא היה מבין בלימוד היה מכעיס אותו ומנתק אותו ולא ידע סוף השבוע את החומר, ואחרי הטיפול הוא יודע את החומר כל שבוע, אז אני יכול לסמוך שאכן כך היה, כי אפשר לעגן את השינוי במעשים בשטח.
לעומת זה, מי שכותב - למשל - שהילד היה תמיד כועס על כל דבר קטן, ומאז הטיפול הכעס ירד באחוזים ניכרים, או שהילד היה תמיד עצבני, ומאז התחיל להיות שמח, אז יכול להיות שכן, אבל גם יכול להיות שלא, וזה לא נקרא מבחינתי דבר שאפשר להוכיח, כי זה לא ממש דברים שאפשר לראות בברירות, זה דבר שתלוי הרבה בלב ובהרגשה.
ועוד פעם, אני לא אומר שלא נכון, כי רק מי שקרוב לילד יכול לדעת באמת, אבל מצידי, לפני שאני הולך לטיפול, רציתי לשמוע אם יש ביניכם מי שראה שינויים שאפשר להוכיח במעשים.