למרות שלכמעט או לכל מה שנאמר פה יש מקום, אני חושב שאי אפשר להכליל.
אני זוכר שפעם יצא לי לבוא לניחום אבלים אצל שכן שלי, ידיד יקר, שישב שבעה עקב פטירת אביו. ישבתי מולו, ולאחר שהוא פתח בדברים, כהלכה, הרגשתי די במבוכה כיון שבאמת לא ידעתי מה עליי לומר ומה לא. כבר שמעתי הרבה אזהרות מהרבה אנשים שלפעמים המנחם היה עושה טובה יותר גדולה אילו היה מתכבד ונשאר בבית וכל ההופעה שלו הייתה רק מביכה ומתישה עקב השטויות שאמר וכו' וכו'. כל האזהרות האלו עמדו למולי כשישבתי מול שכני, ולא ידעתי מה עליי לעשות.
החלטתי להיות כנה.
אמרתי לשכני, שאני ממש לא מעונין להכביד עליו, אני אדבר איתו על כל מה שנראה לי מתאים, אבל אם לרגע אחד הוא ירגיש שאני גולש למקומות לא מתאימים, אז נא ונא, שיעיר לי מיד על כך.
שכני, שהכיר את כנותי וידע שאני טיפוס ישיר ולא דיפלומט, הסכים בשמחה ובחיוך. התגובה הראשונה שלו הייתה, הלוואי שאם כולם היה לי נוח כמוך.
דיברתי איתו אח"כ זמן רב. (ע"פ בקשתו המפורשת). דיברתי איתו על המון נושאים שהוזכרו כאן בפורום כנושאים שאין טעם לדבר עליהם, שאלתי אותו ממה אביו נפטר, ומתיי זה קרה ואיך זה קרה. כן כן, שאלתי אותו מתיי הוא ראה את אביו בפעם האחרונה, והאם הוא מצטער שהוא לא שהה לידו בשעת הפטירה, ומה הוא הרגיש כשהוא שמע על כך, ועוד ועוד.
כשהוא סיים את השבעה, הוא שלח לי מייל נרגש ובו הודה לי במילים חמות על הביקור שלי.
אני לא בא לומר שתמיד צריך להיות כך, ממש לא. אבל כן נראה לי שמערכות יחסים עם אנשים זה דבר כל כך אינדיוינדואלי, כך שממש לא שייך לקבוע במסמרות מה כן לומר ומה לא לומר בסיטואציה כזו או אחרת. יש הרבה דברים שאם א' יאמר אותם זה יהיה חסר טעם ומביך, וכשב' יאמר אותם זה יהיה במקום ולעניין. ותלוי גם למי אומרים, ומה טיב הקשר ביניהם, ובעוד המון פרטים קטנים שלא כ"כ ניתן להגדיר אותם, שקובעים אם סוג האמירה מתאימה או לא.
לכתוב כללים מה כן ומה לא, נראה לי דבר מגוחך. כל אחד צריך להתפלל שמעשיו ודיבוריו ימצאו חן בעיני אלוקים ואדם, ולעשות מאמץ ככל האפשר להיות מספיק רגיש וחכם כדי לא לפגוע ולא לגרום לאי נעימות. צריך גם לתת מקום לאינטואציה האישית, לא להיצמד לכללים מרובעים, ולא להיות ראש בקיר. כמובן שבאופן כללי ולא מכליל אפשר להבין שדברים מסוימים מתאימים או לא מתאימים., אבל כל מקרה לגופו.
ועוד הערה קטנה.
אנשים בכללי מתכוונים לטוב. גם אם הוא אומר דברים חסרי טקט, הכוונה שלו היא טובה. הוא לתומו משוכנע שהאמירה שלו הייתה מתאימה. אז גם אם הוא טועה מרות ומה שהוא אמר גרם לנו להרגיש קוצים מרוב מבוכה, אסור לנו לשכוח שמי שממולינו בסך הכול רצה לעשות לנו טוב על הלב.
אני מניח, שאם נזכור את זה גם ברגעי המבוכה, חלק ניכר מהכעס שלנו כלפיו - ירד.
והלוואי שלא נבוש ולא נכשל ולא נכלם (ולא נכלים) לעולם ועד.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
