הנושאים החמים
הנושאים החמים
- מיסטר קוקוריקו!
כן 'סי'.
- אני צריך את העזרה שלך.
מה הפעם? כפרה? נארגן לך תרנגול לבן, יפה, עם כרבולת גדולה, הרבה בשר לשחיטה, כל פולקע - פולקע.
- לא רק. השנה אני צריך הרבה יותר מזה.
אוקיי, תבוא בחליבה של חמש אחר הצהריים.
- מה חליבה? מדבר אתך על תרנגולים.
צוחק אתך, אחי. תבוא עכשיו, תקבל כמה כרבולות שתרצה.
- תספור עשר אני אצלך.
עשר מה?
- צחקתי אחי, בא עכשיו...
- אתה איתי אחי?
נו מה, מה עכשיו?
- אני צריך כפרה.
נו כבר אמרתי לך, תבוא תקבל.
- לא! השנה אני לא מנפנף בעוד איזה תרנגול חנון שבקושי יודע לקרוא ולקרקר. השנה אני מחפש את האב אבא של כל התרנגולים.
מה הסיוט שלך?
- הרב אמר לי: סימון, השקעת כל השנה בעבירות? עכשיו תשקיע אותו הדבר בכפרות. ואני השקעתי, אוהו השקעתי.
אז מה אתה רוצה שאני יארגן לך.
- אתה יודע. משהו ענק, עם כרבולת אדומה מינימום כשני. אחד כזה שמרעיד את כל המושב עם הקוקוריקו שלו. אחד כזה שאחרי השחיטה שלו, מהרגליים לבד אני יוכל לבשל מרק רגל לכל המשפחה למפסקת.
עזוב אותי סימון. פשוט תבוא ותבחר לך אחד.
- נו קוקוריקו באמת, אל תאכזב אותי. אתה מכיר את הנשמות שלך, אתה יודע מה אני מחפש, אז תפסיק לעשות סצנות ותארגן אותי על משהו שיוכל להתחרות בעוונות שלי.
אתה יודע מה? יש לי משהו בשבילך.
- על מה מדובר.
משהו בגודל שלא ראית בחיים, נמצא אצלי לבד בתא מיוחד שהבאתי בשבילו מהרפת, האלו ששמים בהם את העגלים הקטנים.
- וואו קוקו, על זה בדיוק אני מדבר. מתי אני בא לאסוף אותו ואיך?
אנא אערף? תביא מלגזה או משהו כזה.
- עד כדי?
עד!
__________________
עשרים דקות לאחר מכן כבר התייצב סימון בכניסה למתחם הלולים של עמוס קוקוריקו. עמוס הוביל אותו בין הביתנים הארוכים ואז הצביע לו על קופסה בגודל של קונטיינר ממוצע, עשוייה ברזל חשוק וחלונות ריבועים לה בשלשת צדדיה, סגורים.
- איפה התרנגול?
ששש. הוא בפנים עכשיו. ישן צהריים. אסור להעיר אותו, אחרי זה הוא יהיה עצבני בלילה ויקרקר לך את הנשמה עד שאשתך תעיף אותך אתו ביחד לכפרות.
- אז איך אני ייקח אותו?
הבאת נגררת? יופי. אני יעמיס לך את כל הכלוב עם המלגזה, תניח את זה בחצר ובערב תעשה כפרות.
___________________
חמש שעות לאחר מכן.
- קוקוריקו אתה איתי?
מה עכשיו?
- הוא עוד לא התעורר, ישן הייצור.
בדקת?
- לא פתחתי, קצת פוחד למען האמת. אבל אם היה מתעורר וודאי היה יוצא החוצה, או מינימום קורא איזו קריאה שניתן לו אוכל. אני כבר ארגנתי מהמכולת את כל שאריות הלחם של החודש האחרון.
תשמע 'סי', לא כדאי לך להעיר אותו. תקח מלגזה תרים אותו עם הכלוב וככה תעשה כפרות.
- אתה בטוח שזה עובד? עם חציצה וזה...
עובד עובד. עלי.
__________________
סימון הנרגש קרב עם המלגזה אל הכלוב הענק, לחץ את השיניים פנימה אל תחתית הברזל והניף אותו באוויר. הוא קיבץ את כל משפחתו תחת כלוב העץ והחל נוסע סביבם זיגזגים ברוורס תוך כדי שהוא מכריז: "זה כפרתנו, זה תמורתנו, זה חליפתנו"...
- אבא אני רוצה לללטף.
מה ללטף, אתה משוגע? הוא יינשך לך את האצבע עם המקור שלו לא תישאר לך יד.
- אבא, אני לא פפ'חד, רוצה ל'טף.
טוב, אני יבדוק אם הוא רגוע.
סימון משך את הבריחים והחל לפתוח את דלת הכלוב. סדק צר. חשוך בפנים הוא לא רואה טוב. הרחיב את הסדק. תחב את ראשו בפנים, השחיל פנימה את כל גופו.
הכלוב ריק.
במרכז הכלוב, על הרצפה, בתוך אמבטיה קטנה מקש, שוכבת ביצה בודדה, אפילו לא אקסטרה לארג'.
עודו מעכל את ההלם הוא הרים את הביצה בידו. על הקליפה נכתבו מילים בדיו אדומה בכתב ידו שלו קוקוריקו.
"סימון היקר באדם! צדיקים - נדמה להם יצר הרע כהר - שיכלו לו. רשעים - דומה עליהם כזבוב - שלא יכלו לו. גמר חתימה טובה"!
כן 'סי'.
- אני צריך את העזרה שלך.
מה הפעם? כפרה? נארגן לך תרנגול לבן, יפה, עם כרבולת גדולה, הרבה בשר לשחיטה, כל פולקע - פולקע.
- לא רק. השנה אני צריך הרבה יותר מזה.
אוקיי, תבוא בחליבה של חמש אחר הצהריים.
- מה חליבה? מדבר אתך על תרנגולים.
צוחק אתך, אחי. תבוא עכשיו, תקבל כמה כרבולות שתרצה.
- תספור עשר אני אצלך.
עשר מה?
- צחקתי אחי, בא עכשיו...
- אתה איתי אחי?
נו מה, מה עכשיו?
- אני צריך כפרה.
נו כבר אמרתי לך, תבוא תקבל.
- לא! השנה אני לא מנפנף בעוד איזה תרנגול חנון שבקושי יודע לקרוא ולקרקר. השנה אני מחפש את האב אבא של כל התרנגולים.
מה הסיוט שלך?
- הרב אמר לי: סימון, השקעת כל השנה בעבירות? עכשיו תשקיע אותו הדבר בכפרות. ואני השקעתי, אוהו השקעתי.
אז מה אתה רוצה שאני יארגן לך.
- אתה יודע. משהו ענק, עם כרבולת אדומה מינימום כשני. אחד כזה שמרעיד את כל המושב עם הקוקוריקו שלו. אחד כזה שאחרי השחיטה שלו, מהרגליים לבד אני יוכל לבשל מרק רגל לכל המשפחה למפסקת.
עזוב אותי סימון. פשוט תבוא ותבחר לך אחד.
- נו קוקוריקו באמת, אל תאכזב אותי. אתה מכיר את הנשמות שלך, אתה יודע מה אני מחפש, אז תפסיק לעשות סצנות ותארגן אותי על משהו שיוכל להתחרות בעוונות שלי.
אתה יודע מה? יש לי משהו בשבילך.
- על מה מדובר.
משהו בגודל שלא ראית בחיים, נמצא אצלי לבד בתא מיוחד שהבאתי בשבילו מהרפת, האלו ששמים בהם את העגלים הקטנים.
- וואו קוקו, על זה בדיוק אני מדבר. מתי אני בא לאסוף אותו ואיך?
אנא אערף? תביא מלגזה או משהו כזה.
- עד כדי?
עד!
__________________
עשרים דקות לאחר מכן כבר התייצב סימון בכניסה למתחם הלולים של עמוס קוקוריקו. עמוס הוביל אותו בין הביתנים הארוכים ואז הצביע לו על קופסה בגודל של קונטיינר ממוצע, עשוייה ברזל חשוק וחלונות ריבועים לה בשלשת צדדיה, סגורים.
- איפה התרנגול?
ששש. הוא בפנים עכשיו. ישן צהריים. אסור להעיר אותו, אחרי זה הוא יהיה עצבני בלילה ויקרקר לך את הנשמה עד שאשתך תעיף אותך אתו ביחד לכפרות.
- אז איך אני ייקח אותו?
הבאת נגררת? יופי. אני יעמיס לך את כל הכלוב עם המלגזה, תניח את זה בחצר ובערב תעשה כפרות.
___________________
חמש שעות לאחר מכן.
- קוקוריקו אתה איתי?
מה עכשיו?
- הוא עוד לא התעורר, ישן הייצור.
בדקת?
- לא פתחתי, קצת פוחד למען האמת. אבל אם היה מתעורר וודאי היה יוצא החוצה, או מינימום קורא איזו קריאה שניתן לו אוכל. אני כבר ארגנתי מהמכולת את כל שאריות הלחם של החודש האחרון.
תשמע 'סי', לא כדאי לך להעיר אותו. תקח מלגזה תרים אותו עם הכלוב וככה תעשה כפרות.
- אתה בטוח שזה עובד? עם חציצה וזה...
עובד עובד. עלי.
__________________
סימון הנרגש קרב עם המלגזה אל הכלוב הענק, לחץ את השיניים פנימה אל תחתית הברזל והניף אותו באוויר. הוא קיבץ את כל משפחתו תחת כלוב העץ והחל נוסע סביבם זיגזגים ברוורס תוך כדי שהוא מכריז: "זה כפרתנו, זה תמורתנו, זה חליפתנו"...
- אבא אני רוצה לללטף.
מה ללטף, אתה משוגע? הוא יינשך לך את האצבע עם המקור שלו לא תישאר לך יד.
- אבא, אני לא פפ'חד, רוצה ל'טף.
טוב, אני יבדוק אם הוא רגוע.
סימון משך את הבריחים והחל לפתוח את דלת הכלוב. סדק צר. חשוך בפנים הוא לא רואה טוב. הרחיב את הסדק. תחב את ראשו בפנים, השחיל פנימה את כל גופו.
הכלוב ריק.
במרכז הכלוב, על הרצפה, בתוך אמבטיה קטנה מקש, שוכבת ביצה בודדה, אפילו לא אקסטרה לארג'.
עודו מעכל את ההלם הוא הרים את הביצה בידו. על הקליפה נכתבו מילים בדיו אדומה בכתב ידו שלו קוקוריקו.
"סימון היקר באדם! צדיקים - נדמה להם יצר הרע כהר - שיכלו לו. רשעים - דומה עליהם כזבוב - שלא יכלו לו. גמר חתימה טובה"!
