אם נפתח עסק כלשהו באזור מנומנם כלכלית ועסקית, והעסק הזה מצליח, יש לזה השלכות כלכליות חיוביות על האזור כולו.
כי אם העסק מצליח, זה אומר שאנשים בחרו להשקיע שם את כספם במקום להשקיע אותו באזור שהוא מפותח כלכלית ממילא.
לא מדויק. אם העסק מצליח, זה אומר שאנשים מעדיפים לקנות קרוב לבית, למרות שהמחירים יקרים מעט, מאשר לנסוע יום שלם למרכז בשביל לקנות מוצר בהנחה של כמה שקלים.
כשיש בעלי עסקים או נותני שירותים בעלי איתנות כלכלית, אזי יש להם את האפשרות והרצון להעלות את רמת החיים וממילא הם נזקקים להשתמש בבתי עסק נוספים שהם בתורם מעשירים את בעליהם וכן הלאה וכן הלאה - אפקט השלולית.
אולי יש להם את האפשרות, אבל אין להם שום רצון להעלות את רמת החיים, מאחר שכל הסביבה שלהם ממשיכה לחיות באותה רמת חיים נמוכה, והם לא מרגישים צורך לנקר את העיניים.
כשהאוכלוסיה מתעבה מבחינה כמותית ואיכותית, הדבר גורם לחברות גדולות לפתוח סניפים כיוון שיש מי שיצרוך אותם ויש אפשרות לגייס עובדים בעלי השכלה מתאימה מקרב תושבי האזור - והנה כעת כולם מאושרים. בעלי העסקים מתפרנסים מעסקיהם ולמי שמעונין לעבוד כשכיר יש מגוון מקומות עבודה.
מהתאוריה שפירטתי לעיל, מובן למה אזורים מפותחים ממשיכים להתפתח ואזורים מדשדשים ממשיכים לדשדש עוד יותר.
אולי זה נכון לגבי החילונים, שאצלם המתגוררים במרכז הם בעלי השכלה גבוהה יותר מדיירי הפריפריה.
לגבי החרדים - אין שום הבדל בהשכלה בין אוכלוסיה איכותית כזו ואחרת, כולן לומדות את אותם דברים בסמינרים.
אזור הצפון במשך שנים היה שרוי בנמנום כלכלי. אולי בגלל סטיגמות של כל מיני שבעים מהמרכז ש"אנשי הפריפריה מצטיינים ברכישות נמוכה" ולכן אף אחד לא מצא לנכון להשקיע שם את כספו.
ברגע שאנשים נדחקו לקיר ונאלצו להגר לצפון מסיבות כאלו או אחרות, הצפון התחיל להתעורר. והתחיל להתעשר טיפין טיפין.
אין שום סיבה שאדם מהמרכז יסע לצפון לקנות משהו שהוא יכול לקנות קרוב לבית. זו הסיבה שאזור הצפון שרוי בנמנום כלכלי. וברור שכשיש אנשים בפריפריה, יש גם קונים.
ורק אומר כמה דברים לגבי פריפריה ומרכז -
המיקום כלל לא משנה. הדבר היחיד שמשנה הוא סוג האנשים.
דבר ידוע ומפורסם הוא שהציבור החסידי הוא הרבה יותר אמיד וצרכן מאשר הציבור הליטאי.
בציבור הליטאי רוב האברכים נשארים בכולל, או עוסקים חצי יום בעבודה תורנית כזו ואחרת, ולמיינסטרים שבו אין תרבות צריכה של מותגים, סטים לכל הילדים, ביגוד מהודר מאד, ואוכל קנוי.
גם מי שנשאר לו סכום יפה בסוף החודש, חייב לשמור את זה לחיתון הילדים, להתחייבויות המליונים המעותדות. כמעט אין בו נשים שפותחות עסקים גדולים, אין להן את האפשרות לקחת ריזיקה על הפרנסה של המשפחה, כל עוד הן המפרנסות היחידות.
לעומת זאת בציבור החסידי מקובל מאד שלאחר שנתיים בכולל האברך יוצא לעבוד, ומאחר שכמובן אין לו הכשרה מקצועית, הוא פותח עסק, ובמקרה שהוא מצליח, הוא הופך להיות די אמיד, הוא אינו זקוק לחסוך כסף לחיתון הילדים, ולכן המשפחה בהחלט משתמשת בכסף, קונים מותגים, סטים, משפצים את הבית, מחליפים ריהוט, ובאופן כללי נראים כאילו יצאו מהקטלוג.
לכן, אפשר לראות שב
אשדוד, למרות שהיא בדרום, יש הרבה יותר עסקים מצליחים מאשר ב
מודיעין עילית, למרות שהיא הרבה יותר מרכזית ועם ציבור חרדי יותר גדול, משום שרובה ליטאי, ולליטאים אין תרבות צריכה.
הדברים אמורים מנקודת מבטי, ואפשר לראות את הדברים אחרת.