מגיבה לכמה מהתגובות יחד:
א. גם למבוגרים לא כואב כשעושים את החור. (אולי כמו בדיקת דם)
ב. נניח שכואב - אי אפשר לדעת אם לתינוק כואב פחות.
ג. נניח שכואב לתינוק, אי הידיעה לפני עשיית החור - לא מקטינה את הטראומה, רק מגדילה את הטראומה - במידה ובאמת זה כן כואב. (פשוט משהו פתאום הנחית על התינוקת המסכנה כאב חד שלא תורם לה מאומה, רק לאבד את האמון באמא שהכניסה אותה לזה ובעולם)
ד. עגילים זה ענין של טעם, לכן לדעתי כדאי לתת לגדול, ושההחלטה תבוא בבגרות. (חורים הרבה פעמים לא נסתמים, אפילו כשרוצים. יש לי אחינית שבערך מגיל שנה וחצי עד גיל שלוש פלוס לא הוכנסו לה עגילים, מתוך נסיון לסתום את החור. לאחר תקופה זו עגיל החליק אל תוך אוזנה כאילו כלום)
ה. לפעמים כעושים עגילים בגיל מאוד קטן, אח"כ כשגדלים וגם התנוך גדל - זה נראה פתאום עקום.
ו. נכון, מסכימה עם שביעית שלעשות חור, זה להטיל מום. וזה חייב להיות בבחירה בוגרת ומושכלת של הבת.
כעת גמרתי לנאום.